רי"ף על הש"ס/קידושין/פרק ב

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ב

האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו התקדשי לי בזו אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת בזו ובזו ובזו אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה:

גמ' השתא בשלוחו מקדש בו מיבעיא אמר רב יוסף מצוה בו יותר מבשלוחו כי הא דרב ספרא מחריך רישא רבא מלח שיבוטא ואיכא דאמרי בהא איסורא נמי אית בה כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש אשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר (ויקרא, יט) ואהבת לרעך כמוך וכי איתמר דרב יוסף אסיפא איתמר האשה מתקדשת (דף רי"ף טז:) בה ובשלוחה השתא בשלוחה מתקדשת בה מיבעיא אמר רב יוסף מצוה בה יותר מבשלוחה כי הא דרב ספרא מחריך רישא רבא מלח שיבוטא אבל בהא איסורא לית בה כדריש לקיש דאמר ר"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו:

האיש מקדש את בתו כשהיא נערה: נערה אין קטנה לא מסייע ליה לרב דאמר רב יהודה א"ר אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה:

תניא רבי יהושע בן קרחה אומר מנין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר (שמות, יב) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים וכי כל הקהל שוחטים והלא אינו שוחט אלא אחד מכאן ששלוחו של אדם כמותו:

ולדבר עבירה אין אומרים שלוחו של אדם כמותו דקי"ל אין שליח לדבר עבירה דאמרינן דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין:

אמר רב נחמן אמר שמואל (דף רי"ף יז.) יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן בית דין מעמידין להן אפוטרופוס ובוררין להם חלק יפה ואם הגדילו יכולין למחות ורב נחמן דידיה אמר אם הגדילו אין יכולין למחות אם כן מה כח בית דין יפה וקיימא לן כדידיה דרב נחמן והני מילי היכא דלא טעו בשום דאינן יכולין למחות ברוחות דא"כ מה כח ב"ד יפה אבל אי טעו בשום יכולין למחות כדתנן (כתובות צט, ב) שום הדיינין שפיחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל אמר רבא אמר רב נחמן האחין שחלקו הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה אמר רבא הא דאמרת פחות משתות נקנה מקח לא אמרן אלא היכא דלא שוי שליח אבל היכא דשוי שליח א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והא דאמרת (זהו גירסת ר"ח ובה"ג) שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא דלא אמור נפלוג בשומא דבי דינא אבל אמור נפלוג בשומא דבי דינא לא דהא תנן שום הדיינין שפחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל והא דאמר יתר משתות בטל מקח לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות ובמקרקעי נמי לא אמרן אלא דפלוג בעלויא אבל במשחתא (דף רי"ף יז:) לא כדרבא דאמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר מהא שמעינן דאין לקרקעות לא אונאה ולא ביטול מקח איתמר רב אמר אין שליח נעשה עד דבי ר' שילא אמרי שליח נעשה עד והלכתא שליח נעשה עד חד בר נש אפקיד גרבוי גבי חבריה וכפר ביה אתא עובדא קומי רבי ירמיה ועשה שליח עד וחייבו שבועה על ידי הכתף אמר רבא אמר רב נחמן אמר לשנים צאו וקדשו לי את האשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן בגירושין וכן בדיני ממונות כגון שאמר לשנים תנו מנה זה לפלוני שאני חייב לו הם אומרים נתננו והוא אומר לא נטלתי מגו דיכלי למימר אהדרינהו ללוה יכלי למימר פרענוהו למלוה והני מילי מקמי דליתקון רבנן שבועת היסת אבל השתא דאתקון רבנן שבועת היסת כיון דאי בעו למימר אהדרינהו ללוה (דף רי"ף יח.) מיחייבי לאשתבועי שבועת היסת (כי אמרי נמי פרענוהו למלוה מיחייבי שבועת היסת דפרעינהו למלוה) ולא מיקבלא עדותן דנוגעין בעדותן הן ומלוה דאמר לא נפרעתי כיון דלוה לא יכיל למימר ליה ודאי פרעתיך דהא לא ידע אי פרעי ליה הנך שלוחים או לא הוה ליה כדין חנוני על פנקסו דכי היכי דאי אמר ליה בעל הבית לחנוני תן לפועלי בסלע מעות הוא אומר נתתי והן אומרים לא נטלנו משתבעי הנך פועלים דלא שקלי מידי מאגרייהו מיניה דחנוני ושקלי מיניה דבעל הבית דלא ידע אי פרע להו חנוני או לא הכינמי משתבע מלוה בגזירה כעין שבועה דאוריית' דלא פרעי ליה מידי הנך שלוחים ופרע ליה לוה למלוה:

האיש מקדש את בתו תנן התם בפרק האומר התקבל גט (דף סד:) נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה א"ר יהודה אין שתי ידים זוכות כאחת אלא אביה מקבל את גיטה בלבד ((ד"ת מ"ז) וכל שאינה יכולה לשמור גיטה אינה יכולה להתגרש) אמר ריש לקיש כמחלוקת בגירושין כך מחלוקת בקידושין ור' יוחנן אמר מחלוקת לגירושין אבל לקידושין דברי הכל אביה ולא היא וקיי"ל כר' יוחנן בעא מיניה רבא מרב נחמן נערה מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה כיד אביה דמיא (דף רי"ף יח:) מה אביה משוי שליח אף איהי נמי משויא שליח או דלמא כחצר אביה דמיא ועד דמטי גיטא לידה לא מיגרשה אמר ליה אין עושה שליח וכן הלכתא:

איתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון וכן אמר רב צריכה גט וצריכה מיאון צריכה גט שמא נתרצה האב וצריכה מיאון שמא לא נתרצה האב ויאמרו אין קדושין תופסין באחותה אמר רב נחמן והוא ששדכו איתמר מת אותו שקדשה ונפלה לפני אחיו ליבום אמר רב הונא אמר רב ממאנת למאמרו ואינה ממאנת לזיקתו עשה בה מאמר צריכה גט וחליצה ומיאון צריכה גט שמא נתרצה האב בקדושי שני וצריכה חליצה שמא נתרצה האב בקדושי ראשון וצריכה מיאון שמא לא נתרצה האב לא בקדושי ראשון ולא בקדושי (דף רי"ף יט.) שני ויאמרו אין קדושין תופסין באחותה לא עשה בה מאמר אינה צריכה אלא חליצה בלבד מאי אמרת תיבעי נמי מיאון גזירה שמא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה הכל יודעין דאחות חלוצה דרבנן דאמר ריש לקיש כאן שנה רבי אחות גרושה אסורה מדברי תורה אחות חלוצה אסורה מדברי סופרים וכל שאסורה מדברי סופרים תופסין בה קדושין וצריכה גט הלכך לא בעיא מיאון בהא עולא אמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפי' מיאון אינה צריכה הנהו בי תרי דהוו שתו חמרא תותי ציפי בבבל שקל חד מינייהו כסא דחמרא יהב ליה לחבריה אמר ליה מיקדשא ברתך לבראי אמר רבינא אפילו למאן דאמר חוששין שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן אמרו ליה רבנן ודלמא שליח שוייה לא חציף איניש לשווייה לאבוה שליח ודלמא ארצויי ארצי קמיה ושתיק אמר להו רבא בר שימי בפירוש מר (צ"ל דלא ס"ל וכ"ה בגמ') לא סבירא ליה להא דרב ושמואל ומדאשכחינן לרבינא דהוא בתרא לא סבר ליה להא דרב ושמואל שמעינן מינה דלית הלכתא כרב ושמואל וכולהו רבוואתא קמאי ז"ל הכי פסקו כגון רב אחא משבחא ובעל הלכות גדולות ורבינו האי בתשובותיו הני כולהו פסקו הלכתא כרבינא ודחו להא דרב ושמואל בין קטנה בין נערה דהיכא דקידשה קטנה או נערה נפשה בלא דעתא דאבוה דלא הוו קדושיה קדושין בין נתרצה האב בין לא נתרצה האב (נ"א אבל ר"ח ז"ל חש להא) ואיכא מאן דחש להא דרב ושמואל משום דאשכח לאביי ורבא דשקלי וטרו אליבא דרב ושמואל דאמרינן איהי אמרה לקריבאי ואיהו אמר לקריבאי כפתיה ואמר לה תהוי לקריבך אדאכלו ושתו אתא קריביה באיגרא וקידשה אמר אביי שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב רבא אמר חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה מאי בינייהו איכא בינייהו דלא טרח ואנן מסתברא לן דלא שייכא הא דאביי ורבא אליבא דרב ושמואל אלא הכי קאמרי לא חיישינן שמא לדעת האב נתקדשה וקא משדר ליה לקדשה בחשאי לאביי כדאית ליה ולרבא כדאית ליה ואי אפילו תימא ברב ושמואל שייכא הא רבינא דהוא בתרא לא סבירא ליה הא דרב ושמואל וקיימא לן הלכתא כבתראי:

נתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ועמדה ונשאת אמר רב אוכלת בתרומה עד שיבא אביה וימחה רב אסי אמר אינה אוכלת בתרומה שמא יבא אביה וימחה ונמצאת זרה למפרע הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי איכא מאן דאמר הלכתא כרב דהא לא אמרינן דהדר בה רב ואיכא מאן דאמר כיון דחש לה רב להא דרב אסי (דף רי"ף יט:) הלכתא כרב אסי והכי מסתברא אמר רב שמואל בר יצחק ומודה רב שאם מתה אינו יורשה אוקי ממונא בחזקת מריה:

הג"ה אתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר רב בין היא ובין אביה יכולין לעכב ורב אסי אמר אביה ולא היא:

היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה פריש ר' אמי מאי עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה עד שיהא באחרונה שוה פרוטה אבל בקמייתא לא כיון דדעתיה אבתרייתא הויין להוי קמייתא כי מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת הלכך אי איכא באחרונה שוה פרוטה מקודשת דהויא ליה כמקדש במלוה ופרוטה דדעתיה אפרוטה ואי לית בה שוה פרוטה אינה מקודשת וכן הלכתא:

(ת"ר התקדשי לי בכוס (דף רי"ף כ.) זה תנא חדא בו ובמה שבתוכו ותנא חדא בו ולא במה שבתוכו ותני חדא במה שבתוכו ולא בו ול"ק הא בחמרא והא במיא והא בציהרא):

מתני' התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש של דבש ונמצא של יין בדינר של כסף ונמצא של זהב של זהב ונמצא של כסף על מנת שאני עשיר ונמצא עני עני ונמצא עשיר אינה מקודשת ר"ש אומר אם הטעה לשבח ה"ז מקודשת:

ע"מ שאני כהן ונמצא לוי לוי ונמצא כהן נתין ונמצא ממזר ממזר ונמצא נתין בן עיר ונמצא בן כרך בן כרך ונמצא בן עיר ע"מ שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק רחוק ונמצא קרוב על מנת שיש לי בת ושפחה מגדלת ואין לו על מנת שאין לו ויש לו ע"מ שאין לו בנים ויש לו או על (דף רי"ף כ:) מנת שיש לו ואין לו ועל כולן אע"פ שאמרה בלבי היתה להתקדש לו אעפ"כ אינה מקודשת וכן היא שהטעתו:

גמ' אמר עולא מחלוקת בשבח ממון אבל בשבח יוחסין דברי הכל אינה מקודשת מאי טעמא דאמרה מסאנא דרב מכרעאי לא בעינא וקיימא לן כתנא קמא דאפי' הטעה לשבח ממון אינה מקודשת:

על מנת (שאני קריינא כן הוא בגמרא וברא"ש וכצ"ל) שאני קורא כיון שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת מקודשת דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר עד שיקרא ויתרגם תרגום דידן והני מילי דאמר לה קריינא אבל אמר לה קראה אנא עד דקרי אורייתא נביאי וכתובי בדיוקא על מנת שאני שונה (ר') חזקיה אמר הלכות ר' יוחנן אמר תורה ומסתברא כחזקיה דרביה דרבי יוחנן הוא ועוד דהא מסקנא כוותיה דאמרינן והני מילי דא"ל תנינא אבל א"ל תנאה אנא עד דתנא הלכתא ספרא וספרי ותוספתא פירוש הלכתא משנה על מנת שאני תלמיד אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא אלא כל ששואלין אותו דבר אחד בתלמודו ואומר אפי' במסכת כלה על מנת שאני חכם אין אומרים כחכמי יבנה וכר' עקיבא וחבריו אלא כל ששואלין אותו דבר חכמה בכל מקום ואומר על מנת שאני גבור אין אומרים כאבנר בן נר וכיואב בן צרויה אלא כל שחבריו מתיראין ממנו מפני גבורתו על מנת שאני עשיר אין אומרים כר' אלעזר בן חרסום ור' אלעזר בן עזריה אלא כל שבנו עירו מכבדין אותו מפני עשרו על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו על מנת שאני רשע אפי' צדיק גמור מקודשת שמא הרהר עבודת כוכבים בלבו וכתיב בעבודת כוכבים למען תפוש את בית ישראל בלבם:

ובכולן אע"פ שאמרה בלבי היה להתקדש לו אינה מקודשת וכן היא שהטעתו: ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי אמר רבא הוו דברים שבלב (דף רי"ף כא.) ודברים שבלב אינן דברים ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל סליק ולא איתדר אמר רבא כל דסליק אדעתא למידר והא לא איתדר ליה איכא דאמרי אדעתא למיסק הוא והא סליק ליה ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל לסוף לא סליק אמר רב אשי אי בעי סליק ואיכא דאמרי אי בעי לא סליק מאי בינייהו דאתיליד אונסא באורחא:

מתני' האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת הרי היא במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר מקודשת המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה ע"מ שאין בה מומין ונמצאו בה מומין אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה שכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים:

גמ' ותנן נמי בכתובות (דף עב:) כי האי גוונא ואיתמר עלה א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק באלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונין ואוקמה רב אשי ארישא דמתניתין דקתני אינה מקודשת ודוקא בהנהו דקפדי בהו אינשי אבל במילי אחריני דלא קפדי בהו אינשי אע"ג דאיהו קפדנא לא הוי קפידיה קפידא והויא מקודשת ((ד"ת מ"ז) וכל שכן אסיפא דלא קפיד):

וגרסינן התם איתמר קידשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה ממנו גט ושמואל אמר אינה צריכה ממנו גט וקיימא לן כרב דהלכתא כרב באיסורי וגרסינן תו התם (כתובות עד, א) אמר רב כהנא משמיה דעולא המקדש על תנאי ובעל צריכה ממנו גט זה היה מעשה ולא היה כח בחכמים להוציאה (דף רי"ף כא:) בלא גט ולאפוקי מהאי תנא דאמר רב יהודה אמר שמואל משום ר' ישמעאל והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת ואי זו זו שקדושיה קדושי טעות שאפי' בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה וליתא לדרבי ישמעאל:

וגרסינן התם אמר רב יוסף בר אבא א"ר מנחם אמר (אמי ד"ה בגמ') ר' אבא המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל צריכה ממנו גט חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות:

גרסינן בנזירות (דף יב.) אמר רבי יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת שליח אסור בכל הנשים חזקה שליח עושה שליחותו אמר רבא ומודה ר' יוחנן באשה שאין לה בת ולא אם ולא אחות פשיטא לא צריכא אע"ג דאית לה והשתא דשוי שליח איגרוש מ"ט כי משוי איניש שליח היכא דאיהו מצי לקדושי אבל היכא דאיהו לא מצי לקדושי לא משוי שליח:

מתני' המקדש שתי נשים בפרוטה אחת או אחת בפחות משוה פרוטה אע"פ ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת וכן קטן שקדש:

גמ' מ"ט דהני סבלונות מחמת קדושין קמאי נינהו וקדושין קמאי לית בהו מששא איתמר אמר רב הונא חוששין לסבלונות וכן אמר (בגמרא איתא רבה) רבא חוששין לסבלונות פירוש היכא דלא ידעינן אי קדיש אי לא קדיש ואסיקנא אמר רב פפא באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן מסבלי והדר מקדשי לא חיישינן ואפילו מיעוטא מקדשי והדר מסבלי ורובא מסבלי והדר מקדשי מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא (דף רי"ף כב.) קמ"ל:

מתני' המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות ומעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות ולקט אחד כלכלה של תאנים ומשלהן היתה ושל שביעית היתה ואמר להן הרי כולכן מקודשות לי בכלכלה זו וקבלתה מהן על ידי כולן ואמרו חכמים אין האחיות מקודשות:

גמ' איתמר קדושין שאין מסורין לביאה כגון שאמר לאב אחת מבנותיך מקודשת לי בפרוטה זו אביי אמר הוו קדושין ורבא אמר לא הוו קדושין (דף רי"ף כב:) והלכתא כותיה דאביי ביע"ל קג"ם והא חדא מינייהו הלכך כולהו בנתיה בעיין גיטי:

מעשה בחמש נשים: אמר רב שמע מינה ממתני' ארבע ונקיט רב בידיה תלת ש"מ המקדש בפירות שביעית מקודשת ושמע מינה קדשה בגזל אינה מקודשת אפי' בגזל שלה ממאי מדקתני ושלהן היתה ושל שביעית היתה טעמא דשביעית דהפקר נינהו הא שאר שני שבוע לא ושמע מינה אשה נעשית שליח ואפי' במקום שנעשית לה צרה וכן אמר רבי יוחנן המקדש בגזל אינה מקודשת דאמר ר' יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהן אין יכולין להקדיש זה לפי שאינה שלו וזה לפי שאינה ברשותו ואותבינן עלה מהא דתניא קדשה בגזל ובחמס ובגנבה או שחטף סלע מידה וקדשה בו מקודשת ופריק התם בגזל דידה ואקשינן והא מדקתני סיפא או שחטף סלע מידה מכלל דרישא בגזל דעלמא ופריק פירושי קא מפרש קדשה בגזל ובחמס ובגנבה כיצד כגון שחטף סלע מידה וקדשה בו ואקשינן והא מתניתין דגזל דידה ואמר רב אינה מקודשת ופרקינן לא קשיא הא דשדיך הא דלא שדיך ושמעינן מהא דגזל דעלמא היכא דלא נתיאשו הבעלים אינה מקודשת כלל בין שדיך בין לא שדיך וגזל דידה בדשדיך הוו קדושין ובדלא שדיך לא הוו קדושין כדכתבינן לעיל:

ההיא אתתא דהוי משיא כרעא במשיכלא דמיא אתא ההוא גברא חטף זוזא מחבריה שדא לה ואמר לה מיקדשת לי אתו לקמיה דרבא אמר להו לית דחש ליה להא דרבי שמעון דאמר סתם גזלה יאוש בעלים היא:

ההוא (אריסא) גברא דקדיש במוזא דשמכי אתא לקמיה דרבא אמר ליה מאן פלג לך והני מילי במוזא אבל כישא מצי אמר ליה אנא שקלי כישא ואת נמי שקול כישא פי' מוזא דשמכי ראשי הבצלים ולפי שיש בהן גדולים וקטנים משום הכי אמר ליה רבא מאן פלג לך:

ההוא גברא דקדיש בפרומא דשיכרא אתא מריה דשיכרא אשכחיה אמר ליה אמאי לא תיתיב לה מהאי חרפא אתו לקמיה דרבא אמר ליה לא אמרו כלך (דף רי"ף כג.) אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד אבל האי מחמת כיסופא אמר הכי פרומא דשיכרא פירש גאון ז"ל כלי קטן ועדיין קורין בבבל לכלי קטן פרמא ויש מי שפירש שכר מתוק ומסתברא כדפי' גאון מדאמרינן פרומא דשיכרא ולא אמר שיכרא פרומא:

מתני' המקדש בערלה ובכלאי הכרם ובשור הנסקל ובעגלה ערופה ובצפורי מצורע ובשער נזיר ובפטר חמור ובבשר בחלב ובחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת מכרן וקדש בדמיהן הרי זו מקודשת:

גמ' מכרן וקידש בדמיהן מקודשת מנלן מדגלי רחמנא בעבודת כוכבים (דברים, ז) והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהווה אחריו הרי הוא כמוהו מכלל דכל איסורין שבתורה שרו וניליף מינה משום דהוו עבודת כוכבים ושביעית שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין עבודת כוכבים הא דאמרן שביעית מאי היא דתניא (ויקרא, כה) כי יובל היא קדש תהיה לכם מה קדש תופס את דמיה אף שביעית תופסת את דמיה:

סליק פירקא: