רי"ף על הש"ס/קידושין/פרק ג

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ג עריכה

האומר לחברו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו מקודשת (דף רי"ף כג:) לשני וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני בת ישראל לכהן תאכל בתרומה מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת ואינה מקודשת בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל לא תאכל בתרומה:

גמ' תנא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג הרמאין רבין חסידא אזל לקדושי אתתא לבריה וקדשה לנפשיה והתניא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאין לדידיה (דף רי"ף כד.) יהבוה ניהליה (לבריה לא יהבוה ניהליה) לבריה לא יהבוה ניהליה איבעי ליה לאודועי סבר אדהכי והכי אתי איניש אחרינא ומקדש לה רבה בר בר חנה יהב זוזי לרב א"ל זבנה ניהלי להאי ארעא אזל זבנה לנפשיה והתניא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאין באגא דאלמי הוה לרב נהגי ביה כבוד לרבה בר בר חנה לא נהגי ביה כבוד איבעי ליה לאודועי סבר אדהכי והכי אתי איניש אחרינא וזבין לה רב גידל הוה מהפך בארעא למזבן יתה אזל רבי אבא זבנה אזל רב גידל קבליה לרבי זירא אזל רבי זירא קבליה לרבי יצחק נפחא א"ל המתן עד שיעלה לרגל אצלנו כי סליק אשכחיה א"ל עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו מאי א"ל נקרא רשע ואלא מר מאי טעמא עבד הכי א"ל לא הוה ידענא השתא נמי ניתבה ניהליה מר א"ל זבוני לא מזבנינא לה דארעא קמייתא היא ולא מסמנא מילתא דאמר מר המוכר נכסיו הראשונים אינו רואה סימן ברכה לעולם איבעי במתנה נשקלה רב גידל לא נחית לה שנאמר (משלי, טו) ושונא מתנות יחיה לא מר נחית לה ולא מר נחית לה ומתקריא ארעא דרבנן:

האומר לאשה התקדשי לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה תוך שלשים יום מקודשת לשני לא בא אחר וקדשה תוך שלשים יום מהו רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת אע"פ שנתאכלו המעות דכי יהבינהו לה בתורת קדושי יהבינהו לה לא בא אחר וחזרה בה מהו רבי יוחנן אמר חוזרת ריש לקיש אמר אינה חוזרת רבי יוחנן אמר חוזרת אתי דבור ומבטל דבור ריש לקיש אמר אינה חוזרת לא אתי דבור ומבטל דבור רב זביד מתני להא שמעתא אהא וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקדשה את עצמה אם שלה קדמו קדושיה קדושין ואם של שלוחה קדמו קדושיו קדושין לא קדשה עצמה וחזרה בה מאי כלומר חזרה ועדין לא קדשה שלוחה רבי יוחנן אמר חוזרת ריש לקיש אמר אינה חוזרת רבי יוחנן אמר חוזרת אתי דבור ומבטל דבור ריש לקיש אמר אינה חוזרת לא אתי דבור ומבטל דבור והלכתא כרבי יוחנן אפילו בקמייתא:

מקודשת לשני: אמר רב מקודשת לשני לעולם ושמואל אמר מקודשת לשני עד ל' יום לאחר שלשים יום פקעי קדושי שני וגמרי קדושי ראשון והלכתא כרב:

האומר לאשה (דף רי"ף כד:) הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום מקודשת ואינה מקודשת אמר רב מקודשת ואינה מקודשת לעולם ולא פקעו קדושי שני אלא בגט ושמואל אמר מקודשת ואינה מקודשת עד שלשים יום לאחר שלשים יום פקעי קדושי שני וגמרי קדושי ראשון וקיי"ל כרב:

מתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן ליך מאתים זוז הרי זו מקודשת (במשנה שבגמ' איתא והוא יתן) ויתן על מנת שאתן ליך מכאן ועד שלשים יום נתן לה בתוך שלשים יום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת על מנת שיש לי מאתים זוז הרי היא מקודשת ויש לו על מנת שאראך מאתים זוז מקודשת ויראנה הראה על השולחן אינה מקודשת:

(דף רי"ף כה.) גמ' איתמר רב הונא אמר והוא יתן ורב יהודה אמר לכשיתן מאי בינייהו איכא בינייהו שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר לרב הונא לא תפשי בה קדושין ולרב יהודה תפשי והלכתא כרב הונא דקיימא לן האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי:

על מנת שיש לי מאתים זוז הרי היא מקודשת ויש לו:

וניחוש שמא יש לו ועוד דתניא חיישינן שמא יש לו לא קשיא הא בקדושי ודאי הא בקדושי ספק:

על מנת שאראך מאתים זוז הרי זו מקודשת ויראנה הראה על השולחן אינה מקודשת:

תנא לא נתכוונה זו אלא להראותה משלו פשיטא לא צריכא אף על גב דנקיט זוזי בעיסקא:

(דף רי"ף כה:) גרסינן בפרקא קמא (דף יט:) האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בדבר שבממון תנאו קיים ואיתא נמי בפרק הזהב:

מתני' ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנא' (במדבר, לב) ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם את הירדן וגו' ואם לא יעברו חלוצים רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך הדבר לאמרו שאלמלא כן יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו:

המקדש את האשה ואמר סבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לוייה לוייה והרי היא כהנת (דף רי"ף כו.) ענייה והרי היא עשירה עשירה והרי היא ענייה הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו:

(דף רי"ף כו:) על מנת שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל דבר עליה לשלטון ועשה עמה בפועל מקודשת ואם לאו אינה מקודשת:

גמ' אמר ריש לקיש והוא שנתן לה שוה פרוטה משלו אבל בשכר לא ובשכר מאי טעמא לא משום דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והויא לה כמלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת:

מתני' על מנת שירצה אבא רצה האב מקודשת ואם לאו אינה מקודשת מת האב הרי זו מקודשת מת הבן מלמדין האב (דף רי"ף כז.) שיאמר לא רציתי קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתיה ובא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן זה אומר אני קדשתיה וזה אומר אני קדשתיה שניהם נותנין גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס:

גמ' אמר רב נאמן ליתן גט ואינו נאמן לכנוס נאמן ליתן גט דאין אדם חוטא ולא לו ואינו נאמן לכנוס אימר יצרו תקפו ורב אסי אמר אף נאמן לכנוס ומודה רב אסי באומרת נתקדשתי ואיני יודע למי נתקדשתי ובא אחד ואמר אני קדשתיך שאינו נאמן לכנוס תניא כוותיה דרב אסי קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתיה ובא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן אף לכנוס כנסה ובא אחר ואמר אני קדשתיה לא כל הימנו לאוסרה עליו והאשה שאמרה נתקדשתי ובא אחד ואמר אני קדשתיה אינו נאמן לכנוס מפני שמחפה עליו וכן הלכתא תניא בני זה בן שלש עשרה שנה ויום אחד בתי זו בת שתים עשרה שנה ויום אחד נאמן לנדרים ולערכין ולחרמין ולהקדשות אבל לא למכות ולא לעונשין:

(דף רי"ף כז:) מתני' קדשתי את בתי קטנה קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא קטנה נאמן קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא גדולה אינו נאמן נשבית ופדיתיה בין שהיא קטנה בין שהיא גדולה אינו נאמן מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן:

המקדש את בתו סתם אין הבוגרות בכלל:

גמ' מ"ש רישא גבי קדושין דנאמן ומאי שנא סיפא גבי שבויה דאינו נאמן אמר רב אשי רישא רחמנא הימניה כדרב הונא דאמר רב הונא אמר רב מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה שנאמר (דברים, כב) את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה הזה התירה לנשואין הימניה רחמנא לאב בשבויה לא הימניה רחמנא:

(דף רי"ף כח.) מתני' מי שיש לו ב' כתי בנות מב' נשים ואמר קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות או גדולה שבקטנות או קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות כולן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות קדשתי את בתי קטנה ואיני יודע אם קטנה שבקטנות או קטנה שבגדולות או גדולה שבקטנות שהיא קטנה מן הקטנה שבגדולות כולן אסורות חוץ מן הגדולה שבגדולות דברי ר"מ ר' יוסי אומר כולן מותרות חוץ מן הקטנה שבקטנות:

גמ' וקיימא לן (עירובין מו, ב) דר' מאיר ורבי יוסי הלכה כר' יוסי:

מתני' האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי הוא אסור בקרובות גדולה וגדולה מותרת בקרוביו ומותר בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו קדשתי את בתך והיא אומרת לא קדשת אלא אותי הוא אסור בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו ומותר בקרובות גדולה וגדולה אסורה בקרוביו:

גמ' קדשתני והוא אומר לא קדשתיך איתמר אמר שמואל מבקשין ממנו ליתן גט אמר רב ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה:

איתמר אמר רב נחמן אמר שמואל המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו ואפילו שניהם מודים וכן הלכתא ואי קשיא לך הא דתנן האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה (דף רי"ף כח:) התם כגון דאמר לה קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למד"ה:

גרסינן בפרק חמש עשרה נשים (דף טז:) אמר רב יהודה אמר רב אסי עובד כוכבים שקדש בזמן הזה חוששין לקדושיו חיישינן שמא מעשרת השבטים הוא ודוקא בדוכתא דקביעי כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בנך קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה והא איכא בנות ואמר רבינא בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך הא גמירי דבנתא דההוא דרא אצטרויי אצטרוי פי' נבקע הרחם שלהם ונעשו עקרות איכא דאמרי כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי לא זזו משם עד שעשאום עובד כוכבים גמורים שנאמר (הושע, ה) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו:

(כאן דף סה:) מר זוטרא ורב (ורב אדא סבא בני דרב מרי בר איסור כ"ה בגמ') אחא סבא בריה דרב מרי בר יוסי פלוג נכסייהו בהדי הדדי אתו לקמיה דרב אשי אמרו על פי שנים עדים אמר רחמנא דאי בעו לא מצו הדרי בהו ואנן לא הדרינן או דלמא לא מתוקמא מילתא אלא בסהדי אמר להו לא איברו סהדי אלא לשקרי מהא שמעינן דהיכא דמודו בעלי דינין דקנו מהדדי לא מצי חד מנייהו למהדר ביה ואע"ג דלא הויא מילתא קמי סהדי דלא איברו סהדי אלא לשקרי:

עד אחד אומר נטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן עד אחד אומר שורך נרבע והלה שותק נאמן ותנא תונא עד אחד אומר נטמאת והלה אומר לא נטמאתי פטור טעמא דאמר הא לא אמר מהימן אביי אמר היא היא אמר אביי מנא אמינא לה דההוא סומא דהוה מסדר מתניתא קמי דמר שמואל יומא חד נגה ולא אתא שלח שליח אבתריה אדאזיל בהאי אורחא אתי איהו בהאי אורחא כי אתא אמר אשתו זינתה א"ל מר שמואל אי מהימן לך זיל אפקה ואי לא לא תפקה מאי לאו אי מהימן לך דלאו גזלנא הוא אפקה לא אי מהימן לך כבי תרי אפקה אי לא לא תפקה (נרשם במהר"ם דשייך למעלה קודם אביי) אמר רבא הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים וכן הלכה והני מילי בדיני אדם (דף רי"ף כט.) אבל בבא לצאת ידי שמים אי מהימן ליה כבי תרי מחייב לאפוקה ומיהב לה כתובה גרסינן בכתובות פרקא קמא (דף ט.) אין האשה נאסרת על בעלה בעד אחד אלא בשני עדים וקנוי וסתירה אפי' בע"א נמי תנן התם בנדרים (דף צ.) בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך השמים ביני לבינך נטולה אני מן היהודים (דף רי"ף כט:) חזרו לומר שלא תהא נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים:

(דף צא.) ההיא איתתא דכל יומא דתשמיש הות קיימא ומתיא מיא ומשיא ידיה דגברא יומא חדא איתיאת ליה מיא לממשא אמר לה הדא מילתא לא הות האידנא אמרה ליה אם כן חד מן עובדי כוכבים אהלויי דהוו הכא האידנא אי את לא הוית דלמא חד מנהון הוה אמר רב נחמן עיניה נתנה באחר ואין ממש בדבריה:

ההיא איתתא דלא הוות בדיחא דעתה בהדי גברא אמר לה האידנא מאי שנא אמרה ליה מעולם לא צערתן בדרך ארץ כי האידנא אמר לה לא הות הדא מילתא האידנא אמרה ליה אם כן מן הלין עובדי כוכבים נפטויי דהוו הכא האידנא אי את לא הוית דלמא חד מנייהו הוה אמר להו רב נחמן לא תשגחו בה עיניה נתנה באחר:

(שם סוף המסכת) ההוא גברא דהוה מהרזק בביתא דאינתתא עאל אתא מריה דביתא פרטיה (בד"ס הגירסא נוף וכתב הב"ח ס"א נואף) נואף להוצא וערק אמר רבא איתתא שריא אי איתא דעבד איסורא ארכוסי הוה מירכס ההוא נואף דעאל לביתא דההיא איתתא אתא גברא סליק נואף אותיב בבאלא דבבא הוה מחתך תחלי תמן וטעמינון חויא בעא מריה דביתא למיכל מהנך תחלי בלא דעתא דאיתתיה אמר ליה ההוא נואף לא תיכול מנהון דטעמינון חויא אמר רבא איתתא שריא אם איתא דעבד איסורא ניחא ליה דליכול ולימות דכתיב (יחזקאל, כג) כי נאפו ודם בידיהם פשיטא מהו דתימא איסורא מהוה הוה והאי דא"ל ניחא ליה דלא לימות דתהוי אנתתיה עליה (משלי, ט) מים גנובים ימתקו קמ"ל:

מתני' כל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר ואי זו זו כהנת ולויה וישראלית שנשאו לכהן וללוי וישראל וכל מקום שיש קדושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום ואי זו זו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין ובל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה קדושין על אחרים הולד ממזר ואי זה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה וכל מי שאין לה עליו ולא על אחרים קדושין הולד כמוה ואי זה זה ולד שפחה ועובדת כוכבים:

גמ' כל מי שאין לה עליו ולא על אחרים קדושין הולד כמוה מנלן אמר קרא בראשית כב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור אשכחן דלא תפסי בה קדושין ולדה כמוה מנלן אמר קרא (שמות, כא) האשה וילדיה תהיה לאדוניה:

(דף סח: ע"ש) עובדת כוכבים מנלן אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אמר קרא (דברים, ז) כי יסיר את בנך מאחרי בנך קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה האי בשבעה אומות כתיב אמר קרא כי יסיר את בנך לרבות כל המסירין הא ניחא לרבי שמעון דדריש טעמיה דקרא אלא לרבנן מנלן אמר קרא (שם כא) ואחר כן תבא אליה ובעלתה מכלל דמעיקרא לית בה הויה אשכחן דלא תפסי בה קדושין (דף רי"ף ל.) ולדה כמוה מנלן אמר קרא (דברים, כא) כי תהיין וילדו לו כל היכא דקרינא ביה כי תהיין קרינא ביה וילדו לו וכל היכא דלא קרינא ביה כי תהיין לא קרינא ביה וילדו לו:

מתני' רבי טרפון אומר יכולין הן ממזרים ליטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד שחררו נמצא הבן בן חורין רבי אליעזר אומר הרי זה עבד וממזר:

גמ' א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר' טרפון ואיבעיא לן ר' טרפון לכתחלה קאמר או דיעבד קאמר ואסיקנא דלכתחלה קאמר ודוקא ממזר לשפחה אבל ממזרת לעבד לא דעבד אין לו חיים והיינו דאמר ר' יהושע בן לוי כסף מטהר ממזרים שנאמר (מלאכי, ג) וישב מצרף ומטהר כסף:

סליק פירקא: