קטגוריה:שמות לב כ
ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּקַּ֞ח אֶת־הָעֵ֨גֶל אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ וַיִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ וַיִּטְחַ֖ן עַ֣ד אֲשֶׁר־דָּ֑ק וַיִּ֙זֶר֙ עַל־פְּנֵ֣י הַמַּ֔יִם וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּקַּ֞ח אֶת־הָ/עֵ֨גֶל אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ וַ/יִּשְׂרֹ֣ף בָּ/אֵ֔שׁ וַ/יִּטְחַ֖ן עַ֣ד אֲשֶׁר־דָּ֑ק וַ/יִּ֙זֶר֙ עַל־פְּנֵ֣י הַ/מַּ֔יִם וַ/יַּ֖שְׁקְ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וּנְסֵיב יָת עִגְלָא דַּעֲבַדוּ וְאוֹקֵיד בְּנוּרָא וְשָׁף עַד דַּהֲוָה דַּקִיק וּדְרָא עַל אַפֵּי מַיָּא וְאַשְׁקִי יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּנְסִיב יַת עִיגְלָא דַעֲבָדוּ וְאוֹקֵד בְּנוּרָא וְשַׁף עַד דַּהֲוָה דָּקִיק וְדָרֵי עַל אַנְפֵּי מוֹי דְנַחֲלָא וְאַשְׁקֵי יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל וְכָל מַאן דְּיָהַב תַּמָּן כָּל מָאנָא דְדַהֲבָא הֲוָה סִימָא נַפְקָא בְּאַנְפָּא: |
רש"י (כל הפרק)
"ויזר" - ל' נפוץ וכן (איוב יא) יזורה על נוהו גפרית וכן (משלי א) כי חנם מזורה הרשת שזורין בה דגן וקטנית
"וישק את בני ישראל" - (יומא סז) נתכוין לבודקם כסוטות שלש מיתות נידונו שם אם יש עדים והתראה בסייף כמשפט אנשי עיר הנדחת שהן מרובים עדים בלא התראה במגפה שנאמר ויגוף ה' את העם לא עדים ולא התראה בהדרוקן שבדקום המים וצבו בטניהםרמב"ן (כל הפרק)
"ויזר על פני המים וישק את בני ישראל" - אחרי שהיה דק לעפר זרקו על פני מי הנחל היורד מן ההר והשקה אותן מאותן המים ואפשר כי הזהב השרוף שאיננו נתך אבל הוא שרוף ונטחן עד אשר דק כאשר הזכיר ר"א קל הוא על פני המים על כן היה צף והשקהו להם או היה זורה אותו על הנחל מעט מעט ושואב ומשקה להם טרם ישקע או שהיה ממעשה הנסים והנה רצה לבזות מעשיהם טחן האלוה שלהם והכניסו בבטנם שיוציאוהו ברעי ובצואה כמו שנאמר (ישעיהו ל כב) תזרם כמו דוה צא תאמר לו ועל דעת רבותינו (ע"ז מד) עוד נתכוון לבדקם כסוטות וצבתה בטנם ונפלה ירכם והוא האמת
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לב כ.
וַיִּקַּח אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ
משה נתן הדגמה לאפסיות של פסל לאלוהים, אשר אינו יכול להציל את עצמו מבזיון וכליה.
וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ
"וַיִּקַּח" - לבטח היו אנשים שרצו לשמור על המסכה שהם רקדו לפניה, אולם הם לא עמדו בפני משה. האנשים הפקירו את המסכה, ומשה היה חופשי לקחת אותה, ללא התנגדות או ויכוחים.
"הָעֵגֶל" - אהרון עשה "עגל מסכה" וכך ה' קרא לדבר הזה "עגל מסכה" (שמות לב ח), אבל משה ממשיך לקרוא ל"עגל מסכה" בצורה מעליבה - "עגל". משה עיוות את העובדות כדי להתאים לאיסור "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל" (שמות כ ג).
"אֲשֶׁר עָשׂוּ" מופיע ברבים. כאשר יש מספר אנשים תורמים לעניין, לא חשוב אם אחד עשה יותר והשני עשה פחות, כולם ביחד - עשו. ללוא האנשים ביקשו, וללוא הם נתנו את נזמי הזהב, וללולא הם רקדו לפני הדבר שאהרון עשה, לא היתה נוצרת הבעיה. לכן כולם אחראים לתוצאה.
עלבון לעגל
- "וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ" - השרפה תהרוס את הצורה של החפץ ותבטל את אלוהותו וזהותו. חפץ מחרס לא היה נשרף והיה יוצא מהאש בשלמות, אולם המתכת שהיתה בנזמים והפכה למסכה נשרפה והותכה מחדש. אפשרי שסיגים מסוימים במתכת התחמצנו ונפרדו מהזהב, וכך נוצר גוש זהב טהור יותר.
- "וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק" - לוא המסכה היתה מחרס היא לא היתה נפגעת באש, לכן משה טוחן את החפץ ומבטל את זהותו לאבק.
- "וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם" - ליד ההר, במדבר, היה מקור מים. האנשים היו חייבים לשתות מים כל יום. זהב שוקע במים, אבל משה טחן את הזהב לפתיתיים דקים מאוד שלפחות חלק מהם שצפו או ריחפו במים. העם היה חייב לשתות מהמים וכך הם שתו את החפץ שהם עשו, ופרורי הזהב יצאו עם הקיבה ששם תהיה קבורתו של החפץ הזה.
- "וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - לעם לא היתה ברירה אלא לשתות מהמים שזוהמו במתכות. לא ברורה כמות העופרת שהיתה מעורבת בזהב שהאנשים תרמו, אבל לא נאמר שהיתה הרעלה המונית או פגיעה גופנית אחרת. לא ברור עם משה עצמו היה חייב לשתות מהמים האלה כמו כולם. בהמשך משה עלה להר לעוד 40 יום, ואז הוא לא שתה מהמים האלה, אבל העם המשיך לשתות ממקור המים הזה.
וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
יש כאן משחק מילים במילה "וַיַּשְׁקְ" - משה השקה את העם, ומשה נשק לעם. כך היה גם כאשר יעקב פגש את רחל, ככתוב: "וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל" (ביאור:בראשית כט יא).
יש מעלים אפשרות שמשה התכוון להשתמש במים כמו המים המאוררים, שפוגעים בחוטאים, וחוטאים יסרבו לשתות, ואת אלו הרגו חיליו של משה.
זהב לא נמס במים, וחלקיקי הזהב לא יעוכלו, כך שמקום קבורתו של עגל הזהב היתה בצואה של בני ישראל, ומי שינסה לאסוף את הזהב יצטרך להתעסק עם זה.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "שמות לב כ"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.