קטגוריה:שמות כב ג
נוסח המקרא
אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם
אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם.
אִֽם־הִמָּצֵא֩ תִמָּצֵ֨א בְיָד֜וֹ הַגְּנֵבָ֗ה מִשּׁ֧וֹר עַד־חֲמ֛וֹר עַד־שֶׂ֖ה חַיִּ֑ים שְׁנַ֖יִם יְשַׁלֵּֽם׃
אִֽם־הִמָּצֵא֩ תִמָּצֵ֨א בְ/יָד֜/וֹ הַ/גְּנֵבָ֗ה מִ/שּׁ֧וֹר עַד־חֲמ֛וֹר עַד־שֶׂ֖ה חַיִּ֑ים שְׁנַ֖יִם יְשַׁלֵּֽם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אִם אִשְׁתְּכָחָא תִשְׁתְּכַח בִּידֵיהּ גְּנוּבְתָּא מִתּוֹר עַד חֲמָר עַד אִמַּר אִנּוּן חַיִּין עַל חַד תְּרֵין יְשַׁלֵּים׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אִין בְּסַהֲדַיָא מִשְׁתַּכְּחָא בִּרְשׁוּתֵיהּ גְּנִיבוּתֵיהּ מִן תּוֹר עַד חֲמוֹר עַד אִימַר כַּד הִינוּן קַיְימִין עַל חַד תְּרֵין יְשַׁלֵּם: |
רש"י
"משור עד חמור" - כל דבר בכלל תשלומי כפל, בין שיש בו רוח חיים בין שאין בו רוח חיים, שהרי נאמר במקרא אחר (שמות כב ח): "על שה על שלמה על כל אבדה וגו' ישלם שנים לרעהו".
"חיים שנים ישלם" - ולא ישלם לו מתים אלא חיים או דמי חיים.
[ו] כל דבר בכלל תשלומי כו'. אף על גב דקרא (פסוק ח) ד"על שור ועל שה ועל שלמה" בטוען טענת גנב (רש"י שם), ואם אנו באים ללמוד גנב עצמו מן טוען טענת גנב בקל וחומר, דבהיתירא אתא לידו - משלם כפל על כל דבר, גנב עצמו, דבאיסורא בא לידו, לא כל שכן, דהא איכא למיפרך 'דיו לבא מהדין להיות כנידון', מה טוען טענת גנב לא משלם כפל אלא בשבועה (רש"י שם), אף גנב עצמו לא ישלם אלא בשבועה כדאמרינן במרובה (ב"ק סוף סג ע"ב), ומשום כך צריך להביא שם אף בגנב עצמו מיתורא ד"אם המצא תמצא", דהוי שני כללות הסמוכים זה לזה, הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל, כדאיתא שם בגמרא (בבא קמא דף סד:). וגם זה שהביא לא כתיב 'כל דבר', דהרי לא כתיב בו עופות, ודרשינן שם בכלל ופרט וכלל כדאיתא שם (שם סג.), רש"י סבירא ליה דאם לא מצאנו בטוען טענת גנב שהוא חייב כפל בכל דבר - לא הוי ילפינן דחייב כפל בכל דבר גבי גנב מיתורא ד"אם המצא תמצא", דהוי אמרינן דברה תורה בלשון בני אדם (ברכות דף לא:), או לשום דרשה אתיא, אבל כיון דמצאנו כפל בטוען טענת גנב בכל דבר, ובקל וחומר ילפינן דגנב עצמו יש כפל בכל דבר, רק דהוי אמרינן דיו, יש לנו למדרש קרא ד"אם המצא תמצא" דלא אמרינן דיו, דדרשינן בכלל ופרט וכלל. לכך מייתי שפיר ראיה מקרא דטוען טענת גנב, אף על גב דשם גם כן לא מדכתיב (ר' פסוק ח) "על שה ועל שלמה" ילפינן, דהא לא כתיב שם עופות, ומכל מקום סבירא ליה לרש"י גם כן דאילו לא כתיב בקרא דבר שיש בו רוח חיים ואין בו רוח חיים, לא הוי דרשינן בכלל ופרט וכלל לרבות הכל, ומדכתיב בקרא דבר שיש בו רוח חיים ואין בו רוח חיים, מרבינן אחר כך מכלל ופרט [וכלל] הכל:
ועוד,דרש"י פשטיה דקרא מפרש, ולפי פשוטו כיון דמצאנו כפל בטוען טענת גנב, יש למילף בקל וחומר דיש כפל בגנב, ולפי פשוטו אין לנו לומר דיו, רק דבתלמוד כיון דאיכא למפרך דיו, צריך לדרשה כלל ופרט [וכלל], ומכל מקום לפשוטו אין צריך. וכן אחר שמצאנו (פסוק ח) בין דבר שיש בו רוח חיים ובין דבר שאין בו רוח חיים יש בו כפל, סברא שאין לומר דעופות לא הוי בכלל כפל, ולפיכך לפי הפשט אין צריך ללמוד עופות מכלל ופרט [וכלל], רק כשאנו באים לברר הדבר שלא יהיה שום תשובה עליו, ואין צריך לפי הפשט:
[ז] חיים שנים ישלם ולא מתים. במכילתא. אף על גב דדרשינן בפרק מרובה (בבא קמא דף סה.) דקאי "חיים" ארישא דקרא, ולמדו מזה 'אחיה לקרן כעין שגנב', שאם גנב והיה שוה ד' זוז, ובשעת טביחה שוה שני זוז, 'אחיה לקרן כעין שגנב', על כרחך גמרא דידן נמי סבירא להך מילתא ד"חיים שנים ישלם" 'ולא מתים', דהא בפרק קמא דבב"ק (דף יא.) קאמר שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן. פירוש, אם גנב בהמה ומתה, אין שמין הנבילה לבעלים, אלא צריך לשלם בהמה מעליא. ואף רב דסבירא ליה 'אחיה לקרן כעין שגנב' (בבא קמא דף סה.), סבירא כך שם, והתוספות מפרשים שם (ב"ק יא. ד"ה אין) דמה שאמרנו שאין שמין לגנב היינו מדכתיב "חיים שנים ישלם" ולא מתים, וכן איתא בהדיא בירושלמי. והשתא הרי רב מפיק "חיים שנים ישלם" 'אחיה לקרן כעין שגנב', אלא תרוייהו שמעת מניה; מדכתיב "חיים שנים ישלם" משמע דמה שהוא משלם -ישלם חיים ולא מתים. ומדסמך "חיים" אל גניבה, ולא כתיב 'שנים חיים ישלם', ולפיכך דרשינן 'אחיה לגניבה כעין שגנב', שהרי "חיים" קאי על הגניבה, ודרוש 'אחיה לקרן כעין שגנב', ויתורץ קושית הרא"ם:בד"ה אם המצא כו' ולא שמעתי כו' נ"ב ואני ת"ל אבין ואשמע כי אדרבא רש"י לא עשה עיסקה בספרי' שלנו שלא כתוב בהם אלא המצא תמצא במה דיבר הענין שלא דיבר כשטבח ומכר שכבר ישלם ד' וה' אלא בלא טבח ומכר איירי שמשלם כפל מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר – כָּל דָּבָר בִּכְלַל תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמִקְרָא אַחֵר: "עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה וְגֵו' יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ" (שמות כב,ח) (ב"ק ס"ב ע"ב).
חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם – וְלֹא יְשַׁלֵּם לוֹ מֵתִים, אֶלָּא חַיִּים אוֹ דְּמֵי חַיִּים.
רשב"ם
"חיים" - שלא טבחו, אז -
"שניים ישלם" - ולא ארבעה וחמישה.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
העמק דבר
• לפירוש "העמק דבר" על כל הפרק •
אבל אם כבר מתו, ואם כן אין בית דין והגנב יודעים שווי הגניבה, ואם כן:
- נהי דקרן מחוייב לשלם כפי שהבעלים אומרים, משום שהוא מודה במקצת ואינו יכול להישבע ומשלם;
- אבל קנס הכפל, שאינו מתחייב אלא בעדים, אינו יכול להתחייב אלא מה שהעדים יודעים בבירור, ולא משום מחוייב שבועה ואינו יכול להישבע; ונמצא שהוא אינו משלם קנס הכפל בשלמות.
זהו פשוטו של מקרא (ב).
הרחב דבר
(ב) ורש"י פירש "ישלם חיים ולא מתים", והובא בתוספות על בבא קמא דף יא בשם הירושלמי.
ועל כרחך אין זה אלא אסמכתא, דמעיקר הדין פירש רש"י בפסחים דף לב, דיבור המתחיל "איבעי", דדרשה ד"ישיב לרבות שוה כסף אפילו סובין" גם בגניבה.
וגם מסדר נגינת הטעמים אינו משמע הכי, שהרי המפסיק הוא על תיבת "חיים". אלמא דקאי אדלקמיה ד"נמצא בידו חיים".
אלא הדרש שהביא רש"י הוא בתורת כוונה שניה, וללמדנו, דאם יש לו מעות מזומן, שהם כמו חיים, מחוייב לשלם במזומן. והיינו דאי' בבא קמא דף סא, ד"חבול ישיב רשע גזלה ישלם", דאפילו משלם הגזילה רשע הוא, משום הכי מחוייב לסלק כעין השבה בעין, והיינו מעות.
ושיטת רש"י גיטין דף מח:, ד"ה "מן העידית", שאם אין לו מעות כו', מבואר דאם יש לו מעות מחוייב לסלק במעות אפילו מזיק, מכל שכן גניבה.תולדות אהרן
• לפירוש "תולדות אהרן" על כל הפרק •
- (בבא קמא סג:): "תנא דבי חזקיה:
- יאמר שור וגניבה והכל בכלל!
- - אילו כך, הייתי אומר: מה הפרט מפורש קרב לגבי מזבח, אף כל קרב לגבי מזבח, מה יש לך להביא - שה, כשהוא אומר שה הרי שה אמור, הא מה אני מקיים גניבה - לרבות כל דבר.
- יאמר שור שה וגניבה והכל בכלל!
- - אילו כך, הייתי אומר: מה הפרט מפורש דבר הקדוש בבכורה, אף כל דבר הקדוש בבכורה, מה יש לך להביא - חמור, כשהוא אומר חמור הרי חמור אמור, הא מה אני מקיים גניבה - לרבות כל דבר.
- יאמר שור וחמור שה וגניבה והכל בכלל!
- - אילו כך, הייתי אומר: מה הפרט מפורש בעלי חיים אף כל בעלי חיים, מה יש לך להביא - שאר בעלי חיים, כשהוא אומר חיים הרי חיים אמור, הא מה אני מקיים גניבה - לרבות כל דבר.
- אמר מר: "יאמר שור וגניבה" - מי כתיב שור וגניבה? גניבה ושור הוא דכתיב! וכי תימא "אילו נאמר" קאמר, "אילו נאמר שור וגניבה", ומי מצית אמרת מה הפרט מפורש? הוה שור פרט וגניבה כלל, פרט וכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט ואיתרבו להו כל מילי! אלא כדכתיב קאמרי, גניבה ושור מי מצית אמרת הכל בכלל, או מה הפרט מפורש הוה ליה גניבה כלל ושור פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, שור אין מידי אחרינא לא!
- - אמר רבא תנא אחיים קא סמיך ליה, וכלל ופרט וכלל קא"ל.
- והא לא דמי כללא בתרא לכללא קמא!
- - הא תנא דבי רבי ישמעאל הוא, דכה"ג דריש כללי ופרטי. והכי קא קשיא ליה:
- אם המצא תמצא למה לי? יאמר שור וגניבה וחיים והכל בכלל!
- - אילו כן, הייתי אומר: מה הפרט מפורש דבר הקרב לגבי מזבח, אף כל הקרב לגבי מזבח. מה יש להביא - שה, כשהוא אומר שה הרי שה אמור, הא מה אני מקיים גניבה - לרבות כל דבר.
- יאמר גניבה ושור ושה וחיים והכל בכלל!
- - אילו כן, הייתי אומר: מה הפרט מפורש דבר הקדוש בבכורה, אף כל דבר הקדוש בבכורה. מה יש לך להביא - חמור, [כשהוא אומר חמור] הרי חמור אמור, הא מה אני מקיים גניבה - לרבות כל דבר.
- יאמר גניבה ושור ושה וחמור וחיים והכל בכלל!
- - אילו כן, הייתי אומר: מה הפרט מפורש בעלי חיים, אף כל בעלי חיים. מה יש לך להביא - שאר ב"ח, כשהוא אומר חיים הרי חיים אמור, הא מה אני מקיים גניבה - לרבות כל דבר.
- אם המצא תמצא למה לי?
- אי הכי, שפיר קשיא ליה!
- - משום דאית ליה פירכא, לרבות כל דבר מהיכא קמייתי ליה - מכלל בתרא, כללא גופיה חיים כתיב ביה! כלל ופרט וכלל מאי קא מהני ליה? אי לאתויי כל דבר, הא חיים כתיב, בעלי חיים אין, מידי אחרינא לא! משום הכא איצטריך אם המצא.
- אמרי: והא שני כללות דסמיכי אהדדי נינהו!
- - אמר רבינא: כדאמרי במערבא: כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכים זה לזה, הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט:
- שדי שור בין המצא לתמצא. לאתויי מאי? אי לאתויי ב"ח - מחיים נפקא, אלא לאתויי דבר שאין בעלי חיים, ודרוש הכי: מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון.
- ותו, שדי חמור בין המצא לתמצא, לאתויי מאי? אי לאתויי דבר שאין בעלי חיים - משור נפקא, אלא לאתויי דבר מסויים.
- אי הכי, שה למה לי?
- אלא, ריבה ומיעט וריבה הוא, כדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי ר' ישמעאל: במים במים ב' פעמים, אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט וריבה. ריבה הכל, מאי רבי? רבי כל מילי. אי הכי, כל הני פרטי למה לי?
- חד למעוטי קרקע,
- וחד למעוטי עבדים,
- וחד למעוטי שטרות.
- גניבה וחיים לכדרב, דאמר "אחייה לקרן כעין שגנב".
- ולמאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב וגנב עצמו נפקא ליה מאם ימצא הגנב, האי אם המצא תמצא מאי דריש ביה?
- - מבעי ליה לכדרבא בר אהילאי, דאמר רבא בר אהילאי: מאי טעמא דרב דאמר מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור? דכתיב אם המצא תמצא, אם המצא בעדים תמצא בדיינים, פרט למרשיע את עצמו.
- ולמאן דאמר תרוייהו בטוען טענת גנב דהאי אם המצא תמצא מפיק ליה לגנב עצמו, מרשיע עצמו מנלן?
- - מ(שמות כב ח) אשר ירשיעון אלהים ולא המרשיע את עצמו.
- ולמאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב, דאייתי ליה מהמצא תמצא למרשיע את עצמו, האי אשר ירשיעון מאי דריש ביה?
- - אמר לך: ההוא מיבעי ליה למודה בקנס דפטור.
- ומאן דאמר תרוייהו בטוען טענת גנב, קסבר מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב.
- ולמאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב דנפקא ליה גנב מהתם, בשלמא אם המצא תמצא לכדרבא בר אהילאי, אבל כל הני פרטי למה לי?
- - כדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא לדבר שנתחדש בה.
- ואימא גנב עצמו בשבועה?
- - לא ס"ד, דתניא: רבי יעקב אומר שנים ישלם שלא בשבועה. אתה אומר שלא בשבועה, או אינו אלא בשבועה? אמרת לא כך היה. מאי לא כך היה? אמר אביי: לא לכתוב רחמנא שנים ישלם בגנב וליתי בק"ו מטוען טענת גנב: ומה טוען טענת גנב דבהיתירא אתא לידיה אמר קרא לישלם תרי, גנב עצמו דבאיסורא אתא לידיה לא כל שכן! אלא שנים ישלם דכתב רחמנא בגנב עצמו למה לי? דאפילו שלא בשבועה.
- והאי אם המצא להכי הוא דאתא? הא מיבעי ליה לכדתניא: ידו, אין לי אלא ידו, גגו חצירו וקרפיפו מנין? ת"ל אם המצא תמצא מכל מקום!
- - אם כן, לימא קרא או "המצא המצא" או "תמצא תמצא". מדשני קרא, שמע מינה תרתי."
- (בבא קמא עה.): "איתמר: מודה בקנס ואח"כ באו עדים:
- רב אמר פטור,
- ושמואל אמר חייב.
- אמר רבא בר אהילאי: מאי טעמא דרב? אם המצא בעדים תמצא בדיינין, פרט למרשיע את עצמו.
- למה לי? מ(שמות כב ח) אשר ירשיעון נפקא! אלא ש"מ מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור.
- ושמואל? אמר לך ההוא מבעי ליה לגנב עצמו, כדתנא דבי חזקיה.
- איתיביה רב לשמואל: ראה עדים שממשמשים ובאים ואמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי אינו משלם אלא קרן.
- אמר ליה: הכא במאי עסקינן כגון שחזרו עדים לאחוריהם.
- והא מדתני סיפא רבי אלעזר בר' שמעון אומר יבואו עדים ויעידו מכלל דתנא קמא סבר לא!
- אמר ליה שמואל לאו איכא ר' אלעזר בר' שמעון דקאי כוותי? אנא דאמרי כר' אלעזר בר' שמעון.
- לשמואל ודאי תנאי, היא לרב מי לימא תנאי היא? אמר לך רב: אנא דאמרי אפי' לרבי אלעזר בר' שמעון, עד כאן לא קאמר ר' אלעזר בר' שמעון התם אלא משום דקא מודי מחמת ביעתותא דעדים, אבל הכא דמודה מעצמו אפילו ר' אלעזר בר' שמעון מודה."
- (גיטין עז.): "משנה: הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת... גמרא: ... תניא נמי הכי גבי גנב: ידו, אין לי אלא ידו, גגו חצרו וקרפיפו מנין? ת"ל המצא תמצא, מכל מקום. וצריכא, דאי אשמועי' גט משום דבעל כרחה מגרשה אבל גנב דליתיה בעל כורחיה אימא לא, ואי אשמועינן גנב משום דקנסיה רחמנא אבל גט אימא לא, צריכא."
- (ירושלמי קידושין פרק א הלכה ד): "רב יהודה שלח שאל לרבי אלעזר: האנס והגזלן והגנב? אמר ליה: חזקה שאין הבעלים מיטפלין במיתה. ומניין שאין הבעלים מיטפלין במיתה? אמר רבי בא בר ממל: חיים שנים ישלם, ולא מתים."
- (בבא מציעא י:): "מי איכא מאן דאמר חצר משום שליחות איתרבאי? והתניא בידו, אין לי אלא ידו, גגו חצירו וקרפיפו מנין? ת"ל המצא תמצא מכל מקום. ואי סלקא דעתך חצר משום שליחות איתרבאי, אם כן מצינו שליח לדבר עבירה, וקיימא לן אין שליח לדבר עבירה!"
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
בידו אין בידו אלא רשותו. ואע”פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר ויקח את כל ארצו מידו (במדבר כא). וכתיב ויקח העבד עשרה גמלים וגו' (בראשית כד). הא אין ידו בכל מקום אלא רשותו.
קלו. משור עד חמור שאין תלמוד לומר חיים אלא להביא את החיה.
חיים שנים ישלם ולא מתים.
שנים ישלם, נמצא אתה אומר שבעה גנבים הם. הראשון שבגנבים גונב דעת הבריות והמסרב לחברו לארחו ואין בלבו לקרותו והמרבה בתקרובות ויודע שאינו מקבל והפותח חביותיו והן מכורות לחנונים והמועל במדות והמשקר במשקולות והמערב את הגרדן בתלתן והחול בפול והחומץ בשמן. (מפני) שאמרו השמן אינו מקבל (מפני) [מעל], לפיכך מושחין בו מלכים. (ולא עוד אלא שמעלין עליו שאם היה יכול לגנוב דעת העליונה גונבה). וכן מצינו באבשלום שגנב שלש (גנבות). לב אביו ולב בית דין ולב בית ישראל. שנאמר ויגנב אבשלום וגו' (שמואל ב' טו). וכי מה גדול הגונב או הנגנב, הוי אומר זה הנגנב שהוא יודע שהוא נגנב והוא מחריש.
וכן מצינו באבותינו כשעמדו על הר סיני בקשו לגנוב דעת העליונה. שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות יט) כביכול. ונגנב לב ((בית דין) [הקב”ה]) בידן, שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם (דברים ה).
ואם תאמר שאין הכל גלוי וידוע לפניו, תלמוד לומר ויפתוהו בפיהם וגו' ולבם לא נכון עמו (תהלים עח). ואף על פי כן, והוא רחום יכפר עוון. ואומר כסף סגים מצופה על חרש וגו' (משלי כז).
למעלה מהן גנב איסורי הנאה פטור מלשלם (כסות וכלים, בהמה חיה ועוף משלם תשלומי [כפל] בהמה משלם תשלומי ארבעה וחמשה. עבדים ושטרות (שפחות) וקרקעות והקדשות, אינו משלם אלא קרן). הגונב פטר חמור משלם תשלומי כפל אף על פי שהוא אסור עכשיו, יש לו היתר לאחר זמן. תחת השור ישלם חמשה תחת השה ישלם ארבעה, שנ' חמשה בקר וגו'.
למעלה מהם גונב נפש בני אדם שהוא מתחיב בנפשו. רבי שמעון בן יוחאי אומר, הרי הוא אומר חולק עם גנב שונא נפשו (וגו') (שם כט). משלו משל למה הדבר דומה. לאחד שהיה יוצא מביתו של חברו טעון כלים. מצאו חברו ואמר לו מה אתה עושה. אמר לו טול חלקך ואל תגיד לאדם. לאחר זמן בא בעל הגנבה ואמר לו משביעך אני שלא ראית לפלוני טעון כלים יוצא מביתי. אמר לו שבועה שאיני יודע, הרי זה מתחייב בנפשו. ועליו הוא אומר, חולק עם גנב שונא נפשו [וגו']. אבל המתגנב אחר חברו והלך לשנות בדברי תורה, אף על פי שנקרא גנב, הרי זה זכה לעצמו. עליו הוא אומר, לא יבוזו גנב כי יגנוב (שם י). לסוף (נמצא) מתמנה על הצבור (וישלם שבעתים) שנאמר, [ונמצא ישלם שבעתים] את כל הון ביתו יתן. ואין שבעתים אלא דברי תורה, שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים (תהלים יב).
מלבי"ם - התורה והמצוה
קלה. אם המצא תמצא בידו כבר בארתי למעלה ( משפטים סג ) שמציאה שנאמר בענינים אלה, הוא על ידי עדים. וכמה שאמרו בבבא קמא (דף סד ע"ב ודף עה).
ובידו היינו ברשותו. דאין צריך דוקא שיאחז הגנבה בידו. ובבבא קמא שם ובככמה מקומות בש"ס, למד ממה שאמרו ימצא תמצא. שהמקור הבא לפני כפל יורה שבכל אופן שתמצא. ועיין מה שאמרתי משפטים סג .
קלו. משור עד חמור ועד שה חיים . לפי פשטות הכתובים משמע שמה שאמרו אם המצא תמצא בידו תמצא הוא ההפך של ומכרו. ומה שאמרו חיים הוא ההפך של טבחו. אולם חז”ל לא רצו לפרש כן, כי חיים אינו תנאי שאף גנב מתה או שמת ביד הגנב, אינו משלם ד' וה'. וכן שלענין כפל חייב אף בכל דבר, אף שגנב בלתי בע"ח. ועל כן פירשו שמה שנאמר חיים, רוצה לומר כל בע"ח להביא אף החיה. והוא כתנא דבי חזקיה בבבא קמא (דף סג ע”ב), יאמר שור וגנבה והכל בכלל וכו'. יאמר שור וחמור שה וגנבה והכל בכלל, אלו כן הייתי אומר הפרט מפורש בע”ח וכו' כשהוא אומר חיים הרי חיים אמור, ומה אני מקים גנבה, לרבות כל דבר.
ומה שאמרו חיים ולא מתים, אתיא כמ"ד חד בגנב וחד בטוען טענת גנב. וידעינן לרבות כל דבר ממה שאמרו על כל דבר פשע וכו'. לכן מפרש שרצונם לומר, אם היתה הגנבה חיים, ישלם חיים ולא מתים. רוצה לומר שאזלינן בתר טעת הגנבה לא בתר שעת מציאת הגנגה בידו. (וכמה שאמרו בבבא קמא דף סה) ומה שבא טעם מפסיק על חיים. כי הוא מוסב גם למעלה אם היתה הגנבה חיים, חיים ישלם.
ושבעה גנבים הם 1 א) הגונב דעת הבריות, ב) גונב איסורי הנאה וכו' ג) גונב כסות וכלים ד) גונב עבדים וכו' ה) גונב פטר חמור, ו) גונב שור ושה, ז) גונב נפש, ומובא בתוספתא דבבא קמא עיי"ש.
- פרשנות מודרנית:
תשלומי כפל על גניבת בהמה
דינו של גנב שגונב בהמה תלוי במעשיו לאחר הגניבה:
(שמות כב ג): "אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם"
אם הגנב שחט את הבהמה או העביר אותה הלאה, כך שהוא לא יכול להחזיר אותה כמו שהיא לבעליה, עונשו חמור יותר (ראו תשלומי ארבעה וחמישה ); הפסוק שלנו מדבר על גנב פחות "יסודי", שהבהמה נמצאת בידו בחיים, כלומר שלא מכר אותה ולא שחט אותה, והוא משלם קנס קטן יותר - רק פי שנים (כלומר, הוא מחזיר את הבהמה שנמצאת בידו ומשלם עוד כסף לפי ערך הבהמה).
אם המצא תמצא
הגנב צריך לשלם כפל רק אם הגניבה נמצאה בביתו על-ידי אחרים (כגון ע"י עדים שבאו לבית המשפט והביאו להרשעתו), כמו שלמדו חז"ל מהמילים "אם המצא תמצא בידו הגנבה.." ( בבא קמא עה. ) ; אך אם הוא עצמו הודה בגניבה, הוא צריך להחזיר רק את הגניבה עצמה, ופטור מכפל.
כמו כן, על-פי חז"ל, דין תשלומי כפל חל רק על גנב ( =הלוקח בסתר ), ולא על הלוקח בגלוי.
על הסיבות לכך, ראו תשלומי כפל .
בידו
המילה יד בלשון המקרא מציינת לא רק איבר בגוף אלא גם שלטון, רשות ובעלות, כמו בפסוקים:
- (בראשית יד כ): "וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ ..."
- (בראשית טז ו): "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי: הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ..."
- (בראשית לב יד): "...וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו"
- (בראשית לט ד): "וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו... וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ "
- (שמות כא טז): "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת"
מכאן, שהמילים "אם המצא תמצא בידו" מציינות כל שטח ששייך לאדם (כגון ביתו, חצרו וכו') - כל שטח שנמצא ברשותו ובבעלותו ( גיטין עז א ) .
משור עד חמור עד שה
על-פי הפשט, הפסוק שלנו מדבר רק על גניבת בהמות. אמנם, דין תשלומי כפל נזכר שלוש פעמים בפרשה:
- פעם אחת בפסוקנו, ביחס לאדם שגנב בהמה;
- פעם שניה בפסוק ו, ביחס לאדם שגנב חפץ דומם מביתו של שומר, או שומר שגנב חפץ שהופקד אצלו (ראו החוק לעידוד השמירה );
- ופעם שלישית בפסוק ח, ביחס לאדם שגנב בהמה או חפץ בדיבור (ראו קנס על דיבור של פשע ).
אם דין תשלומי כפל חל על כל סוגי החפצים, מדוע הפרידה התורה את הדין לשלושה פסוקים שונים?
ייתכן שהסיבה היא המבנה של פרשת משפטים: הדינים בפרשת משפטים מסודרים לפי הניזק - בחלק הראשון נזקים לאדם, בחלק השני נזקים לבהמה, ובחלק השלישי נזקים לחפצים דוממים (ראו מגילת זכויות האדם / הרב אלחנן סמט ) . כדי להפריד בין בהמות לבין חפצים דוממים, נזכר דין תשלומי כפל פעמיים - ביחס לגניבת בהמה וביחס לגניבת חפצים; וכדי להכליל ולהדגיש שדין תשלומי כפל חל בכל המקרים, נוסף פסוק שלישי שכולל גם בהמות וגם חפצים, ובנוסף לכך כולל גניבה על-ידי דיבור.
אמנם, חכמי התלמוד ניסו ללמוד מהפסוק שלנו, שתשלומי כפל חלים גם על חפצים דוממים; תנא מבית חזקיה דרש את הפסוק במידת "כלל ופרט וכלל", ותנא מבית רבי ישמעאל דרש את הפסוק במידת "ריבה ומיעט וריבה" (ראו תלמוד בבלי, בבא קמא סג ב ) ; ולא זכיתי להבין מדוע הוציאו את הפסוקים מפשוטם.
חיים
ע"פ הפשט והטעמים, המילה חיים קשורה לתחילת הפסוק "אם המצא תמצא בידו הגניבה... חיים", והיא מלמדת שדין תשלומי כפל חל רק במקרה שהבמה נשארה בחיים; אם הגנב שחט את הבהמה, עונשו גדול יותר - ראו תשלומי ארבעה וחמישה ; ואם הבהמה מתה, ואי אפשר לדעת מה היה ערכה בזמן שנגנבה, גם אז הגנב לא משלם כפל מדוייק (ראו העמק דבר ) .
ויש מפרשים שהמילה חיים קשורה לסוף הפסוק "חיים שנים ישלם", והיא מלמדת שהגנב חייב לשלם את ערכה של הבהמה כפי שהיתה בזמן שנגנבה, גם אם בינתיים ערכה ירד או שהיא מתה (רש"י) , וכדברי רב "החיה את הקרן כעין שגנב" ( בבא קמא סג ב ) , וכדברי רבי בא בר ממל: " "חיים שנים ישלם, ולא מתים" " ( ירושלמי קידושין טז א ) .
- אולם לפי זה היה ראוי לכתוב "ישלם שנים חיים"; אך ייתכן שסדר המילים השתנה כדי שהפסוק יכיל את שני הפירושים יחד.
לעיון נוסף
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-03-06.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות כב ג"
קטגוריה זו מכילה את 25 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 25 דפים.