רש"י מנוקד על המקרא/ספר שמות/כב

(א) אִם בַּמַּחְתֶּרֶת – כְּשֶׁהָיָה חוֹתֵר אֶת הַבַּיִת.
אֵין לוֹ דָּמִים – אֵין זוֹ רְצִיחָה; הֲרֵי הוּא כְּמֵת מֵעִקָּרוֹ. כָּאן לִמְּדַתְךָ תּוֹרָה: אִם בָּא לְהָרְגְּךָ – הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ. וְזֶה לְהָרְגְּךָ בָּא, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֵין אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁנּוֹטְלִין מָמוֹנוֹ בְּפָנָיו וְשׁוֹתֵק; לְפִיכָךְ עַל מְנָת כֵּן בָּא, שֶׁאִם יַעֲמֹד בַּעַל הַמָּמוֹן כְּנֶגְדּוֹ – יַהַרְגֶנּוּ (סנהדרין ע"ב ע"א).

(ב) אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו – אֵין זֶה אֶלָּא כְּמִין מָשָׁל: אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלוֹם עִמְּךָ, כַּשֶּׁמֶשׁ הַזֶּה שֶׁהוּא שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כָּךְ פָּשׁוּט לְךָ שֶׁאֵינוֹ בָּא לַהֲרֹג אֲפִלּוּ יַעֲמֹד בַּעַל הַמָּמוֹן כְּנֶגְדּוֹ; כְּגוֹן אָב הַחוֹתֵר לִגְנֹב מָמוֹן הַבֵּן, בְּיָדוּעַ שֶׁרַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן וְאֵינוֹ בָּא עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת (סנהדרין ע"ב ע"א).
דָּמִים לוֹ – כְּחַי הוּא חָשׁוּב, וּרְצִיחָה הִיא אִם יַהַרְגֶנּוּ בַּעַל הַבַּיִת.
שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם – הַגַּנָּב, מָמוֹן שֶׁגָּנַב, וְאֵינוֹ חַיָּב מִיתָה. וְאוּנְקְלוֹס שֶׁתִּרְגֵּם: "אִם עֵינָא דְּסָהֲדַיָּא נְפַלַת עֲלוֹהִי", לָקַח לוֹ שִׁטָּה אַחֶרֶת, לוֹמַר שֶׁאִם מְצָאוּהוּ עֵדִים קֹדֶם שֶׁבָּא בַּעַל הַבַּיִת, וּכְשֶׁבָּא בַּעַל הַבַּיִת נֶגְדּוֹ הִתְרוּ בּוֹ שֶׁלֹּא יַהַרְגֵהוּ – דָּמִים לוֹ, חַיָּב עָלָיו אִם הֲרָגוֹ; שֶׁמֵּאַחַר שֶׁיֵּשׁ רוֹאִים לוֹ, אֵין הַגַּנָּב הַזֶּה בָּא עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת וְלֹא יַהֲרֹג אֶת בַּעַל הַמָּמוֹן.

(ג) אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ – בִּרְשׁוּתוֹ, שֶׁלֹּא טָבַח וְלֹא מָכַר.
מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר – כָּל דָּבָר בִּכְלַל תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמִקְרָא אַחֵר: "עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה וְגֵו' יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ" (שמות כב,ח) (ב"ק ס"ב ע"ב).
חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם – וְלֹא יְשַׁלֵּם לוֹ מֵתִים, אֶלָּא חַיִּים אוֹ דְּמֵי חַיִּים.

(ד) כִּי יַבְעֶר. אֶת בְּעִירֹה. וּבִעֵר – כֻּלָּם לְשׁוֹן בְּהֵמָה, כְּמוֹ "אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ" (במדבר כ,ד).
כִּי יַבְעֶר – יוֹלִיךְ בְּהֵמוֹתָיו בְּשָׂדֶה וְכֶרֶם שֶׁל חֲבֵרוֹ וְיַזִּיק אוֹתוֹ בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי אֵלּוּ: אוֹ בְּשִׁלּוּחַ אֶת בְּעִירֹה, אוֹ בְּבִעוּר. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: שִׁלּוּחַ – הוּא נִזְקֵי מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל; "וּבִעֵר" – הוּא נִזְקֵי הַשֵּׁן הָאוֹכֶלֶת וּמְבַעֶרֶת (ב"ק ב' ע"ב).
בִּשְׂדֵה אַחֵר – בְּשָׂדֶה שֶׁל אִישׁ אַחֵר.
מֵיטַב שָׂדֵהוּ ... יְשַׁלֵּם – שָׁמִין אֶת הַנֶּזֶק, וְאִם בָּא לְשַׁלֵּם לוֹ קַרְקַע דְּמֵי נִזְקוֹ, יְשַׁלֵּם לוֹ מִמֵּיטַב שְׂדוֹתָיו; אִם הָיָה נִזְקוֹ סֶלַע, יִתֵּן לוֹ שְׁוֵה סֶלַע מֵעִדִּית שֶׁיֵּשׁ לוֹ. לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁהַנִּזָּקִין שָׁמִין לָהֶם בְּעִדִּית (ב"ק ו' ע"ב).

(ה) כִּי תֵצֵא אֵשׁ – אֲפִלּוּ מֵעַצְמָהּ (ב"ק כ"ב ע"ב).
וּמָצְאָה קוֹצִים – קרדונ"ש [chardons = פירות של קרדה (=קוץ).[1]] בְּלַעַז[2].
וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ – שֶׁלִּחֲכָה בַּקּוֹצִים עַד שֶׁהִגִּיעָה לַגָּדִישׁ, אוֹ לַקָּמָה הַמְּחֻבֶּרֶת בַּקַּרְקַע.
אוֹ הַשָּׂדֶה – שֶׁלִּחֲכָה אֶת נִירוֹ (ב"ק ס' ע"א), וְצָרִיךְ לָנִיר אוֹתָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה.
שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר – אַף עַל פִּי שֶׁהִדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְהִיא יָצְאָה מֵעַצְמָהּ עַל יְדֵי קוֹצִים שֶׁמָּצְאָה, חַיָּב לְשַׁלֵּם, לְפִי שֶׁלֹּא שָׁמַר אֶת גַּחַלְתּוֹ שֶׁלֹּא תֵּצֵא וְתַזִּיק.

(ו) וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ – לְפִי דְּבָרָיו.
אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב – יְשַׁלֵּם הַגַּנָּב שְׁנַיִם לַבְּעָלִים (ראו ב"ק ס"ג ע"ב).

(ז) אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב – וּבָא הַשּׁוֹמֵר הַזֶּה, שֶׁהוּא בַּעַל הַבַּיִת.
וְנִקְרַב – אֶל הַדַּיָּנִין, לָדוּן עִם זֶה וְלִשָּׁבַע לוֹ שֶׁלֹּא שָׁלַח יָדוֹ בְּשֶׁלּוֹ.

(ח) עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע – שֶׁיִּמְצָא שַׁקְרָן בִּשְׁבוּעָתוֹ, שֶׁיָּעִידוּ עֵדִים שֶׁהוּא עַצְמוֹ גְּנָבוֹ, וְיַרְשִׁיעוּהוּ אֱלֹהִים עַל פִּי הָעֵדִים.
יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ – לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב, שֶׁהַטּוֹעֵן בְּפִקָּדוֹן לוֹמַר נִגְנַב הֵימֶנּוּ, וְנִמְצָא שֶׁהוּא עַצְמוֹ גְּנָבוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל. וְאֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁנִּשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים, שֶׁכָּךְ דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב"ק ס"ג ע"ב): וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים – קְרִיבָה זוֹ שְׁבוּעָה הִיא. אַתָּה אוֹמֵר לִשְׁבוּעָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְדִין, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבָּא לְדִין וְכָפַר לוֹמַר "נִגְנְבָה" – מִיָּד יִתְחַיֵּב כֶּפֶל אִם בָּאוּ עֵדִים שֶׁהוּא בְּיָדוֹ? נֶאֱמַר כָּאן שְׁלִיחוּת יָד וְנֶאֱמַר לְמַטָּה שְׁלִיחוּת יָד: "שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ" (פסוק י); מָה לְהַלָּן שְׁבוּעָה, אַף כָּאן שְׁבוּעָה.
אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה – לְפִי פְּשׁוּטוֹ, אֲשֶׁר יֹאמַר הָעֵד: כִּי הוּא זֶה שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ עָלָיו, הֲרֵי הוּא אֶצְלְךָ – עַד הַדַּיָּנִין יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם וְיַחְקְרוּ אֶת הָעֵדִים; וְאִם כְּשֵׁרִים הֵם וְיַרְשִׁיעוּהוּ לְשׁוֹמֵר זֶה – יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם, וְאִם יַרְשִׁיעוּ אֶת הָעֵדִים, שֶׁנִּמְצְאוּ זוֹמְמִין – יְשַׁלְּמוּ הֵם שְׁנַיִם לַשּׁוֹמֵר. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (ראו ב"ק ק"ו ע"ב-ק"ז ע"א): כִּי הוּא זֶה – לְלַמֵּד שֶׁאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ שְׁבוּעָה אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדָה בְּמִקְצָת, לוֹמַר: כָּךְ וְכָךְ אֲנִי חַיָּב לְךָ, וְהַמּוֹתָר נִגְנַב מִמֶּנִּי.

(ט) כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר – פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה נֶאֶמְרָה בְּשׁוֹמֵר חִנָּם; לְפִיכָךְ פָּטַר בּוֹ אֶת הַגְּנֵבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ... אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת" לִשְׁבוּעָה (פסוקים ו-ז), לָמַדְתָּ שֶׁפּוֹטֵר עַצְמוֹ בִּשְׁבוּעָה זוֹ. וּפָרָשָׁה זוֹ אֲמוּרָה בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר; לְפִיכָךְ אֵינוֹ פּוֹטֵר אִם נִגְנְבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם" (פסוק יא). אֲבָל עַל הָאֹנֶס, כְּמוֹ מֵת מֵעַצְמוֹ אוֹ נִשְׁבַּר, אוֹ נִשְׁבָּה בְּחָזְקָה עַל יְדֵי לִסְטִים, וְאֵין רוֹאֶה שֶׁיָּעִיד בַּדָּבָר –[3]

(י) שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה – יִשָּׁבַע שֶׁכֵּן הוּא כִּדְבָרָיו, וְהוּא לֹא שָׁלַח בָּהּ יָד לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְעַצְמוֹ; שֶׁאִם שָׁלַח בָּהּ יָד וְאַחַר כָּךְ נֶאֶנְסָה, חַיָּב בָּאֳנָסִים.
וְלָקַח בְּעָלָיו – הַשְּׁבוּעָה (כתרגום אונקלוס: וִיקַבֵּיל מָרֵיהּ מִנֵּיהּ מוֹמָתָא וְלָא יְשַׁלֵּים).
וְלֹא יְשַׁלֵּם – לוֹ הַשּׁוֹמֵר כְּלוּם.

(יב) אִם טָרֹף יִטָּרֵף – עַל יְדֵי חַיָּה רָעָה.
יְבִאֵהוּ עֵד – יָבִיא עֵדִים שֶׁנִּטְרְפָה בְּאֹנֶס, וּפָטוּר.
הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם – אֵינוֹ אוֹמֵר "טְרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם" אֶלָּא "הַטְּרֵפָה": יֵשׁ טְרֵפָה שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם, וְיֵשׁ טְרֵפָה שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם. טְרֵפַת חָתוּל וְשׁוּעָל וּנְמִיָּה, מְשַׁלֵּם; טְרֵפַת זְאֵב, אֲרִי, וְדֹב וְנָחָשׁ – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. וּמִי לְחָשְׁךָ לָדוּן כֵּן? שֶׁהֲרֵי כְּתִיב: "וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה"; מַה מִּיתָה שֶׁאֵין יָכוֹל לְהַצִּיל, אַף שֶׁבֶר וּשְׁבִיָּה, שֶׁאֵין יָכוֹל לְהַצִּיל.

(יג) וְכִי יִשְׁאַל – בָּא לְלַמֵּד עַל הַשּׁוֹאֵל, שֶׁהוּא חַיָּב בָּאֳנָסִין.
בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ – אִם בְּעָלָיו שֶׁל שׁוֹר אֵינוֹ עִם הַשּׁוֹאֵל בִּמְלַאכְתּוֹ (ב"מ צ"ה ע"ב).

(יד) אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ – בֵּין שֶׁהוּא בְּאוֹתָהּ מְלָאכָה, בֵּין שֶׁהוּא בִּמְלָאכָה אַחֶרֶת. הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה, אֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁבוּרָה וּמֵתָה (ב"מ צ"ה ע"ב).
אִם שָׂכִיר הוּא – אִם הַשּׁוֹר אֵינוֹ שָׁאוּל אֶלָּא שָׂכִיר, בָּא בִּשְׂכָרוֹ לְיַד הַשּׂוֹכֵר הַזֶּה וְלֹא בִּשְׁאֵלָה וְאֵין כָּל הֲנָאָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי עַל יְדֵי שְׂכָרוֹ נִשְׁתַּמֵּשׁ, וְאֵין לוֹ מִשְׁפָּט שׁוֹאֵל לְהִתְחַיֵּב בָּאֳנָסִין. וְלֹא פֵּרֵשׁ מַה דִּינוֹ, אִם כְּשׁוֹמֵר חִנָּם אוֹ כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר. לְפִיכָךְ נֶחְלְקוּ בּוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל (ב"מ פ' ע"ב), שׂוֹכֵר כֵּיצַד מְשַׁלֵּם? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשׁוֹמֵר חִנָּם; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר.

(טו) וְכִי יְפַתֶּה – מְדַבֵּר עַל לִבָּהּ עַד שֶׁשּׁוֹמַעַת לוֹ; וְכֵן תַּרְגּוּמוֹ: "אֲרֵי יְשַׁדֵּל". שִׁדּוּל בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי כְּפִתּוּי בְּלָשׁוֹן עִבְרִי.
מָהֹר יִמְהָרֶנָּה – יִפְסֹק לָהּ מֹהַר כְּמִשְׁפַּט אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁכּוֹתֵב לָהּ כְּתֻבָּה וְיִשָּׂאֶנָּה.

(טז) כְּמֹהַר הַבְּתוּלוֹת – שֶׁהוּא קָצוּב, חֲמִשִּׁים כֶּסֶף, אֵצֶל הַתּוֹפֵס אֶת הַבְּתוּלָה וְשׁוֹכֵב עִמָּהּ בְּאֹנֶס, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף" (דברים כב,כט) (כתובות י' ע"א).

(יז) מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה – אֶלָּא תּוּמַת בְּבֵית דִּין. וְאֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה, שֶׁהַנָּשִׁים מְצוּיוֹת מְכַשְּׁפוֹת (סנהדרין ס"ז ע"א).

(יח) [כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת – בִּסְקִילָה, רוֹבֵעַ כַּנִּרְבַּעַת, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן "דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא כ,טז)].

(יט) לָאֱלֹהִים – לַעֲבוֹדָה זָרָה. אִלּוּ הָיָה נָקוּד "לֵאלֹהִים", הָיָה צָרִיךְ לְפָרֵשׁ וְלִכְתֹּב "אֲחֵרִים"; עַכְשָׁו שֶׁאָמַר לָאֱלֹהִים, אֵין צָרִיךְ לְפָרֵשׁ "אֲחֵרִים". שֶׁכָּל לָמֶ"ד וּבֵי"ת וְהֵ"א הַמְּשַׁמְּשׁוֹת בְּרֹאשׁ הַתֵּבָה, אִם נָקוּד בַּחֲטָף, כְּגוֹן "לְמֶלֶךְ", "לְמִדְבָּר", "לְעִיר", צָרִיךְ לְפָרֵשׁ לְאֵיזֶה מֶלֶךְ, לְאֵיזֶה מִדְבָּר, לְאֵיזֶה עִיר; וְכֵן "לִמְלָכִים" וְ"לִרְגָלִים" בְּחִירִ"ק, צָרִיךְ לְפָרֵשׁ לְאֵיזֶה, וְאִם אֵינוֹ מְפָרֵשׁ, כָּל מְלָכִים בְּמַשְׁמָע. וְכֵן "לֵאלֹהִים" (בְּצֵירֵי), כָּל אֱלֹהִים בְּמַשְׁמָע, אֲפִלּוּ קֹדֶשׁ. אֲבָל כְּשֶׁהִיא נְקוּדָה פַּתָּח, כְּמוֹ "לַמֶּלֶךְ", "לַמִּדְבָּר", "לָעִיר", נוֹדַע בְּאֵיזֶה מֶלֶךְ מְדַבֵּר, וְכֵן לָעִיר, נוֹדַע בְּאֵיזֶה עִיר מְדַבֵּר. וְכֵן לָאֱלֹהִים, לְאוֹתָם שֶׁהֻזְהַרְתֶּם עֲלֵיהֶם בְּמָקוֹם אַחֵר. כַּיּוֹצֵא בּוֹ "אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים" (תהלים פו,ח), לְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ, הֻצְרַךְ לִנָּקֵד פַּתָּח.
יָחֳרַם – יוּמַת. לָמָּה נֶאֱמַר יָחֳרַם? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֶמְרָה בּוֹ מִיתָה בְּמָקוֹם אַחֵר: "וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִיא" וְגוֹמֵר (דברים יז,ה). אֶלָּא לְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ עַל אֵיזוֹ עֲבוֹדָה חַיָּב מִיתָה, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: כָּל עֲבוֹדוֹת בְּמִיתָה, בָּא וּפֵרֵשׁ לְךָ כָּאן: זוֹבֵחַ לָאֱלֹהִים, לוֹמַר לְךָ: מָה זְבִיחָה – עֲבוֹדָה הַנַּעֲשֵׂית בִּפְנִים לַשָּׁמַיִם, אַף אֲנִי מְרַבֶּה הַמַּקְטִיר וְהַמְּנַסֵּךְ [וְהַמִּשְׁתַּחֲוֶה], שֶׁהֵם עֲבוֹדוֹת פְּנִים וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶם לְכָל עֲבוֹדָה זָרָה, בֵּין שֶׁדַּרְכָּהּ לְעָבְדָהּ בְּכָךְ, בֵּין שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְעָבְדָהּ בְּכָךְ. אֲבָל שְׁאָר עֲבוֹדוֹת, כְּגוֹן הַמְּכַבֵּד וְהַמְּרַבֵּץ וְהַמְּגַפֵּף וְהַמְּנַשֵּׁק, אֵינוֹ בְּמִיתָה [אֶלָּא בְּאַזְהָרָה] (סנהדרין ס' ע"ב).

(כ) וְגֵר לֹא תוֹנֶה – אוֹנָאַת דְּבָרִים, קונטרליי"ר [contralier = לקנטר[4]] בְּלַעַז, כְּמוֹ: "וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם" (ישעיהו מט,כו).
וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ – בִּגְזֵלַת מָמוֹן.
כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם – אִם הוֹנֵיתוֹ, אַף הוּא יָכוֹל לְהוֹנוֹתְךָ וְלוֹמַר לְךָ: אַף אַתָּה מִגֵּרִים בָּאתָ; מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָ (ב"מ נ"ט ע"ב). כָּל לְשׁוֹן גֵּר, אָדָם שֶׁלֹּא נוֹלַד בְּאוֹתָהּ מְדִינָה, אֶלָּא בָּא מִמְּדִינָה אַחֶרֶת לָגוּר שָׁם.

(כא) כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן – הוּא הַדִּין לְכָל אָדָם, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה, לְפִי שֶׁהֵם תְּשׁוּשֵׁי כֹּחַ וְדָבָר מָצוּי לְעַנּוֹתָם.

(כב) אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ – הֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר: גָּזַם וְלֹא פֵּרֵשׁ עָנְשׁוֹ, כְּמוֹ "לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן" (בראשית ד,טו), גָּזַם וְלֹא פֵּרֵשׁ עָנְשׁוֹ. אַף כָּאן: אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ – לְשׁוֹן גִּזּוּם, כְּלוֹמַר: סוֹפְךָ לִטֹּל אֶת שֶׁלְּךָ; לָמָּה? כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי וְגוֹמֵר.

(כג) וְהָיוּ נָשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת – מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁנְּשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים? אֶלָּא הֲרֵי זוֹ קְלָלָה אַחֶרֶת: שֶׁיִּהְיוּ הַנָּשִׁים צְרוֹרוֹת כְּאַלְמְנוּת חַיּוּת, שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֵדִים לְמִיתַת בַּעֲלֵיהֶן וְתִהְיֶינָה אֲסוּרוֹת לְהִנָּשֵׂא, וְהַבָּנִים יִהְיוּ יְתוֹמִים, שֶׁלֹּא יְנִיחוּם בֵּית דִּין לֵירֵד לְנִכְסֵי אֲבִיהֶם, לְפִי שֶׁאֵין יוֹדְעִים אִם מֵתוּ אִם נִשְׁבּוּ (ב"מ לח,ב).

(כד) אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי – רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל אִם וְאִם שֶׁבַּתּוֹרָה רְשׁוּת, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה; וְזֶה אֶחָד מֵהֶן.
אֶת עִמִּי – עַמִּי וְגוֹי – עַמִּי קוֹדֵם; עָנִי וְעָשִׁיר – עָנִי קוֹדֵם; עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירְךָ – עֲנִיֶּיךָ קוֹדְמִין; עֲנִיֵּי עִירְךָ וַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת – עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִין (ב"מ דף עא עמ' א). וְזֶה מַשְׁמָעוֹ: אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה, אֶת עַמִּי תַּלְוֵהוּ וְלֹא לְגוֹי; וּלְאֵיזֶה מֵעַמִּי? אֶת הֶעָנִי; וּלְאֵיזֶה עָנִי? לְאוֹתוֹ שֶׁעִמָּךְ. (דָּבָר אַחֵר: אֶת הֶעָנִי – שֶׁלֹּא תִּנְהֹג בּוֹ מִנְהַג בִּזָּיוֹן בְּהַלְוָאָה, שֶׁהוּא עַמִּי.
אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ – הֱוֵי מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמְךָ כְּאִלּוּ אַתָּה עָנִי).
לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה – לֹא תִּתְבָּעֶנּוּ בְּחָזְקָה; אִם אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ – אַל תְּהִי דּוֹמֶה עָלָיו כְּאִלּוּ הִלְוִיתוֹ, אֶלָּא כְּאִלּוּ לֹא הִלְוִיתוֹ, כְּלוֹמַר: לֹא תַּכְלִימֵהוּ.
נֶשֶׁךְ – רִבִּית, שֶׁהוּא כִּנְשִׁיכַת נָחָשׁ, שֶׁנּוֹשֵׁךְ חַבּוּרָה קְטַנָּה בְּרַגְלוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ, וּפִתְאוֹם הוּא מְבַצְבֵּץ וְנוֹפֵחַ עַד קָדְקֳדוֹ. כָּךְ רִבִּית, אֵינוֹ מַרְגִּישׁ וְאֵינוֹ נִכָּר, עַד שֶׁהָרִבִּית עוֹלָה וּמְחַסְּרוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה.

(כה) אִם חָבֹל תַּחְבֹּל – כָּל לְשׁוֹן חַבָּלָה אֵינוֹ מַשְׁכּוֹן בִּשְׁעַת הַלְוָאָה, אֶלָּא שֶׁמְּמַשְׁכְּנִין אֶת הַלֹּוֶה כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַזְּמַן וְאֵינוֹ פּוֹרֵעַ (ב"מ קי"ד ע"ב ורש"י שם ד"ה אינו חייב להחזיר). (חָבֹל תַּחְבֹּל, כָּפַל לְךָ בַּחַבָּלָה עַד כַּמָּה פְּעָמִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כַּמָּה אַתָּה חַיָּב לִי? וַהֲרֵי נַפְשְׁךָ עוֹלָה אֶצְלִי כָּל אֶמֶשׁ וְאֶמֶשׁ וְנוֹתֶנֶת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן וּמִתְחַיֶּבֶת לְפָנַי, וַאֲנִי מֵחֲזִירָהּ לְךָ. אַף אַתָּה – טֹל וְהָשֵׁב, טֹל וְהָשֵׁב).
עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ – כָּל הַיּוֹם תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ, וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ תַּחֲזֹר וְתִטְּלֶנּוּ עַד שֶׁיָּבֹא בֹּקֶר שֶׁל מָחָר. וּבִכְסוּת יוֹם הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁאֵין צָרִיךְ לָהּ בַּלַּיְלָה (ב"מ קי"ד ע"ב).

(כו) כִּי הִוא כְסוּתֹה – זוֹ טַלִּית.
שִׂמְלָתוֹ – זוֹ חָלוּק.
בַּמֶּה יִשְׁכָּב – לְרַבּוֹת אֶת הַמַּצָּע.

(כז) אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל – הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה לְבִרְכַּת הַשֵּׁם, וְאַזְהָרָה לְקִלְלַת דַּיָּן (סנהדרין ס"ו ע"א).

(כח) מְלֵאָתְךָ – חוֹבָה הַמֻּטֶּלֶת עָלֶיךָ כְּשֶׁתִּתְמַלֵּא תְּבוּאָתְךָ לְהִתְבַּשֵּׁל, וְהֵם בִּכּוּרִים.
וְדִמְעֲךָ – הַתְּרוּמָה; וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ לְשׁוֹן דֶּמַע.
לֹא תְאַחֵר – לֹא תְּשַׁנֶּה סֵדֶר הַפְרָשָׁתָן, לְאַחֵר אֶת הַמֻּקְדָּם וּלְהַקְדִּים אֶת הַמְּאֻחָר, שֶׁלֹּא יַקְדִּים תְּרוּמָה לְבִכּוּרִים, וּמַעֲשֵׂר לִתְרוּמָה.
בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי – לִפְדּוֹתוֹ בְּחָמֵשׁ סְלָעִים מִן הַכֹּהֵן. וַהֲלֹא כְּבָר צִוָּה עָלָיו בְּמָקוֹם אַחֵר (שמות יג,יג)? אֶלָּא כְּדֵי לִסְמֹךְ לוֹ "כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשׁוֹרֶךָ" (פסוק הבא): מַה בְּכוֹר אָדָם, לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם פּוֹדֵהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה" (במדבר יח,טז), אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה דַּקָּה, מְטַפֵּל בּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן (בכורות כ"ו ע"ב).

(כט) שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ – זוֹ אַזְהָרָה לַכֹּהֵן, שֶׁאִם בָּא לְמַהֵר אֶת קָרְבָּנוֹ – לֹא יְמַהֵר קֹדֶם שְׁמוֹנָה, לְפִי שֶׁהוּא מְחֻסַּר זְמַן.
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי – יָכוֹל יְהֵא חוֹבָה לְבוֹ בַּיּוֹם? נֶאֱמַר כָּאן שְׁמִינִי, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן, "וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה" (ויקרא כב,כז): מַה שְּׁמִינִי הָאָמוּר לְהַלָּן, לְהַכְשִׁיר מִשְּׁמִינִי וּלְהַלָּן – אַף שְׁמִינִי הָאָמוּר כָּאן, לְהַכְשִׁיר מִשְּׁמִינִי וּלְהַלָּן; וְכֵן מַשְׁמָעוֹ: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי אַתָּה רַשַּׁאי לִתְּנוֹ לִי.

(ל) וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי – אִם אַתֶּם קְדוֹשִׁים וּפְרוּשִׁים מִשִּׁקּוּצֵי נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, הֲרֵי אַתֶּם שֶׁלִּי; וְאִם לָאו, אֵינְכֶם שֶׁלִּי.
וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה – אַף בַּבַּיִת כֵּן, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה – מָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ בְּהֵמוֹת לִטָּרֵף. וְכֵן "כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ" (דברים כב,כז); וְכֵן "אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה" (דברים כג,יא), הוּא הַדִּין לְמִקְרֵה יוֹם, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה. [וְאוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם], "וּבְשַׁר תְּלִישׁ מִן חֵיוָא חַיָא": בָּשָׂר שֶׁנִּתְלַשׁ עַל יְדֵי טְרֵפַת זְאֵב אוֹ אֲרִי מִן חַיָּה כְּשֵׁרָה[5] אוֹ מִבְּהֵמָה כְּשֵׁרָה[5] בְּחַיֶּיהָ.
לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ – אַף הַגּוֹי כַּכֶּלֶב. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כֶּלֶב כְּמַשְׁמָעוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר בִּנְבֵלָה: "אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי" (דברים יד,כא), קַל וָחֹמֶר לַטְּרֵפָה שֶׁמֻּתֶּרֶת בְּכָל הֲנָאוֹת. אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לַכֶּלֶב? לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַכֶּלֶב נִכְבָּד מִמֶּנּוּ, וְלִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ" (שמות יא,ז); אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תְּנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ.

הערות עריכה

  1. ^ ר' אה"ל מס' 110.
  2. ^ ראו שבת י"א ע"ב רש"י ד"ה במשיחה.
  3. ^ הביאור ממשיך בפסוק הבא. ראו כל סוגיא זו ב"מ צ"ד ע"ב.
  4. ^ ר' אה"ל מס' 671. בלעז שלפנינו חלה דיסימילציה (בידול) לעומת contrarier.
  5. ^ 5.0 5.1 נ"א: בַּשָּׂדֶה