ביאור:שמות כב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ (מהדורות נוספות של שמות כב, למהדורה המעומדת)
א
אִם בַּמַּחְתֶּרֶת בחפירה שחפר הגנב כדי לפרוץ לתוך בית יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת - אֵין לוֹ דָּמִים לנוקמם, כי לבעל הבית היתה זכות להגן על עצמו (סביר שגנב שפורץ לתוך רשותו של אחר לא יהסס להרוג את בעל הבית אם יתקל בהתנגדות, ואם כן הרי זו הגנה עצמית).
ב
אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו אם נתפס ביום, או אם היה ברור כשמש שהגנב לא מהווה סכנת חיים - דָּמִים לוֹ יש לנקום את דמו, כלומר, אין להרוג גנב שכזה, אלא:, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הגנב ישלם לאחר שיתפס, אִם אֵין לוֹ ואם אין לגנב כסף לשלם וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ כעבד עברי כדי לשלם את חובו.
ג
אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה, מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה, חַיִּים - שְׁנַיִם פי שניים: להשיב את הגניבה לבעליה, ותשלום הנוסף כקנס, להעניש אותו על פי הכלל "מידה כנגד מידה" יְשַׁלֵּם. {ס}
ד
כִּי יַבְעֶר יזיק בבהמתו על ידי כך שהיא אוכלת את תבואת שכנו אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם, וְשִׁלַּח אֶת (בעירה) בְּעִירוֹ בהמתו וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר - מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם. {ס}
ה
כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ ערימת תבואה שנקצרה אוֹ הַקָּמָה שיבולים העומדות להיקצר אוֹ הַשָּׂדֶה האדמה עם הזרעים שבתוכה - שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה. {ס}
ו
כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ - אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם.
ז
אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב - וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים לבית דין להישבע, אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ שהוא לא גנב או השחית את הדבר שניתן לו לשמור עליו (ולאחר השבועה פטור מלשלם) בִּמְלֶאכֶת ברכוש רֵעֵהוּ.
ח
עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע שהיתה פשיעה בשמירתו: עַל שׁוֹר, עַל חֲמוֹר, עַל שֶׂה, עַל שַׂלְמָה שמלה, בגד, עַל כָּל אֲבֵדָה - אֲשֶׁר יֹאמַר יטען ויוכיח בבית דין כִּי הוּא זֶה זה החפץ שנתתי לו לשמור עליו, מוחבא אצלו, עַד הָאֱלֹהִים לבית הדין, בפני הדיינים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם, אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ. {ס}
ט
כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר, וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר נפצע אוֹ נִשְׁבָּה נפל בשבי, נשדד אֵין רֹאֶה -
י
שְׁבֻעַת יְהוָה תִּהְיֶה המפקיד משביע את השומר בֵּין שְׁנֵיהֶם, אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ, וְלָקַח את מה שנשאר מהפיקדון (למשל במקרה שהבהמה נפצעה) בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם ואין השומר חייב לשלם או נזקים כגון אלו.
יא
וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ, יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו כי כאן מדובר בשומר שכר (שמשלמים לו תמורת שמירתו), והיה עליו למנוע את הגניבה.
יב
אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד יביא את הטריפה כעדות (החלק שהחיה הטורפת לא אכלה ישמש כהוכחה לכך שאכן הבהמה ששמר עליה נטרפה, ומדובר במקרה אונס ששומר שכר פטור ממנו), הַטְּרֵפָה על נזק הטריפה לֹא יְשַׁלֵּם. {פ}
יג
וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר נפצעה הבהמה שהשאיל (השווה לפסוק ט) אוֹ מֵת, בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ אם בעל הבהמה לא היה לידו כאשר היא ניפצעה או מתה - שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם.
יד
אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ ליד, והכוונה היא שהשואל עובד בשביל המשאיל - לֹא יְשַׁלֵּם, אִם שָׂכִיר הוּא אם הבהמה או החפץ מושכר תמורת כסף - בָּא בִּשְׂכָרוֹ יש להתחשב בכך שהחפץ בא לידי השומר תמורת שכרו. כלומר, דינו שונה מדין השואל בפסוק הקודם (ולהלכה פסקו חז"ל שדינו של שוכר הוא כמו של שומר שכר). {ס}
טו
וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ - מָהֹר יִמְהָרֶנָּה חייב לשלם לאביה מוהר ולשאת אותה (כי אחרת, כיוון שהיא כבר לא בתולה, לא ירצו אחרים לשאת אותה) לּוֹ לְאִשָּׁה.
טז
אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ - כֶּסֶף יִשְׁקֹל ישלם לאביה כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת כפי השווי הכספי של בתולי נערה - 50 שקל כסף (דברים כב, כט) פיצוי על הפגיעה בכבוד המשפחה ובסיכויי הנישואין העתידיים של הנערה. {ס}
יז מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה.
יח
כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה - מוֹת יוּמָת. {ס}
יט זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים לאלוהים אחרים - יָחֳרָם יומת, בִּלְתִּי חוץ מ- לַיהוָה לְבַדּוֹ.
כ
וְגֵר לֹא תוֹנֶה תרמה אותו בדברים וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ תעשוק אותו, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
כא
כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן.
כב
אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם אז כאשר צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ.
כג
וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים. {פ}
כד
אִם כאשר כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ - לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה כדוחק לפרוע את ההלוואה, לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ ריבית.
כה
אִם חָבֹל תַּחְבֹּל תיקח כמשכון שַׂלְמַת רֵעֶךָ, עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ שקיעת השמש, כאשר הוא צריך לישון בבגדו תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.
כו
כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ, הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ, בַּמֶּה יִשְׁכָּב? וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי. {ס}
כז אֱלֹהִים יש מפרשים שהכוונה לדיינים לֹא תְקַלֵּל, וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר תקלל (מלשון 'ארור').
כח מְלֵאָתְךָ פירות שהגיעו לשלב בו ראוי להפריש מהם ביכורים (נגמר בישולם ונתמלאו) וְדִמְעֲךָ פירות שהבשילו לגמרי (ונוטים לנשור מהעץ כמו דמעות) לֹא תְאַחֵר להביא לה' במקדש, או לכהן או ללוי, בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי. כט כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ, לְצֹאנֶךָ - שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי.
ל וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי, וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה שתלשה אותו בהמה טורפת לֹא תֹאכֵלוּ, לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ. {ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה... כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת" (פסוקים טו-טז) - למפרשים "יִמְהָרֶנָּה" מלשון מהירות, הרי שזה לשון נופל על לשון
- "אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד יביא את הטריפה כעדות, הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם" (פסוק יב) - שומר שכר פטור מלשלם במקרה שהחיה עליה הוא שומר נטרפה. יעקב אבינו החמיר על עצמו, כפי שאמר ללבן: "טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ, אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה אחטאנה, קיבלתי עלי אחריות, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה ושילמתי לך את הנזקים" (בראשית לא, לט).
