תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

לא בחרב ובחנית יהושיע ה'

דוד היה כל כך בטוח שיצליח להכות את גלית, שעוד לפני הקרב הוא כבר נאם נאום ניצחון (ראו נאום הניצחון של דוד ), שאותו ניצל כדי להעביר מסרים לכל הצופים:

שמואל א יז מו: " "... וידעו כל הארץ כי יש אלהים לישראל. וידעו כל הקהל הזה, כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה'; כי לה' המלחמה, ונתן אתכם בידנו" "" ".

כל הארץ, כל הקהל

נראה שהנאום של דוד מכוון לשתי קבוצות שונות:

• המילים בסוף פסוק מו, "וידעו כל הארץ כי יש אלהים לישראל", מכוונות לאנשים שאינם מאמינים בה';
• והמילים בתחילת פסוק מז, "וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה'", מכוונות לאנשים שמאמינים בה', אלא שהם חושבים שה' מושיע בחרב ובחנית.

גם בקרב הפלשתים היו אנשים מאמינים, שאמרו:

• (שמואל א ד ח): "אוי לנו, מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה? אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר!"

אך היו גם כופרים, כמו גלית עצמו:

• (שמואל א יז י): "ויאמר הפלשתי: אני חרפתי את מערכות ישראל היום הזה..."

הפלשתים, בין אם האמינו בה', ובין אם לא, השקיעו הרבה בנשק, והשתדלו גם למנוע מבני ישראל לייצר נשק:

• (שמואל א יג יט): "וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל, כי אמר פלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית"

לפלשתים היה נשק רב ולבני ישראל היה מעט מאד; הפלשתים חשבו שהיתרון שלהם בכלי נשק יכריע את המלחמה.

גם בעם ישראל היו אנשים שחשבו שה' יושיע רק באמצעות החרב:

• (שמואל א יז לח): "וילבש שאול את דוד מדיו, ונתן קובע נחשת על ראשו, וילבש אתו שריון, ויחגר דוד את חרבו מעל למדיו, ויאל ללכת כי לא נסה; ויאמר דוד אל שאול 'לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי', ויסרם דוד מעליו"(ראו "עוז מלך")

לכל הקבוצות הללו פנה דוד כשאמר ש"לא בחרב ובחנית יהושיע ה'".

ע"פ מלבי"ם, פסוק מו מכוון לגויים - "כל הארץ", ופסוק מז מכוון לישראל - "כל הקהל"; אך לענ"ד פסוק מז מכוון גם לאותם גויים שהאמינו בה', כפי שכתבתי .

חרב וחנית לעומת קלע ואבן

דוד אמנם אמר "לא בחרב ובחנית יהושיע ה'",  אולם הוא הרג את גלית בקלע ואבן, והרי גם זה סוג של נשק! ועוד: לאחר שהרג את גלית, דוד השתמש גם בחרב - חרבו של גלית עצמו:

• (שמואל א יז נא): "וירץ דוד ויעמד אל הפלשתי ויקח את חרבו וישלפה מתערה וימתתהו ויכרת בה את ראשו..." 

בהזדמנות אחרת אמר דוד בפירוש, שיש ללמוד להשתמש בנשק:

• (שמואל ב א יח): "ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר"

מכך נראה שדוד חושב שזה טוב להשתמש בנשק, ה' רוצה שהאדם ישתמש בנשק, ולכן יש יותר סיכוי שה' יושיע את האדם שמשתמש בנשק; אם כך, מדוע אמר "לא בחרב ובחנית יהושיע ה'"?

0. באותו זמן, הפלשתים מנעו מבני ישראל לייצר חרב וחנית:

• (שמואל א יג יט): "וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל, כי אמר פלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית"

ייתכן שהיו בעם ישראל אנשים שהתייאשו, וחשבו שאין אפשרות שיינצלו, שהרי אין להם כלי נשק.

קלע ואבן הם כלי נשק פשוטים, שנמצאים בטבע, וכל ילד יכול להכין; אין צורך בחָרָש, ואי אפשר למנוע מבני ישראל לייצר אותם. דוד רצה ללמד את בני ישראל שאסור להתייאש, כי אי אפשר לחסום את דרכי הישועה, וה' יכול להושיע גם באמצעים הפשוטים ביותר - צריך רק לפתוח את העיניים ולהשתמש במה שיש. מעבר לכך: כשהעם משתדל כמיטב יכולתו באמצעים שברשותו, ה' גם דואג לתת לו אמצעים משוכללים יותר: אם העם לא יכול לייצר נשק, ה' ידאג להעביר לו את הנשק של האויב - חרב גלית.

במאמר קרבנות מלחמה וקרבנות מזבח הבאנו שני הסברים נוספים, שיכולים להתאים גם לפסוק שלנו:

1. ייתכן שהכוונה היא "א‎מנם החרב והחנית חשובים, אבל הם לא העיקר"; דוד הקצין את הדברים וכתב שה' יושיע "לא בחרב ובחנית" כלל, כי באותה תקופה, הפלשתים התגאו בכך שיש להם כלי נשק ולבני ישראל אין, הם חשבו שאפשר לנצח במלחמה בכוח הנשק בלבד, זה הדבר היחיד שיש לו חשיבות. כדי להבהיר להם את סדר העדיפויות הנכון, טען דוד טענה קיצונית ואמר שלחרב ולחנית, כביכול, אין חשיבות כלל, למרות שלמעשה יש להם חשיבות כלשהי. דבריו של דוד דומים לדברי הנביאים, שאמרו שה' לא רוצה בזבחים ובעולות, כדי להוכיח את האנשים שחשבו שהקרבנות הם העיקר.

• אולם, לפי פירוש זה, לא ברור מדוע דוד השתמש בקלע ואבן - היה צריך לבקש מה' שיעזור לו להרוג את גלית בלי נשק בכלל, כדי להדגיש את המסר.

2. וייתכן שהכוונה היא, שאכן ה' לא יושיע בחרב ובחנית כלל, אך הפסוק מכוון בפרט לרשעים - לפלשתים, שרצו לשעבד את עם ישראל. לרשעים אכן אסור להחזיק נשק, זו תועבה בדיוק כמו ש"זבח רשעים תועבה", ולכן ה' לא יושיע את הרשעים האוחזים בחרב וחנית. אולם, אדם צדיק וירא ה' צריך להשתמש בכל האמצעים שה' נתן לו, כולל נשק.

פירוש 0 מתאים להשערה שהמילים "לא בחרב וחנית יהושיע ה'" מכוונות לבני ישראל (כדברי מלבי"ם) . פירושים 1+2 מתאימים להשערה שהמילים הללו מכוונות כתגובה לפלשתים.

"גם לנו מותר להיות גלית"

במלחמת לבנון הראשונה, בשנת ה'תשמ"ב, נכנסה ישראל ללבנון בכוח צבאי עצום - בערך פי 7 מהכוח שהשתמשה בו במלחמת ששת הימים בכל החזיתות. רפאל איתן, שהיה אז הרמטכ"ל, אמר על כך "פעם אחת מותר גם לישראל להיות גלית".

תוצאות המלחמה ההיא הוכיחו שגם בימינו "לא בחרב ובחנית יהושיע ה'".