קטגוריה:שמואל א יז י
נוסח המקרא
ויאמר הפלשתי אני חרפתי את מערכות ישראל היום הזה תנו לי איש ונלחמה יחד
וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד.
וַיֹּ֙אמֶר֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔י אֲנִ֗י חֵרַ֛פְתִּי אֶת־מַעַרְכ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה תְּנוּ־לִ֣י אִ֔ישׁ וְנִֽלָּחֲמָ֖ה יָֽחַד׃
וַ/יֹּ֙אמֶר֙ הַ/פְּלִשְׁתִּ֔י אֲנִ֗י חֵרַ֛פְתִּי אֶת־מַעַרְכ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל הַ/יּ֣וֹם הַ/זֶּ֑ה תְּנוּ־לִ֣/י אִ֔ישׁ וְ/נִֽלָּחֲמָ֖ה יָֽחַד׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
שאמרתי והתניתי שמי שינוצח יהיו כל עמו עבדים ע"ז תוכלו להתנצל שאינכם רוצים שתתברר המלחמה בדרך הזה, הנה עתה אני אומר "תנו לי איש ונלחמה יחד", הראו נא אם יש בכם גבור כמוני שילחם אתי, וזה יהיה בלא תנאים הקודמים, כי המלחמה תהיה כדרכה עם בעם, אחר שאינכם רוצים שתתאמת משפט המלחמה באופן זה, בכ"ז אחר שאני אומר לכם בדרך חירוף וגדוף כי אין בכם גבור חיל, בהכרח צריכים אתם לבקש איש שילחם אתי מקנאתו אל כבוד בני עמו אשר אני מחרפם ומגדפם. והנה לפ"ז במאמרו זה השני, לא רצה כלל שיהיה עפ"י משפט התיחדות הלוחמים, רק אמר לכם דרך חירוף, ולכן דוד שהלך לנקום נקמת עמו לא התנה תנאים ולא העמיד עדים ושופטים ולא עיינו שישתוו הלוחמים בעניניהם, כי יצא אליו מחמת מאמרו זה השני שהיה חירוף וגדוף, לא מחמת מאמרו הראשון שלא נתרצו בו ישראל כלל:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז י.
אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה
"חֵרַפְתִּי" - שורש (ח-ר-ף) - להביא חרפה.
- "עֹשֵׁק דָּל, חֵרֵף עֹשֵׂהוּ" (משלי יד לא) - מקלל, מעליב, מביש, מזלזל, לג.
- "זְבֻלוּן, עם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת" (שופטים ה יח) - סיכן, בז והעליב סכנה.
כדי שבני ישראל יבינו שהוא מבייש את אלוהי ישראל גוליית בפרוש אומר: "אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל" - ומה אתם תעשו?
מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל
ניתן לחשוב שהוא מדבר רק על מערך המלחמה, על הצבא המאורגן בשורה ארוכה ותמיכה בעורף.
אולם זאת לא הכוונה. "מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל" כולל את אלוהי ישראל וכל ברכתו ובריתו.
דוד הבין את זה מיד והוא אומר: " כִּי מִי, הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים" (שמואל א יז כו).
דוד קיבל הזדמנות לקיים את פקודת אלוהים: לשמור את "מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (בראשית כו ה), ואת המצוה הראשונה: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ ב), כלומר לא תהיו עבדים לאחרים. דוד הבין שהדרך לשמור על אלוהים זה לנצח את המחרפים את שמו ולסרב להפוך לעבדים לאחרים.
תְּנוּ לִי אִישׁ
תנו לי גיבור אחד, או שאול ייצג את עצמו. "אִישׁ" פונה לאציל, יותר מכובד מאשר איש חופשי או עבד.
- אם אלוהים בחר את שאול, אלוהים יציל אותו!
- אם אלוהים קיים אז כל אחד מכם ינצח אותי!
למעשה גוליית טען - אין לכם אלוהים, אלהיכם הוא אפס חסר אונים. תראו אתנו ועוצמתנו. באו והפכו לפלישתים.
גוליית הסית אל בני ישראל לעזוב את אדוני. העונש על הסטה לעבוד אלוהים אחרים הוא מוות בסקילה, ככתוב: "וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת: כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים יג יא). החוק הדריך את דוד איך להלחם בגוליית, במיוחד שהוא היה מאומן בקלע.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמואל א יז י"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.