ויקיטקסט

קטגוריה:שיר השירים ה ב

<< | ספר שיר השירים • פרק ה' • פסוק ב' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה


המהדורה המנוקדת:

אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.


המהדורה המוטעמת:

אֲנִ֥י יְשֵׁנָ֖ה וְלִבִּ֣י עֵ֑ר ק֣וֹל ׀ דּוֹדִ֣י דוֹפֵ֗ק פִּתְחִי־לִ֞י אֲחֹתִ֤י רַעְיָתִי֙ יוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י שֶׁרֹּאשִׁי֙ נִמְלָא־טָ֔ל קְוֻצּוֹתַ֖י רְסִ֥יסֵי לָֽיְלָה׃


המהדורה הדקדוקית:

אֲנִ֥י יְשֵׁנָ֖ה וְ/לִבִּ֣/י עֵ֑ר ק֣וֹל׀ דּוֹדִ֣/י דוֹפֵ֗ק פִּתְחִי־לִ֞/י אֲחֹתִ֤/י רַעְיָתִ/י֙ יוֹנָתִ֣/י תַמָּתִ֔/י שֶׁ/רֹּאשִׁ/י֙ נִמְלָא־טָ֔ל קְוֻּצּוֹתַ֖/י רְסִ֥יסֵי לָֽיְלָה׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

  • פרשנות מסורתית:
מקראות גדולות

עריכה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲנִ֥י יְשֵׁנָ֖ה וְלִבִּ֣י עֵ֑ר ק֣וֹל ׀ דּוֹדִ֣י דוֹפֵ֗ק פִּתְחִי־לִ֞י אֲחֹתִ֤י רַעְיָתִי֙ יוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י שֶׁרֹּאשִׁי֙ נִמְלָא־טָ֔ל קְוֻצּוֹתַ֖י רְסִ֥יסֵי לָֽיְלָה׃


רש"י

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"אני ישנה" - כשהייתי שלוה ושקטת בבית ראשון נואשתי מעבוד הקב"ה כישנה ונרדמת

"ולבי ער" - זה הקב"ה כך נדרש בפסיקתא

"ולבי ער" - הקב"ה שהוא צור לבבי וחלקי ער לשמרני ולהטיב לי

"קול דודי דופק" - משרה שכינתו על הנביאים ומזהיר על ידיהם השכם ושלוח

"פתחי לי" - אל תגרמו לי שאסתלק מעליך

"שראשי נמלא טל" - לשון אדם שבא בלילה דופק על פתח אהובתו אומר כן בשביל חיבתך באתי בלילה בעת הטל או הגשם והדוגמא שראשי נמלא טל שאני מלא רצון ונחת רוח אברהם אביך שערבו עלי מעשיו כטל הנני בא אליך טעון ברכות ושילו' שכר מעשים טובים אם תשובי אלי

"קוצותי רסיסי לילה" - אף בידי הרבה קביצות מיני פורענות ליפרע מעוזבי וממנאצי טל הוא לשון נחת

"רסיסי לילה" - גשמי לילה שהן טורח ועייפות רסיסי תרגום של רביבים (דברים לב) וכרביבים עלי עשב וכרסיסי מלקושא קוצות הן דבוקי שערות הראש המדובקים יחד שקורין כלוצייל"ש ולפי שאחז המקרא בלשון טל ומטר אחז בלשון ראש וקוצות שדרך טל ומטר לאחז בשער ובקוצות ויש לפרש טל ורסיסי לילה שניהם לטובה שכר מצות קלות הנחות להעשות כטל ושכר מצות חמורות הקשות כטורח רסיסי לילה

אבן עזרא

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

דופק - מציק כמו מתדפקים:

תמתי - התמימה שלי:

קוצותי - קצות השער והוא הפוך:

רסיסי לילה - מגזרת לרוס את הסלת:

הפעם השנית

גן נעול - ואת דומה לגן נעול שיש לו ריח טוב מחוץ ולא יוכל אדם להכנס לשם, ואחר שדימה אותה למעין חתום אמר את כמו מעין גנים שהם באר מים חיים, ענתה היא ואמרה עד שיתעורר רוח צפון ויבוא רוח תימן ויפיחו שניהם בגני ויזלו בשמיו, ילך דודי אל הגן שלו ואחר כן יבא:

אמר באתי לגני ואריתי מורי - והענין שבע אני מכל טוב ולא יחסר לי כי אם דמותך ועוד אל תפחדי כי ריעי שהם הרועים כאשר כתוב בתחילה על עדרי חביריך האכלתים והשכרתם /והשכרתים/, אמרה אני ישנה אע"פ שאני ישנה לבי כמו ער וזאת אמרה פעם שנית רק בראשונה בקשה ממנו בחלום ועתה בא אליה לגן שלה כאשר אמרה לו עורי צפון:

קול דודי דופק - עתה היא פושטת וכל הפרשה כולה מבוארת:

הפעם השלישית

גן נעול - בתולותיהם צנועות:

ופרדס רמונים עם עצי בשמים - הם שנים עשר כנגד השבטים:

וענין מעין גנים - על נשי הטבילה:

עורי צפון ובואי תימן - באה רוח צפונית וזה עד שיפוח היום והפיחה בגן שהם ישראל והפילה בשמיו לארץ:

ברח דודי אל גנו - השכינה שעלתה לשמים כעין אלכה ואשובה אל מקומי:

וענין ויאכל פרי מגדיו - לא אקריב עולות עוד כענין אשר חלב זבחימו יאכלו, אמרה שכינה באתי לגני ואין לי צורך כענין כי לי כל חיתו יער ואילו הוצרכתי יש לי הכל:

יערי עם דבשי - והייתי מאכיל לרעי שהם המלאכים והענין איך תאמרי ויאכל פרי מגדיו, אחר שעלתה שכינה גלו ישראל לבבל אמרה כנסת ישראל אני ישינה בגלות בבל כאדם שהוא במחשך:

וענין ולבי ער - שהייתי מתאוה לחזור עם השכינה כשהייתי:

קול דודי - זהו העיר יי' את רוח כורש מלך פרס:

שראשי נמלא טל - דרך משל כענין כי לא ישבתי בבית העת אתם לכם לשבת בבתיכם ספונים או טל דמעות של ישראל שעלו:

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

===משל===

(ב) השיר הרביעי: נמשך עד אנה הלך דודך [ו' א']. מספר כי הרעיה שכחה את דודה ימים רבים. עד שפעם אחת בא בלילה ודפק על פתחה. ולא רצתה לפתוח לו, ואח"כ יצאה לפתוח לו ודודה חמק עבר. ולא מצאה אותו עוד. ושומרי העיר הכוה. ואז נתפרסם הדבר וגלתה אהבתה לדודה לפני בנות ירושלים. וספרה להן מעלותיו ותאריו:

"אני ישנה". כי ישנה על מטתה ולא ננערה אל דודה כמקדם. ובכ"ז לבה היה ער זוכר קצת בארוסה הרועה, והנה שמעה קול הדוד דופק על הפתח, ואו' פתחי לי אחותי וכו' כי הטל מלא את ראשו:===מליצה=== (ב) השיר הרביעי: הרעיה השמיימית נפש שלמה שכחה את דודה העליון ימים רבים, כמ"ש (מ"א י"א) והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות וכו' ויטו נשיו את לבבו, ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים וכו', עד שפעם אחת בא הדוד העליון ודפק על פתחה ולא רצתה לפתוח לו. ודודה חמק עבר בחרי אף, וזה הוא המראה הרביעית שנאמר שם, ויתאנף ה' בשלמה כי נטה לבבו מעם ה' אלהי ישראל הנראה אליו פעמים, ויאמר ה' לשלמה יען היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקותי אשר צויתי עליך קרוע אקרע הממלכה מעליך וכו', ואז התעורר שלמה לשוב בתשובה, אבל לא זכה מאז למראות ה' ולא יכלה נפשו להתפשט מן החומר עד יום מותו שאז נתפרדה החבורה ויצאה מן החומר ותשב אל דודה, וגלתה אהבתה ותשוקתה אל ה' לפני בנות החומר כמשי"ת ענינו בפנים:

"אני". ספר כי נפש שלמה התרחקה ימים רבים מדודה העליון, כמ"ש ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו, עד שהיתה ישנה בחיק הגויה ובתנומה על משכב הזמן וחמדותיו, ולא התעוררה כפעם בפעם לקראת הכנור התלוי למעלה ממטתו של דוד, ובכ"ז לבה ער כי לא נפרדה מאלהיה בהחלט, כי לבה נוהה אחריו מבקש הדבוק בלב, רק עצלה תפיל תרדמה. והנה שמעה קול הדוד העליון דופק על הפתח, והוא המחזה הרביעית שנראה ה' אל שלמה והוכיחו בתוכחת חמה. והדוד העליון אומר פתחי לי אחותי, כי אז היו חדרי שלמה סגורים ומסוגרים והקיר בינו לבינה. ר"ל שאז כבר התרכבה ונדבקה באהבת החומר הסוכך בינה ובין הקדש. והוא הקיר המבדיל בינה ובין הרוחני, כמ"ש (יחזקאל מ"ג) בתתם את ספם אל ספי וכו' והקיר ביני לבינם. ע"ד כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, ולכן דפק על דלתי הגויה שתכין א"ע לפתוח שעריו, ולהתפשט מן החומר. ואמר לה פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי, חשב כל המדרגות שעלתה אליהן בשלש מחזות הקדומות, במחזה הראשונה קראה בשם רעיתי (א' ט' ושם ט"ו. ב' ב). במחזה השניה קראה בשם רעיתי (ב' י' ושם י"ג) והוסיף לה שם יונתי (שם י"ד). ובמחזה השלישית קראה בשם רעיתי (ד' א' ושם ז') ובשם יונתי (עיניך יונים ד' א'). ובשם תמתי (ומום אין בך ד' ז') והוסיף לה שם אחותי כלה (ד"פ שם). והנה שם אחותי הוא השם שהי' לה טרם רדתה בגויה, שהיתה שוה עמו וחלק מעצמותו, וע"ז פתח בשם זה עתה, ושם רעיתי נקראת מצד הנפש הדברית המשכלת, ושם יונתי מצד הנפש החיונית, כיונה שחיותה שלם עם בן זוגה, ושם תמתי מצד הנפש הצומחת, שמצדו מצד גידול הגוף ואבריו יצויר החסרון והמום, והם המדרגות שקנתה זא"ז, שתחלה הזדככה להשלים נפשה המשכלת, ואח"כ גם המדרגה הנמוכה ממנה שהיא החיונית, ואח"כ גם המדרגה השפלה שהיא הצומחת, יאמר עתה פתחי לי מצד מעלותיך אלה שקנית ע"י מעשיך הטובים הקודמים כמ"ש בנבואתו יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וכו', שר"ל שיגדל ענשך לפי גודל המעלה שהיית בה עד עתה. שראשי, מצייר כי ראשו נתמלא טל, שהוא מליצה על השפע הנבואיית שישפיע עליו עתה, שהוא ציור טל אורות הרוחני (ע"ד אהיה כטל לישראל תזל כטל אמרתי) אבל קוצותי מלאים רסיסי לילה, פי' כי הראש הוא המליצה על המחשבה העליונה הנעלמת, והקוצות הם מליצה על התבקעות התעלומה לחוץ, כמו שהשערות הם מותרי המוח משכן המחשבה שמתעבים ונתגלים לחוץ, ור"ל מחשבתי העליונה מלאה טל השפעת הנבואה, אבל התגלות הנבואה הזאת ע"י הדבור מלא רסיסי לילה, שהוא משל אל הדין והעונש תולדות הלילה והחשכה, מחשך המעשים והעונש אשר הכה את הבית רסיסים, שהוא משל אל התחלקות מלכות בית דוד:

 

אלשיך

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"אני ישינה ולבי ער" וכו'. ממשל משל למלך שעזב זה ימים את חשוקתו על עוברה מאמרו. אחר ימים או עשור, באחת הלילות והיא ישינה על מטתה ולבה ער באהבתה אותו והדלת סגרה בעדה, והנה המלך בא לשקוד על דלתותיה באישון לילה ואפלה, ויתן את קולו ודופק, "פתחי לי אחותי רעיתי" כו' "קווצותי" כו':

והיא בהיות לבה ער, התעוררה משנתה ואמרה לו, עם שאהבתיך מתעצלת אנכי מלמהר לקום לפתוח לך, כי הנה פשטתי את כתנתי היא החלוק שעל בשרי, כי הוא הנקרא כתונת כנודע, "איככה אלבשנה" עתה בטרם בקר כי מתעצלת אני, ובלי לבוש אבושה לפניך ללכת ערומה. וגם"רחצתי את רגלי" בשכבי, "איככה אטנפם" בדרוך בהם על הארץ ממטתי עד פתח ביתי, כי התענגתי ואצטער:

אז הוא לעורר לבה לקום לפתוח לו, שלח ידו מן החור אשר בדלתה. ויהי כי ראתה את ידו, מעיה המו עליו באהבתה אותו ותחשוק אותו, ותקום לפתוח לו. וטרם תסיר המנעול, שתה לבה להתעכב עד תתבסם ידיה ואצבעותיה להראות ביופיה אליו, עד שנטף המור מידיה ועבר"על כפות המנעול", למען יריח טוב ריחה ותערב לפניו. והוא עודנו מיחל חוצה עד אשר תפתח והיא התמהמהה בהתבסמה, ולא זו הדרך בחר לו הוא, רק שתסיר המנעול הנועל בינו לבינה ותפתח, ואחרי כן תתבסם. על כן כאשר פתחה לו, הסתיר פניו "וחמק עבר" מנגד פניה, למען תצטער על הסתר פניו לעומת מה שצערתו בהסתיר פניה עד התבסמה ולא פתחה לו מיד. ויהי כראותה כי כן, חרה לה עד מות, אך עם כל זה לא בעטה בו על עברו מלפניה, כי הלא מאז שמעה קולו באומרו פתחי לי כו' נפשה יצאה ונקשרה בנפשו, ולא נחה ולא שקטה מללכת לבקשו ולא מצאתו, ותרם קולה ותקרא אולי יעננה בדבור גם שלא ימציא עצמו אליה, ולא ענה:

והנמשל, כי דרך כל איש ישראל עם אלהי אברהם, שעם היותם ישנים על מטת עצלות תשובה ומעשים טובים לא יבצר מהם תשוקת לב לשוב עד ה', כי שורשם קדוש מתחת כסא הכבוד ושואג לבם לידבק בשורשם. וכמה פעמים לבם נוקפם לפעולות תשובה, ושאור שבעיסתם מרדים אותם בשינת עצלה מלקום לפעול פעולת התשובה. והן זאת תשובת ישראל אליו יתברך על כל הכתוב למעלה מאמריו יתברך האומר אלינו נשוב וישיבנו ויגאלנו וישקנו מנשיקות פיהו כמאז. וזאת נשיב אליו, אל נא תתייאש ממנו כי לא שבנו אליך עד כה, כי הנה"אני ישנה" במטת עצלות תשובה, עם כל זה"לבי ער" בתשובה לשוב ולידבק בך. והטעם, כי הלא"קול דודי" אשר השמיע לנפשותינו במעמד הר סיני - כמו שאמרו ז"ל (שיר השירים רבה א יג) שקול ה' שבכל דבור ודבור מן דברותיו יתברך היה מדבר עם כל אחד מישראל ואחרי כן נושקו על פיו ומתדבק בנפשו - עודנו הקול ההוא דבק בי ודופק בלבי, כי כל דבור התורה קדוש מאד דבקותו בי בלתי עובר לעולם, ועל כן "לבי ער:"

ומה הוא הדפיקות שדופק כמדבר בי, הלא הוא"פתחי לי" כותל עונותיך פרוץ ופתח שער אבא בו להשפיע ולידבק בך ואעזרך לשוב, וזהו"פתחי לי" שער שאבואה אליך. או "פתחי לי"שער השמים אשר הוא סגור בעונותיך המבדילים. ואל תתייאש על רוב עונך פן אעזבך, כי הלא"אחותי" את מפאת הנפש תמשך אחרי בפותחך. וגם "רעייתי", כי עד כה שותף אני בך בברייתו של עולם, כי קול ה' הדובר היא התורה שבה ברא את העולם כנודע, וישראל מקיימים אותה, באופן ששותפי את. וכן"יונתי", שלא המרתני, כיונה שלא תמיר בן זוגה (שיר השירים רבה א סב), וכמה דאת אמר (תהלים מד כא) אם שכחנו שם אלהינו כו'."תמתי", סובלת גלות וייסורין בתמימות לב בלי בעיטה, כי הן אלה הכנות גדולות לדבקך בי מיד בפותחך בל תמוט:

ועוד אומרת "קול דודי" - היא התורה - מהרי כי כאשר לך ארבע הכנות לדבקך בי כך מוכנת אנכי להטיב לך, "שראשי" היא ראש התורה הרוחני, הוא שורשה העליון נורא,"נמלא טל" להחיות מתיך. למה, שקווצתי הם כל קוץ וקוץ מאותיות התורה והלכותיה, נמלאו"רסיסי לילה", הם הרסיסים הנעשים בעסק התורה בעולם הזה, בגלות הדומה ללילה. שהוא שעל ידם, גם אם לא נהיה כדאים מצד אשמותינו, יעשה חסד עמנו בבקר אור העתיד, כמאמר הכתוב יומם יצוה ה' חסדו (תהלים מב ט) בעולם הבא, בזכות מה שבלילה שירה עמי (שם), היא התורה שעמי שאני עוסק בה. באופן שתורתך תשים בלבי כל ההבטחות האלה, ושלא תרצה ממני רק שאפתח לו יתברך, ושאם אין אני שב בגינו יתברך אעשה בגין כל האושר העתיד לתת לי אשר הזכיר:

חומת אנך

• לפירוש "חומת אנך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

אני ישנה ולבי ער. בכללות פשט המשל אתיא מכללא ללמד דעת כי כאשר יעלה על לב האדם לעשות מצוה או ללמוד תכף יחזיק בהתעוררות ההוא ולא יתעצל בטענות היצר על דרך פשטתי את כתנתי וכו' אי יתבטל ההתעוררות ע"ד ודודי חמק עבר ומילתא מיניה אזדא. וזה פירש הרב החסיד מהר"ר יהודה הכהן זכרונו לברכה מרבני עיר הקודש ירושלם תובב"א (בזמן הפרי חדש זלה"ה) צינים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם דהיינו דזמנין דמשכחת יתעורר האדם לעשות צדקה או ללמוד ויתלהב לבו לעשות. ועבר צינ"ה יתקרר בטענות ויתבטל. וז"ש צינים פחים שיתקרר מהחמימות הטוב אשר חשב זהו דרך עקש כי עלתה לו רוח טהרה בחמימות לקיים מצוה או ללמוד. ויצר סמוך אתא חמרא ובטש לשרגא ונמנע מהטוב ההוא. ולכן שומר נפש"ו דייקא ירחק מהם ותכף כשיתעורר לטובה יחזיק בהתעוררות ההוא להביאו לידי פועל:

מדרש רבה (כל הפסוק)


ב.    [ עריכה ]
אני ישנה אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע: אני ישנה מן המצוות. ולבי ער לגמילות חסדים. אני ישנה מן הצדקות, ולבי ער לעשותן. אני ישנה מן הקרבנות, ולבי ער לקריאת שמע ותפילה. אני ישנה מבית המקדש, ולבי ער לבתי כנסיות ובתי מדרשות. אני ישנה מן הקץ, ולבי ער לגאולה. אני ישנה מן הגאולה, ולבו של הקב"ה ער לגאלני. אמר רבי חייא בר אבא: איכן מצינו שנקרא הקדוש ברוך הוא לבן של ישראל? מן הדין קרא דכתיב: (תהילים ע"ג) צור לבבי וחלקי אלוהים לעולם:

2 קול דודי דופק על ידי משה. בשעה שאמר: (שמות י"א) ויאמר משה: כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. פתחי לי רבי יסא אמר: אמר הקב"ה לישראל: בני! פתחו לי פתח אחד של תשובה, כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו. ר' תנחומא ור' חוניא ור' אבהו בשם ריש לקיש: כתיב: (תהלים מ"ו) הרפו ודעו כי אנכי אלוהים וגו'. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: הרפו ממעשיכם הרעים ודעו כי אנכי אלוהים. ר' לוי אמר: אילו היו ישראל עושין תשובה אפילו יום אחד, מיד הם נגאלין ומיד בן דוד בא. מה טעם? (שם צ"ה) כי הוא אלהינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו, היום אם בקולו תשמעו. ר' יודן ור' לוי אמרי: אמר הקב"ה לישראל: הרפו ממעשיכם הרעים ועשו תשובה כהרף עין, ודעו כי אנכי אלוהים. אחותי שנתאחו לי במצרים בשתי מצוות: בדם הפסח. ובדם המילה. הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ט"ז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, ואומר לך בדמיך חיי, זה דם הפסח. ואומר לך בדמיך חיי, זה דם המילה. רעיתי שריעו אותי בים ואמרו: (שמות ט"ו) זה אלי ואנוהו (שם) ה' ימלוך לעולם ועד. יונתי במרה, שמשם נצטוו ונצטיינו בכל המצוות וצדקות ומעשים טובים, כיונה זו שמצויינת, הדא הוא דכתיב: (שם) שם שם לו חוק ומשפט. תמתי תמותי, שנתממו עמי בסיני ואמרו: (שם כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. רבי ינאי אמר: תאומתי, כביכול לא אני גדולה ממנה ולא היא גדולה ממני. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: תאומתי, מה התאומים הללו אם חושש אחד מהן בראשו חברו מרגיש, כך כביכול אמר הקדוש ב"ה: (תהילים צ"א) עמו אנכי בצרה. שראשי נמלא טל על שם: (שם ס"ח) ארץ רעשה אף שמים נטפו. קווצותי רסיסי לילה על שם שנאמר: (שופטים ה') גם עבים נטפו מים:



  • פרשנות מודרנית:
ביאור ויקי

עריכה




קול דודי דופק

באהבה, וגם בהסטוריה, ישנן הזדמנויות בלתי חוזרות:

(שיר השירים ה ב): "אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר. קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק 'פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי, תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל, קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה!'"האהוב מגיע באמצע הלילה, וקורא לאהובתו לפתוח לו את הדלת, אבל היא אומרת בליבה -

(שיר השירים ה ג): "'פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי, אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה? רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם?'"נשארת במיטה ולא קמה, ואז -

(שיר השירים ה ד): "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ, מִן הַחֹר, וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו"- היא רואה, מבעד לחור המנעול, את ידו המתרחקת של אהובה, והגעגועים מתעוררים בה -

(שיר השירים ה ה): "קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי, וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל"- היא מתבשמת לכבודו וקמה לפתוח לו את הדלת, אבל זה כבר מאוחר מדי -

(שיר השירים ה ו): "פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר; נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ, בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי"- היא פתחה את הדלת אבל הוא כבר לא היה שם; היא מתנצלת ואומרת 'קודם, כשהוא דיבר איתי, הנפש שלי יצאה ממני, זו לא הייתי אני... אבל עכשיו אני מחפשת אותו ולא מוצאת, קוראת לו והוא לא עונה לי...". היא יוצאת לחפש אותו, אבל נפגעת קשות -

(שיר השירים ה ז): "מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי, פְצָעוּנִי; נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת".

סיפור עצוב זה, על אהבה שהתפספסה, נתפס בדברי חז"ל כמשל ליחסים בין ה' לעם ישראל.

אחד המשלים מתייחס לתקופת בית שני, התקופה שאחרי הצהרת כורש. כורש מלך פרס נתן לבני ישראל רשות לעלות לארץ, אבל לא כולם עלו, יהודים רבים נשארו בחו"ל כי לא רצו לחזור לארץ שבה חטאו בעבודת אלילים, וחלקם גם לא האמינו שה' יעשה להם נס על-ידי מלך נכרי: " "רחצתי את רגלי - מטינוף עבודת כוכבים, יודעת הייתי שאבק של אותו מקום משיאני לעבודת כוכבים; אעפ"כ דודי שלח ידו מן החור; אמר ר' אבא בר כהנא: וכי מה טיבו של חור זה להיות מגדל שרצים?!  אלא כך אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבש"ע! כל נסים שעשית לי ע"י כורש, לא היה מוטב לעשותן לי על ידי דניאל, ועל ידי אדם צדיק?! אף על פי כן, מעי המו עליו" " ( מדרש שיר השירים רבה ה ) .

והתוצאה: " "קמתי אני לפתוח לדודי - קמתי אני ולא אומות העולם... כתיב (עזרא א'): ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן והכהנים והלוים וגו'...   וידי נטפו" "מור - מררים, דגזר כורש ואמר: 'דעבר פרת - עבר, דלא עבר - לא יעבר!'... על כפות המנעול - שמשם ננעל פרת לפניהם" ". כורש שינה את דעתו, כנראה בעקבות דברי השטנה שאמרו גויי הארץ "צרי יהודה ובנימין", ונעל את השערים. חלק מהיהודים הספיקו לעלות, וחלק לא: " "דניאל וסיעתו וחבורתו עלו באותה שעה, אמרו: מוטב שנאכל סעודת ארץ ישראל ונברך על א"י, עזרא וסיעתו וחבורתו לא עלו באותה שעה. ולמה לא עלה באותה שעה עזרא? שהיה צריך לברר תלמודו לפני ברוך בן נריה. ויעלה ברוך בן נריה? אלא אמרי: ברוך בן נריה אדם גדול וישיש היה ואפילו בגלקטיקא לא היה יכול להטען" "...  " "מצאוני השומרים הסובבים בעיר - זה תתני, פחת עבר נהרא [פחת עבר הנהר בימי כורש]. וחבריו הכוני פצעוני - כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם. נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות - חומותיה של ירושלם" " (שם) .

ומעניין, שבדורנו קרה דבר דומה מאד: הלורד בלפור הכריז שליהודים יש זכות לעלות לארץ ישראל ולבנות בה בית לאומי, ואכן בתחילת ימי המנדט הבריטי היו שערי ארץ ישראל פתוחים לעליית יהודים, אבל רק מעטים ניצלו את ההזדמנות, ובעקבות ההתמרדות של ערביי ארץ ישראל, נסגרו השערים, ויהודים רבים שלא הספיקו לעלות לארץ, נרצחו בשואה...

מקורות ופירושים נוספים

1-2. במדרש שיר השירים רבה פירשו את הפסוקים בשני כיוונים עיקריים: כיוון אחד - על ימי בית שני, כפי שהסברנו בגוף המאמר; וכיוון שני - על תקופת מתן תורה, חטא העגל ובניית המשכן (וכך גם ב שמות רבה ב ה , שמות רבה לג ג ).

3. הרב יוסף דב סולובייצ'יק, בספרו קול דודי דופק , פירש את הפסוקים על הקמת מדינת ישראל. הספר נכתב ביום העצמאות השמיני של מדינת ישראל: " "לפני שמונה שנים, בעצם ליל בלהות מלא זוועות מיידנק, טרבלינקה ובוכנוולד, בליל של תאי גז וכבשנים; בליל של הסתר פנים מוחלט, בליל שלטון שטן הספקות והשמד, אשר רצה לסחוב את הרעיה מביתה לכנסייה הנוצרית; בליל חיפושים בלי הרף ובקשת הדוד - בליל זה גופו צץ ועלה הדוד . האל המסתתר בשפריר חביון הופיע פתאום, והתחיל לדפוק בפתח אוהלה של הרעיה הסחופה והדוויה, שהתהפכה על משכבה מתוך פרפורים וייסורי גיהינום. עקב ההכאות והדפיקות בפתח הרעיה עטופת האבל, נולדה מדינת ישראל" " ( חיים נבון, תפישתו הציונית דתית של הרב יוסף דב סולובייצ'יק ) . ויש לתמוה, מדוע הרב עצמו לא התנהג בהתאם לקריאת הדוד, ולא עלה לארץ ישראל?

4. רש"י פירש את הפסוקים על תקופת בית ראשון: " ""אני ישנה" - כשהייתי שלוה ושקטת בבית ראשון נואשתי מעבוד הקב"ה כישנה ונרדמת "ולבי ער" - זה הקב"ה כך נדרש בפסיקתא "ולבי ער" - הקב"ה שהוא צור לבבי וחלקי ער לשמרני ולהטיב לי "קול דודי דופק" - משרה שכינתו על הנביאים ומזהיר על ידיהם השכם ושלוח "פתחי לי" - אל תגרמו לי שאסתלק מעליך "שראשי נמלא טל" - לשון אדם שבא בלילה דופק על פתח אהובתו אומר כן בשביל חיבתך באתי בלילה בעת הטל או הגשם והדוגמא שראשי נמלא טל שאני מלא רצון ונחת רוח אברהם אביך שערבו עלי מעשיו כטל הנני בא אליך טעון ברכות ושילו' שכר מעשים טובים אם תשובי אלי "קוצותי רסיסי לילה" - אף בידי הרבה קביצות מיני פורענות ליפרע מעוזבי וממנאצי טל הוא לשון נחת "רסיסי לילה" - גשמי לילה שהן טורח ועייפות רסיסי תרגום של רביבים (דברים לב) וכרביבים עלי עשב וכרסיסי מלקושא קוצות הן דבוקי שערות הראש המדובקים יחד שקורין כלוצייל"ש ולפי שאחז המקרא בלשון טל ומטר אחז בלשון ראש וקוצות שדרך טל ומטר לאחז בשער ובקוצות ויש לפרש טל ורסיסי לילה שניהם לטובה שכר מצות קלות הנחות להעשות כטל ושכר מצות חמורות הקשות כטורח רסיסי לילה" "  " ""פשטתי את כתנתי" - כלומר כבר למדתי לעצמי דרכים אחרים לא אוכל לשוב אליך עוד כענין שנאמר (ירמיהו מד) ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים וגו' שהיו הדרכים האלה ישרים בעיניהם ולשון פשטתי את כתנתי רחצתי את רגלי לשון תשובת האשה המנאפת שאינה רוצה לפתוח לבעלה הדלת לפי שפתח הכתוב בלשון אני ישנה קול דודי דופק סיים בלשון תשובה הנופלת על לשון דופק על הדלת בעת משכב השינה בלילות" "  " ""דודי שלח ידו מן החור" - שאצל הדלת וראיתי ידו ונהפכו עלי המון מעי לשוב לאהבתו ולפתוח לו" "  " ""קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור" - כלומר בלב שלם ונפש חפיצה כמקשטת עצמה להתאהב על אישה בריח טוב "מור עבר" - רוח עובר ומתפשט לכל צד" " " ""ודודי חמק עבר" - נסתר ונכסה ממני כמו (שיר השירים ו) חמוקי יריכיך סתרי יריכיך ע"ש שהירך בסתר (ירמיהו לא) עד מתי תתחמקין תסתרי ותתכסי מחמת בושה שמעלת בי "נפשי יצאה בדברו" - שאמר לא אבא אל ביתך כי מתחילה לא אבית לפתוח "בקשתיו וגו' מצאני השומרים הסבבים בעיר" - ותופסין גנבים המהלכים בלילות "הכוני פצעוני" - חבלו בי חבורה כל פצע לשון מכת כלי זיין הוא נברדורי"א בלע"ז "רדידי" - עדיי המרודד והמרוקע עלי וכן כל הענין לשון אשת נעורים המתאוננת על בעל נעוריה ומבקשתו וזו הוא הדוגמא "דודי שלח ידו מן החור" - כשאמרתי רחצתי את רגלי ולא אפתח לך ולא אשוב מן ע"א שבחרתי בה "שלח ידו" - והראה נקמתו בימי אחז והביא עליו חיל מלך ארם (דברי הימים ב כח) ויכו בו וישב ממנו שביה גדולה וגו' ויהרוג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד "ומעי המו עליו" - בא חזקיהו בנו ושב בכל לבבו לדרוש להקב"ה וכל דורו שלמים לא קם דור בישראל כמותם כמו שמפורש בחלק בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטוכיא ולא מצאו איש ואשה שאין בקיאין בהלכות טומאה וטהרה וזהו וידי נטפו מור וגו' אף יאשיהו נאמר בו (מלכים ב כג) וכמוהו לא היה לפניו מלך כי ראה פורענות שבאה על מנשה ועל אמון לקיים שלח ידו מן החור ומעי המו עליו "פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר" - לא ביטל גזירתו שנאמר בחזקיהו (ישעיהו לה) הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך וגו' ומבניך אשר תוליד אלו דנייאל חנניה מישאל ועזריה ואף ביאשיהו על ידי חולדה הנביאה (ירמיהו יט) הנני מביא רעה אל מקום הזה ואל יושבי וגו' ואומר (מלכים ב ג) וכמוהו לא היה לפניו מלך אך לא שב ה' מחרון אפו הגדול אשר חרה ביהודה על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה ויאמר ה' גם את יהודה אסיר מעל פני כאשר הסירותי את ישראל ומאסתי את העיר הזאת "נפשי יצאה בדברו" - יצאה ממני בדברו דבר זה "בקשתיו ולא מצאתיו" - ואם תאמר והלא ירמיהו עומד ומתנבא בימי יהויקים וצדקיהו שובו אלי ואשובה אליכם לא לבטל את הגזירה אלא להקל הפורענות ולהכין מלכותם בשובם מן הגולה לנוטעם מאין נטישה ולבנותם מאין הורס" " ( רש"י )

5. והרב קוק פירש את הפסוקים, לא על אירוע הסטורי מסויים, אלא על הדרכים העדינות שבהן ה' מעורר אותנו באמצעות מצוות התורה ( חזון הצמחונות והשלום ) .

ומסתבר שכל הפירושים נכונים, בכל דור ודור ה' קורא לנו, ותפקידנו הוא לשמוע את הקריאה ולא להחמיץ את השעה. וכך פירשו חז"ל: " "פתחי לי אחותי - זו בבל, רעיתי - זו מדי, יונתי - ביון... תמתי - באדום" " ( אסתר רבה פתיחתא ה ) .

ביאורי מילים

לב = אמצע הגוף והנפש, מקום המחשבות

נפש = הצד החומרי של החיים

דבר = הנהגה

דודי משיר השירים דומה לנזיר קדוש מארץ הצבי

ביקש = א. הביע רצון במילים; ב. רצה, גם ללא מילים

יציאת נשמה בספר איוב

ביאור:תמים

ביאור:שינה

ביאור:המה

ביאור:עבר = נע

מאמרים מאתר ויקיטקסט:

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל


תגובות

כל זה קרה בחזון הלילה כי האשה מעידה באומרה שהיא ישנה ולבה ער

כשנאמר "קול דודי דופק" זה מתרחש כאשר האהוב בא בחלום

-- daian moshe, 2011-05-04 17:45:54


מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-05-05.






קישורים

פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית


אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=קטגוריה:שיר_השירים_ה_ב&oldid=1109912"