מ"ג שיר השירים ה א

מקראות גדולות שיר השירים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בָּ֣אתִי לְגַנִּי֮ אֲחֹתִ֣י כַלָּה֒ אָרִ֤יתִי מוֹרִי֙ עִם־בְּשָׂמִ֔י אָכַ֤לְתִּי יַעְרִי֙ עִם־דִּבְשִׁ֔י שָׁתִ֥יתִי יֵינִ֖י עִם־חֲלָבִ֑י אִכְל֣וּ רֵעִ֔ים שְׁת֥וּ וְשִׁכְר֖וּ דּוֹדִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"באתי לגני" - בימי חנוכת הבית

"אריתי" - לקטתי והוא לשון משנה כמלא אורה וסלו ואף לשון מקרא (תהלים מ) וארוה כל עוברי דרך ונאמר על שם הקטורת שהקטירו קטורת יחיד הנשיאים על מזבח החיצון ונתקבלה והוא דבר שאינו נוהג לדורות ועל כן נאמר אכלתי יערי עם דבשי יש דבש שהוא גדל בקנים כענין שנאמר (שמואל ה ו) ביערת הדבש ויערת היא לשון קנה כמו (שמות ב) ותשם בסוף ושויתיה ביערא ומוצצין הדבש ומשליכין העץ ואני מרוב חיבה אכלתי יערי עם דבשי אכלתי הקנה עם הדבש את שאינו ראוי עם הראוי קטרת נדבה וכן שעירי חטאת שהקריבו הנשיאים ואין חטאת קריבת נדבה ואני קבלתים בו ביום

"שתיתי ייני" - הם הנסכים

"עם חלבי" - מתקו וצחו מחלב

"אכלו רעים" - באהל מועד אהרן ובניו ובית עולמים הכהנים כולם

"שתו ושכרו דודים" - אלו ישראל אוכלי בשר זבח השלמים שהקריבו לחנוכת המזבח

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

אריתי מורי - לקטתי וכמוהו וארוה כל עוברי דרך:

יערי - מן יערת הדבש:

חלבי - יש אומרים שהוא הלובן העולה על היין, ויפרש כמוהו כיין חלבון והוא רחוק כי חלבון הוא שם מקום ואיננו תאר לכן חלבי הוא כמשמעו:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


משל

והדוד אומר שבא לגנו ואכל מפריו ועושה סעודת מריעים לריעים וידידים:

הדוד שב למעונתו והרעיה נרדמה בחדרי שלמה ושכחה את דודה ימים רבים:

ובזה נשלם השיר השלישי:

מליצה

והדוד העליון משיב: "הנה באתי לגני". שע"י התעוררות הנפש הנזכר הגיע עת דודים ונתיחדו הידידים, (ובמדרש באתי לגני לגנוני עקר שכינה מתחלה לא בתחנונים היתה) אריתי מורי, מצייר כי קבל ניחוח מן הגן הזה, שהיא עבודת הנפש ופעולותיה בכל מחלקותיה. א) מן כחות הרוחנים הנבררים מנפש החיונית, שעז"א אריתי מורי עם בשמי, שכבר בארנו (א' י"ג, ג' ו'. ד' ו') שמור הנזכר בספר הזה רומז להזך והרוחניות של הנפש החיונית, כי המור הוא המוסק שהוא דם הצרור המריח ריח טוב הנמצא בחיה שבהודו, יאמר כי לקט המור עם כל בשמיו ורוחניותו. ב) מן כחות הרוחנים הנבררים מנפש הצומחת שזה משל היער הצומח עצים יאמר שאכל היער עם דבשו ר"ל שקבל פעולת הנפש הזאת ועבודתו בקדש, למשל המצות התלויות באכילה ושתיה כמו אכילת הקרבנות אכילה בשבתות ויו"ט וכדומה, היא דבש היער הצומח מנפש הצומחת. המצות התלויות במדות ובכחות החי הוא מור של הדם החי. ג) פעולת הנפש השכליית שזה הנמשל ביין וחלב כמ"ש ולכן שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב (ישעיה נ"ה) כמ"ש בפי' שמה, ועז"א שתיתי ייני עם חלבי, ועי"ז משפיע שפע ברכה ונדבה על כל המציאות, שכולם מתברכים באמצעות המע"ט העולים מטיב הנפשות ועבודתן, ועז"א אכלו רעים, והם העולמות הרוחנים, שתו ושכרו דודים, יתר העולמות, (עיין בזהר ויקרא דף ד' ודף ז'), כי באמצעות המקדש והקרבנות ועבודת הנפשות, אשר נפש שלמה היתה להם צפירת תפארה, התברכו עליונים ותחתונים:

הדוד העליון שב למעון קדשו והכלה הכלולה שבה אל הגויה ונרדמה בחיקו ולא זכרה את דודה ימים רבים, ובזה נשלם השיר השלישי:

 

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

"באתי לגני" וכו'. מסיים אמריו הוא יתברך אלינו המשתוקקים תשועתו ונשיקות פיהו כימי צאתנו מארץ מצרים ואומר, הנה במעמד הר סיני ההוא שדברתי עד כה, ראה נא שלימותם אשר מצאתי אז, כי הלא "באתי לגני" ומצאתי "אחותי כלה" שהיתה משוללת זוהמת נחש (שבת קמו א) שעל כן תתייחס לאחותי. ומצאתיה "כלה" מקושטת מצות, שטרם יום המתן תורה אמרה נעשה ונשמע שנתעטרה מאה ועשרים רבוא עטרות כמאמר רבי סימאי בגמרא (שבת פח א), שנים בראש כל אחד מישראל אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע:

וכל כך גדלה תשוקתם ודבקותם בי, כי "אריתי מורי עם בשמי". והוא, כי הנה נשארו פגרים מתים, כי דבקו נפשותם בקונם כמדובר למעלה. ולא בלבד הנשמות העליונות או הרוח גם הוא, כי אם גם הנפש, וזהו "אריתי מורי" הוא הנפש, כמבואר למעלה (ד יד) על מר ואהלות עם כל ראשי בשמים, "עם בשמי" המיוחד הם הנשמות. ואמר שאת הכל ליקט הוא יתברך אצלו, מנפש ועד נשמה, וזהו "מורי עם בשמי" שבכללם הוא הרוח שבנתים. וגם"אכלתי יערי", היא דבקות הפנימי וטוב הכונה, "עם דבשי" הנוטף משפתותם, כנופת שנוטף דבש מתוך השעוה בעלת הדבקות, כמפורש על נופת תטופנה וכו', הם כחות הקדושה שנעשו מהכונה ומהדבור:

הנה כל הטובה הזאת היה לדור ההוא, אמנם אחרי כן בעגל ובדורות שאחרי כן כעסוני, ועל כן לבלתי כלות הכל מה עשיתי, "שתיתי" אספתי ושאבתי למעלה "ייני" הוא הדין והרוגז, אך "עם חלבי", שגם הלבניות והחסד שתיתי ושאבתי למעלה. באופן שנשארתם עתה בדורות האחרונים משוללי כליה ומשוללי טוב. לכן אומר, כי איני וותרן רק מאריך, ואשר תהיו צדיקים" אכלו רעים" מאשר אכלתי יערי עם דבשי תהנו אתם גם אתם. אך אשר אינכם רעים רק"דודים", שהחבה בלב אך לא רעים בפועל, "שתו" מהיין והדין אשר שתיתי ושאבתי למעלה, "ושכרו" בתרדמת אורך שינת הגלות וייסורי הצרות, ואל תתלוננו, עד תשובו ותהיו אחי ורעי, אז אדברה נא שלום בך:

חיד"א (כל הפרק)(כל הפסוק)

באתי לגני. ארז"ל גני ג"ן פרשיות ועשרת הדברות. וכיוצא בזה אמרו במדרשים ובזה"ק בכ"מ. והקשה הרב מהר"ם זכותו ז"ל דהפרשיות הם נ"ד ותירץ בשם הרב מהר"ש אבוהב ז"ל דפ' וזאת הברכה אינה נחשבת שאין קורין אותה בשבת אלא בש"ת עכ"ד ולא הרוה צמאונינו בתירוץ זה. ומצאתי בספר ישן על קלף כ"י שכתב דנצבים וילך נחשבות לאחת והם נ"ג. ואני בעניי אמרתי שלפי דברי המפרשים פ' תצוה נחשבת כאלו מחוברות לפ' תרומהיא) ולא נזכר מרע"ה בפרשת תצוה ולכך נראית כסוף פ' תרומה ולכן מתחלת ואתה תצוה להורות שהוא תשלום פ' תרומה:

אריתי מורי עם בשמי. ראיתי בספר המקנה הנדפס מחדש להגאון החסיד מהר"ר פנחס הלוי נר"ו בפתחא זעירא כתב רעייתי על שם אאע"ה. יונתי ע"ש יצחק שנמסר למיתה כיונה כמשרז"ל. תמתי ע"ש ויעקב איש תם עכ"ד ולפי דרכו אפשר דכתיב אחותי על שם מרע"ה דהוא בסוד למען אחי ורעי וקרא לישראל כך להזכיר להם צדקת אבותינו ומרע"ה ואפשר לרמוז כי ר"ת אחותי רעיתי יונתי תמתי הוא תיר"א וזה רמז את ה' אלהיך תיר"א שקראתיך תמתי יונתי רעיתי אחותי ר"ת תירא שקראתיך על שם האבות ומרע"ה. ולכן את ה' אלהיך תירא כשם שהאבות ומשה יראו את ה' וזכית לשמות אלו. ולכן זכו ישראל לתורה גימטריא תרי"א שהוא ר"ת תמתי רעיתי יונתי אחותי בזכות האבות ומרע"ה. ובזכותם יכנעו ס"מ לילית גימט' תרי"א. וזה ירמוז קראין אריתי ר"ת אחותי רעיתי יונתי תמתי ישראל דבזכות אבות ומרע"ה נקראו ישראל דהוא שם קדוש גימטריא ר"ת עשר ספירות ועוד דרמוזים בו האבות והאמהות כמ"ש בתשב"ץ לתלמיד מהר"ם ז"ל ועוד בסוד מה שמו ומה שם בנו. והנה לברר ניה"ק צריך טורח. וזה רמז אריתי מורי לקטתי ניצוצות הקדושה עם בשמי בלי טורח בזכות האבות ומרע"ה. וגם בזכות תורה כמנין אריתי ונוסף יו"ד רמז לעשרת הדברות:

מדרש רבה (כל הפסוק)


א.

באתי לגני אמר ר' מנחם חתניה דר' אלעזר בר אבונה בשם ר' שמעון בר' יוסנה: באתי לגן אין כתיב כאן, אלא לגני, לגנוני, למקום שהיה עיקרי מתחלה, ועיקר שכינה לא בתחתונים הייתה, הדא הוא דכתיב: (בראשית ג') וישמעו את קול ה' אלוהים מתהלך בגן. אמר רבי אבא: מהלך אין כתיב כאן, אלא מתהלך, מקפץ וסליק מקפץ וסליק. חטא אדם הראשון ונסתלקה השכינה לרקיע הראשון. חטא קין נסתלקה לרקיע השני. חטא אנוש נסתלקה לרקיע השלישי. חטא דור המבול נסתלקה לרקיע הרביעי. חטא דור המגדל נסתלקה לרקיע החמישי. חטאו אנשי סדום נסתלקה לרקיע הששי. חטאו המצריים בימי אברהם נסתלקה לרקיע השביעי. כנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידוה לארץ. זכה אברהם הורידה משביעי לששי. עמד יצחק והורידה מששי לחמישי. עמד יעקב והורידה מחמישי לרביעי. עמד לוי והורידה מרביעי לשלישי. עמד קהת והורידה משלישי לשני. עמד עמרם והורידה משני לאחד, שהוא ראשון. עמד משה והורידה לארץ. אמר רבי יצחק: הדא הוא דכתיב: (תהילים ל"ז) צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה. הרשעים מה עשו? תלויין באויר, כי לא השכינו שכינה לארץ. אבל הצדיקים השכינו שכינה לארץ. מה טעם צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה? ישכינו לשכינה עליה. שוכן עד וקדוש שמו. ואימת שרת שכינה עליה? ביום שהוקם המשכן, שנאמר (במדבר ז') ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן. רבי עזריה בשם ר' יהודה ברבי סימון אמר: משל למלך שכעס על מטרונה והוציאה מתוך פלטין שלו, לאח"כ בקש להתרצות לה שלחה לו ואמרה: יעשה לי המלך דבר חדש ויבא אצלי. כך לשעבר היה הקב"ה מקבל הקרבנות מלמעלה, דכתיב (בראשית ח') וירח ה' את ריח הניחוח וגו', עכשיו מקבל מלמטה, הדא הוא דכתיב: באתי לגני אחותי כלה. אריתי מורי עם בשמי זה קטרת הסמים, וקומץ הלבונה. אכלתי יערי עם דבשי אלו איברי עולה ואמורי קדשי קדשים. שתיתי ייני עם חלבי אלו הנסכים ואמורי קדשים קלים. אכלו רעים זה משה ואהרן. שתו ושכרו דודים אלו נדב ואביהוא שנשתכרו בצרתן. אמר רבי אידי: בקש דוד להקריב קרבנו כקרבנן של נשיאים, הדא הוא דכתיב: (תהילים ס"ו) עולות מחים אעלה לך וגו'. איזהו קרבן שיש בו פרים ואילים ועתודים? הוי אומר: זה קרבן של נשיאים, הדא הוא דכתיב: (במדבר ז') ולזבח השלמים בקר שנים. אמר ר' שמעון בן יוסינא: למה הוא קורא אל הנשיאים רעים? אלא שכיון להאהיבן ולקרבן. ואמר רבי שמעון בן יוסינא: בכל מקום אין היחיד מביא קטרת בנדבה וכאן קטרת בנדבה. בכל מקום אין היחיד מביא חטאת נדבה וכאן חטאת נדבה. בכל מקום אין קרבן יחיד דוחה טומאה ושבת וכאן קרבן יחיד דוחה את השבת ואת הטומאה. בכל מקום אין היחיד מביא חטאת אלא על חטא וכאן היחיד מביא חטאת שלא על חטא. דבר אחר: אכלו רעים אלו הנשיאים. שתו ושכרו דודים אלו הנסיכים. דבר אחר: אכלו רעים אמר ר' ברכיה: למלך שעשה סעודה וזימן האורחין ונפל השרץ לתוך התמחוי, שאילו משך המלך את ידו היו הכל מושכין את ידיהם, פשט המלך את ידו ופשטו הכל את ידיהם. אמר רבי ינאי: למלך שעשה סעודה וזימן אורחין אצלו והיה מחזיר עליהם ואומר להם: יערב לכם ויבסם לכם. אמר רבי אבהו: למלך שעשה סעודה וזימן אורחין אצלו לכשאכלו ושתו אמר: טלו מנה זו יפה ותנו לבעל הבית. אף הכא כן. באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי אף אתון אכלון. שתיתי ייני עם חלבי אף אתון שתו ושכרו דודים: