מ"ג שיר השירים ה ב

מקראות גדולות שיר השירים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲנִ֥י יְשֵׁנָ֖ה וְלִבִּ֣י עֵ֑ר ק֣וֹל ׀ דּוֹדִ֣י דוֹפֵ֗ק פִּתְחִי־לִ֞י אֲחֹתִ֤י רַעְיָתִי֙ יוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י שֶׁרֹּאשִׁי֙ נִמְלָא־טָ֔ל קְוֻצּוֹתַ֖י רְסִ֥יסֵי לָֽיְלָה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אני ישנה" - כשהייתי שלוה ושקטת בבית ראשון נואשתי מעבוד הקב"ה כישנה ונרדמת

"ולבי ער" - זה הקב"ה כך נדרש בפסיקתא

"ולבי ער" - הקב"ה שהוא צור לבבי וחלקי ער לשמרני ולהטיב לי

"קול דודי דופק" - משרה שכינתו על הנביאים ומזהיר על ידיהם השכם ושלוח

"פתחי לי" - אל תגרמו לי שאסתלק מעליך

"שראשי נמלא טל" - לשון אדם שבא בלילה דופק על פתח אהובתו אומר כן בשביל חיבתך באתי בלילה בעת הטל או הגשם והדוגמא שראשי נמלא טל שאני מלא רצון ונחת רוח אברהם אביך שערבו עלי מעשיו כטל הנני בא אליך טעון ברכות ושילו' שכר מעשים טובים אם תשובי אלי

"קוצותי רסיסי לילה" - אף בידי הרבה קביצות מיני פורענות ליפרע מעוזבי וממנאצי טל הוא לשון נחת

"רסיסי לילה" - גשמי לילה שהן טורח ועייפות רסיסי תרגום של רביבים (דברים לב) וכרביבים עלי עשב וכרסיסי מלקושא קוצות הן דבוקי שערות הראש המדובקים יחד שקורין כלוצייל"ש ולפי שאחז המקרא בלשון טל ומטר אחז בלשון ראש וקוצות שדרך טל ומטר לאחז בשער ובקוצות ויש לפרש טל ורסיסי לילה שניהם לטובה שכר מצות קלות הנחות להעשות כטל ושכר מצות חמורות הקשות כטורח רסיסי לילה

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

דופק - מציק כמו מתדפקים:

תמתי - התמימה שלי:

קוצותי - קצות השער והוא הפוך:

רסיסי לילה - מגזרת לרוס את הסלת:

הפעם השנית

גן נעול - ואת דומה לגן נעול שיש לו ריח טוב מחוץ ולא יוכל אדם להכנס לשם, ואחר שדימה אותה למעין חתום אמר את כמו מעין גנים שהם באר מים חיים, ענתה היא ואמרה עד שיתעורר רוח צפון ויבוא רוח תימן ויפיחו שניהם בגני ויזלו בשמיו, ילך דודי אל הגן שלו ואחר כן יבא:

אמר באתי לגני ואריתי מורי - והענין שבע אני מכל טוב ולא יחסר לי כי אם דמותך ועוד אל תפחדי כי ריעי שהם הרועים כאשר כתוב בתחילה על עדרי חביריך האכלתים והשכרתם /והשכרתים/, אמרה אני ישנה אע"פ שאני ישנה לבי כמו ער וזאת אמרה פעם שנית רק בראשונה בקשה ממנו בחלום ועתה בא אליה לגן שלה כאשר אמרה לו עורי צפון:

קול דודי דופק - עתה היא פושטת וכל הפרשה כולה מבוארת:

הפעם השלישית

גן נעול - בתולותיהם צנועות:

ופרדס רמונים עם עצי בשמים - הם שנים עשר כנגד השבטים:

וענין מעין גנים - על נשי הטבילה:

עורי צפון ובואי תימן - באה רוח צפונית וזה עד שיפוח היום והפיחה בגן שהם ישראל והפילה בשמיו לארץ:

ברח דודי אל גנו - השכינה שעלתה לשמים כעין אלכה ואשובה אל מקומי:

וענין ויאכל פרי מגדיו - לא אקריב עולות עוד כענין אשר חלב זבחימו יאכלו, אמרה שכינה באתי לגני ואין לי צורך כענין כי לי כל חיתו יער ואילו הוצרכתי יש לי הכל:

יערי עם דבשי - והייתי מאכיל לרעי שהם המלאכים והענין איך תאמרי ויאכל פרי מגדיו, אחר שעלתה שכינה גלו ישראל לבבל אמרה כנסת ישראל אני ישינה בגלות בבל כאדם שהוא במחשך:

וענין ולבי ער - שהייתי מתאוה לחזור עם השכינה כשהייתי:

קול דודי - זהו העיר יי' את רוח כורש מלך פרס:

שראשי נמלא טל - דרך משל כענין כי לא ישבתי בבית העת אתם לכם לשבת בבתיכם ספונים או טל דמעות של ישראל שעלו:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


משל

(ב) השיר הרביעי: נמשך עד אנה הלך דודך [ו' א']. מספר כי הרעיה שכחה את דודה ימים רבים. עד שפעם אחת בא בלילה ודפק על פתחה. ולא רצתה לפתוח לו, ואח"כ יצאה לפתוח לו ודודה חמק עבר. ולא מצאה אותו עוד. ושומרי העיר הכוה. ואז נתפרסם הדבר וגלתה אהבתה לדודה לפני בנות ירושלים. וספרה להן מעלותיו ותאריו:

"אני ישנה". כי ישנה על מטתה ולא ננערה אל דודה כמקדם. ובכ"ז לבה היה ער זוכר קצת בארוסה הרועה, והנה שמעה קול הדוד דופק על הפתח, ואו' פתחי לי אחותי וכו' כי הטל מלא את ראשו:

מליצה

(ב) השיר הרביעי: הרעיה השמיימית נפש שלמה שכחה את דודה העליון ימים רבים, כמ"ש (מ"א י"א) והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות וכו' ויטו נשיו את לבבו, ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים וכו', עד שפעם אחת בא הדוד העליון ודפק על פתחה ולא רצתה לפתוח לו. ודודה חמק עבר בחרי אף, וזה הוא המראה הרביעית שנאמר שם, ויתאנף ה' בשלמה כי נטה לבבו מעם ה' אלהי ישראל הנראה אליו פעמים, ויאמר ה' לשלמה יען היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקותי אשר צויתי עליך קרוע אקרע הממלכה מעליך וכו', ואז התעורר שלמה לשוב בתשובה, אבל לא זכה מאז למראות ה' ולא יכלה נפשו להתפשט מן החומר עד יום מותו שאז נתפרדה החבורה ויצאה מן החומר ותשב אל דודה, וגלתה אהבתה ותשוקתה אל ה' לפני בנות החומר כמשי"ת ענינו בפנים:

"אני". ספר כי נפש שלמה התרחקה ימים רבים מדודה העליון, כמ"ש ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו, עד שהיתה ישנה בחיק הגויה ובתנומה על משכב הזמן וחמדותיו, ולא התעוררה כפעם בפעם לקראת הכנור התלוי למעלה ממטתו של דוד, ובכ"ז לבה ער כי לא נפרדה מאלהיה בהחלט, כי לבה נוהה אחריו מבקש הדבוק בלב, רק עצלה תפיל תרדמה. והנה שמעה קול הדוד העליון דופק על הפתח, והוא המחזה הרביעית שנראה ה' אל שלמה והוכיחו בתוכחת חמה. והדוד העליון אומר פתחי לי אחותי, כי אז היו חדרי שלמה סגורים ומסוגרים והקיר בינו לבינה. ר"ל שאז כבר התרכבה ונדבקה באהבת החומר הסוכך בינה ובין הקדש. והוא הקיר המבדיל בינה ובין הרוחני, כמ"ש (יחזקאל מ"ג) בתתם את ספם אל ספי וכו' והקיר ביני לבינם. ע"ד כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, ולכן דפק על דלתי הגויה שתכין א"ע לפתוח שעריו, ולהתפשט מן החומר. ואמר לה פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי, חשב כל המדרגות שעלתה אליהן בשלש מחזות הקדומות, במחזה הראשונה קראה בשם רעיתי (א' ט' ושם ט"ו. ב' ב). במחזה השניה קראה בשם רעיתי (ב' י' ושם י"ג) והוסיף לה שם יונתי (שם י"ד). ובמחזה השלישית קראה בשם רעיתי (ד' א' ושם ז') ובשם יונתי (עיניך יונים ד' א'). ובשם תמתי (ומום אין בך ד' ז') והוסיף לה שם אחותי כלה (ד"פ שם). והנה שם אחותי הוא השם שהי' לה טרם רדתה בגויה, שהיתה שוה עמו וחלק מעצמותו, וע"ז פתח בשם זה עתה, ושם רעיתי נקראת מצד הנפש הדברית המשכלת, ושם יונתי מצד הנפש החיונית, כיונה שחיותה שלם עם בן זוגה, ושם תמתי מצד הנפש הצומחת, שמצדו מצד גידול הגוף ואבריו יצויר החסרון והמום, והם המדרגות שקנתה זא"ז, שתחלה הזדככה להשלים נפשה המשכלת, ואח"כ גם המדרגה הנמוכה ממנה שהיא החיונית, ואח"כ גם המדרגה השפלה שהיא הצומחת, יאמר עתה פתחי לי מצד מעלותיך אלה שקנית ע"י מעשיך הטובים הקודמים כמ"ש בנבואתו יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וכו', שר"ל שיגדל ענשך לפי גודל המעלה שהיית בה עד עתה. שראשי, מצייר כי ראשו נתמלא טל, שהוא מליצה על השפע הנבואיית שישפיע עליו עתה, שהוא ציור טל אורות הרוחני (ע"ד אהיה כטל לישראל תזל כטל אמרתי) אבל קוצותי מלאים רסיסי לילה, פי' כי הראש הוא המליצה על המחשבה העליונה הנעלמת, והקוצות הם מליצה על התבקעות התעלומה לחוץ, כמו שהשערות הם מותרי המוח משכן המחשבה שמתעבים ונתגלים לחוץ, ור"ל מחשבתי העליונה מלאה טל השפעת הנבואה, אבל התגלות הנבואה הזאת ע"י הדבור מלא רסיסי לילה, שהוא משל אל הדין והעונש תולדות הלילה והחשכה, מחשך המעשים והעונש אשר הכה את הבית רסיסים, שהוא משל אל התחלקות מלכות בית דוד:

 

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אני ישינה ולבי ער" וכו'. ממשל משל למלך שעזב זה ימים את חשוקתו על עוברה מאמרו. אחר ימים או עשור, באחת הלילות והיא ישינה על מטתה ולבה ער באהבתה אותו והדלת סגרה בעדה, והנה המלך בא לשקוד על דלתותיה באישון לילה ואפלה, ויתן את קולו ודופק, "פתחי לי אחותי רעיתי" כו' "קווצותי" כו':

והיא בהיות לבה ער, התעוררה משנתה ואמרה לו, עם שאהבתיך מתעצלת אנכי מלמהר לקום לפתוח לך, כי הנה פשטתי את כתנתי היא החלוק שעל בשרי, כי הוא הנקרא כתונת כנודע, "איככה אלבשנה" עתה בטרם בקר כי מתעצלת אני, ובלי לבוש אבושה לפניך ללכת ערומה. וגם"רחצתי את רגלי" בשכבי, "איככה אטנפם" בדרוך בהם על הארץ ממטתי עד פתח ביתי, כי התענגתי ואצטער:

אז הוא לעורר לבה לקום לפתוח לו, שלח ידו מן החור אשר בדלתה. ויהי כי ראתה את ידו, מעיה המו עליו באהבתה אותו ותחשוק אותו, ותקום לפתוח לו. וטרם תסיר המנעול, שתה לבה להתעכב עד תתבסם ידיה ואצבעותיה להראות ביופיה אליו, עד שנטף המור מידיה ועבר"על כפות המנעול", למען יריח טוב ריחה ותערב לפניו. והוא עודנו מיחל חוצה עד אשר תפתח והיא התמהמהה בהתבסמה, ולא זו הדרך בחר לו הוא, רק שתסיר המנעול הנועל בינו לבינה ותפתח, ואחרי כן תתבסם. על כן כאשר פתחה לו, הסתיר פניו "וחמק עבר" מנגד פניה, למען תצטער על הסתר פניו לעומת מה שצערתו בהסתיר פניה עד התבסמה ולא פתחה לו מיד. ויהי כראותה כי כן, חרה לה עד מות, אך עם כל זה לא בעטה בו על עברו מלפניה, כי הלא מאז שמעה קולו באומרו פתחי לי כו' נפשה יצאה ונקשרה בנפשו, ולא נחה ולא שקטה מללכת לבקשו ולא מצאתו, ותרם קולה ותקרא אולי יעננה בדבור גם שלא ימציא עצמו אליה, ולא ענה:

והנמשל, כי דרך כל איש ישראל עם אלהי אברהם, שעם היותם ישנים על מטת עצלות תשובה ומעשים טובים לא יבצר מהם תשוקת לב לשוב עד ה', כי שורשם קדוש מתחת כסא הכבוד ושואג לבם לידבק בשורשם. וכמה פעמים לבם נוקפם לפעולות תשובה, ושאור שבעיסתם מרדים אותם בשינת עצלה מלקום לפעול פעולת התשובה. והן זאת תשובת ישראל אליו יתברך על כל הכתוב למעלה מאמריו יתברך האומר אלינו נשוב וישיבנו ויגאלנו וישקנו מנשיקות פיהו כמאז. וזאת נשיב אליו, אל נא תתייאש ממנו כי לא שבנו אליך עד כה, כי הנה"אני ישנה" במטת עצלות תשובה, עם כל זה"לבי ער" בתשובה לשוב ולידבק בך. והטעם, כי הלא"קול דודי" אשר השמיע לנפשותינו במעמד הר סיני - כמו שאמרו ז"ל (שיר השירים רבה א יג) שקול ה' שבכל דבור ודבור מן דברותיו יתברך היה מדבר עם כל אחד מישראל ואחרי כן נושקו על פיו ומתדבק בנפשו - עודנו הקול ההוא דבק בי ודופק בלבי, כי כל דבור התורה קדוש מאד דבקותו בי בלתי עובר לעולם, ועל כן "לבי ער:"

ומה הוא הדפיקות שדופק כמדבר בי, הלא הוא"פתחי לי" כותל עונותיך פרוץ ופתח שער אבא בו להשפיע ולידבק בך ואעזרך לשוב, וזהו"פתחי לי" שער שאבואה אליך. או "פתחי לי"שער השמים אשר הוא סגור בעונותיך המבדילים. ואל תתייאש על רוב עונך פן אעזבך, כי הלא"אחותי" את מפאת הנפש תמשך אחרי בפותחך. וגם "רעייתי", כי עד כה שותף אני בך בברייתו של עולם, כי קול ה' הדובר היא התורה שבה ברא את העולם כנודע, וישראל מקיימים אותה, באופן ששותפי את. וכן"יונתי", שלא המרתני, כיונה שלא תמיר בן זוגה (שיר השירים רבה א סב), וכמה דאת אמר (תהלים מד כא) אם שכחנו שם אלהינו כו'."תמתי", סובלת גלות וייסורין בתמימות לב בלי בעיטה, כי הן אלה הכנות גדולות לדבקך בי מיד בפותחך בל תמוט:

ועוד אומרת "קול דודי" - היא התורה - מהרי כי כאשר לך ארבע הכנות לדבקך בי כך מוכנת אנכי להטיב לך, "שראשי" היא ראש התורה הרוחני, הוא שורשה העליון נורא,"נמלא טל" להחיות מתיך. למה, שקווצתי הם כל קוץ וקוץ מאותיות התורה והלכותיה, נמלאו"רסיסי לילה", הם הרסיסים הנעשים בעסק התורה בעולם הזה, בגלות הדומה ללילה. שהוא שעל ידם, גם אם לא נהיה כדאים מצד אשמותינו, יעשה חסד עמנו בבקר אור העתיד, כמאמר הכתוב יומם יצוה ה' חסדו (תהלים מב ט) בעולם הבא, בזכות מה שבלילה שירה עמי (שם), היא התורה שעמי שאני עוסק בה. באופן שתורתך תשים בלבי כל ההבטחות האלה, ושלא תרצה ממני רק שאפתח לו יתברך, ושאם אין אני שב בגינו יתברך אעשה בגין כל האושר העתיד לתת לי אשר הזכיר:

חיד"א (כל הפרק)(כל הפסוק)

אני ישנה ולבי ער. בכללות פשט המשל אתיא מכללא ללמד דעת כי כאשר יעלה על לב האדם לעשות מצוה או ללמוד תכף יחזיק בהתעוררות ההוא ולא יתעצל בטענות היצר על דרך פשטתי את כתנתי וכו' אי יתבטל ההתעוררות ע"ד ודודי חמק עבר ומילתא מיניה אזדא. וזה פירש הרב החסיד מהר"ר יהודה הכהן זכרונו לברכה מרבני עיר הקודש ירושלם תובב"א (בזמן הפרי חדש זלה"ה) צינים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם דהיינו דזמנין דמשכחת יתעורר האדם לעשות צדקה או ללמוד ויתלהב לבו לעשות. ועבר צינ"ה יתקרר בטענות ויתבטל. וז"ש צינים פחים שיתקרר מהחמימות הטוב אשר חשב זהו דרך עקש כי עלתה לו רוח טהרה בחמימות לקיים מצוה או ללמוד. ויצר סמוך אתא חמרא ובטש לשרגא ונמנע מהטוב ההוא. ולכן שומר נפש"ו דייקא ירחק מהם ותכף כשיתעורר לטובה יחזיק בהתעוררות ההוא להביאו לידי פועל:

מדרש רבה (כל הפסוק)


ב.

אני ישנה אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע: אני ישנה מן המצוות. ולבי ער לגמילות חסדים. אני ישנה מן הצדקות, ולבי ער לעשותן. אני ישנה מן הקרבנות, ולבי ער לקריאת שמע ותפילה. אני ישנה מבית המקדש, ולבי ער לבתי כנסיות ובתי מדרשות. אני ישנה מן הקץ, ולבי ער לגאולה. אני ישנה מן הגאולה, ולבו של הקב"ה ער לגאלני. אמר רבי חייא בר אבא: איכן מצינו שנקרא הקדוש ברוך הוא לבן של ישראל? מן הדין קרא דכתיב: (תהילים ע"ג) צור לבבי וחלקי אלוהים לעולם: 2 קול דודי דופק על ידי משה. בשעה שאמר: (שמות י"א) ויאמר משה: כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. פתחי לי רבי יסא אמר: אמר הקב"ה לישראל: בני! פתחו לי פתח אחד של תשובה, כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו. ר' תנחומא ור' חוניא ור' אבהו בשם ריש לקיש: כתיב: (תהילים מ"ו) הרפו ודעו כי אנכי אלוהים וגו'. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: הרפו ממעשיכם הרעים ודעו כי אנכי אלוהים. ר' לוי אמר: אילו היו ישראל עושין תשובה אפילו יום אחד, מיד הם נגאלין ומיד בן דוד בא. מה טעם? (שם צ"ו) כי הוא אלהינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו, היום אם בקולו תשמעו. ר' יודן ור' לוי אמרי: אמר הקב"ה לישראל: הרפו ממעשיכם הרעים ועשו תשובה כהרף עין, ודעו כי אנכי אלוהים. אחותי שנתאחו לי במצרים בשתי מצוות: בדם הפסח. ובדם המילה. הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ט"ז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, ואומר לך בדמיך חיי, זה דם הפסח. ואומר לך בדמיך חיי, זה דם המילה. רעיתי שריעו אותי בים ואמרו: (שמות ט"ו) זה אלי ואנוהו (שם) ה' ימלוך לעולם ועד. יונתי במרה, שמשם נצטוו ונצטיינו בכל המצוות וצדקות ומעשים טובים, כיונה זו שמצויינת, הדא הוא דכתיב: (שם) שם שם לו חוק ומשפט. תמתי תמותי, שנתממו עמי בסיני ואמרו: (שם כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. רבי ינאי אמר: תאומתי, כביכול לא אני גדולה ממנה ולא היא גדולה ממני. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: תאומתי, מה התאומים הללו אם חושש אחד מהן בראשו חברו מרגיש, כך כביכול אמר הקדוש ב"ה: (תהילים צ"א) עמו אנכי בצרה. שראשי נמלא טל על שם: (שם ס"ח) ארץ רעשה אף שמים נטפו. קווצותי רסיסי לילה על שם שנאמר: (שופטים ה') גם עבים נטפו מים: