ספר הפליאה/א
ד"ה כשעלה משה רבינו ע"ה בהר סיני
עריכהכשעלה משה רבינו ע"ה בהר סיני להוריד תורה לישראל. שאל למטטרו"ן מהו "בראשית ברא אלהים"?
א"ל תורה רשומה נקראת ראשית, והיא האצילה הבינה הנקראת אלהים.
א"ל משה, ואימא ראשית הוא הכתר עליון, שהוא ראשית לאצילות, ומה שנקרא תורה רשומה - ראשית לדין ולרחמים. ור"ל, הכתר האציל החכמה, שהיא תורה רשומה, שכולם נקראים אלהים בהסתלק עלת העלות מהם. ובהיותו עמהם נקראים כולם יהו"ה.
א"ל הב' של בראשית מוכיח שהוא בחכמה עלאה שא' מורה על הכתר ולא כתב ראשית ברא אלהים.
א"ל ולמה לא כתב ראשית ברא אלהים.
א"ל כדי לבטל דבריך שלא תאמר כאשר אמרת. א"ל רבונו דעלמא למה לא כתב ראשית ויהיה כדברי.
א"ל דע לך משה שאינו דומה הקרוב אל המלך כרחוק ממנו. כי הקרוב שני אל המלך ונתן לו כח וממשלה שיקרא האצילות בשמו. ובעבור שהיא נקודה דקה וסתומה והעולם השפל שלמטה אינו כדאי שיזכר אצלם שהכתר האציל החכמה וע"כ נכתב בראשית להיות אצילות מן החכמה. והב' מורה חכמה שנית לאצילות.
ולמה לא כתב בראשי - בלא תי"ו? א"ל הב' עם הת' היא בת ולומר שהאצילות האחרון נקרא בת החכמה וע"כ שמותיהם שוים לבעלי העבודה ולומר לך ג"כ שלא היה האצילות רק עד הבת. ולכן נקרא שדי - שאמר לעולמו די.
ולמה יו"ד סמוך לתי"ו? לומר לך שהיא מזוגה מן היו"ד, שהיו"ד בכל מקום מורה רחמים.
ולמה א' וש' סמוכים? לומר שאש גוברת על הבת מצד שהיא סמוכה לעולם השפל. והוא עולם הפחד.
ולמה ר' סמוך לא'? כדי שיתחבר הר' עם הא' וש' והוא רא"ש. ועוד בא הא' באמצע בראשית להורות שכח בראשית הוא מן הא' ובהיות הא' עם החכמה הוא ראש ובהסתלק הא' נעשה ר"ש. גם הב' שנתחבר עת הת' ונעשת ב"ת נתחבר עם הא' ונעשת אב לומר שהאב האציל הב"ת ונשאר שי"ר הוא השיר שעתיד בעולם לעמוד אדם אחד ולומר מזמור שיר ליום השבת. ובהסתלק שבת מבראשית ישאר אי"ר לומר לך שגזר הא' להיות הגלות הא' במצרים ר"י שנה מצד הנחש שהטיל זוהמא בחוה.
ולמה ר"י שנה? בעבור שהר"י עושים ה' בהכנס הי' בר' והה' רומז בבינה. והגאולה ניתן בבינה כי הר' רומז בבינה. וגם תראה כי האי"ר רומז לג' נקודות דקות וסתומות והם כח"ב. וראה כי הא' ראש לכל האותיות והוא המקיימם וב' אחריו והוא האציל הב' וזהו ב' בראשית. י' של אי"ר רומז לחכמה ויש לה ו' קוצים קוץ העליון רומז לכתר וכל הו' קוצים רומזים לו' ספירות של היקף שההקף הוא מן החסד והא' בכלל הו' [בכ"י איתא ב' נוסחאות, נוסחא א' והה' בכלל הז', נ"א והד' בכלל הו'.] ושואלים היו"ד שהיא בחכמה למי אתה ומראית בקוץ העליון לא' אני והוא האצילני וכל הו' קוצים משפיעים שפע וברכה למטה.
וכן הב' יש לה ב' קוצים הא' רומז לעוקץ העליון אני, והב' משפיע בבינה כי גם הב' רומז בחכמה וע"פ שנים עדים יקום הב' והי'.
גם הב' של בראשית מדד י"ג אותיות והלך בנ' ונתחבר עמו ונעשה בן, יצא עם כח הנון ומדד עוד י"ג אותיות והלך בת' ונתחבר עמו ונעשית בת.
והנה האב האציל בן ובת ומתוך אהבתו בם כרחם אב על בנים לקחם אצלו. וזהו יו"ד, ר"ל היוד הוא האב והו"ד נעלמים שלו הו' הוא הבן הד' הוא הבת והכוונה שלא יפרידם ממנו ילוד אשה.
א"ל משה, רבונו דעלמא, יאמרו המינים שני אחדים הם באותיות התורה, א"ל א' למעלה מכולם ומצטייר יו"י הרי כ"ו ושני אחדים הם ך"ו הרי שם אחד יהו"ה והוא א'.
א"ל ולמה משך הא' ל"ף א"ל דן את העולם בל"ף הל' רחמים והף' דין.
ולמה משך הב' יו"ד תי"ו להגיד להתורה שהיא הבת בב' עדים שהוא הב' והי' שכולם הם לאלף שלא לקחת יוהרא לעצמה שהיוהרא עושה רושם וזהו מחיוה למט"ט בשיתין פולסי דנורא. וגם אלף במספר גדול אל רם ובמספר קטן הוא י"ב הוא המלך בי"ב אלכסונות בי"ב הויות, ור"ל מי שעשה א"ל ל"א. נתהפך הרם למ"ר וזהו ל"ף הדן את העולם.
ולמה משך הש' י"ן? לומר לך הש' רומז לבינה והיא אם הבנים שמחה ומשכה הי' שהוא אב וירדה אל הבן שהוא הנ' לברכו. וזהו נו"ן פשוטה תפארת ישראל נ' כפופה כנסת ישראל. הנה אב ואם בן ובת, וגם שי"ן הנעלם שלו י"ן הוא סמ"ך לומר שהאם היא סמך העולם. ונעלם ונגלה סמ"ך עפ"י שנים עדים.
ולמה משך הת' א"ו לומר לך שהת' רומז לכנסת ישראל ומבקשת מן הא' לחברה עם הוי"ו כי הו' רומז לתפארת ישראל, ואף כי הם אחים כענין אחותי רעיתי, ונקראים איש ואשה - זהו ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך, אי"ש א' רומז לכתר, י' לחכמה, ש' לבינה, ונתנו האותיות האלו לו' ונקרא איש והמליכוהו על ו' קצוות ונתנו לו הוד והדר ולכן נקרא איש. וגם איש במילואו עולים תצ"א, וזהו כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך למעלה ולמטה.
בראשית ב"ת ר"י א"ש. ר"ל שהבת ר"י שנה היתה באש במצרים היא למעלה ובניה למטה.
ולמה הבת ולא הבן? בעבור שבא סמאל אל הבן ולא יכיל ליה ובא עם הנחש בבת והטיל בה זוהמא וע"כ הבת בגלות. וגם הב' והי' של בראשית רומזים לחכמה נקודה סתימה וציור הב' ו"ד ונעלם הי' ו"ד שני אזהרות להיות שניהם בלא פירוד והם הבן והבת ושאל משה והלא הה' נכנס בין הד' והו'. ומשיב הה' היא אם הבנים והה' לקחה כללו לבדו והוא האב ר"ל כלל הה' לבדו הוא הי' והי' רומז בחכמה שהוא האב ובאו שניהם האב והאם אל הבני' וברכום. ויוסף הצדיק עמהם שמה שאירע ליעקב אירע ליוסף. וזהו בן פורת יוסף בן פורת עלי עין שבזמן שהאב והאם עם הבנים אין עין הרע שולטת בהם.
וגם ב' ור' של בראשית לא באו להעיד על חידוש העולם עם אותיות אחרות רק עם הנעלם שלהם לפי שנעלם הב' הוא י"ת והנעלם של הר' הוא א"ש ור"ל שהעולם לא נברא אלא בשביל ישראל. וכשם שהנעלם של הב' ור' הוא תיש"א כך ישראל יהיו נעלמים מתיש"א שאם תיש"א ונתנו איש כופר נפשו לה' והי' היתרה לומר לך שאם יתנו כופר הי' ר"ל מחצית השקל שהוא י' גרות והוא הכופר יבטל הנגף.
ולמה בא בראשית בו' אותיות והפסוק נפסק בז' תיבות לומר לך כי הפרדס עשר המדות וההיקף ז' וזהו אמרתי עולם חסד יבנה, ואע"פ שהאם מנהלת את בניה האב משקה הבנים בשש צינורות וע"כ היו"ד בו' קוצים אך הקוץ העליון מקבל ומורה ומראה וע"כ באו ו' אותיות כי כשאב משקה הבנים הבת עם הכלל והרי כאן ו' כי לפעמים הבת לעצמה ולכן נקרא עצרת. וזהו דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא ר"ל כשהבת עם הכלל ברחמים וכשהבת לעצמה בדין לדון את העולם הכלל מסכים עם הדין. וזהו וירד ה' ואין כאן שינוי שם או שינוי דבר רק הענין בהסתלק הפלא הגדול מן ההקף זה הוא דין ובהיותו עם ההיקף הוא רחמים והמקבל הוא הגורם ולכן חלק הפסוק לז' תיבות והמלה לו' אותיות לומר לך בין שהבת עם הכלל בין שהבת לעצמה ו' וז' א' ר"ל מושל א' עליהם.
אמר משה, הבן קודם מן הבת ולכן יורש ט' חלקים והבת החלק הי' א"כ יכתוב הו' קודם לד' ומשיב אותיות התורה למעלה כסדר תשר"ק והו' קודם, ואמר א"כ אורידנה לישראל כסדר הזה. ומשיב קמי' קב"ה ליכא ספיקא ויודע מעלת הא' לת' בחלק וכן כל העליונים. אבל לילוד אשה אם תורידנו להם בסדר תשר"ק. יתנו מעלת הא' לתי"ו א"ל א"כ למעלה יתחילו מן הא'. ומשיב מתחילין מן הת' להעלותה לא' אבל ילוד אשה מבקשים להוריד מן הא' אל הת' אלו מעלין ואלו מורידין. וזהו משה אין שלום בעירך, הכוונה להוריד שלום אליו עד שאמר ועתה יגדל נא כח אדני, ר"ל יגדל הוא החסד כח הוא ת"ת אדני הוא מט"ט ואמר שהת"ת הוא כח של אדם יקבל מהחסד וישפיע לאדני.
ולמה אמר נא ר"ל יאמר ועתה יגדל כח אדני הוא משיב כשיגדל כח אדני א' עם הנ' שהם אותיות נא והנה חבר חיבור שלם וזהו ויין ישמח לבב אנוש ששותהו כהלכתו, וע"כ תרי"ג מצות כולם להוריד מן הא' אל הת' וזהו מצות מעשיות צורך גבוה וצורך אדם אבל העליונים אע"פ שמבקשים ממין האדם לעורר שפע וברכה מן הא' אוהבים לעלות אלא שאין להם רשות כענין דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור וגו' פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני.
וצריך אתה לדעת שמב' של בראשית עד ב' של ובהו אין ב' אחר באמצע אלא ב' ברא והוא חצי בראשית. ומבראשית ועד הארץ הם כ"ז אותיות וא' עליהם ר"ל שהיו האותיות והמדות באמצע בראשית סתומים וחתומים בכח כשלהבת בגחלת, ומלת ברא ר"ל האציל, וכן יצר, עשה. וכוונת הדבר הוא כך, בראשית שהוא חכמה עלאה האציל אלהים שהוא הבינה עם כל האותיות וכל המדות ובראשית לא חסר דבר. והבינה שהיא אלהים האציל א"ת הם זרועות עולם חס"ד ופח"ד. וחסד ופחד האצילו השמים שהוא הת"ת ונקרא שמים שהוא כלול מאש ומים. והתפארת האציל וא"ת שהם הנה"י, והיסוד האציל את הארץ שהיא כנ"י ונקראת שדי שאמר לעולמו די פי' את לרבות חסד ופחד הא' רומז לחסד ות' רומז לפחד דומה בדומה. ר"ל הא' רחמים ורומז רחמים והת' רומז דין והמים שהוא החסד האציל הפחד. ו' של ואת הוא משך הו' והוא יסוד וה' השמים וה' הארץ הוא ה' ראשון וה' אחרון שבשם בן ד' ר"ל ה' בינה עם שמים וארץ לעולם והמאציל מאציל כל הכחות ר"ל האותיות והמדות עם הנאצל והוא אינו חסר דבר. וכשם שבראשית הוא ו' אותיות כן מב' בראשית ועד ב' ובהו צריכים כל תיבה להיות ו' אותיות והוא בראשית בראאל"ה ימאתה"ש מימוא"ת הארץו"ה ארץהי"ת התהוו"ב, ולפנים יתבאר בעז"ה. ומב' בראשית עד ב' ובהו הם מ"ב אותיות ומתחלקין לז' שמות משש שש אותיות והסוד יתבאר לפנינו ומלת ובהו בו הוא שהנאצל עם כולם נאצל, וזהו כ"א כלול מעשר וכ"א שבת כשהאציל מה שהאציל ע"כ מי ששכח יום השבת מונה ו' ימים והז' הוא שבת ואין כאן חילול שבת כי כל המדות נקראות שבת ואם תעשה עיגול של ז' נקודות מאיזו נקודה שתתחיל תמצא שבת ז':