פתיחת התפריט הראשי

משלי טו ה: "אֱוִיל יִנְאַץ מוּסַר אָבִיו, וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יַעְרִם."

תרגום מצודות: אויל ינאץ (ימאס) את המוסר, וממאן לקבלו; והשומר את תוכחת החכמה - יערים (יתחכם וישכיל) בסופו.

תרגום ויקיטקסט: בן אויל (שטחי) נואץ (שונא ומבזה את-) הטפות המוסר של אביו, כי רואה בו מיושן ולא רלבנטי; אולם, בן השומר בליבו ולוקח ברצינות את התוכחת של אביו - יקבל את העורמה, חכמת החיים והניסיון שלו.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי טו ה.


דקויותעריכה

הפסוק מתאר את התופעה המצערת של ילדים המזלזלים בדברי הוריהם.

אויל = שטחי; ינאץ - שונא ומבזה, כמו ב(תהלים עד י): "עַד מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר, יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח".

אויל ינאץ מוסר אביו - הילד השטחי מזלזל בדברי החינוך של הוריו, הוא חושב שהם כבר זקנים ומיושנים ואין לו מה ללמוד מהם.

מעבר לכך, "אויל ינאץ מוסר אביו - לפי שרוחו גס באביו, כי הוא רגיל אצלו תמיד, ולכן אינו חושש על דבריו, כי הוא חושבו לאויל כמותו" (רמ"ד וואלי).

הילד רואה את אביו בביתו, במצבו הטבעי, ולפעמים גם בכשלונותיו. הילד רואה, שלפעמים האב עצמו לא מתנהג כפי שהוא אומר שצריך להתנהג. אם הילד אויל, הוא מסיק מכאן שכל דברי המוסר של האב לא שווים כלום; אבל אם הילד חכם, הוא דווקא לומד מכאן על חשיבות ההתמודדות עם קשיים ואתגרים, ומעריך את אביו על המאמצים שהוא עושה, גם אם לפעמים הוא נכשל (ע"פ גליה).

ושומר תוכחת יערים - על-פי הפשט הכוונה לבן: "הבן החכם ישמור את תוכחתו, כי ערום יערים הוא להבין.. שאביו.. ילמדנו.. המידות היותר משובחות, כי הוא יודע שהאב רוצה בתקנת בנו על כל פנים, אפילו הוא עצמו יהיה מקולקל... כי מה שלמד אביו בניסיון של כמה שנים, בא ומושיטו לו ברגע אחד, ואשרי מי שלומד לתקן את עצמו בנסיונם של אחרים" (רמ"ד ואלי).

אבל אפשר גם לפרש שהכוונה לאב - ששומר ולוקח ברצינות את התוכחת שהוא מקבל מבנו הקטן, כמו שסיפר ידידי אלברט שבות:

"כן, לא קל להפסיק לעשן. אני כותב השורות, עישנתי באופן כרוני ברוב שנות חיי... כן, זה הייתי אני: העבד אלברט שבות. ניסיתי להגמל ולא פעם. ניסיתי את המסטיק ואת המדבקה ואת הכדורים שדומים מאוד לכדורים נגד הריון ולא זז הברקס. אני יכול להעיד היום שכל השיטות והכדורים והמסטיקים למינהן הם חרטה ברטה אחת גדולה שנועדה לעשות כסף על המסכנים עבדי ונשלטי הסיגריה... לא קל להפסיק לעשן רבותי, קשה מאוד מאוד מאוד; צריך סיבה חזקה וייחודית בעלת כוח ועוצמה משלה - בשביל שיהיה אפשרי וניתן לעבור את מדור הגהינום ולהגמל..."

"עד שיום אחד בא אלי ארז שלי בן שלוש-ארבע, וואלה אינני יודע בדיוק מתי, התקרב אלי ואני יושב במרפסת בידי סיגריה. הוא הפיל עלי ישירות את שאלתו הגדולה המנוסחת היטב ובדייוק מירבי: “אבא, זה טוב לעשן?” עניתי לו, בלי לחשוב על הפח שכריתי לעצמי: “זה בכלל לא טוב לעשן, ארז.” או אז באה הבומבה והנחית אותה במלוא העוצמה בפה שלו הקטן: “אז למה אתה מעשן אבא?” התבלבלתי. עמדתי חסר אונים מול היצור הקטן הזה. אבל הייתי צריך לענות לו, וכמו כל מבולבל שלא אחראי על מעשיו ועל מה שיוצא לו מהפה - עניתי לו באופן דבילי בלי הגיון ובלי אחריות: “אז אני צריך להפסיק לעשן, כי מה שאני עושה זה דבר רע.” הוא הסתפק בתשובה שנתתי והלך. חזר אחרי דקה ואני מתאר את הדברים בדיוק נמרץ: “אבל אתה ממשיך לעשן אבא!”, ושוב הכניס אותי, אביו, היצור הגדול המבוגר, למצב מביך וקשה. נכנסתי ברגע למערבולת של מבולבלים חסרי אונים וכך עניתי: “תן לי צ’אנס ארז עד מחר, מחר אני מפסיק לעשן”. ושוב הוא הסתפק בתשובתי הרדודה והלך."

"ראיתי את המפגר הקטן, איך הוא מאמין לתשובתי פונה לדרכו והולך. ראיתי את הגב שלו כשהוא מתרחק ממני לעיסוקיו, וראיתי במו עיני את התמימות ואת הטיפשות כאחד! איזה טיפש! שיאמין שאני באמת עוזב מחר את הסיגריה... שאני אפסיק לעשן כי הבטחתי לו להפסיק! והוא לקח את מה שאמרתי ברצינות ופנה לעיסוקיו שברומו של עולם. אבל ראיתי עוד דבר: הוא, ארז הקטן התמים, היווה איום עלי. פתאום הפך לאיום. שאני אשקר לו? שאני אאכזב אותו? לא! אני חייב לעמוד מול האיום הזה. היה לי קשה לשקר לארז מאשר להמשיך ולעשן. לא היה איכפת לי לאכזב אותו אבל לא יכולתי לשקר לו; וכך למחרת קמתי עם כוונה תחילה שאת היום אני עובר בלי סיגריה. ואת היום למחרת אני עובר בלי סיגריה, ואת כל שאר הימים אני חייב לעבור בלי סיגריה. וכך היה."

"בשנה הבאה בעזרת השם הבר מצווה של ארז. אני חושב שאני חב את החיים שלי לארז; ואני חושב שבאיזשהו מקום, גם ארז חב את חייו לי, את האיכות שבחיים; זאת כי לימדתי אותו שני דברים: לא לשקר גם אם הסיף מונח לך על הצוואר, ולא לעשן כי העישון הוא רע. אני מאחל לכל מעשן שתהיה לו סיבה מספיק חזקה להפסיק לעשן. אני יודע עד כמה קשה להפסיק." .

הקבלותעריכה

תופעת הזלזול של ילדים בהוריהם הזקנים נזכרה גם בהמשך הספר:

  • (משלי כג כב): "שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ, וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ"*.
  • (משלי ל יז): "עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקֲּהַת אֵם - יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר"*.
  • וגם בספרים אחרים, (מיכה ז ו): "כִּי בֵן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ".




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/15-05