פתיחת התפריט הראשי

משלי טו יד: "לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת, ופני[וּפִי] כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת."

תרגום מצודות: לב נבון יבקש (יחזר אחר ה)דעת ללמדה; ופי כסילים יעשה את האולת לריע וחבר, להיות רגיל עמה.

תרגום ויקיטקסט: לב של אדם נבון מבקש (מחפש) תמיד לדעת את כל האמת ולברר את רמת האמינות של כל מידע; ולעומתו, פה של אנשים כסילים נוהג כמו רוֹעֶה של איוולת (שטחיות) - הם מטפחים ומפרסמים שמועות שטחיות ולא בדוקות.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי טו יד.


דקויותעריכה

דעת לעומת איוולתעריכה

הניגוד בפסוק הוא בין דעת (הכרות קרובה וודאית) לבין איוולת (שטחיות). הנבון (המוכשר לחשוב ולהסיק מסקנות) מחפש תמיד את הדעת - העובדות המדוייקות, אולם הכסיל (השונא חכמה) מסתפק באיוולת - שמועות לא-בדוקות.

הכסיל מסמל גם את יצר הכסילות שנמצא בכל אחד מאיתנו. כשאנחנו שומעים בתקשורת ידיעה שסותרת את השקפת העולם שלנו, אנחנו מייד מזכירים שצריך להתייחס לידיעה בעירבון מוגבל, שהרי לא כל מה שאומרים בתקשורת הוא נכון. אבל כשאנחנו שומעים ידיעה שמתאימה להשקפת העולם שלנו, למשל: כשפוליטיקאי מהמחנה השני נאשם בשחיתות, אנחנו משום-מה שוכחים ש"לא כל מה שאומרים בתקשורת הוא נכון", ויש לנו נטיה לקבל את הידיעה בלי לבדוק לעומק האם היא אכן נכונה.

הפסוק מציע לנו להפעיל כנגדו הכסיל הזה את הנבון, את יצר התבונה שבליבנו, ולבקש דעת - לחפש ולבדוק את העובדות עד שנדע אותן בבירור, בין אם מתאימות לדעתנו ובין אם לא.

יִרְעֶהעריכה

1. מלשון רֵע, חבר: הכסיל מתרועע, מתחבר ומתיידד עם השטחיות, הוא אוהב ידיעות שטחיות שאינן דורשות ממנו להתעמק (מצודות).

2. מלשון רוֹעֶה צאן: הכסיל מטפח ומגדל את האיוולת כמו שרועה מגדל כבשים; הוא לא רק קולט שמועות שטחיות אלא גם מוסיף עליהן פרטים, מגדיל אותן ומפיץ אותן הלאה.

הקבלותעריכה

1. ניתן לראות בפסוק הנחיה חינוכית לאנשים שמנסים לחנך כסילים: מאחר שהכסילים מתיידדים ומתרועעים עם איוולת, מי שרוצה לחנך כסילים חייב לדבר עמם בשפה השטחית שלהם, ולנסח את דבריו בקיצור נמרץ, כמו שנרמז גם בפסוק המקביל מתחילת הפרק:

(משלי טו ב): "לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת, וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת"*.

2. הנבון משתמש בלב (לב נבון), והחכמים משתמשים בלשון (לשון חכמים) - ראו "חכמה ותבונה בגוף האדם".




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/15-14