קטגוריה:בראשית לח כד
ויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיְהִ֣י ׀ כְּמִשְׁלֹ֣שׁ חֳדָשִׁ֗ים וַיֻּגַּ֨ד לִֽיהוּדָ֤ה לֵֽאמֹר֙ זָֽנְתָה֙ תָּמָ֣ר כַּלָּתֶ֔ךָ וְגַ֛ם הִנֵּ֥ה הָרָ֖ה לִזְנוּנִ֑ים וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֔ה הוֹצִיא֖וּהָ וְתִשָּׂרֵֽף׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יְהִ֣י׀ כְּ/מִ/שְׁלֹ֣שׁ חֳדָשִׁ֗ים וַ/יֻּגַּ֨ד לִֽ/יהוּדָ֤ה לֵֽ/אמֹר֙ זָֽנְתָה֙ תָּמָ֣ר כַּלָּתֶ֔/ךָ וְ/גַ֛ם הִנֵּ֥ה הָרָ֖ה לִ/זְנוּנִ֑ים וַ/יֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֔ה הוֹצִיא֖וּ/הָ וְ/תִשָּׂרֵֽף׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וַהֲוָה כְּתַלָּתוּת יַרְחַיָּא וְאִתְחַוַּא לִיהוּדָה לְמֵימַר זַנִּיאַת תָּמָר כַּלְּתָךְ וְאַף הָא מְעַדְּיָא מִזְּנוּתַהּ וַאֲמַר יְהוּדָה אַפְּקוּהָא וְתִתּוֹקַד׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה בִּזְמַן תְּלַת יַרְחִין אִשְׁתְּמוֹדְעָא דִמְעַבְּרָא הִיא וְאִיתְנֵי לִיהוּדָה לְמֵימַר זַנְיָית תָּמָר כַּלְתֵךְ וְאוּף הָא מְעַבְּרָא לִזְנוּ וַאֲמַר יְהוּדָה הֲלָא בַּת כָּהֵן הִיא הַנְפָקוּהָא וְתִתּוֹקָד: |
רש"י (כל הפרק)
"כמשלש חדשים" - (נדה מג) רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם ול' כמשלש חדשים כהשתלש החדשים כמו (אסתר ט) ומשלוח מנות משלוח ידם וכן תרגם אונקלוס כתלתות ירחיא
"הרה לזנונים" - שם דבר מעוברת כמו אשה הרה וכמו ברה כחמה
"ותשרף" - אמר אפרים מקשאה משום רבי מאיר בתו של שם היתה שהוא כהן לפיכך דנוה בשריפהרש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
הָרָה לִזְנוּנִים – שֵׁם דָּבָר, מְעֻבֶּרֶת, כְּמוֹ: "אִשָּׁה הָרָה" (שמות כא,כב), וּכְמוֹ: "בָּרָה כַּחַמָּה" (שה"ש ו,י).
וְתִשָּׂרֵף – אָמַר אֶפְרַיִם מַקְשָׁאָה מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: בִּתּוֹ שֶׁל שֵׁם הָיְתָה, שֶׁהוּא כֹּהֵן, לְפִיכָךְ דָּנוּהָ בִּשְׂרֵפָה (ב"ר פה,י).
רשב"ם (כל הפרק)
מתוך: רשב"ם על בראשית לח (עריכה)
'(כד). 'זנתה תמר כלתך: ואם תאמר מי יודע אם אמת שזינתה? תדע שהרי גם הרה היא כבר:
אבן עזרא (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
ספורנו (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(כד – כו) "זנתה תמר". היתה השאלה אם פטר אותה מן היבום ודינה כפנויה, ויהודה השיב שלא פטרה מן היבום וצוה לשרפה, וכפי מנהג בני שם אז היתה הזקוקה כאשת איש, והיה ביד יהודה ליבמה בעצמו או ליתנה לשלה ליבמה להקים זרע להמתים, וע"כ אמר "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני", ר"ל שמה שלא נתתיה לשלה בני היה מפני שהחלטתי בדעתי ליבמה בעצמי, ולפ"ז היתה זקוקתי לא זקוקת בני, ומה שאחרתי הדבר ולא לקחתיה תכף, היה עולה ממני והיה לה הצדקה לעשות הערמה הזאת, ועז"א "צדקה ממני":
אור החיים (כל הפרק)
בעל הטורים (כל הפרק)
ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף. הוא ר"ת שם בן ארבע מלמד שהקב"ה זימן לה הסימנין שנאבדו ממנה:
הוציאוה ותשרף. פרש"י לפי שבתו של שם היתה ובת כהן שזינתה בשריפה. והקשה הרמב"ן דמה שכתוב בת כהן שזינתה בשריפה היינו ארוסה או נשואה אבל שומרת יבם אפילו כהנת אינה אלא בלאו וכי תימא מפני שהיה יבום בבני נח ואזהרתן זו היא מיתתן הא מוכח בסנהדרין שאין יבום נוהג בבני נח כלל. ועוד קשה דכל מיתה האמורה בבני נח אינה אלא סייף ועוד מה שאמר צדקה ממני כ"ש שהיה לה להתחייב. ופירש הוא בשביל שהיה קצין ומושל בארץ והכלה אשר תזנה עליו אינה נידונית כמשפט שאר נשים הזונות אך כמבזה את המלכות ועל כן אמר הוציאוה ותשרף כי באו לפניו לעשות לה את כל אשר יצוה והוא חייב אותה מיתה למעלת המלכות. וע"ד הפשט שהיה המשפט אשר תזנה תחת אישה שמוסרים אותה לבעלה והוא דן אותה לחיים או למות כרצונו והנה תמר היתה מיועדת לשלה בנו והיא להם כאשת איש בנימוסיהם. ור"י החסיד פירש לא דן אותה יהודה לשריפה אלא שישרפו לה רושם בין פניה לסימן שהיא זונה וכאשר ידע יהודה שהיה ממנו ולא היתה זונה לא עשו לה דבר. עוד מקשים על מה שאמר יהודה הוציאוה ותשרף והלא יהודה מלך היה ומלך לא דן ולא דנין אותו, ועוד בדיני נפשות מתחילין מן הצד, ועוד האיך היה דן על כלתו, ומתרצים שיצחק ויעקב ויהודה דנוה והתחילו ביהודה מן הצד. ובמדרש ששם בעצמו דנה ואי אפשר להיות כשתדקדק בחשבון שנות דור ודור תמצא שמת כבר ומה שאמרו בע"ז פנוי הבא על הפנויה בית דינו של שם גזרו משום מעשה דתמר לא שהיה קיים אלא כל בית דינו אחריו נקראו על שמו:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לח כד.
וַיֻּגַּד לִיהוּדָה
וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים
כבר אחרי החודש הראשון תמר ידעה שהיא בהריון ולא קיבלה מחזור. גם המלך אחשורוש זכר שהוא לא קרא לאסתר 30 יום, וייתכן שהיא באה לבשר לו משהו חשוב, ובטוח שאין הוא יכול להורגה.
- ליהודה היה זמן לחשוב: הזונה הופיעה ונעלמה. רק אני בקרתי אצלה. היא לא רוצה תשלום ומעדיפה להחזיק עצמים שמזהים אותי. הבטחתי לתת לה גדי עיזים שלי והיא לא רוצה. האם אני לא מקיים את הבטחותי? האם יש גדי אחר שהבטחתי ולא נתתי? אולם יהודה לא הגיע לשלב שהוא יזהה את הגדי כשלה בנו.
- תמר יכלה לשלוח הודעה ליהודה אבל היתה מסתכנת בהתקפת פתא, וגם ייתכן שהיא תפיל בחודשים הראשונים.
- תמר יכלה להזכיר ליהודה את הבטחתו לתת לה את שלה, אבל אז אם שלה היה בא, היא היתה מסתכנת ששלה יעשה כאחיו והיא תהיה תקועה בהריון.
- תמר חיכתה שלושה חודשים וכך יהודה לא יכול לטעון שהיא נושאת מחלה שהרגה את בניו, הן הוא לא סובל ממחלה ואינו מת.
- בשלושת החודשים הראשונים לא רואים את ההריון, במיוחד עם האישה תלבש בגדים מתאימים. נראה שמשרתים בביתה של תמר הבינו שהיא בהריון בגלל שהיא סבלה מתופעות של הריון, או שתמר עצמה פירסמה שהיא בהריון.
- קיימת אפשרות שתמר לא היתה בהריון ורק עשתה הצגה, וכאשר יהודה ראה את חפציו והבין שהוא נשא אותה בביאה, הוא שכב איתה ואז היא נכנסה להריון, ומאז והלאה הוא הפסיק לדעת אותה.
- רק יהודה וחירה ידעו שיהודה שכב עם האישה בתקופת הגז ועברו כשלושה חודשים. סביר שיהודה לא פירסם שהוא איבד את חפציו, הן הוא לא רצה להיות לבוז (ביאור:בראשית לח כג), כך שאנשי ביתו לא ידעו מתי תמר צריכה ללדת.
זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים
תמר היא כלתו של יהודה, אלמנת בנו ער. הודיעו ליהודה הצהרה מעליבה ביותר. אמרו לו שתמר, כלתו, זנתה, והיא כבר בהריון מהזנות שלה. יהודה האמין שהיא בהריון, וכעס מאוד, כפי שרואים את החלטתו לשרוף אותה בעינויים גדולים על הנזק שהיא גרמה לו ולמשפחתו. יהודה אפילו לא הזמין אותה למשפט.
- לפי חוקי חמורבי מספר 129 יקשרו אותה ואת האיש ויזרקו לנהר, אולם הבעל יכול לחון את אשתו, ושליט את משרתו. כאן יהודה יכול לחון אותה ואת עצמו.
- לפי חוקי חמורבי מספר 155, איש שבחר אישה לבנו, ובנו ידע את אשתו, אם הוא זנה איתה יהרגו את שניהם.
- לפי חוקי חמורבי מספר 132, אם זו רק רכילות, היא יכולה להשבע שאין זה כך, וכדי לשמור על כבוד הבעל היא תקפוץ (לא קשורה) למים. כאן תמר לא יכולה להשבע שהיא לא קיימה יחסים, כי היא כבר בהריון.
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף
מדהים. הוא השופט, קיבל רכילות, לא חקר, לא הזמין אותה כנהוג בחוקי חמורבי. כעס עליון.
"הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף" בפומבי, בעינויים כבדים, בלי סיכויים להנצל!
אם באמת תמר זנתה עם זר ועכשו היא אשתו של האיש הזר או שהיא זונה בתשלום, אז היא איבדה את ערכה בעייני יהודה, כי היא כבר לא יכולה להביא זרע לער ממשפחתו. יהודה איבד את בכורו, ואת נכדו מבכורו. בכעס עצום יהודה מעניש את תמר בלי לדעת שהחוק דורש שהיא והאיש יומתו, ושהוא האיש
- הוא, שלא נתן לה את שלה, הגדי שלו, כפי שהוא הבטיח.
איום ונורא: הוא פקד להעלות אותה לעולה, לזבוח אותה, את כבשת הרש שכל כך השתדלה למענו.
יהודה לא היה שופט צדק
- יהודה ידע ששלה רשאי לשאת את תמר ולייבם אותה. יהודה לא קרא לשלה לברור האם במקרה הוא מעורב בהריון של תמר. יהודה קפץ למסקנה, ששלה לא יעיז לעשות דבר בלי שהוא יפקוד עליו.
- יהודה לא הזמין שני עדים להוכיח שתמר זנתה, ולחקור אותם כל אחד לחוד איך הם יודעים שהיא זנתה.
- יהודה לא הזמין את תמר לחקירה והסבר, כפי שנדרש חוקי חמורבי מספר A133. הן היא היתה יכולה להאנס, או לשכב עם שלה, או לשכב איתו עצמו.
יהודה היה צריך להתנצל לפני תמר, לאהוב אותה, להודות לאלוהים שתמר עצרה אותו מהשטות שלו.
יהודה מתואר כמנהיג חכם של האחים. יעקב סמך עליו, ויוסף הקשיב לו. ייתכן שלאחר הנסיון הזה, שבו ראינו את יהודה מתנהג בטפשות, יהודה התבגר ונעשה שקול בדבריו.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית לח כד"
קטגוריה זו מכילה את 16 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 16 דפים.