ביאור:בראשית לח כז


וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּעריכה

וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּעריכה

ההרגשה מהמשפט היא שזו היתה הפתעה. רק בזמן הלידה "וְהִנֵּה" יש תאומים. מהמשך הפרק נראה שהם ידעו שיש תאומים כי כתוב: "וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד. וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר: זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה" (ביאור:בראשית לח כח), וזה מעיד שכאשר היד יצאה הם כבר ידעו שיש תאומים, ולא רק אחרי שאחד יצא, לפתע יצא השני.

יש טוענים שהלידה היתה מוקדמת, אבל בכל מקרה התינוקות נשארו בחיים ושניהם גדלו להיות אבות משפחה (במדבר כו כ).

תְאוֹמִיםעריכה

גם יעקב ועשו היו תאומים אבל לא זהים. כאן לא נאמר שהם זהים, ולא השאירו את חוט השני על ידו של זרח לתמיד. ניתן להניח שהם לא היו זהים.

אם הם לא זהים, באותו זמן שתמר פגשה את יהודה, היו יותר מביצה אחת המוכנה להפריה, וכך נולדו התאומים. הסיכויים היו נמוכים להפריה אחת, ועוד יותר לשתי הפריות, אולם "הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר" (ביאור:בראשית יח יד) בעיקר בענייני לידות, וכך נולדו שני בנים בעבור ער ואונן שאלוהים הרג.

אחרי מות ער ואונן, יהודה היה צריך להקים שם לשני בנים, והנה הוא קיבל תאומים ובעיתו נפתרה לשני בניו בצורה מדהימה. ואם הוא לא רצה לבוא יותר אל תמר, היה באפשרותו לעשות זאת.