פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית לח כה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית לח כה: "הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה."



לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָהעריכה

הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָעריכה

אנשי יהודה באו לבית אביה. לא נאמר שהם בקשו להכנס בכבוד. לא נאמר שהם הסבירו לה במה היא מואשמת. לא נאמר שהם אמרו לה מה עונשה. לא נאמר לה מי החליט את זה. מדברי תמר אנו רואים שהיא ידעה שהם אנשי יהודה, ושהם באים להעניש אותה כי היא בהריון. ייתכן שהיא ידעה כי היא זאת שפירסמה את הריונה, לפני שהריונה היה נראה.

בזמן שלקחו אותה החוצה להשרף, למזלה תמר היתה מוכנה ולקחה את המטה, החותם והפתיל. האנשים שלקחו אותה אפשרו לה לפתוח את הפה ולומר "לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה".

כאשר האנשים שמעו זאת הם הסתכלו על החפצים, עצרו ולא המשיכו בדרכם לשרוף אותה.

וְהִיא שָׁלְחָהעריכה

אדם נושא אישה בביאה, אלא כאשר הביאה היא עם זונה בתשלום.

תמר שלחה את החותמת והפתיל והמטה ליהודה, ומסר בדיבור ליהודה להכיר את חפציו שהיא החזיקה כערבון. תמר לא היתה זונה או קדשה, והיא לא זנתה בתשלום עם אף איש. כאשר תמר שלחה את החפצים ליהודה, היא העבירה את הבעלות חזרה אליו, התשלום לשרותיה של הזונה פקע, והביאה חדלה להיות בתשלום. כוונתו של יהודה לשלם, בטלה כאשר הוא החליט לא לשלוח לה את הגדי, וקבע שהערבון הוא התשלום בלי שתמר הסכימה לשינוי הזה. תמר השיבה את החפצים שהושארו אצלה וכך יהודה לא שילם דבר עבור השרות והוא בעל את תמר והיא אשתו. יהודה לא הציע לשלם לה את הגדי, כלומר יהודה קיבל שהיא אשתו.

הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּהעריכה

עכשו אנו מבינים למה היה חשוב לה לקחת ממנו שלושה חפצים אישים וידועים. חפץ אחד, היא היתה יכולה לגנוב מביתו. כשיהודה הגיע לתמנתה הוא לבטח רכש חפצים חדשים כדי שהוא לא יהיה לבוז. חותמו פתילו והמטה הראו בוודאות שיהודה קשור לעניין ואי אפשר לשרוף אותה ללא ברור.

סביר שעושי דברו של יהודה הכירו את חפציו, והבינו שהיא טוענת שבעל החפצים האלה גרם להריונה. אפילו אם הם לא הכירו, לפחות הם הבינו את החשיבות, ולא העיזו לשרוף אותה לפני שיהודה יעשה החלטה חדשה בעניין, הן אם היא תשרף, ילדו של יהודה ישרף גם הוא.

תמר ידעה שיצטטו את דבריה ליהודה, ולכן היא דיברה ישירות עם יהודה: "הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה". קיימת אפשרות שתמר לא אמרה את החלק הזה של המשפט לאנשים אלא רק ליהודה עצמו כאשר היא הופיעה לפניו.

אָנֹכִי הָרָהעריכה

תמר מודה ומאשרת שהיא בהריון. תמר מודה שהיא קיימה יחסי מין ושהיא נושאת את ילדו של בעל החפצים הללו. תמר לא מודה שהיא זנתה ושהיא הרה לזנוניה. במצב הזה, לא היתה אפשרות שאנשי יהודה יהרגו את תמר, שטוענת שהיא נושאת ברחמה את יורשו של יהודה.