קטגוריה:בראשית לב ה
נוסח המקרא
ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה
וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה.
וַיְצַ֤ו אֹתָם֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֣ה תֹאמְר֔וּן לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו כֹּ֤ה אָמַר֙ עַבְדְּךָ֣ יַעֲקֹ֔ב עִם־לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי וָאֵחַ֖ר עַד־עָֽתָּה׃
וַ/יְצַ֤ו אֹתָ/ם֙ לֵ/אמֹ֔ר כֹּ֣ה תֹאמְר֔וּ/ן לַֽ/אדֹנִ֖/י לְ/עֵשָׂ֑ו כֹּ֤ה אָמַר֙ עַבְדְּ/ךָ֣ יַעֲקֹ֔ב עִם־לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי וָ/אֵחַ֖ר עַד־עָֽתָּה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וּפַקֵּיד יָתְהוֹן לְמֵימַר כְּדֵין תֵּימְרוּן לְרִבּוֹנִי לְעֵשָׂו כִּדְנָן אֲמַר עַבְדָּךְ יַעֲקֹב עִם לָבָן דַּרִית וְאוֹחַרִית עַד כְּעַן׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּפְקִיד יַתְהוֹם לְמֵימַר כְּדֵין תֵּימְרוּן לְרִיבּוֹנִי לְעֵשָו כִּדְנַן אָמַר עַבְדָךְ יַעֲקב עִם לָבָן אִיתּוֹתָבִית וְאִשְׁתְּהָיַית עַד כְּדוֹן: |
רש"י
עם לבן גרתי, לחן של , בביצוע להקת לב טהור |
דבר אחר: "גרתי" בגימטריא תרי"ג, כלומר, עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים.
[ח] זה אינו לא מטל השמים. והא דמשמע בפרק מרובה (בבא קמא דף סג.) דשור וחמור מקרי גדולי קרקע, עיין בפרשת ראה אצל "ונתת הכסף וגו'" (דברים י"ד, כ"ו), ושם מבואר דלא יקשה:
[ט] להודיע שאני בא אליך וכו'. לא להגיד לך כי יש לי שור וחמור, דלא יתכן בזה "למצוא חן בעיניך", דזה אין סבה שימצא חן בעיניו, רק שלא ישנא אותו על הברכות, לא שימצא חן (כ"ה ברא"ם), אלא פירושו כי ואשלחה להגיד לך שאני בא אליך, ומבקש אהבתך, ובשביל זה אמצא חן בעיניך כשאני שלם עמך ומבקש אהבתך. ונראה דבשביל זה לא היה צריך להוציא קרא מפשטיה, רק כמשמעו, כמו שיש מציאות חן כשהוא מודיע לו שהוא בא אצלו מפני שהוא שלם עמו ומבקש אהבתו - כך יש מציאות חן כשהוא מודיע לו ענינו, כדרך האוהבים שמודיעים זה לזה עניניהם:[ה] גרתי כו', ותרי"ג מצות שמרתי. בודאי אין לעשו נפקותא בשמירת המצות של יעקב אלא דיעקב אמר דבריו גם למלחמה כדאיתא בב"ר שנגש לג' דברים דהיינו אם תרצה להלחם בי יש בי כח לעמוד כנגדך כי יש לי זכות קיום המצות, דרמז לו שלא יחשוב שלא קיים התורה ויתקיים המאמר והיה כאשר תריד כו' ויש מקשים היאך אפשר לקיים כל תרי"ג מצות והלא יש ביניהם מצות הנוהגות לכלל ישראל כגון הקמת מלך ובנין ביהמ"ק. ויש לומר דאמרינן במנחות כל העוסק בתורת קרבנות כאילו הקריב אותם ה"נ קאמר שעסקתי בתורה של כל המצות והוה כאילו קיימתים ועיין בפרשת תולדות בפסוק וישמור משמרתי מה שכתבתי שם:בד"ה לא נעשיתי כו' - נ"ב מה שפירש רש"י גרתי תרי"ג מצוות כו' מה בא להודיע לעשיו, נ"ל דהכי החיבור דמתחילה ציוה לו לאמר שלא נתקיימו הברכות ולכן לא יתקנא בו ואם אתה אינו משגיח בזה וסובר שנתקיימו הברכות אם כן לא תוכל לעשות לי מאומה מצד הברכות ובמה אתה סומך על דברי אבינו והיה כי תריד וגו' קיימתי כל התורה ואין להתורה על מה לצעוק. מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
עם לבן גרתי: כאשר ידעת במצות אבי ואמי שלא יחשוב בשבילי ברח:
ואחר: כמו ואאחר כמו ואהב את יעקב כמו ואאהב, וכן ואכל ואמר חסרון של אלף של יסוד:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
״עם לבן גרתי״ וגו'. צריך לדעת מה מודיע בזה? גם מה מודיע בכל מאמר השליחות? ואולי, כי מדרך ב' אחים אשר נאמנים הם באהבתם להודיע האח לאחיו את כל אשר יעבור עליו, מהטובות גם מהרעות, כי זה יגיד קורבת הלבבות, ולזה ספר יעקב כל מוצאותיו - טובות ורעות, למצוא חן בעיניו, כשידע כי מאמין בו ונאמן אחוותו:
עוד נתחכם בשליחות זה להודיעו כי אין ראוי להרחיקו, וצא ולמד ״עם לבן גרתי״, וידוע היה לבן בהפלגת הרשע והרמאות, ואין אדם דר עם נחש, ואף על פי כן גר עמו יעקב, וזה לך האות הפלגת מעשיו הנכונים וראוי ונכון לקרבו ולאהבו ולחבבו. ולא תאמר שזה היה בזמן מועט, אלא ״ואחר עד עתה״, ולא תאמר שהיה פחות עבד לו, שלא היה שוה נהום כריסיה, לזה אמר ״ויהי לי שור״ וגו', ואף על פי כן הנני מזמין עצמי לעבד לך וקנייני קנייניך, ודברים אלו יתיכו לב אבן:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
רבי פנחס בשם רבי ראובן פתח: "קומה ה' קדמה פניו", קדמיה לרשיעא עד דלא יקדימך. "הכריעהו", הכריעהו לכף חובה, שוברהו, כמה דאת אמר: "המה כרעו ונפלו". "פלטה נפשי מרשע חרבך", מאותו רשע שבא מכוחה של אותה חרב, שנאמר: "ועל חרבך תחיה". דבר אחר: מאותו רשע שהוא עתיד ליפול בחרבך, כמה דאת אמר: "כי ריוותה בשמים חרבי". אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך, והיית משלח אצלו ואומר: כה אמר עבדך יעקב.
רבי יהודה בר סימון פתח: "מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע". כשם שאי אפשר למעין להרפס ומקור להשחת, כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע. אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך וכו'. רבי הונא פתח: "מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו". משל לארכיליסטים שהיה ישן בפרשת דרכים, ועבר חד מעיר ביה. אמר ליה: קום לך, דבישא שכיח הכא. קם ושרי מקפח ביה. אמר ליה: ינער בישא, דהוא דמיך ועוררתיה. כך אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך וכו'.
"אל תתן ה' מאויי רשע", רבונו של עולם, אל תתן לעשו הרשע מחשבות לבו. "זממו אל תפק", עשה לו זמם לעשו הרשע, שלא תהא לו נחת רוח שלמה. ומה זמם עשה לו הקב"ה? אלו בני ברבריא ובני גרמניא, שאדומיים מתיראים מהם.
ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו. רבינו אמר לרבי אפס, כתוב חד איגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס, וכתב ליה: מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס. נסבה וקראה וקרעה; אמר ליה, כתוב: מן יהודה עבדך למרן מלכא אנטונינוס. אמר ליה: מה את מבזה על כבודך? אמר ליה: מה אנא טב מן סבי? לא כך אמר יעקב: כה אמר עבדך יעקב?
עם לבן גרתי. לבן רבהון דרמאי יהביתיה בחפתי, ההוא גברא לא כל שכן.
ואחר עד עתה. שעדיין לא נולד שטנו של אותו האיש, דאמר רבי שמואל בר נחמני: מסורת היא בידינו, שאין עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל.
דבר אחר: ויצו אותם לאמר, אל תאמר: כשיצא נטל כלום מתפוסת בית אביו, אלא בשכר קניתי כל המחנות האלו, בכוחי, שנאמר: "ועתה הייתי לשני מחנות".
באותה שעה שקרא יעקב אבינו לעשו 'אדוני', אמר לו הקב"ה: אתה השפלת את עצמך לפני אחיך וקראת אותו אדון שמונה פעמים, אני מעמיד ממנו שמונה מלכים קודם לבניך, דכתיב: "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל".
אמר ליה: אם לשלום אתה מתוקן – אני כנגדך, ואם למלחמה – אני כנגדך, יש לי גבורים ובעלי מלחמה, ואומר לפני הקב"ה דבר והוא עושה, שנאמר: "רצון יראיו יעשה":בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
ואחר עד עתה. וא"ת אם כן שקיימת המצות בוא והלחם עמי ואחר עד עתה כלומר אני צריך להתאחר עד שיעבור עת"ה ע' של בבל ות' של מצרים וה' אלפים ויבא אלף הששי שהם ימות המשיח ואח"כ ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. ד"א גרתי אותיות תגרי. שהייתי עם לבן שהיה לו עמי תגרי ואני איש ריב ובעל מלחמה והכל כדי להפחידו:
גרתי. ב' במסורה הכא. ואידך אויה לי כי גרתי משך. בשביל שיעקב ירא מעשו וקראו אדוני והקב"ה הבטיחו כבר ושמרתיך בכל אשר תלך גרם לבניו שנעשו גרים בין האומות:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לב ה.
כֹּה תֹאמְרוּן
יעקב חוזר לכנען כהבטחתו. הוא לא מחפש מלחמות, לא נצחונות ולא תבוסות.
יעקב החליט להחמיא לעשו במילים. מילים זה דבר קל מאוד להוציא, ויעקב כבר היה מנוסה בדברי פיוס, אחרי כל השיחות שהיו לו עם לבן.
כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו
- יעקב מורה למלאכים בדיוק מה להגיד - לא יותר ולא פחות - לכן הניסוח שלו בנוי ומוכן שהמלאכים יבאו ויגידו לעשו "כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה".
- רש"י מסביר שיעקב מגדיר את עצמו כגר אצל לבן, ולא תושב, ועכשו זכותו לחזור לבית אביו.
- יעקב מעניק כבוד לאחיו ומגדיר את עשו כאדונו, ככתוב: "לַאדֹנִי לְעֵשָׂו". ייתכן שיעקב אפילו מעניק לעשו את הבכורה ומוותר על ברכת יצחק. בשלב זה יעקב כבר זכה ברכת אלוהים, וברכת יצחק אינה חשובה יותר. ואכן כאשר בני יצחק קוברים את יצחק נאמר "ויִַּקְבְּרו אֹּתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו" (ביאור:בראשית לה כט) - עשו הראשון, כלומר עשו הוא הבכור.
- "עַבְדְּךָ יַעֲקֹב" יעקב חוזר בצורה נוספת "חזרה על "לַאדֹנִי לְעֵשָׂו". כמובן יעקב לא מסכים להיות עבדו של עשו, אלא רק אח נאמן וממושמע.
- "עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה" – יעקב מדגיש שהוא עשה את פקודת אביו: הלך ללבן, ורק ללבן. היה אצלו כל הזמן ולא התעסק עם זרים או ניכנס לצרות ועכשו הוא חוזר בכבוד ולא בורח הביתה כפליט.
פתיחה מרשימה.
לַאדֹנִי לְעֵשָׂו ... עַבְדְּךָ יַעֲקֹב
יעקב נמצא בגלעד ברמת הגולן, ושולח מלאכים לעשו בהר אדום (פטרה).
מה היה עניין יעקב להודיע לעשו על בואו, ולהרתיע אותו לבוא לקראתו עם צבא חזק.
יעקב היה חייב לעשות זאת לפני כניסתו לארץ המובטחת כדי ששבועת אלוהים: "וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת" (ביאור:בראשית כח טו), תגן עליו במפגש המסוכן עם עשו.
הרב אורי שרקי מסביר לדברי חז"ל - שזאת דרך ארץ: להכנס ברשות ולצאת ברשות. כך יוסף הכניס את משפחתו למצרים, באישור, ומשה הוציא את בני ישראל באישור פרעה.
ולכן יעקב, למרות ברכת יצחק, משפיל את עצמו לפני אחיו הגדול ומעניק לו הצגה של כבוד ויראה.
וָאֵחַר עַד עָתָּה
יעקב מסביר למה הוא השתהה ואיחר לשוב לכנען.
- לא ברור אם הוא מתנצל שבמשך הזמן הזה רבקה אימו מתה, והוא לא היה בכנען.
- האיחור מעיד שהוא חושב שעשו הוא איש רע, והוא פחד שעשו יהרוג אותו.
- האיחור איפשר לעשו לגדול למחנה גדול ולבנות צבא חזק של ארבע מאות לוחמים.
- האיחור כאילו רומז שהוא לא היה מסוגל לעזוב את לבן לפני כן, וכאילו הוא מעביר את האשמה לאיחור ללבן.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית לב ה"
קטגוריה זו מכילה את 14 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 14 דפים.