קטגוריה:בראשית לב ו

אדם שיש לו רכוש רב צריך להשתדל להצניע אותו, לא 'להוציא עיניים' לאחרים. כך ניתן ללמוד מדבריו של יעקב אל עשו אחיו:

(בראשית לב ו): "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה, וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ"

ליעקב היה רכוש רב, אבל בדבריו לעשיו הוא דיבר בלשון יחיד: לא שוורים אלא שור אחד, לא חמורים אלא חמור אחד...

יעקב לא שיקר, שהרי בשפה העברית אפשר לדבר בלשון יחיד כשהכוונה ללשון רבים, למשל אומרים "אלף איש" כשהכוונה "אלף אנשים" (ע"פ רש"י) ; אם כך, אפשר גם להגיד "יש לי שור" כשהכוונה "יש לי שוורים". יעקב בחר להגיד את האמת בשפה שתצניע את עושרו ולא תעורר את קנאתו של עשו.

ועוד: יעקב מדגיש שכל הרכוש שלו הוא רק מן החי - שור, חמור, צאן, עבד, שפחה. הברכה שיעקב 'גנב' מעשיו היתה מעולם הצומח והדומם: (בראשית כז כח): "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ". נראה שיעקב רצה לפייס את עשיו על כך ש'גנב' ממנו את הברכה, ולכן אמר לו "אין לך מה לקנא בי - לא נהניתי בכלל מהברכה הזאת - לא קיבלתי שום עושר מעולם הצומח - כל הרכוש שלי הוא מעולם החי; וגם הרכוש הזה הוא מועט מאד - רק אחד מכל סוג... "...ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך" ". וכך פירש רש"י: " "אבא אמר לי 'מטל השמים ומשמני הארץ', זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ" ".

רבקה ולבן היו כל ילדיו ויורשיו של בתואל. ייתכן שעשו ידע שמגיע לרבקה מירושת בתואל חצי מהמטלטלין של אביה, כמתנת נשואין לאישה שלא קיבלה מתנה מאביה בזמן נשואיה (לפי חוקי חמורבי מספר 181-184), ולבן, בניגוד לחוק, השאיר את כל צאנו של בתואל לעצמו. ניתן להבין זאת כי כאשר יעקב חילק את המחנה שלו לשנים, ייתכן שעשו חשב שיעקב הכין לו את החצי שלו ואין צורך לריב. כאשר יעקב מציין שרכושו קטן, הוא רומז לעשו שהוא לא קיבל את מתנת הנשואין של רבקה, ואין מה לחלק עם עשו.

יעקב אמר את האמת. לפי החוק, ליעקב יש אולי "שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה" בלבד. כל שאר הרכוש שייך לבנותיו של לבן שהן קיבלו ממנו בגלעד, אם כמתנת נשואין או חלוקת מתנות פרידה.
לפי חוקי חמורבי מספר 258 - 'אם איש שכר רועה - ישלם לו 6 GUR לשנה'. 36 GUR היה כל רכושו של יעקב לאחר שש שנות עבודה, ואולי מזה צריך להוריד את המגורים והאוכל שיעקב קיבל חינם בבית לבן.

כל הצאן שיעקב הוביל היה רכושו של לבן בלבד, כדבריו: "וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לִי הוּא" (ביאור:בראשית לא מג). כל ההסכם בעניין הכבשים החומים היה מרמה אחת גדולה. לבן רימה את יעקב כאשר הוא הוציא את כל החומים מהעדר והשאיר רק צאן לבן, ויעקב, בעזרת אלוהים, רימה את לבן וגרם שכל הוולדות יהיו חומים. כך שלמעשה לא היה הסכם תקף ומחייב, אלא רק הדגמה של גדולתו של אלוהים. לא חשוב מה יעקב חשב, יעקב לא צבר רכוש לעצמו אלא רק ניהל את רכושו של לבן.

בפגישה בהר גלעד, לבן הכריז: "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי, וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לִי הוּא" (ביאור:בראשית לא מג), ולבן הוא רשאי לתת כרצונו, (ולכן רחל לא גנבה דבר מלבן - הכל עדיין של לבן). לבן הכריז שיעקב לא מקבל דבר, (אלא את המשכורת השנתית של רועה צאן). כל הרכוש שיעקב לקח שייך לנשותיו בלבד, כמתנת נשואין להן ולידיהן, כדברי לבן: "וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם, אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ".
בצורה זאת לבן גם הודיע לבניו שאין להם צורך לפגוע ביעקב כי ממילא אין לו רכוש והוא לא גנב דבר, והוא, לבן, רשאי לתת לבנותיו מתנות כרצונו ואין להם רשות להתנגד לו.

יעקב המעיט ברכושו לצורת היחיד.
יעקב השתמש במילה "צֹאן" ולא אמר כבשה ועז. המילה "צֹאן", מציינת מספר של כבשים ועיזים, משתים ומעלה. כך למעשה יעקב כלל את כל המקנה הרב במחנה שלו למילה 'צֹאן'. יעקב יכול היה להשתמש במילה 'מִקְנֵה', וזאת מילה רחבה יותר מאשר 'צֹאן', אולם אז הוא היה חושף שיש לו רכוש רב, וזאת לא היתה כוונתו. הוא רצה להציג לעשו, מה שעשו חשב עליו: שהוא כשלון, ואלוהים לא בחר בו.

יעקב השמיט לגמרי את משפחתו.
הוא לא מספר שהוא נשא את כל בנותיו של לבן, שתי נשים, וגם יש לו עוד שתי פלגשים. הוא לא מספר שיש לו אחד עשר בנים ובת.

למעשה אפילו הנשים והילדים לא היו רכושו של יעקב, והיו איתו על תנאי בלבד, כהזהרתו של לבן: "אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי, וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי" (ביאור:בראשית לא נ), אז לבן ישוב ויקח אותן ממנו. לבן הבין שבנותיו רוצות להיות עם יעקב, ורחל רוצה עוד ילדים ולכן לקחה את התרפים, ולכן הוא השאיר אותן אצל יעקב.

העושר האמיתי הוא יורשים, ככתוב בטרונתו של אברם לאלוהים: "מַה תִּתֶּן לִי, וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי" (ביאור:בראשית טו ב).
יעקב נותן את הרושם שהוא נכשל במשימה. יצחק פקד עליו: " וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ" (ביאור:בראשית כח ב), וגם "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים", והנה יעקב חוזר ערירי, ללא ילדים. כשלון מוחלט. ליעקב אין ילדים שילחמו בילדיו של עשו.

עשו לא האמין שיעקב חזר עני, ולכן הוא יצא עם ארבע מאות חיילים, אבל נראה שהוא האמין שיעקב לא זכה בילדים, כי הוא שאל את יעקב בפליאה על הנשים והילדים שהשתחוו לו: "מִי אֵלֶּה לָּךְ" (ביאור:בראשית לג ה). בשלב ההוא, יעקב לא חשש יותר מעשו והוא מגלה את האמת על בניו. עשו הובס במלחמה, הוא נמצא לבדו במחנה יעקב כבן ערובה ונתון לחסדו של יעקב. צבאו של עשו מוקף משלושה צדדים בחילים של יעקב, ואינו יכול לאיים יותר.