ביאור:בראשית לב כא
בראשית לב כא: "וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לב כא.
כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה
עריכהבהתחלה יעקב לא הסביר את מטרת המתנות. סביר שאח החוזר ישלח מתנות לאחיו האהוב, ואין צורך בהסברים, וכך עשה יעקב בפתיחתו: "וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב, מִנְחָה הִוא שְׁלוחָּה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו" (ביאור:בראשית לב יט).
אבל לאחר שיעקב הסביר את התוכנית לכל הרועים ההולכים אחרי העדרים (ביאור:בראשית לב כ), יעקב מצא לנחוץ להסביר למה הוא לא שולח הכל ביחד, מבלבל את המוח של עשו, ומאיט את תנועתו של עשו.
אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה
עריכהיעקב הורה לאנשיו להגיד לעשו שהוא מתנצל, מנסה לכפר על עבירה, מבקש שעשו יוותר לו ויהיה מוכן לפגוש אותו ולרחם עליו. האם אפשר לכפר על גניבת הברכה בכמה כבשים, עזים, חמורים, גמלים ופרות? הרי כל זה הוא רק רכוש. אם עשו באמת היה כועס, המנחה הזו היתה מצחיקה אותו. אם עשו בא למלחמה (בכוונה לנצח), הרי כל רכושו של יעקב יהיה שללו. אולם אנו יודעים שעשו כבר עבר דירה לאדום ופינה את כנען בשביל יעקב. עשו היה מרוצה מחייו, נשותיו וילדיו, כפי שהוא אומר: "יֶשׁ לִי רָב, אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ" (ביאור:בראשית לג ט). יעקב ידע שעשו פינה את כנען בשבילו, הן הוא שלח את המלאכים ל" אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם" (ביאור:בראשית לב ד), אבל בכל זאת יעקב חשש שעשו שונא אותו וירצה להעניש אותו.
אוּלַי יִשָּׂא פָנָי
עריכה"אוּלַי" זו דרגה של סיכויים. בערך 50/50, סיכויים אפשריים של כן או לא.
יעקב היה מודע לסכנה - שאי אפשר להעריך אותה - ולכן יעקב התכונן בצורה מתאימה לקבל את עשו באהבה או במלחמה, במידה ועשו לא יסלח לו. יעקב הסתיר את מערך ההגנה שלו עד כדי כך שקוראי התורה לא הבינו את מערך הקרב הגאוני של יעקב, אבל לפי תגובת עשו, שראה את מערך הקרב עם 2 מחנות לפניו, וסוף סוף הבין שבעורפו ישנם כ 50 חילים נושאי קלע ("הרועים"), ברור שעשו הבין שהוא לא יכול לנצח, חייב לוותר, חייב לרוץ ליעקב לבדו, וחייב לחבק את אחיו.
בכל אופן, מתנות מרככות את הלב, ודברי הרועים גם הם הרגיעו את עשו, שאין בכוונתו של יעקב לתקוף אותו ולחסל אותו כאויב.
המשפט מזכיר את דברי אלוהים לקין, "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב, שְׂאֵת" (ביאור:בראשית ד ז), והכוונה שקין ישא את כעסו ולא יפגע בהבל. גם שם היתה תחרות ומאבק בין האחים, שבסופה הבל נרצח.