פתיחת התפריט הראשי

אבן עזרא על בראשית לב


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

לבניו — הם בני בנותיו:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויפגעו בו מלאכי אלהים — לעזרו בדרך. והוא לבדו ראה מחנה המלאכים סביב מחנהו. על כן קרא שם המקום מחנים, על שם שנים, אחד שלו ואחד של מלאכים:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישלח — הנה ידענו כי ארץ אדום בין חרן ובין ארץ ישראל, וזאת תשובה על הגאון, שאמר כי "סיני" ו"שעיר" ו"פארן" סמוכים הם. ואלה המלאכים הם מעבדיו:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

כה תאמרון לאדוני — אמר כן להם, עד שיתברר אצלם שהוא אדוניו, וידברו עמו בדרך מוסר העבד.

ואחר עד עתה — האל"ף סימן המדבר, והנח הנעלם שהוא אחריו – תחת אל"ף השורש, וכן: "אני אהבי אהב" (משלי ח, יז); כי כבד על הלשון להוציא ב' אלפי"ן. והוא מהבניין הקל:

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

שור וחמור — שם המין.

ואשלחה להגיד — כי רצוני לעשות כל אשר יצוה. וזה טעם למצא חן:

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

וגם הולך לקראתך — שהוגד לו שאתה בא:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויצר לו — זה הדבר מהבניין הכבד, כמו "והצר לך" (דברים כח, נב).

ויחץ — נפתח היו"ד בעבור אות הגרון הבא אחריו, כמו: "ויעל משה" (שמות יט, כ):

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מחנה — זכר ונקבה, כ"בית" ו"מקום".

והיה המחנה הנשאר לפליטה — אולי יהיה שיברחו, או תשוך חמת אחיו בהכותו המחנה האחת, או יבא להם ריוח והצלה מהשם. וכמוהו: "אם תחזק ארם ממני והיית לי לישועה" (שמואל ב י, יא). ומה שאמר רבינו שלמה: שיהיה לפליטה בעל כרחו. הוא דרך דרש.

ואם השם אמר לו: "והיה זרעך כעפר הארץ" (בראשית כח, יד), לא ידע אם על אלה או על אחרים. כי הנה יוסף כאשר נמכר, היה יעקב חי, והוא לא ידע, כי אין הנביא יודע הנסתרות אם לא יגלה לו השם. ואלישע אמר: "וה' העלים ממני" (מלכים ב ד, כז). גם זאת תשובה לשואלים: איך פחד יעקב, והשם הבטיחו, והוא אומרו: "ואהיה עמך" (בראשית לא, ג)? גם זה פירוש "ואיטיבה עמך" (בראשית לב, י), שיתכן שימלט הוא לבדו. ועוד ידענו, כי כל עון קטן וגדול, כנגד העושה, על כן העון הקל לגדול – יקרא גדול. ויעקב פחד שמא חטא או שגג במחשבתו, ובעבור זה לא יהיה השם עמו. ואל תתמה, כי הנה משה, שאין למעלה ממנו, והוא שלחו להוציא את ישראל ממצרים, בעבור שגגתו שלח מלאך להמיתו:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

קטנתי — כמו "גם יכלתי" (בראשית ל, ח). והטעם, פחות אני וקטן עד שתעשה עמי כל החסדים. וכבר פירשתי "חסד" ו"אמת":

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

והכני — משרת עצמו ואחר עמו, כמו: "ושני שרי גדודים [היו בן שאול]" (שמואל ב ד, ב).‏[1] וכן הוא: "והכני, והכה אם על בנים":

הערות

  1. ^ פירוש: כמו "היו שרי בן שאול". רד"ק.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

עזים מאתים — בצאן שָׂם הנקבוֹת עשר לזכר, ולפרים ארבע, ולעיירים שנים, כי ידע תולדתם:

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ורוח תשימו — הפרש. וקרוב ממנו, "כי היתה הרוחה" (שמות ח, יא), הפרשה בין מכה למכה. כמו "ורוח לשאול" (שמואל א טז, כג):

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ושאֵלְךָ לאמר — כמו "כי אהֵבך" (דברים טו, טז):

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

גם את כל ההולכים — כי חמש היו שם.

במוצאכם — נפתח הצד"י בעבור אות הגרון, ואין כמוהו:

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי אמר — יעקב בליבו. אלה דברי משה.

ופירוש אכפרה פניו — אכסה ואסתיר. ופניו – כעסו; וכן: "ופניה לא היו לה" (שמואל א א, יח):

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויעבר את מעבר יבק — הוא עבר בתחילה, ואחר כך לקח נשיו ובניו והעבירם. והנה פירוש ויעבר, כבר עבר, ושב באחרונה לבקש אם נשאר כלום:

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאבק — מגזרת "אבק"; עד שעלה אבק ביניהם.

עד עלות השחר — עד סור שחרות הלילה. ויש אומרים, כי שחר – דמות אור, והוא הנראה בעבים טרם זרוח השמש; וכן: "אשר אין לו שחר" (ישעיהו ח, כ):

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי לא יכול לו — המלאך.

ויגע בכף ירכו — של יעקב.

ותקע — כמו: "פן תקע נפשי ממך" (ירמיהו ו, ח); סרה כף הירך ממקומה:

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

בגיד הנשה — ידוע, כאשר העתיקו קדמונינו ז"ל, ואין בו ספק כי אם לחסרי הדעת ותולדת, שמפרשים שהוא האבר, ויפרשו הנשה מגזרת "נשים".

לדעת זה המלאך שנראה ליעקב שהוא גוף, יתבאר לך אם השם יפקח את לבבך בפרשת "כי שמי בקרבו":