קטגוריה:בראשית כא ט
ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/תֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַ/מִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְ/אַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וַחֲזָת שָׂרָה יָת בַּר הָגָר מִצְרֵיתָא דִּילֵידַת לְאַבְרָהָם מְחַיֵּיךְ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַחֲמַת שָרָה יַת בְּרָא דְהָגָר מִצְרֵיתָא דִילֵידַת לְאַבְרָהָם מְגַחֵךְ לְפוּלְחָנָא נוּכְרָאָה וְגָחִין לַיְיָ: |
ירושלמי (קטעים): | וַחֲמַת שָרָה יַת בַּר הָגָר מִצְרֵיתָא דִילֵידַת לְאַבְרָהָם עֲבַד עוֹבָדִין בִּישִׁין דְלָא כַשְׁרִין לְאִתְעַבְּדָא מְגַחֵךְ בְּפוּלְחָנָא נוּכְרָאָה: |
רש"י (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
"מצחק" - לשון עבודה זרה לשון רציחה לשון גלוי עריות מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ויורש פי שנים ויוצאין לשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים כמה דתימר כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני (משלי כו יח) ומתשובת שרה אתה למד כי לא יירש בן האמה הזאת וגו' כל זה לשון רש"י ואף כאן הרב כותב המחלוקות כולם דתניא (תוספתא סוטה פ"ו ה"ג) אמר רבי שמעון בן אלעזר אצלנו הגירסא בן יוחאי ד' דברים היה רבי עקיבא דורש ואיני דורש כמותו ונראין דברי מדבריו דרש רבי עקיבא ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק אין צחוק אלא לשון עבודה זרה וכו' ואני אומר חס ושלום שיהא בביתו של צדיק כך איפשר מי שכתוב בו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' (לעיל יח יט) יהא בביתו עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכת דמים אלא אין צחוק האמור כאן אלא לשון ירושה שמשעה שנולד יצחק היו הכל שמחין אמר להם ישמעאל שוטים אני בכור ואני נוטל פי שנים שמתשובה שאמרה שרה אמנו לאברהם אתה למד וכו' ונראין דברי מדבריו וכן הלשון שאמר הרב "מריב עם יצחק על הירושה" אינו נראה נכון שאם כן יהיה זה לאחר ימים רבים ויהיה ישמעאל גדול מאד משאת אותו אמו על שכמה וכן אמרו ז"ל (ילק"ש רמז צה) שהיה בן שבע עשרה שנה אם כן היה בשנה שנגמל יצחק ורבי אברהם אמר על דרך הפשט כי מצחק משתעשע כדרך כל נער ותקנא בו בעבור היותו גדול מבנה והנכון בעיני שהיה זה ביום הגמל את יצחק וראתה אותו מלעיג על יצחק או על המשתה הגדול ולכך אמר הכתוב "את בן הגר המצרית" ולא אמר "את ישמעאל" מצחק וכן אמרה
"גרש את האמה הזאת ואת בנה" - כי אמרה העבד המלעיג על אדוניו חייב הוא למות או להלקותו ואיני רוצה רק שתגרש אותו מאתי ולא יירש בנכסיך כלל עם בני שהוא בן גבירה ואמרה שיגרש גם אמו כי לא יוכל הנער לעזוב את אמו ועזב את אמו ומתמלבי"ם (כל הפרק)
השאלות
(ט – יז) למה בקשה שרה שיגרש את ישמעאל, וביחוד מה חטאה האמה ואיך הסכים השם לזה יען כי ביצחק יקרא לך זרע ולמה יגרשו בעבור זה, מ"ש ותשב מנגד ב"פ. מ"ש באשר הוא שם א"ל באור:
(ט) "ותרא". ואז בעת המשתה ראתה שרה שישמעאל מצחק ומתלוצץ על המשתה הזה, ולא פירש מה היה הצחוק רק ברמז מ"ש "אשר ילדה לאברהם", שאמר כמו לצני הדור שמאבימלך נתעברה שרה, ורק הוא נולד מאברהם, ושרה הכירה שלצחוק זה הסיתו אמו, שהורע בעיניה מה שמבכר בן שרה על בנה, וע"ז קראו בן הגר המצרית ולא קראו בשם ישמעאל, כי ראתה שאמו הסיתה אותו לזה:
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
ותרא שרה את בן הגר המצרית. אמר ר' שמעון, ר' עקיבא היה אומר בו דבר לגנאי, ואני אומר בו דבר לשבח. דרש ר' עקיבא: מצחק, אין מצחק אלא גלוי עריות, כמא דאת אמר: "בא אלי העבד העברי וגו' לצחק בי"; מלמד שהיתה שרה אמנו רואה את ישמעאל מכביש גנות וצד נשי אנשים ומענה אותן. תנא ר' ישמעאל: אין מצחק אלא לשון עבודה זרה, שנאמר: "ויקומו לצחק"; מלמד שהיתה שרה אמנו רואה את ישמעאל בונה בימוסיאות וצד חגבים ומקטיר עליהם. רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אין הלשון הזה אלא שפיכות דמים, כמא דאת אמר: "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו". אמר זה לזה: נלך ונראה חלקינו בשדה, והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק ועושה בעצמו כאילו מצחק. הדא הוא דכתיב: "כמתלהלה היורה זיקים חצים וגו' כן איש מה את רעהו ואמר הלא מצחק אני". ואני אומר: אין הלשון הזה אלא ירושה, שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים. אמר להם ישמעאל: שוטים אתם, אני בכור ואני נוטל פי שנים; שמתשובה שאמרה שרה לאברהם אתה למד: "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". עם בני אעפ"י שאינו יצחק, עם יצחק אעפ"י שאינו בני, קל וחומר עם בני שהוא יצחק.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כא ט.
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר ... מְצַחֵק
(אילן סנדובסקי)
מתי זה קרה?
ישמעאל היה מבוגר ב-14 שנים מיצחק.
אחרי גמילתו של יצחק מיניקה וחיתולים יצחק היה לפחות כבן 3. כלומר, ישמעאל הוא כבן 17 (זה הגיל שבו יוסף נשלח ללכת לבד מחברון לשכם).
קשה להאמין שהכתוב יפנה לישמעאל בן ה-17 כ-'ילד על שכמה' של הגר, ככתוב: "ויִַּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם ויִַּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד ויְַשַׁלְּחֶהָ" (ביאור:בראשית כא יד). עם-זאת, מהמשפט לא ברור שהגר לקחה את ישמעאל על שכמה בנוסף ללחם ולמים. בהמשך ישמעאל מכונה נער, שזה מתייחס לגיל מבוגר יותר מהכינוי ילד שניתן לו בתחילת הסיפור, ככתוב: "ויִַּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת קוֹל הַנַּעַר" (ביאור:בראשית כא יז). מכאן נסיק שישמעאל היה בן 13-17, בטווח הגילאים שבין ילד לנער.
- כידוע, מקובל שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ולכן אין זה מחייב ששרה דרשה מאברהם לגרש את ישמעאל אחרי משתה הגמילה של יצחק.
מתי שרה גירשה את ישמעאל?
בבקשת הגרוש שרה מציינת את שמו של בנה - "יִצְחָק", ככתוב: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹאּת וְאֶת בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹאּת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (ביאור:בראשית כא י). כלומר, הגירוש הוא לאחר ששרה ידעה את שמו של יצחק.
- מתי שרה למדה את שמו של יצחק?
אברהם ידע את שמו של בנו לאחר שאלוהים הודיע לו: "שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ, יִצְחָק" (ביאור:בראשית יז יט). ולאחר ביקור המלאכים גם שרה ידעה זאת, ואפשרי שאברהם אמר לה את שם התינוק. מכאן אפשרי ששרה דרשה לגרש את ישמעאל:
- בסדר הכרונולוגי של הפסוקים – לאחר שיצחק נגמל והיה כבן 3, וישמעאל היה כבן 17,
- לאחר המילה של יצחק, כאשר יצחק קיבל את שמו. אז ישמעאל היה כבן 14, כשנה לאחר ברית המילה שלו שנערכה כאשר הוא היה בן 13 (ביאור:בראשית יז כה).
- לאחר ששרה שמעה שהיא תלד, זמן קצר לאחר המילה של אברהם וישמעאל, ואז ישמעאל היה כבן 13.
ייתכן ששרה דרשה שאברהם יגרש ישמעאל עוד לפני שהיא נכנסה להריון. שרה האמינה באלוהים שיהיה לה בן ושהבן יגדל בהצלחה, כדברי אלוהים "היפלא דבר מאדוני". ,לכן היא דרשה שאברהם יגרש את ישמעאל לאלתר. אברהם היסס וכעס. זה הראה שהוא לא האמין שהיא תיכנס להיריון, ולכן אלוהים פקד עליו: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ, כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (ביאור:בראשית כא יב). אברהם לא היה יכול להגיד לאלוהים שהוא לא מאמין לו, ולכן הוא רוצה לחכות להריון, ללידה, או לגמילה.
מְצַחֵק
כתוב ששרה ראתה את ישמעאל "מְצַחֵק".
- לא נאמר שיצחק היה אתו.
- לא נאמר עם מי הוא היה "מְצַחֵק".
- לא נאמר מתי זה קרה. זה היה יכול להיות זמן קצר לאחר ברית המילה שלו, כאשר הוא ואברהם סבלו מכאבים והתעסקו בפצע שלהם, וזה כאב ודיגדג לישמעאל.
"מְצַחֵק" - מנסה להצחיק.
- על לוט נאמר: "ויְַהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו" (ביאור:בראשית יט יד) – כלומר, חתניו חשבו שלוט הוא משוגע שמנסה להצחיק אותם.
- על יצחק נאמר: "ויַַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית כו ח) – כלומר, יצחק ניסה להצחיק את רבקה אשתו אותה הוא הציג כאחותו, ומזה אבימלך הבין שהם לא אח ואחות.
- אשת פוטיפר האשימה את יוסף באומרה: "רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ" (ביאור:בראשית לט יד) - כלומר לעשות מאיתנו צחוק בלי קשר למגע מיני, כי בהמשך היא אומרת שהיא סרבה לבקשתו לשכב עימה.
למרות שנאמר שישמעאל היה "מְצַחֵק", אין לזה שום קשר לשמו של יצחק.
המילה "מְצַחֵק" מופיעה 4 פעמים בבראשית. אין ספק שבסיפור לוט אין הכוונה למגע אינטימי בין לוט לחתניו. בסיפור רבקה אפשרי שיצחק הצחיק את רבקה בלי מגע, למרות שאולי היה מגע. בסיפור של גירוש ישמעאל אי-אפשר לדעת מדוע ישמעאל צחק או הצחיק.
מה ישמעאל עשה
- אברהם אהב את ישמעאל מאוד. הוא לא חשב שישמעאל מתנהג בהתנהגות שאינה ראויה לבנו, שקיבל את ברכת אלוהים: "הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, בִּמְאֹד מְאֹד: שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד, ונְּתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (ביאור:בראשית יז כ). אברהם לא רצה לגרש את ישמעאל.
- שרה לא הסבירה לאברהם מה ישמעאל עשה, אלא רק דרשה: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹאּת וְאֶת בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹאּת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (ביאור:בראשית כא י). ייתכן שהצחוק הזה לא היה חמור, ושאברהם היה מסרב לקבל את ההסבר הזה, או לחלופין, ייתכן שאברהם עצמו השתתף בצחוקו של ישמעאל וזאת היתה הסיבה ששרה רצתה לנתק את ישמעאל מאברהם.
- שרה לא רצתה לרכל על ישמעאל ולהסביר את חטאו לאברהם, והיא גם מגרשת את הגר שלא עשתה דבר רע.
- שרה היתה מגרשת את ישמעאל גם אם הוא לא היה עושה דבר. היא פשוט לא רצתה תחרות לבנה או הפרעה בחינוך שלו.
למרות שהפרושים נוהגים לטעון שישמעאל התעסק עם יצחק הפעוט בצורה מינית, אין להסבר הזה שום בסיס בכתוב, וייתכן שהפרוש הזה נבע משנאה וכעס נגד הישמעאלים.
וַתֵּרֶא שָׂרָה
עד עתה שרה לא שמה לב לישמעאל. אך עכשיו לפתע היא ראתה משהו וזה לא מצא חן בעיניה. היא ראתה משהו שמסוכן ליצחק ולחינוכו. היא ראתה שהבן הגדול של אברהם יפגע בזאטוט. היא ראתה שהיחסים של יצחק עם אברהם לא יתפתחו כל עוד ישמעאל נמצא במחנה. היא ראתה שאברהם אוהב את ישמעאל.
וכמו רבקה אחריה, היא אזרה תעוזה וקבעה לבעלה: "גָּרֵשׁ" אותו. למרות שאברהם כעס מאוד, אלוהים פקד עליו: "שְׁמַע בְּקֹלָהּ: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (ביאור:בראשית כא יב). יצחק לבטח זכר את המאורע הזה כאשר רבקה בחרה, בניגוד להחלטתו, את יעקב להיות נושא הברכה. ניתן להסיק שאברהם לא ראה ולא הבין מה קורה פה. למעשה קיימת אפשרות שישמעאל ואברהם צחקו ביניהם, ולמעשה היו חברים טובים מאוד.
ייתכן שהכעס של שרה היה נגד אברהם שלא הבין ש-"בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". משמע שהגיע זמן: לא לחסוך אותו את ישמעאל לעצמו, לשחרר את ישמעאל למדבר, להקריב את ישמעאל לאדוני ושאדוני ישמור וידאג לו.[1]
הערות שוליים
- ^ שימוש במילים שאלוהים השתמש בעקדת יצחק.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית כא ט"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.