קטגוריה:בראשית כא ט
נוסח המקרא
ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק.
וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק׃
וַ/תֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַ/מִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְ/אַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַחֲזָת שָׂרָה יָת בַּר הָגָר מִצְרֵיתָא דִּילֵידַת לְאַבְרָהָם מְחַיֵּיךְ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַחֲמַת שָרָה יַת בְּרָא דְהָגָר מִצְרֵיתָא דִילֵידַת לְאַבְרָהָם מְגַחֵךְ לְפוּלְחָנָא נוּכְרָאָה וְגָחִין לַיְיָ: |
ירושלמי (קטעים): | וַחֲמַת שָרָה יַת בַּר הָגָר מִצְרֵיתָא דִילֵידַת לְאַבְרָהָם עֲבַד עוֹבָדִין בִּישִׁין דְלָא כַשְׁרִין לְאִתְעַבְּדָא מְגַחֵךְ בְּפוּלְחָנָא נוּכְרָאָה: |
רש"י
ודבר ברור הוא לפי דרכי החכמה שאין מחלוקת בזה, כי אלו שלשה דברים הם נקראים 'צחוק' לפי שהם יוצאים מהנהגת העולם, שהצחוק הוא דבר שאינו כמנהג המציאות, כי לכך נקרא 'צחוק' כלומר דבר בלתי מציאות רק צחוק, וכל אלו שלשה יוצאים מן הסדר אשר הולך עליו מציאות העולם וסדורו, אבל מכל מקום אין דבר פשוט שנקרא 'צחוק' רק גילוי עריות, וזה ידוע, דגילוי עריות הוא צחוק בעצמו. ועבודה זרה גם כן קרא 'צחוק', מפני שהוא מעשה תעתועים וצחוק. ושפיכות דמים נקרא 'צחוק' מפני שהמעשה בזה כמו הצחוק - דבר שאין בו מציאות, כך השפיכות דמים מפני שאין המעשה מעשה של מציאות - נקרא 'צחוק'. ומי שמבין ענין אלו שלשה עבירות יבין דבר זה. ומאן דאמר שפיכות דמים איך לא יסבור דקרא אתי לגלוי עריות גם כן, דהא גילוי עריות הוא דבר מבורר מאוד דנקרא 'מצחק' יותר, אלא שכל אחד הוסיף להעמיק, ואין כאן מחלוקת, רק שכל אחד הוסיף על הראשון; כי רבי עקיבא נקט גילוי עריות שהוא דבר מבורר מאוד שנקרא 'צחוק', והוסיף רבי ישמעאל עבודה זרה שנקרא גם כן 'צחוק' אף על גב שאינו פשוט כל כך, והוסיף רבי אליעזר על זה גם כן שפיכות דמים. וכאשר תבין הדברים אשר נתבארו לך תמצא שכך הוא פשוט, ואין כאן מחלוקת בין התנאים, והכל כמו שמבואר למעלה:
ומה שהקשה הרמב"ן ז"ל על הרב שאמר 'מריב היה ישמעאל עם יצחק על הירושה' משמע שכבר היה יצחק גדול, שהיה מריב עם יצחק ויצאו אל השדה (רש"י כאן), ואם כן כבר היה ישמעאל גדול מאוד, ואיך יכולה לשאת אותו, ואין זה קשיא, דכמו שיכולה לשאת אותו והוא בן שבעה עשר - אף על גב שלפי הסברא אין זה כך, שאין דרך לשאת אדם כזה, ועל כרחך צריך אתה לומר שאין למדין מן דורות הראשונים (סנהדרין דף סט:), שהרי אי אפשר לומר על היותר פחות, שהיה פחות מבן י"ז, כמו שאמר הרמב"ן שעל דעת רז"ל (ילקו"ש וירא רמז צ"ה) היה ישמעאל בן שבעה עשר, כך היתה יכולה לשאת אותו והוא בן תשעה עשר או כ'. אי נמי כי "שם על שכמה" (פסוק יד) לא קאי על הילד, רק על "לחם וחימת מים", ו"את הילד" קאי על רישא דקרא "ויתן אל הגר" - שגם הילד נתן לה. ומה שפירש לקמן שהילד שם על שכמה - לאו דווקא ממש על שכמה, רק שהוצרכה לסעדו, וזהו נראה:
ואם תאמר לדברי רז"ל (ב"ר נג, יא) שפירשו "מצחק" - עבודה זרה וגילוי עריות, למה הקפידה שרה ולא קפד אברהם, וצדיק כמותו לא יקפיד, ויראה שהיה בודאי מוחה, והיה סבור שיחזור בתשובה כאשר היה מוכיח אותו, ולפיכך לא גירשו מביתו, אבל שרה ידעה ברוח הקודש דסופו על כל פנים יצא לתרבות רעה לגמרי, ואין מועיל בו הוכחה. ומה שהקשה רבי שמעון בן אלעזר חס ושלום שתהא עבודה זרה בביתו של צדיק, קושיא זאת יש לתרץ כיון שגזר השם יתברך לצאת ישמעאל מן אברהם, אם כן אם אין זה גנאי - גם כן אין גנאי אם יהיה כך בביתו של צדיק, כי בודאי השם יתברך גזר שיצא ישמעאל ממנו שיהיה עובד עבודה זרה. ולפי זה "מצחק עם יצחק" פירושו "עם יצחק" - אצל יצחק, שהיה עושה מעשים אלו אצלו, ואין ראוי שיהיו נמצאים מעשים אלו "עם יצחק", שלא ילמד צדיק מן הרשע:
[ט] היה מריב עם יצחק על הירושה. מפני שקשה מה שהקפידה שרה על הירושה שאין כל כך חשובה - נגד שאר מעשיו הרעים, שאמרה "לא יירש עם בני עם יצחק" (ר' פסוק י), ולא אמרה 'לא יהיה מצחק עם בני', על כרחך כי שפיכות דמים היה בא על ידי הירושה, 'לפי שהיו מריבים וכו, ואמרה שרה הדבר היותר קשה לה, דהיינו שפיכות דמים. וכך פירושו - שאר עבירות עבודה זרה גילוי עריות - אין להקפיד כל כך, שיצחק הוא צדיק ולא אתי לטעות אחריו, רק כיון שהוא רוצה להרוג אותו על ידי הירושה - גרש אותו, "כי לא יירש עם בני עם יצחק", שלא יהרוג אותו על דבר הירושה. וסבירא ליה לרש"י כי אף אותם שדרשו (ב"ר נג, יא) עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים פירשו הכתוב כי היה מריב עם יצחק, דאם לא כן מאי תשובת שרה "לא יירש", למה הקפידה על הירושה ולא הקפידה על העבודה זרה וגילוי עריות דפתח בית קרא, אלא כמו שאמרנו למעלה שהקפידה על העיקר, כך הוא דעת הרב ז"ל. ואינו זה הכרח כלל שנאמר שיהיו מפרשים כן אלו התנאים דמפרשים קרא בגילוי עריות ועבודה זרה ושפיכות דמים, רק הם מפרשים "כי לא יירש עם בני עם יצחק" כלומר גרש בן האמה בשביל חטאים ומעשים שלו, ואם אתה מקפיד כי לא אגרש אותו מירושתו - שאסור להעביר נחלה אפילו מבן רשע (כתובות דף נג.) - "כי לא יירש עם בני עם יצחק":
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והחכם ר"א פי' מצחק משתעשע כדרך כל נער, ושרה אמנו קנאה בו שהיה גדול מבנה.
אבל הרמב"ן ז"ל פי' מצחק מלעיג ומפני זה אמר את בן הגר המצרית כלומר בן שפחה כי היה יכול לומר ותרא את ישמעאל מצחק, וע"כ אמרה לו שרה גרש האמה וגו'. כי העבד המלעיג על אדוניו חייב מיתה אבל איני רוצה שתמיתהו אלא שתגרש אותו ואת אמו, והוקשה הדבר בעיני אברהם כמו שמעיד הכתוב וירע הדבר מאד בעיני אברהם, ואמר על אודות בנו גלה בזה מעלתו של אברהם שלא הוקשה לו על חשק הפילגש רק על אודות בנו כי אילו אמרה לגרש הפילגש לבדה לא היה קשה בעיניו.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(ט – יז) למה בקשה שרה שיגרש את ישמעאל, וביחוד מה חטאה האמה ואיך הסכים השם לזה יען כי ביצחק יקרא לך זרע ולמה יגרשו בעבור זה, מ"ש ותשב מנגד ב"פ. מ"ש באשר הוא שם א"ל באור:
(ט) "ותרא". ואז בעת המשתה ראתה שרה שישמעאל מצחק ומתלוצץ על המשתה הזה, ולא פירש מה היה הצחוק רק ברמז מ"ש "אשר ילדה לאברהם", שאמר כמו לצני הדור שמאבימלך נתעברה שרה, ורק הוא נולד מאברהם, ושרה הכירה שלצחוק זה הסיתו אמו, שהורע בעיניה מה שמבכר בן שרה על בנה, וע"ז קראו בן הגר המצרית ולא קראו בשם ישמעאל, כי ראתה שאמו הסיתה אותו לזה:
אלשיך
כל אשר לו ליצחק מעתה כאשר עשה אחר כך, ולא כלה גרש יגרש אותו ואת אמו על הירושה. ועוד כי אשה כמוה לא תעשה עיקר מטובות העולם הזה, כי לא ירעיב ה' נפש צדיק, אם יירש ישמעאל עמו. ועוד איה איפה רחמיה לגרש גם שניהם על נקלה. ועוד אומרו וירע הדבר כו', כי אומרו על אודות בנו הוא מיותר, ואם הוא לומר שלא הרע לו על אמתו כי אם על אודות בנו, הנה טוב היה שלא לאומרו, כי מה בצע להודיע כי לא ריחם על שוכבת חיקו. ועוד אומרו יתברך אל ירע בעיניך וכו' כי אומרו כל אשר תאמר כו' הוא מיותר כי הוא בכלל הקודם. ואין לומר כי בא לומר על כל אשר תאמר זולת ענין זה, כי הרי אחר כך הוא נותן טעם ואומר כי ביצחק כו', ואין זה רק על ענין הכתוב. וגם נשים לב אל אומרו מלת כל בלי רבוי דברים, כי אם ענין אחד. וגם על ה' יפלא, האם לבל יירש עם יצחק, יצוה לשלח אותו ואת אמו:
(ט) אמנם הנה על אומרו "ותרא כו' את בן הגר המצרית מצחק" אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה נג טו) אין צחוק אלא עבודה זרה כד"א ויקומו לצחק. וכן זו רציחה כד"א וישחקו לפנינו. וכן זו גלוי עריות כד"א לצחק בי. ובזה כאשר "ותרא שרה" הדבר הרע הזה, ותתאבל באמת באמור אם לוקח יצחק אחד ממדות ישמעאל כאלה למה לי חיים. על כן חרדה לאמר (י) "גרש" כו' בל ילמד יצחק ממנו. ולבל יאמר לה האם בני מחלצי אשר הוא ראשית אוני בכלל הזרע אשר הבטיחני בו ה' אגרשנו מעל פני. על כן הקדימה ותאמר לו "גרש האמה הזאת ואת בנה", לומר לו, כי בנו הבא מן השפחה קרוי בנה, וזו אמו שפחה היא ולא אשתך כמוני, ולכן בנה יקרא ולא בנך. וזהו אומרו "האמה הזאת ואת בנה". והראיה שאין זה קרוי בנך "כי" הלא מן הדין "לא יירש בן האמה הזאת" וכו'. ויצא זה לשרה ממאמרו יתברך באומרו אבל שרה אשתך יולדת לך בן כו' והקימותי את בריתי אתו לברית עולם. והנה הברית הוא ירושת הארץ ואמר שלא יירש, ומינה לכל ירושת אברהם. וזו ראיה כי לא יקרא בנך:
(יא) אך הנה אברהם דעת אחרת עמו, שדעתו שלהיות קודם מתן תורה, וייחדה לו לשם אישות זרעו ממנה בנו יקרא. ואם ברית הארץ יקים את יצחק, ירושת אביהם תהיה בין שניהם. וזהו אומרו "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות" "בנו", כלומר שהיה בעיניו כי "בנו" יקרא, הפך מאמר שרה באומרה שקרוי בנה ולא "בנו". ואמר כי גם שקשים גרושין, עם כל זה, מה שהיה לו קשה מאד היה "על אודות בנו" שהוא היות בנו בעיניו והיא קראתו בנה:
(יב) על כן השיב לו הוא יתברך "אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך", לא בלבד על גרושיהם כי אם גם על מה שאמרה כי בנה יקרא ושלא יירש כו', "כל" מה שתאמר שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע לירש, כראיה שלה, ואם כן בנה יקרא ולא בנך:
(יג) וגם שיקרא "בן האמה" יועיל לו זכותך כי "לגוי" גדול "אשימנו, כי" בצד מה "זרעך הוא":ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כא ט.
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר ... מְצַחֵק
(אילן סנדובסקי)
מתי זה קרה?
ישמעאל היה מבוגר ב-14 שנים מיצחק.
אחרי גמילתו של יצחק מיניקה וחיתולים יצחק היה לפחות כבן 3. כלומר, ישמעאל הוא כבן 17 (זה הגיל שבו יוסף נשלח ללכת לבד מחברון לשכם).
קשה להאמין שהכתוב יפנה לישמעאל בן ה-17 כ-'ילד על שכמה' של הגר, ככתוב: "ויִַּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם ויִַּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד ויְַשַׁלְּחֶהָ" (ביאור:בראשית כא יד). עם-זאת, מהמשפט לא ברור שהגר לקחה את ישמעאל על שכמה בנוסף ללחם ולמים. בהמשך ישמעאל מכונה נער, שזה מתייחס לגיל מבוגר יותר מהכינוי ילד שניתן לו בתחילת הסיפור, ככתוב: "ויִַּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת קוֹל הַנַּעַר" (ביאור:בראשית כא יז). מכאן נסיק שישמעאל היה בן 13-17, בטווח הגילאים שבין ילד לנער.
- כידוע, מקובל שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ולכן אין זה מחייב ששרה דרשה מאברהם לגרש את ישמעאל אחרי משתה הגמילה של יצחק.
מתי שרה גירשה את ישמעאל?
בבקשת הגרוש שרה מציינת את שמו של בנה - "יִצְחָק", ככתוב: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹאּת וְאֶת בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹאּת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (ביאור:בראשית כא י). כלומר, הגירוש הוא לאחר ששרה ידעה את שמו של יצחק.
- מתי שרה למדה את שמו של יצחק?
אברהם ידע את שמו של בנו לאחר שאלוהים הודיע לו: "שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ, יִצְחָק" (ביאור:בראשית יז יט). ולאחר ביקור המלאכים גם שרה ידעה זאת, ואפשרי שאברהם אמר לה את שם התינוק. מכאן אפשרי ששרה דרשה לגרש את ישמעאל:
- בסדר הכרונולוגי של הפסוקים – לאחר שיצחק נגמל והיה כבן 3, וישמעאל היה כבן 17,
- לאחר המילה של יצחק, כאשר יצחק קיבל את שמו. אז ישמעאל היה כבן 14, כשנה לאחר ברית המילה שלו שנערכה כאשר הוא היה בן 13 (ביאור:בראשית יז כה).
- לאחר ששרה שמעה שהיא תלד, זמן קצר לאחר המילה של אברהם וישמעאל, ואז ישמעאל היה כבן 13.
ייתכן ששרה דרשה שאברהם יגרש ישמעאל עוד לפני שהיא נכנסה להריון. שרה האמינה באלוהים שיהיה לה בן ושהבן יגדל בהצלחה, כדברי אלוהים "היפלא דבר מאדוני". ,לכן היא דרשה שאברהם יגרש את ישמעאל לאלתר. אברהם היסס וכעס. זה הראה שהוא לא האמין שהיא תיכנס להיריון, ולכן אלוהים פקד עליו: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ, כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (ביאור:בראשית כא יב). אברהם לא היה יכול להגיד לאלוהים שהוא לא מאמין לו, ולכן הוא רוצה לחכות להריון, ללידה, או לגמילה.
מְצַחֵק
כתוב ששרה ראתה את ישמעאל "מְצַחֵק".
- לא נאמר שיצחק היה אתו.
- לא נאמר עם מי הוא היה "מְצַחֵק".
- לא נאמר מתי זה קרה. זה היה יכול להיות זמן קצר לאחר ברית המילה שלו, כאשר הוא ואברהם סבלו מכאבים והתעסקו בפצע שלהם, וזה כאב ודיגדג לישמעאל.
"מְצַחֵק" - מנסה להצחיק.
- על לוט נאמר: "ויְַהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו" (ביאור:בראשית יט יד) – כלומר, חתניו חשבו שלוט הוא משוגע שמנסה להצחיק אותם.
- על יצחק נאמר: "ויַַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית כו ח) – כלומר, יצחק ניסה להצחיק את רבקה אשתו אותה הוא הציג כאחותו, ומזה אבימלך הבין שהם לא אח ואחות.
- אשת פוטיפר האשימה את יוסף באומרה: "רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ" (ביאור:בראשית לט יד) - כלומר לעשות מאיתנו צחוק בלי קשר למגע מיני, כי בהמשך היא אומרת שהיא סרבה לבקשתו לשכב עימה.
למרות שנאמר שישמעאל היה "מְצַחֵק", אין לזה שום קשר לשמו של יצחק.
המילה "מְצַחֵק" מופיעה 4 פעמים בבראשית. אין ספק שבסיפור לוט אין הכוונה למגע אינטימי בין לוט לחתניו. בסיפור רבקה אפשרי שיצחק הצחיק את רבקה בלי מגע, למרות שאולי היה מגע. בסיפור של גירוש ישמעאל אי-אפשר לדעת מדוע ישמעאל צחק או הצחיק.
מה ישמעאל עשה
- אברהם אהב את ישמעאל מאוד. הוא לא חשב שישמעאל מתנהג בהתנהגות שאינה ראויה לבנו, שקיבל את ברכת אלוהים: "הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, בִּמְאֹד מְאֹד: שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד, ונְּתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (ביאור:בראשית יז כ). אברהם לא רצה לגרש את ישמעאל.
- שרה לא הסבירה לאברהם מה ישמעאל עשה, אלא רק דרשה: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹאּת וְאֶת בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹאּת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (ביאור:בראשית כא י). ייתכן שהצחוק הזה לא היה חמור, ושאברהם היה מסרב לקבל את ההסבר הזה, או לחלופין, ייתכן שאברהם עצמו השתתף בצחוקו של ישמעאל וזאת היתה הסיבה ששרה רצתה לנתק את ישמעאל מאברהם.
- שרה לא רצתה לרכל על ישמעאל ולהסביר את חטאו לאברהם, והיא גם מגרשת את הגר שלא עשתה דבר רע.
- שרה היתה מגרשת את ישמעאל גם אם הוא לא היה עושה דבר. היא פשוט לא רצתה תחרות לבנה או הפרעה בחינוך שלו.
למרות שהפרושים נוהגים לטעון שישמעאל התעסק עם יצחק הפעוט בצורה מינית, אין להסבר הזה שום בסיס בכתוב, וייתכן שהפרוש הזה נבע משנאה וכעס נגד הישמעאלים או להצדיק את הגרוש.[1]
וַתֵּרֶא שָׂרָה
עד עתה שרה לא שמה לב לישמעאל. אך עכשיו לפתע היא ראתה משהו וזה לא מצא חן בעיניה. היא ראתה משהו שמסוכן ליצחק ולחינוכו. היא ראתה שהבן הגדול של אברהם יפגע בזאטוט. היא ראתה שהיחסים של יצחק עם אברהם לא יתפתחו כל עוד ישמעאל נמצא במחנה. היא ראתה שאברהם אוהב את ישמעאל.
וכמו רבקה אחריה, היא אזרה תעוזה וקבעה לבעלה: "גָּרֵשׁ" אותו. למרות שאברהם כעס מאוד, אלוהים פקד עליו: "שְׁמַע בְּקֹלָהּ: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (ביאור:בראשית כא יב). יצחק לבטח זכר את המאורע הזה כאשר רבקה בחרה, בניגוד להחלטתו, את יעקב להיות נושא הברכה. ניתן להסיק שאברהם לא ראה ולא הבין מה קורה פה. למעשה קיימת אפשרות שישמעאל ואברהם צחקו ביניהם, ולמעשה היו חברים טובים מאוד.
ייתכן שהכעס של שרה היה נגד אברהם שלא הבין ש-"בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". משמע שהגיע זמן: לא לחסוך אותו את ישמעאל לעצמו, לשחרר את ישמעאל למדבר, להקריב את ישמעאל לאדוני ושאדוני ישמור וידאג לו.[2]
הערות שוליים
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כא ט"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.