ביאור:בראשית כא ט
בראשית כא ט: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כא ט.
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר ... מְצַחֵק
עריכה(אילן סנדובסקי)
מתי זה קרה?
עריכהישמעאל היה מבוגר ב-14 שנים מיצחק.
אחרי גמילתו של יצחק מיניקה וחיתולים יצחק היה לפחות כבן 3. כלומר, ישמעאל הוא כבן 17 (זה הגיל שבו יוסף נשלח ללכת לבד מחברון לשכם).
קשה להאמין שהכתוב יפנה לישמעאל בן ה-17 כ-'ילד על שכמה' של הגר, ככתוב: "ויִַּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם ויִַּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד ויְַשַׁלְּחֶהָ" (ביאור:בראשית כא יד). עם-זאת, מהמשפט לא ברור שהגר לקחה את ישמעאל על שכמה בנוסף ללחם ולמים. בהמשך ישמעאל מכונה נער, שזה מתייחס לגיל מבוגר יותר מהכינוי ילד שניתן לו בתחילת הסיפור, ככתוב: "ויִַּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת קוֹל הַנַּעַר" (ביאור:בראשית כא יז). מכאן נסיק שישמעאל היה בן 13-17, בטווח הגילאים שבין ילד לנער.
- כידוע, מקובל שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ולכן אין זה מחייב ששרה דרשה מאברהם לגרש את ישמעאל אחרי משתה הגמילה של יצחק.
מתי שרה גירשה את ישמעאל?
בבקשת הגרוש שרה מציינת את שמו של בנה - "יִצְחָק", ככתוב: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹאּת וְאֶת בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹאּת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (ביאור:בראשית כא י). כלומר, הגירוש הוא לאחר ששרה ידעה את שמו של יצחק.
- מתי שרה למדה את שמו של יצחק?
אברהם ידע את שמו של בנו לאחר שאלוהים הודיע לו: "שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ, יִצְחָק" (ביאור:בראשית יז יט). ולאחר ביקור המלאכים גם שרה ידעה זאת, ואפשרי שאברהם אמר לה את שם התינוק. מכאן אפשרי ששרה דרשה לגרש את ישמעאל:
- בסדר הכרונולוגי של הפסוקים – לאחר שיצחק נגמל והיה כבן 3, וישמעאל היה כבן 17,
- לאחר המילה של יצחק, כאשר יצחק קיבל את שמו. אז ישמעאל היה כבן 14, כשנה לאחר ברית המילה שלו שנערכה כאשר הוא היה בן 13 (ביאור:בראשית יז כה).
- לאחר ששרה שמעה שהיא תלד, זמן קצר לאחר המילה של אברהם וישמעאל, ואז ישמעאל היה כבן 13.
ייתכן ששרה דרשה שאברהם יגרש ישמעאל עוד לפני שהיא נכנסה להריון. שרה האמינה באלוהים שיהיה לה בן ושהבן יגדל בהצלחה, כדברי אלוהים "היפלא דבר מאדוני". ,לכן היא דרשה שאברהם יגרש את ישמעאל לאלתר. אברהם היסס וכעס. זה הראה שהוא לא האמין שהיא תיכנס להיריון, ולכן אלוהים פקד עליו: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ, כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (ביאור:בראשית כא יב). אברהם לא היה יכול להגיד לאלוהים שהוא לא מאמין לו, ולכן הוא רוצה לחכות להריון, ללידה, או לגמילה.
מְצַחֵק
עריכהכתוב ששרה ראתה את ישמעאל "מְצַחֵק".
- לא נאמר שיצחק היה אתו.
- לא נאמר עם מי הוא היה "מְצַחֵק".
- לא נאמר מתי זה קרה. זה היה יכול להיות זמן קצר לאחר ברית המילה שלו, כאשר הוא ואברהם סבלו מכאבים והתעסקו בפצע שלהם, וזה כאב ודיגדג לישמעאל.
"מְצַחֵק" - מנסה להצחיק.
- על לוט נאמר: "ויְַהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו" (ביאור:בראשית יט יד) – כלומר, חתניו חשבו שלוט הוא משוגע שמנסה להצחיק אותם.
- על יצחק נאמר: "ויַַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית כו ח) – כלומר, יצחק ניסה להצחיק את רבקה אשתו אותה הוא הציג כאחותו, ומזה אבימלך הבין שהם לא אח ואחות.
- אשת פוטיפר האשימה את יוסף באומרה: "רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ" (ביאור:בראשית לט יד) - כלומר לעשות מאיתנו צחוק בלי קשר למגע מיני, כי בהמשך היא אומרת שהיא סרבה לבקשתו לשכב עימה.
למרות שנאמר שישמעאל היה "מְצַחֵק", אין לזה שום קשר לשמו של יצחק.
המילה "מְצַחֵק" מופיעה 4 פעמים בבראשית. אין ספק שבסיפור לוט אין הכוונה למגע אינטימי בין לוט לחתניו. בסיפור רבקה אפשרי שיצחק הצחיק את רבקה בלי מגע, למרות שאולי היה מגע. בסיפור של גירוש ישמעאל אי-אפשר לדעת מדוע ישמעאל צחק או הצחיק.
מה ישמעאל עשה
עריכה- אברהם אהב את ישמעאל מאוד. הוא לא חשב שישמעאל מתנהג בהתנהגות שאינה ראויה לבנו, שקיבל את ברכת אלוהים: "הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, בִּמְאֹד מְאֹד: שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד, ונְּתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (ביאור:בראשית יז כ). אברהם לא רצה לגרש את ישמעאל.
- שרה לא הסבירה לאברהם מה ישמעאל עשה, אלא רק דרשה: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹאּת וְאֶת בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹאּת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (ביאור:בראשית כא י). ייתכן שהצחוק הזה לא היה חמור, ושאברהם היה מסרב לקבל את ההסבר הזה, או לחלופין, ייתכן שאברהם עצמו השתתף בצחוקו של ישמעאל וזאת היתה הסיבה ששרה רצתה לנתק את ישמעאל מאברהם.
- שרה לא רצתה לרכל על ישמעאל ולהסביר את חטאו לאברהם, והיא גם מגרשת את הגר שלא עשתה דבר רע.
- שרה היתה מגרשת את ישמעאל גם אם הוא לא היה עושה דבר. היא פשוט לא רצתה תחרות לבנה או הפרעה בחינוך שלו.
למרות שהפרושים נוהגים לטעון שישמעאל התעסק עם יצחק הפעוט בצורה מינית, אין להסבר הזה שום בסיס בכתוב, וייתכן שהפרוש הזה נבע משנאה וכעס נגד הישמעאלים או להצדיק את הגרוש.[1]
וַתֵּרֶא שָׂרָה
עריכהעד עתה שרה לא שמה לב לישמעאל. אך עכשיו לפתע היא ראתה משהו וזה לא מצא חן בעיניה. היא ראתה משהו שמסוכן ליצחק ולחינוכו. היא ראתה שהבן הגדול של אברהם יפגע בזאטוט. היא ראתה שהיחסים של יצחק עם אברהם לא יתפתחו כל עוד ישמעאל נמצא במחנה. היא ראתה שאברהם אוהב את ישמעאל.
וכמו רבקה אחריה, היא אזרה תעוזה וקבעה לבעלה: "גָּרֵשׁ" אותו. למרות שאברהם כעס מאוד, אלוהים פקד עליו: "שְׁמַע בְּקֹלָהּ: כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (ביאור:בראשית כא יב). יצחק לבטח זכר את המאורע הזה כאשר רבקה בחרה, בניגוד להחלטתו, את יעקב להיות נושא הברכה. ניתן להסיק שאברהם לא ראה ולא הבין מה קורה פה. למעשה קיימת אפשרות שישמעאל ואברהם צחקו ביניהם, ולמעשה היו חברים טובים מאוד.
ייתכן שהכעס של שרה היה נגד אברהם שלא הבין ש-"בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". משמע שהגיע זמן: לא לחסוך אותו את ישמעאל לעצמו, לשחרר את ישמעאל למדבר, להקריב את ישמעאל לאדוני ושאדוני ישמור וידאג לו.[2]
הערות שוליים
עריכה