ביאור:בראשית כא יד
בראשית כא יד: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כא יד.
וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ עריכה
כל אחד יכול לראות את המחזה המזעזע הזה. אברהם בשקדנות מכין מים ולחם, ללא שירה ובלא שמחה, אברהם לא בכה, לא הסביר ולא ניחם את ישמעאל. אברהם משלח את ישמעאל ללא ברכה, (יצחק ברך את יעקב בהפרדם) חיבוקים ונשיקות כפי שעשה לבן בהפרדו מבנותיו ונכדיו (ביאור:בראשית לב א).
וכך הם יצאו, ילד כבן 14 ואמו, ללא מפה, כסף, עבדים או רכוש. "לכו, ואלוהים ישמור עליכם," אברהם אמר. אולם זאת בדיוק היתה פקודת שרה ואלוהים. לאברהם אסור היה לשנות דבר.
זאת היתה עקדת ישמעאל - ישמעאל היה צריך לעבור חווית מוות, לגלות את אלוהים ולהאמין בו.
וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ עריכה
ברור שאברהם שם על שכמה של הגר את הלחם והמים שהוא נתן לה. מדוע הגר לא העמיסה את הצידה על גבה בכוחות עצמה? כנראה זה היה כבד ואברהם עזר לה.
למה אברהם לא העמיס מים גם על ישמעאל? ישמעאל היה לפחות נער בן 13, ובהמשך ישמעאל נעשה לוחם בקשת והיה בריא וחזק, ככתוב: "יֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר, ויְַהִי רֹבֶה קַשָּׁת" (ביאור:בראשית כא כ)
מהמשפט לא ברור אם אברהם שם את הילד על שכמה של הגר או שאחרי המילה "שִׁכְמָהּ" יש פסיק, ואברהם רק נתן "אֶל הָגָר ... אֶת הַיֶּלֶד", נתן 'אל הגר' ולא 'על הגר'.
האם משתמע מהפסוק שישמעאל סירב ללכת ושאברהם העמיס אותו על אמו ופקד עליה לקחת אותו ולהסתלק? בכל אופן, כנראה כאשר כלו המים הגר הרימה ולקחה את ישמעאל על שכמה, וכך בהמשך היא השליכה "אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם" (ביאור:בראשית כא טו).
וַיִּתֵּן עריכה
ישמעאל היה רכושו של אברהם, אם כבן אמתו או כבנו. לא ברור אם לאחר שישמעאל נגמל היה מגע בין ישמעאל ואמו, שהיתה שפחה אצל שרה.
כאשר שרה אמרה: 'גרש את האמה', היא למעשה שחררה את הגר מעבדותה.
כאשר אברהם נתן את ישמעאל להגר הוא ניתק את הבעלות שלו על ישמעאל והעביר את הילד לרשותה של הגר. השימוש במילים "שָׂם עַל שִׁכְמָהּ" מראה שהוא כפה את הבעלות עליה. ייתכן שהגר הבינה שהיא מגורשת בגלל בנה. ייתכן שהגר לא רצתה לעזוב וללכת למדבר, מה שיחשוף אותה למוות מצמא או לחטיפה ועינויים. ייתכן שהיא לא רצתה את ישמעאל, ולכן נאמר: "ותַַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד" (ביאור:בראשית כא טו), במשמעות: 'ותזרוק את הילד הזר לה בחוסר זהירות', בניגוד ל-'תניח בעדינות את בנה'. לכן אחר כך המלאך אמר לה: "וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ" (ביאור:בראשית כא יח). כלומר, 'התנהגי כאמו, אחרת גורלך יחרץ'.
וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע עריכה
הגר תעתה במדבר. אלוהים רצה להחליש ולייאש אותה לפני שיביא אותה ליד באר.
קשה להבין מה קרה שם. כאשר אדם הולך במדבר הוא מחפש סימנים כמו גללי צאן או שביל דרוך על מנת להתמצא במקום. הליכה על שביל לבטח תוביל למקום ישוב או למים. דרך אחרת היא ללכת לאורך נתיב של נחל ולנסות למצוא בורות מים לאורך הנחל היבש. הגר זכרה את הבאר לחי רואי ואפשרי שהיא ניסתה להגיע לבאר כדי לחכות על העין לשיירה. ייתכן שהגר הלכה לאיבוד כי הגיעה לפיצול בנחל וטעתה בבחירה. אולם למעשה הגר לא טעתה והגיעה לבאר, אלא רק שמרוב ייאוש היא חשבה שטעתה והפסיקה לחפש. כאשר אדם מפסיק להיאבק, זה סופו.[1]
השוואה: עקדת ישמעאל ועקדת יצחק עריכה
- פקודת הריגה: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת בְּנָהּ" (בראשית כא י); - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - "קַח נָא אֶת בִּנְךָ ... וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה" (בראשית כב ב)
- אברהם מבצע את הפקודה בקפדנות ללא תגובה נפשית: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר"; - - - "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ ... וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה" (בראשית כב ג).
- הגר ואברהם משוטטים למקום שאלוהים הכין: "וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר" (בראשית כא יד); - - - - - - - - - - - - - - - - - - "וַיָּבֹאוּ, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים" (בראשית כב ט)
- הבן נעקד למוות: "וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם ... כִּי אָמְרָה, אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד" (בראשית כא טז); - - - - "וַיַּעֲקֹד, אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ" (בראשית כב ט).
- המלאך מופיע להציל את הבן: "וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם" (בראשית כא יז); - - - - - - - - - - - - - - - - - "וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה, מִן הַשָּׁמַיִם" (בראשית כב יא).
- באורח פלא המצב משתנה והבן ניצל ממות: "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם" (בראשית כא יט); - - - - - - - "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל ... נֶאֱחַז" (בראשית כב יג).
- המלאך מברך את הבן: "וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ: כִּי לְגוֹי גָּדוֹל, אֲשִׂימֶנּוּ" (בראשית כא יז); - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם" (בראשית כב יז)
- ההורה מביא בת זוג לבן: הגר הביאה אישה לישמעאל ממצרים - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - אברהם שלח את עבדו להביא אישה לבנו מחרן.
מההשוואה ניתן לראות ששני המקרים דומים מאוד.
מטרת אלוהים היתה לחנך את הבן, העולה לקורבן, לאמונה באלוהים.
לאחר שהנער איבד את כל תקוותיו, בדרך פלא הופיעה ישועה וברכה. היה על הנער ללמוד את דרך אלוהים ולהאמין בו בכל לבבו ונפשו כדי להינצל.
קיימים בכל זאת מספר הבדלים:
- יצחק שאל "וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה" (ביאור:בראשית כב ז). ישמעאל לא שאל: 'האם אלוהים יציל אותנו?'
- יצחק ידע מה קורה ושאלוהים סיפק איל במקומו. ישמעאל לא היה מודע איך קרה שהוא ניצל ממוות כי הוא אולי היה מחוסר הכרה תחת השיח או היה עסוק בבכי. לא נאמר שישמעאל ראה או שמע את המלאך, גם לא שהוא ראה את הבאר.
- אלוהים הוא זה שבחר את רבקה כאישה ליצחק, לאחר שרבקה עברה בהצלחה בחינה והשקתה את העבד ואת גמליו. אלוהים עזב את ישמעאל ונתן להגר לקחת "לוֹ ... אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ביאור:בראשית כא כא).
- עד כמה שידוע לנו, תמו השיחות בין אלוהים וישמעאל.
כפילויות בתורה עריכה
שליחת בנים לגורלם ושאלוהים יעשה בהם כרצונו:
- אלוהים פקד על אברהם לצאת מחרן: "לֶךְ לְךָ" (ביאור:בראשית יב א) - בחינת כניסה לאברהם.
- אברהם מגרש את לוט: "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי" (ביאור:בראשית יג ט) - תפקידו של לוט בכנען נגמר. אלוהים הציל את לוט והביא לו בנים יורשים.
- אברהם מגרש את ישמעאל: "ויְַשַׁלְּחֶהָ" (ביאור:בראשית יז יד) – אלוהים בחן את ישמעאל כדי להחליט אם להעניק לישמעאל את הברכה.
- אברהם לוקח את יצחק לעקדה: "ויֵַּלְכו שְּׁנֵיהֶם, יַחְדָּו" (ביאור:בראשית כב ח) – אלוהים בחן את יצחק כדי לוודא שיצחק ראוי לקבל את הברית בין אדוני לאברהם.
- אברהם שולח את העבד להביא אישה ליצחק: "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה" (ביאור:בראשית כד ד) "המלאך ... " – אברהם הטיל על אלוהים את האחריות למציאת אישה טובה ליצחק.
- יצחק שולח את עשו להביא ציד כדי לראות אם אלוהים יברך את עשו בציד מוצלח: "וְצֵא הַשָּׂדֶה" (ביאור:בראשית כז ג) - זאת בחינת כניסה לראות אם אלוהים יזמן לעשו איל כפי שהוא זימן איל ליצחק בעקדתו.
- יצחק שולח את יעקב בחוסר כל ללבן, שאלוהים ידאג לו: "קוםּ לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם" (ביאור:בראשית כח ב) - זאת בחינה לראות אם אלוהים ישמור על יעקב, ואם יעקב יחזור ברכוש גדול ומשפחה גדולה.
- אלוהים פקד על יעקב לצאת מחרן: "שׁובּ אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ ולְּמוֹלַדְתֶּךָ" (ביאור:בראשית לא ג) - זאת בחינה ליעקב לראות אם הוא יהיה נאמן לאדוני ויעזוב את ביתו בחרן.
- יעקב שולח את יוסף: "לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ" (ביאור:בראשית לז יד). יעקב לא הבין שהוא עשה זאת מרצון אלוהים, ושיוסף לא היה צריך לחזור. זאת בחינה ליוסף, שלמרות הצרות הבין והאמין באדוני, כדבריו: "אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶהּ, לְהַחֲיֹת עַם רָב" (ביאור:בראשית נ כ).
- יעקב שולח את הבנים למצרים: "רְדו שָּׁמָּה וְשִׁבְרו לָּנו מִּשָּׁם" (ביאור:בראשית מב ב).
- יוכבד, אמו של משה, לקחה תיבת גומא "ותַָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד, ותַָּשֶׂם בַּסּוףּ עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (שמות ב ג]]). כוונתה היתה שאלוהים ישמור עליו ויכוון את דרכו.
עקרות כדי להתאים את זמן הלידה לצרכיו של אלוהים:
- שרה היתה עקרה (ביאור:בראשית יא ל) עד שאברהם היה מוכן לגדל את יצחק.
- רבקה היתה עקרה (ביאור:בראשית כה כא) עד שבניו של אברהם מקטורה גדלו והיו מוכנים לגירוש שלהם.
- רחל היתה עקרה ([[ביאור:בראשית כט לא) כדי שיוסף יהיה הקטן באחים, בן זקונים אהוב ליעקב, והתנהגותו תיצור מתח במשפחה.
נשים שפוקדות על בעליהן וקובעות את גורל עמנו:
- שרה אמרה לאברהם: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹאּת, וְאֶת בְּנָהּ" (ביאור:בראשית כא י) כדי שישמעאל לא ישפיע על גידולו של יצחק.
- רבקה מכוונת את יצחק לעשות את רצונה, ואומרת לו: "אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה, מִבְּנוֹת הָאָרֶץ, לָמָּה לִּי חַיִּים" (ביאור:בראשית כז מו) כדי להפריד את יעקב ממשפחתו ולאפשר לאלוהים לחנך אותו.
אנשים שפינו את כנען עבור אברהם וזרעו, וכנראה אלוהים הבטיח להם נחלה לזרעם:
- לוט נפרד מאברהם ויצא מכנען לעבר הירדן. בהמשך הוא עלה להר וזרעו קיבל את עמון ומואב לנחלה.
- ישמעאל נפרד מאברהם ויצחק ויצא מכנען למדבר פארן שם היתה לו נחלה: "מֵּחֲוִילָה עַד שׁורּ, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה, אַשּׁורָּה" (ביאור:בראשית כה יח).
- עשו יצא מכנען להר שעיר שזה אדום, ושם הוא קיבל את נחלתו (ביאור:בראשית לב ד).
ניסיון להגן על חיים בהצגת האישה כאחות.
- אברהם במצרים (ביאור:בראשית יב יג). שרה אמרה שהיא אחותו.
- אברהם בגרר (ביאור:בראשית כ ב). שרה אמרה שהיא אחותו.
- יצחק בגרר (ביאור:בראשית כו ז). יצחק אמר שרבקה היא אחותו.