פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית כא ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית כא ג: "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק."



וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ ... יִצְחָקעריכה

כאשר אלוהים הודיע לאברהם שייוולד לו בן, אברהם נפל "עַל פָּנָיו, ויִַּצְחָק" (ביאור:בראשית יז יז) בחוסר אימון או שמחה. צחוקו של אברהם הוא מקור שמו של בנו, ואלוהים ציין: "שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ, יִצְחָק" (ביאור:בראשית יז יט). אלוהים הבטיח לבן המסוים הזה בלבד: "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק, אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶהּ בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת" (ביאור:בראשית יז כא). כל בן אחר שייוולד לשרה לא ייחשב כנושא הברית שהובטחה לאברהם ולבנו יצחק. על סמך ההצהרה הזו אברהם ידע שאלוהים לא יהרוג את יצחק בעקדה.

אברהם לא סיפר לשרה שאלוהים אמר לו שיולד לו בן משרה אשתו ושמו יהיה יצחק, ושרה לא ידעה שצחוקו של אברהם קבע את שם הילוד. מהעובדה ששרה צחקה בלבה ניתן להבין שאברהם לא סיפר לה ולא קיים יחסי מין איתה, ולכן אלוהים שלח את המלאך להודיע לשרה אישית (ביאור:בראשית יח יב). המלאך הדגיש ששרה צחקה כדי לשכנע את שרה שהוא שומע את מחשבותיה, וכדי לשכנע את אברהם ששרה שמעה (ביאור:בראשית יח טו).

שרה הכחישה שהיא צחקה ליכולתו של אלוהים וטענה שהמלאך משקר (ביאור:בראשית יח טו). היתה אפשרות ששרה תכעס על הנצחת הצחוק שלה בשמו של בנה, אולם ההפך קרה. כאשר התינוק נולד בשלום, שרה המאושרת השתמשה בשם של התינוק ואמרה: "צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים: כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי" (ביאור:בראשית כא ו). לכן שרה חשבה שצחוק שמחתה הוא המקור לשמו של יצחק, בעוד שלמעשה אלוהים העניק את השם ליצחק בגלל שאברהם צחק (ביאור:בראשית יז יז).

כך גם אברהם וגם שרה חשבו שמקור השם יצחק בא מהם והרגישו בעלות עליו.