ביאור:בראשית יז כ
בראשית יז כ: "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יז כ.
וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ
עריכהלוּ יִשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ
עריכהאברהם ביקש מאלוהים: "לו יִּשְׁמָעֵאל, יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (ביאור:בראשית יז יח). כוונתו לא היתה שישמעאל לא ימות, אלא שישמעאל ישרת את אדוני ויקבל את כל הברכה לעצמו. היינו, אין צורך ששרה תלד לאברהם בן נוסף. אברהם היה מרוצה מאוד מישמעאל ולא היה מעוניין לפגוע בו, ולכן ביקש מאלוהים שישמעאל יהיה יורשו.
אלוהים שמע את בקשתו של אברהם וענה: "אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן" (ביאור:בראשית יז יט). לאחר מכן, הוא גם הבטיח להעניק לישמעאל ברכה גדולה כדי להרגיע את אברהם.
הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד
עריכהברכתו של אברהם: "וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד" (ביאור:בראשית יז ו).
ברכתו של ישמעאל: "וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד".
ברכתו של יצחק: "וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" (ביאור:בראשית כו ד), ללא התוספת "בִּמְאֹד מְאֹד" וללא "אִם תּוכַּל, לִסְפֹּר אֹתָם" (בראשית טו ה). בנוסף, כאשר אלוהים חוזר שנית על הבטחתו ליצחק הוא אומר: "ובֵּרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ" (ביאור:בראשית כו כד), וגם כאן ללא התוספות "בִּמְאֹד מְאֹד" או אפילו "ככוכבי השמים".
ברכתו של אברהם אמורה להימשך דרך זרעם של ישמעאל ויצחק. עם זאת ניתן לראות שישמעאל קיבל יותר, כלומר, העם שיתפתח מזרעו של ישמעאל יהיה גדול יותר, וכן גם יימשך לזמן רב מאוד. אולם ישמעאל לא קיבל נחלה בכנען.
אי-קבלת נחלה בכנען הטיבה למעשה עם ישמעאל, הואיל וכך כל העולם פרט לכנען יהיה חופשי בשביל זרעו. כלומר, ישמעאל לא יצטרך להתאמץ כדי להחזיק בקרקע מסוימת, אלא הוא יהיה חופשי לנוע ולמצוא מקומות טובים יותר מבחינת פרנסה וביטחון. עם-זאת אלוהים לא מנע את כנען מישמעאל, ושמא זה מקור הצרות שלנו עד היום.
קשה להאמין שדברי אדוני כוונו גם למוחמד ולאסלאם שהופיעו כ-1,600 שנה מאוחר יותר, אבל מדהים שכך קרה עד היום.
אלוהים הבטיח את כנען אבל לא מנע מבני ישראל לצאת מארצם. אלוהים עשה מאמץ לקשור אותם לארץ בעזרת חוק שנת היובל וגאולת האדמה, אולם בני ישראל הגולים איבדו את רשימות הבעלות לחלקות האדמה והתרגלו לגור כבני ישראל בכל מקום בעולם.