ילקוט שמעוני על בראשית כא
<< · ילקוט שמעוני על בראשית · כא · >>
פסוק א
פרק כא
וה' פקד את שרה. זהו שאמר הכתוב: "וידעו כל עצי השדה", אלו הבריות, כמא דאת אמר: "כי האדם עץ השדה". "כי אני ה' השפלתי עץ גבוה", זה אבימלך, "כי עצור עצר". "הפרחתי עץ יבש", זה שרה. "אני ה' דברתי ועשיתי", לא כאלין דאמרין ולא עבדין; "דברתי", "למועד אשוב אליך", "ועשיתי", ויעש ה' לשרה כאשר דבר. "האנוש מאלוה יצדק", וכי אפשר לו לבשר ודם להיות צדיק יותר מבוראו? "הלא אם מעושהו יטהר גבר", וכי אפשר להיות טהור יותר מבוראו? מה אלישע אמר לשונמית? "למועד הזה כעת חיה את חובקת בן", מה כתיב שם? "ותהר ותלד בן למועד אשר דבר אליה אלישע". דבריו של בשר ודם מתקיימין, דבריו של הקב"ה על אחת כמה וכמה! וה' פקד את שרה.
"כי תאנה לא תפרח", זה אברהם, כמא דאת אמרת: "כבכורה בתאנה בראשיתה" וגו'. "ואין יבול בגפנים", זה שרה, כמא דאת אמר: "אשתך כגפן פוריה". "כחש מעשה זית", וכי אותם המלאכים שבשרו את שרה כחשים היו? "מעשה זית", האירו פניה כזית. "ושדמות לא עשה אוכל", אותן השדים לא עשו אוכל. "גזר ממכלה צאן", כמא דאת אמר: "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם". "ואין בקר ברפתים", כמא דאת אמר: "אפרים עגלה מלומדה". חזרה ואמרה שרה: מה אנא מובדא סברי מן בריי? חס ושלום, לית אנא מובדא סברי מן בריי, אלא "ואני בה' אצפה" וגו'. אמר לה הקב"ה: את לא אובדת סבריך, אף אנא לא מוביד סבריך, אלא וה' פקד את שרה. "יבש חציר נבל ציץ", יבש חצירו של אבימלך, נבל ציצו של אבימלך, "כי עצור עצר ה'". "ודבר אלהינו יקום לעולם", וה' פקד את שרה.
"לא איש אל ויכזב" וגו'. אמר רבי שמואל: פסוק זה לא ראשו סופו ולא סופו. ראשו "לא איש אל ויכזב" וגו', "ההוא אמר ולא יעשה" וגו'? אלא בשעה שהקב"ה גוזר להביא טובה לעולם, "לא איש אל ויכזב"; ובשעה שהוא גוזר להביא רעה לעולם, "ההוא אמר ולא יעשה". בשעה שאמר לאברהם: "כי ביצחק יקרא לך זרע", "לא איש אל ויכזב"; ובשעה שאמר לו: "קח נא את בנך" וגו', "ההוא אמר ולא יעשה". בשעה שאמר הקב"ה למשה: "פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים", "לא איש אל ויכזב"; ובשעה שאמר לו הקב"ה: "הרף ממני ואשמידם", "ההוא אמר ולא יעשה". בשעה שאמר הקב"ה לאברהם: "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי", "לא איש אל ויכזב"; ובשעה שאמר לו: "ועבדום וענו אותם", "ההוא אמר ולא יעשה". כשאמר: "למועד אשוב אליך" – "לא איש אל ויכזב", אלא וה' פקד את שרה.
וה' פקד את שרה כאשר אמר, מה שאמר לה באמירה; ויעש ה' לשרה כאשר דבר, מה שאמר לה בדיבור. וה' פקד את שרה כאשר אמר, על ידי מלאך; ויעש ה' לשרה כאשר דבר, מה שאמר לה הוא. ר' יהודה אומר: וה' פקד את שרה, ליתן לה בן; ויעש ה' לשרה כאשר דבר, לברכה בחלב. אמר לו ר' נחמיה: וכי כבר נתבשרה בחלב? אלא מלמד שהחזירה הקב"ה לימי נערותה. ר' אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא: נותן אני יראתה על כל אומות העולם, דלא יהו מונין לה וצווחין לה "עקרה". ר' יהודה בשם ריש לקיש: עיקר מטרין לא היה לה, וגלף לה הקב"ה עיקר מטרין.
אמר רבי אחא: הקב"ה בעל פקדונות. עמלק הפקיד אצל הקב"ה חבילות של קוצים, והחזיר לו הקב"ה חבילות של קוצים, שנאמר: "פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל"; שרה הפקידה אצלו מצוות ומעשים טובים, והחזיר לה הקב"ה מצות ומעשים טובים, וה' פקד את שרה. אמר רבי יצחק, אמר הקב"ה, כתיב: "ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע", וזאת שנכנסה לבית פרעה ולבית אבימלך ויצתה טהורה, אינו דין שתיפקד? אמר רבי יהודה בר רבי סימון, אף על גב דאמר רב הונא: מלאך הוא שממונה על התאוה, אבל שרה לא נצרכה לדברים הללו, אלא הקב"ה הוא בכבודו פקדה, שנאמר: וה' פקד את שרה.
וה' פקד את שרה, הוא וסנקליטין שלו. מה כתיב למעלה מן הענין? ויתפלל אברהם. משל למלך שהיה לו אוהב והיה מחבבו יותר מדאי, וכל מה שהיה אוהבו שואל ממנו היה עושה; וכיון שידעו כן, כל מי שהיה מבקש שררה היה בא אצלו והוא מבקש מן המלך והמלך עושה לו חפצו. ולאותו אוהב לא נתן שררה. אמרו לו בני פלטין שלו: אדונינו המלך, אוהבך זה מבקש לאחרים שררה ולנפשו אינו מבקש. אמר המלך: בדין הוא שאתן לו:
בראש השנה נפקדה שרה, רחל, חנה. מנלן? אמר ר' אלעזרף אתיא זכירה זכירה אתיא פקידה פקידה; כתיב ברחל: "ויזכור אלהים את רחל", וכתיב בה בחנה: "ויזכרה ה'", ואתיא זכירה זכירה מראש השנה דכתיב: "זכרון תרועה"; ואתיא פקידה פקידה; כתיב בה בחנה: "כי פקד ה' את חנה", וכתיב בה בשרה: וה' פקד את שרה.
כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי באגדה, עשה אזנך כאפרכסת. בל"ב מדות האגדה נדרשת. א' מרבוי, כיצד ברבוי? שלש לשונות, את אף גם. את לרבות כיצד? וה' פקד את שרה, אילו נאמר "פקד שרה" הייתי אומר: שרה לבדה נפקדה; כשהוא אומר "את", מלמד שכל העקרות נפקדו כמוה, וכן הוא אומר: "צחוק עשה" וגו'. כיוצא בו, "את פני מבין חכמה": אילו אומר "פני מבין", הייתי אומר לשעתו בלבד; כשהוא אומר "את", ריבה הכל לדורי דורות, וכן הוא אומר: "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון". גם לרבות כיצד? "גם צאנכם גם בקרכם קחו". אילו נאמר "צאנכם ובקרכם", הייתי אומר: לא נתן להם אלא צאנם ובקרם; כשהוא אומר "גם", ריבה, מלמד שנתן להם דורון משלו, לקיים מה שנאמר: "גם אתה תתן בידנו זבחים" וגו'. כיוצא בו אתה אומר: "ומתו גם שניהם"; אילו נאמר "שניהם", הייתי אומר: האשה שנתחייבה מיתה, ממתינין לה עד שתלד, תלמוד לומר "גם", לרבות את הוולד למיתה. אף לרבות כיצד? "ויקח את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו אף הוא ויכה את המים", מלמד שנעשו ניסים לאלישע בקריעת הירדן יותר מאליהו, שבפעם ראשונה היתה זכות שני צדיקים עומדת, ובשניה לא היה אלא זכות צדיק אחד. וכן הוא אומר: "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי"; אתה מוצא ח' מופתים ביד אליהו וי"ו מופתים באלישע. כיוצא בו: "אף ברי יטריח עב", מלמד שענני מטר קשין, והבורא מטריח עליהם להספיק. יכול שאין המטר יורד כל צרכו? תלמוד לומר "אף", ריבה:פסוק ב
ותהר ותלד שרה, הקיש עיבורה ללידתה: מה עיבורה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער. בן לזקניו, מלמד שהיה זיו איקונין שלו דומה לו.
למועד אשר דבר אותו אלהים. ר' יודן אמר: לתשעה חדשים נולד, שלא יהו אומרים: גרוף הוא מביתו של אבימלך. רבי חמא אמר: לשבעה שלמים שהם תשעה מקוטעים. רבי הונא בשם רבי חזקיה: בחצות היום נולד; נאמר כאן "מועד", ונאמר להלן "כבא השמש מועד צאתך ממצרים":פסוק ג
פסוק ד
פסוק ו
פסוק ז
"מושיבי עקרת הבית", זו שרה, "ותהי שרי עקרה". "אם הבנים שמחה", היניקה בנים שרה.
ותאמר מי מלל לאברהם. "מי דבר" אין כתיב כאן אלא "מי מלל", רמזו שהוליד למאה שנה. רבי פנחס בשם רבי חלקיה: קמותיו של אביהם היו יבשות ונעשו מלילות. רבי ברכיה בשם ר' לוי, את מוצא, כיון שילדה אמנו שרה את יצחק היו אומות העולם אומרים: חס ושלום לא ילדה שרה את יצחק, אלא הגר שפחת שרה היא ילדה אותו. מה עשה הקב"ה? ייבש דדי נשותיהן של אומות העולם, והיו מטרוניות באות ונושקות עפר רגליה של שרה ואומרים לה: עשי מצוה והיניקי בנים שלנו. שרה היתה צנועה יותר מדאי, אמר לה אברהם אבינו: שרה, אין זו שעת הצניעות אלא גלי את דדיך וקדש שמו של הקב"ה ושבי בשוק והיניקי בניהן, כדי שידעו הכל שהתחיל הקב"ה לעשות לנו ניסים. וגילתה דדיה והיו נובעות כשתי מעיינות והיו מטרוניות באות ומניקות את בניהם ממנה ואומרים: אין אנו כדאי להניק את בנינו מחלבו של יצחק. הדא הוא דכתיב: היניקה בנים, "היניקה בן" אין כתיב כאן אלא "בנים". רבנן ורבי אחא, רבנן אמרי: כל מי שבא לשם שמים נעשה ירא שמים. רבי אחא אמר: אף מי שלא בא לשם שמים, נתן לו ממשלה בעולם הזה; כיון שהפליגו עצמן בסיני ולא קבלו את התורה, נטלה מהם אותה הממשלה, הדא הוא דכתיב: "מוסר מלכים פתח" וגו':
ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה. וכמה בנים היניקה? תנא: אותו היום שגמל אברהם אבינו את יצחק בנו עשה משתה גדול, והיו אומות העולם אומרים: ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בננו הוא? ולא עוד, אלא שעשו משתה גדול כדי להעמיד דבריהם. מה עשה אברהם אבינו? עמד וזימן כל גדולי הדור, ואף שרה אמנו זימנה את נשותיהם, וכל אחת ואחת הביאה את בנה ולא הביאה מניקתה, נעשה נס ונתפתחו דדיה כשני מעינות והניקה את כולן. ועדיין אומרים: שרה בת תשעים שנה תלד, אברהם בן מאה שנה יוליד? מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם. באותה שעה אמרו: "אברהם הוליד את יצחק":פסוק ח
מאי דכתיב: ויגדל הילד? עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמול חסד לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין, נותנין לו לאברהם כוס של ברכה לברך, אומר: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. אומר ליצחק: טול וברך, אומר: איני מברך, שיצא ממני עשו. אומר ליעקב: טול וברך, אומר: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהם. אומר למשה: טול וברך, אומר: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי. אומר ליהושע: טול וברך, אומר: איני מברך, שלא זכיתי לבן, דכתיב: "נון בנו יהושע בנו". אומר לדוד: טול אתה וברך! ואומר: אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר: "כוס ישועות אשא" וגו':
ויגדל הילד ויגמל. שנגמל מיצר הרע ליצר טוב. ורבנן אמרי, שנגמל מחלבו. ויעש אברהם משתה גדול, גדול עולמים היה שם. "ויעש המלך משתה גדול", גדול עולמים היה שם, הדא הוא דכתיב: "כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב", בימי מרדכי ואסתר; "כאשר שש על אבותיך", בימי אברהם. דבר אחר: משתה גדולים היו שם, עוג וכל גדולי מלכות היו עמו. אמרו לו לעוג: לא היית אומר: אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד? אמר להם: ועכשיו מתנתו מה היא? לאו שפיפא היא? אי יהיב אנא אצבע עלויה פחיס יתיה. אמר לו הקב"ה: אתה מבזה על מתנתי? חייך שאתה רואה אלף אלפים ורבי רבבות יוצאים מבני בניו, ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידם, שנאמר: "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו". אמר ר' לוי: לא נדנדה עריסה תחלה אלא בביתו של אברהם אבינו, דאמר ר' יהושע בן מנחמה: אותם ל"ב מלכים שהרג יהושע כולם בביתו של אברהם אבינו היו במשתה. ולא ל"א היו? אלא כי ההיא דאמר ר' ברכיה ור' חלבו ור' פרנך משום ר' יוחנן: "מלך יריחו אחד", שאין ת"ל אחד, אלא הוא ואנטיקסר שלו.פסוק ט
פסוק יא
פסוק יב
כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. יש שומע ונשכר (כדכתוב ברמז ל"ג).
כי ביצחק יקרא לך זרע. ביצחק ולא כל יצחק. ביצחק, ב' תרין, במי שהוא מודה בשני עולמות:
אמר: "קונם שאיני נהנה לזרע אברהם", אסור בישראל ומותר באומות העולם. והאיכא ישמעאל? כי ביצחק יקרא לך זרע כתיב. והאיכא עשו? ביצחק ולא כל יצחק:פסוק יד
ויקח לחם וחמת מים. שכן דרך עבדים שהם שואבים מים בכדיהם.
שם על שכמה ואת הילד. בן י"ז שנה היה, ואת אמרת שם על שכמה? אלא מלמד שהכניסה בו שרה עין הרע, ומתוך כך חלה ונכנסה בו חמה ואכאביות. תדע לך שהוא כן, דכתיב: "ויכלו המים מן החמת", שכן דרך החולה להיות שותה בכל שעה:
וישכם אברהם וגו' ויקח לחם' וגו' וישלחה. בגט גרושין, ולקח את הרדיד וקשר במתניה לידע שהיא שפחה. ולא עוד, אלא שרצה לראות את ישמעאל בנו ולידע את הדרך אשר הלכו בה. בן י"ז שנה היה ישמעאל בצאתו מבית אביו, ובזכות אברהם אבינו לא חסרו המים מן החמת; וכיון שהגיע לפתח המדבר, התחילה תועה אחר עבודה זרה של בית אביה, ומיד חסרו המים, ועיפה נפשו של ישמעאל בצמא, והלך והשליך עצמו תחת חרולי המדבר להיות ישן עליו, ואמר: "אלהי אברהם אבי! יש לפניך תוצאות מות, קח את נפשי ולא אמות בצמא"; ונעתר לו, שנאמר: "כי שמע אלהים את קול הנער". ושם נפתח לו הבאר שנברא בין השמשות, והלכו ושתו ומלאו החמת, ומשם נשאו רגליהן והלכו כל המדבר עד שהגיעו למדבר פארן, ומצאו שם מוצאי מים וישבו. שלח ישמעאל ולקח לו אשה מבנות מואב, ועיישה היה שמה. לאחר ג' שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל, ונשבע לשרה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם. והגיע לשם בחצי היום, ומצא שם אשתו של ישמעאל. אמר לה: היכן הוא ישמעאל? אמרה ליה: הלך הוא ואמו להביא פירות ותמרים מן המדבר. אמר לה: תני לי מעט לחם ומעט מים כי עיפה נפשי מדרך המדבר. אמרה ליה אין לי לא לחם ולא מים. אמר לה: כשיבא ישמעאל תגיד לו את הדברים האלה ואמרי לו: חלף את מפתן ביתך, שאינה טובה לך ולא ראויה לך. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדברים, ובן חכם כחצי חכם, והבין ישמעאל ושלחה. שלחה אמו ולקחה לו אשה מבית אביה ופטימה שמה. ועוד לאחר ג' שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל, ונשבע לשרה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם, והגיע לשם בחצי היום, ומצא אשתו של ישמעאל וכו', עד מיד הוציאה ונתנה לו. עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה על בנו, ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב וממון וברכות. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר הזה, וידע ישמעאל שעד עכשיו רחמיו עליו כרחם אב על בנים:פסוק טו
פסוק טז
פסוק יז
פסוק יח
פסוק כ
פסוק כא
פסוק כב
פסוק כג
הואיל ואלהים עמך, השבעה לי אם תשקור לי ולניני ולנכדי, עד כאן רחמי האב על הבן, עד כאן לאחין השותפין. כתיב: "ואויבי חיים עצמו"; מה שנתן לאברהם לז' דורות, נתן לאבימלך לג' דורות. למה לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים? שעדיין נכדו קיים.
כחסד אשר עשיתי עמך. מה חסד עשה לו? "הנה ארצי לפניך", ולא קיבל.פסוק כה
והוכיח אברהם את אבימלך. כל אהבה שאין בה תוכחה אינה אהבה. תוכחה מביאה לידי שלום. כל שלום שאין עמה תוכחה אינו שלום.
על אודות המים אשר גזלו. איזהו גזלן? שהוא גוזל בפרהסיא, כמא דאת אמר: "ויגזלו כל אשר יעבור עליהם בדרך"; מה דרך בפרהסיא, אף גזל בפרהסיא. ר' שמעון בן יוחאי מייתי לה מהכא: "והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה"; מה פסח וחולה מומין שבגלוי, אף גזל בגלוי. ריש לקיש אמר: לפני עשרה גזלן. ר' תנחום אמר: לעולם אינו גזלן עד שיגזלנו מתחת ידו, שנאמר: "ויגזול את החנית מיד המצרי".פסוק כו
פסוק כז
פסוק ל
פסוק לג
ויטע אשל בבאר שבע. מלמד שנטע פרדס ונטע בו כל מיני מגדים. ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר פרדס, וחד אמר פונדק. בשלמא למאן דאמר פרדס, היינו דכתיב ויטע; אלא למאן דאמר פונדק, מאי "ויטע"? כדכתיב: "ויטע אהלי אפדנו".
ויקרא שם בשם ה' אל עולם. אל תקרי ויקרא אלא "ויקריא", מלמד שהקריא אברהם אבינו שמו של הקב"ה לכל עובר ושב. לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם? והלא ממי שלו כל העולם כלו אכלתם, הודו וברכו ושבחו למי שאמר והיה העולם:
רבי יהודה אומר: 'שאל', מה תשאל? ענבים תאנים רמונים. רבי נחמיה אומר: אשל, פונדק, אמר לו: 'שאל', מה תשאל? קופר חמר ביעין. ר' זעירא בשם ר' יהודה בר סימון: אשל זה סנהדרין, כמא דאת אמר: ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה. על דעתיה דרבי נחמיה דהוא אמר אשל פונדק, אברהם וכו':פסוק לד
ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. רבים מאותן שנים שעשה בחברון, שבחברון עשה כ"ה שנה ובגרר עשה כ"ו שנה:
<< · ילקוט שמעוני על בראשית · כא · >>