רשב"ם על בראשית כא

<< · רשב"ם על בראשית · כא · >>

(ו). צחוק: שמחה של תמהון:

(ז). ותאמר מי מלל לאברהם: כלומר ידעו ויבינו כל השומעים מי הוא האלהים שמלל לאברהם להיות לו בן משרה, כי הניקה בנים שרה אחרי זקנתה ולזקוניו של אברהם כי אין גדול כאלהים:

(ח). ויגמל: נבדל מן הדדים, כדכתיב בשמואל עד גמלך אותו:
ביום הגמל וגו': שעשה אז משתה כמו שמצינו בשמואל כאשר גמלתו הביאתו שילה וקרבנות עמו:

(ט). מצחק: שכבר גדל הרבה ולא רצתה לשהותו עוד פן ירצה להחזיק בירושת אביו עם יצחק:

(יב). יקרא לך זרע: בריתי שהקימותי לזרעך לתת להם את ארץ כנען כדכתיב כי גר יהיה זרעך וגו', על יצחק הבטחתיך:

(יד). ותתע במדבר באר שבע: לפיכך ויכלו המים מן החמת שאילו הלכה דרך ישר היה מספיק לה החמת מים שנתן לה אברהם עד המלון:

(טז). כמטחוי: כתרגומו:

(יז). באשר הוא שם: לפי שלא היתה רואה אותו שהרי נתרחקה מאותו מקום הוצרך לומר במקום אשר הוא שם נתן לו את המים:

(כ). רובה קשת: מושך בקשת, ושני גזרות הן וימררוהו ורבו וגם יסבו עלי רביו מלשון רבב כמו סובו מן סבב, שומו שמים מן שמם, דומו יושבי אי מן דממה דקה כולם נכפלים באות אחרונה, אבל רובה מגזרת רבה וכמו עשה בנה קנה שיאמר עושה בונה קונה:

(כא). במדבר פארן: כדכתיב והוא יהיה פרא אדם:

(כב). ויהי בעת ההיא: שנולד יצחק משרה וידע אבימלך ניסים שעשה לו הק' לכן באו עתה לכרות ברית עמו, וכן כל בעת ההיא צריך לפרש לפי המאורע:

(כג). ולנכדי: בן בני:

(כג). ויטע אשל: פרדס היה להתפלל שם: