קטגוריה:בראשית ב כב
נוסח המקרא
ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם
וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם.
וַיִּ֩בֶן֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים ׀ אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם׃
וַ/יִּבֶן֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים׀ אֶֽת־הַ/צֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽ/אָדָ֖ם לְ/אִשָּׁ֑ה וַ/יְבִאֶ֖/הָ אֶל־הָֽ/אָדָֽם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וּבְנָא יְיָ אֱלֹהִים יָת עִלְעָא דִּנְסֵיב מִן אָדָם לְאִתְּתָא וְאַיְתְיַהּ לְוָת אָדָם׃ |
אונקלוס (דפוס): | וּבְנָא יְיָ אֱלֹהִים יַת עִלְעָא דִּי נְסִיב מִן אָדָם לְאִתְּתָא וְאֵיתָהּ לְוַת אָדָם׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּבְנָא יְיָ אֱלֹהִים יַת עִלָאָה דְנָסַב מִן אָדָם לְאִיתְּתָא וְאַתְיָהּ לְוַת אָדָם: |
רש"י
"ויבן את הצלע לאשה" - להיות אשה כמו (שופטים ח) ויעש אותו גדעון לאפוד להיות אפוד
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַיִּבֶן אֶת הַצֵּלָע לְאִשָּׁה – לִהְיוֹת אִשָּׁה, כְּמוֹ (שופטים ח,כז): "וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִּדְעוֹן לְאֵפוֹד" – לִהְיוֹת אֵפוֹד.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ומזה תמצא שני מאמרות בבריאת אדם וחוה והם מכלל עשרה מאמרות פרטיים שתמצא במעשה בראשית חוץ מבראשית שהוא מאמר כללי ושני מאמרות אלו הן ויאמר אלהים נעשה אדם, ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, והבן זה כי המאמר בבריאת חוה מאמר עשירי הוא.
ויש שמונין עשרה מאמרות חמשה בשלשה ימים ראשונים וחמשה בשלשה אחרונים ולפי זה לא יהיה בכללן מאמר הנה נתתי לכם, אבל העיקר אצלנו כי בראשית מאמר הוא ונעשה אדם תשיעי ומאמר לא טוב עשירי ואין בכללן מאמר פרו ורבו ולא הנה נתתי לכם.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(כא – כה) למה נבראה חוה מצלעותיו ולא נבראה כשאר בע"ח. ולמה הפיל עליו תרדמה. ומז"ש זאת הפעם היל"ל זאת האשה עצם מעצמי. שמשמע שבא להוציא פעם אחר. ולמה לא קראה אדמה משם אדם. ועוד הלא בנקבות שאר בע"ח יאמר ג"כ פר פרה כבש כשבה הגם שלא נבראו מצלעות הזכר. ואיך הוציא מזה שיעזוב איש את אביו ואמו וכו'. ולמה לא התבוששו בהיותם ערומים. ומ"ש שניהם האדם ואשתו הוא לשון מיותר:
(כא - כב) "ויפל ה' אלהים תרדמה" היא השינה העמוקה כדי שלא ירגיש בכאב הפרוק, "ויקח אחת מצלעותיו" כי אדם וחוה נבראו דבוקים יחד זה בצד זה, כל אחד בצלע רעהו, והפריד ה' את חוה ובנה בנין גופה שתהיה ראויה להיות אשה, וע"כ לא אמר ויעש או ויצר כי כבר היתה עשויה, והוא כבונה בנין מאבנים שהאבנים כבר עשוים. וע"ד המושכל אחר שרצה ה' שאדם ישמש רק בשכל העיוני וחוה תשמש בשכל המעשי, וחלקו משכל המעשי ניתן לחוה, וע"כ אמרו חז"ל ויבן לשון בינה שנתן בינה באשה יותר מבאיש היינו בשכל המלאכותי, והיה צריך שירדם אדם אז שאז אין השכל העיוני פועל, וכשנפרדה חוה מגופו לא קבלה חלק משכל העיוני שנרדם אז רק משכל המעשי, וע"ז אמר ויסגור בשר תחתנה. שמלבד שיכוין שסגר מקום החתך, ירמוז כי הגם שנשמת אדם היתה נפרדת מגופו לגמרי כשכל הנפרד מחומר, שכלה של חוה היה סגור בבשר וקשור בחומריות יותר כדי שיוכל לעסוק במלאכה ובענינים חומריים:
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויבן ה' אלהים את הצלע. כוחלת אסור בשבת משום כותבת. גודלת ופוקסת משום בונה, דכתיב: ויבן את הצלע; מלמד שקילעה הקב"ה לחוה. ולא תעביר שרק על פניה, מפני שצובעת.
תמן תנינן: בת י"א שנה ויום אחד נדריה נבדקין, בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין, ובודקין כל י"ב שנה. בן י"ב שנה ויום אחד נדריו נבדקין, בן י"ג שנה ויום אחד נדריו קיימין, ובודקין כל י"ג שנה. קודם לזמן הזה, אף על פי שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו, אין נדריהן נדר ואין הקדשן הקדש. לאחר הזמן הזה, אף על פי שאמרו אין אנו יודעים לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו, נדריהן נדר והקדשן הקדש. אלו דברי רבי. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: דברים האמורים בתינוקת, בתינוק אמורים; דברים האמורים בתינוק, בתינוקת אמורים. אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבי? דכתיב: ויבן ה' אלהים את הצלע, מלמד שנתן הקב"ה בינה באשה יותר מבאיש. ואידך? ההוא מבעיא ליה לכדרבי שמעון בן מנסיא: ויבן ה' אלהים את הצלע, מלמד שקלעה הקב"ה לחוה וכו'. ור' אלעזר בר' שמעון מאי טעמא? מתוך שהתינוק מצוי בבית רבו, נכנסה בו ערמומית תחילה:
ויבן. קישטה ככלה והביאה לו. את סבור שמתחת חרוב אחד או מתחת שקמה אחת הביאה לו? אלא משקישטה בכ"ד מיני תכשיטין ואחר כך הביאה לו, הדא הוא דכתיב: "בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה" וגו', ועשה לו כתלים של זהב וקתדראות של אבנים טובות ומרגליות.
ויבן. התבונן מהיכן לבראותה. לא ברא אותה מן הראש, שלא תהא קלת ראש. ולא מן העין, שלא תהא סקרנית. ולא מן האוזן, שלא תהא צייתנית. ולא מן הפה, שלא תהא דברנית. ולא מן הלב, שלא תהא קנאתנית. ולא מן היד, שלא תהא משמשנית. ולא מן הרגל, שלא תהא פרסנית; אלא ממקום צנוע באדם, ואפילו הוא ערום, אותו מקום מכוסה, ועל כל אבר ואבר שהוא בורא היה אומר לה: אשה צנועה. ואף על פי כן, "ותפרעו כל עצתי": לא בראתי אותה מן הראש, ומקלת ראשה: "ותלכנה נטויות גרון". ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר: "ומשקרות עינים". ולא מן האוזן, והרי היא צייתנית, שנאמר: "ושרה שומעת". ולא מן הלב, והרי היא קנאתנית, שנאמר: "ותקנא רחל באחותה". ולא מן היד, והרי היא משמשנית, שנאמר: "ותגנב רחל". ולא מן הרגל, והרי היא פרסנית, שנאמר: "ותצא דינה בת לאה". ולא מן הפה, והרי היא דברנית, שנאמר: "ותדבר מרים".
ויביאה אל האדם. טובוי לקיריא דמלכא שושביניה.בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
ויביאה: ד' במסורה. "ויביאה אל האדם" (בראשית ב, כב); "ויביאה יצחק האהלה" (בראשית כד, סז); "ויביאה אל עיר דוד" (מ"א ג, א); "וישקוד ה' על הרעה ויביאה" (דניאל ט, יד), דקודם שנשא בת פרעה משל בעליונים, וזהו דוגמת אדם הראשון - שנטרד מן העליונים ע"י חוה, וביצחק היה בהיפך כי היא היתה במקום שרה, כן איתא במדרש:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ב כב.
וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם. |
-- בראשית ב, כב |
וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע
אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם
יש כלל מקובל: "דיברה תורה כלשון בני אדם", כלומר הכתוב נועד לאנשים פשוטים בלי לסבך אותם.
אין ספק שאלוהים לא היה יכול להסביר לעורכי התורה שבכל תא יש DNA מפותל כפול, והקוד הזה שולט על הווצרות העובר לאדם. אלוהים לא היה יכול להסביר שיש כרומוזום אחד מיוחד שנקרא X ואחר שנקרא Y. הגבר מיצר זרעים שהם הפרדה באמצע של כל הזוגות של הכרמוזומים שלו, וכך, בצורה דומה האישה מיצרת ביציות. ביצה של אישה תמיד מכילה רק X כרומוזום, כי לאישה יש שני X ואין לה Y. כדי ליצור תא מופרה זרע מהגבר חודר לביצת האישה. זרע של גבר יכול להכיל X או Y. כך התא שיווצר יהיה או XX (אישה) או XY (גבר).
לפי התאור הזה, לגבר יש XY, ולכן בטיפול גנטי מתאים אפשר להעביר שני זרעים של גבר, אחד שמכיל X ושני שמכיל X, ולשתול את זה ביחד עם מיטוכונדריה של הגבר, בתוך ביצה של חיה אחרת, שהחומר הגנטי המקורי הוסר ממנה, ולשתול את הביצה בחיה ולגדל נקבת-אדם.
- מגבר אפשר לעשות אישה, אבל מאישה אי אפשר לעשות גבר - כי אין לה Y!
אם היום יצטרכו לעשות דבר דומה, אפשר או לקחת מיטוכונדריה וזרעים מהגבר, או לקחת מח עצמות (מצלע לדוגמא) ולהשתמש בו כבסיס ליצור את התא הראשוני.
וַיִּבֶן יְהוָה
אלוהים היה יכול ליצור אישה חדשה כשם שהוא יצר את אדם. אולם סביר שאלוהים השתמש בגנים מקומיים, והשתיל מספר גנים מיוחדים שהעניקו חיים ארוכים לבני האדם, וייתכן שגם חוכמה ויכולת דיבור. במידה ואלוהים היה יוצר אישה חדשה מהגנים המקומיים, ומוסיף את הגנים המיוחדים, סביר שלא היה יוצאת נקבה בדיוק כמו אדם ואז שניהם היו מרוחקים יותר מדי מבחינה גנטית ולא היה להם ילדים. לפי הכתוב, מלאכי אלוהים, שנשאו גנים מיוחדים, שכבו עם בנות האדם ונולדו להם "הַנְּפִלִים" (בראשית ו ד). הדבר הזה הרגיז את אלוהים שהמלאכים מפזרים את הגנים שלו בבני האדם, כדברי אלוהים: "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר" (בראשית ו ג). אולם הנפילים האלה לא יכלו להביא ילדים כמותם בגלל המרחק הגנטי מבני אדם ומהמלאכים, וכך הנפילים האלה גם הם מתו במבול.
אלוהים בחוכמתו העדיף לקחת מח עצם, ורק להסיר את הY, ולהוסיף לו כרומוזום X. בצורה זאת אדם ואשתו היו למעשה תאומים זהים עם סט של כרומוזומים זהה, ולא תהיה סכנה שזרע אחד יכיל שגיאות והאישה תצא פגומה. וגם לא תהיה בעיה שהם לא יוכלו ליצור ילדים בגלל ריחוק גנטי.
וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע
אין ספק שאלוהים לא מתח את עצם-הצלע, ועיבד אותה לאישה עם שרירים, צינורות דם, עצבים ..., ונפח בה רוח חיים. פתרון כזה הוא חסר הגיון כאשר יש דרך פשוטה יותר. סביר שאלוהים הוציא מספר תאי מח העצם, העביר X כרומוזומים מתא לתא, אירגן שבכולם יהיו XX, ואז שתל אותם בחיה מתאימה. וכך נולדה לפחות תינוקת אישה אחת.
סביר שאדם התעורר תוך מספר שעות מההרדמה שלו, לאחר הניתוח של הסרת קטע של הצלע. אולם ייתכן שהוא ישן עשרים שנה, כדי שהוא לא יראה וידע איך אלוהים גידל את התינוקת לאישה. ייתכן שאלוהים יצר יותר מתינוקת אחת, ובחר את האישה המתאימה לאדם והאישה הסכימה לבחירתה. סביר שאלוהים הסביר לאדם שהאישה נוצרה מחתיכת הצלע שהוא לקח ממנו בזמן ההרדמה, ולכן אדם קורא לה בשם: "זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת" (ביאור:בראשית ב כג).
וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם
לאחר שהתינוקת נולדה, אלוהים גידל אותה מספר שנים. לאלוהים הזמן נראה קצר, כך נראה מהסיפור שהתינוקת גדלה לבגרות בזמן אפס. סביר שזה לא נכון. כאשר הגיע הזמן המתאים, לדעתו, אלוהים הציג את האישה לאדם. סביר שאדם כבר ראה מה חיות עושות, וסביר שהוא חיכה שאשתו תתבגר.
לפי הכתוב: "וַיְחִי אָדָם, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ; וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ, שֵׁת" (בראשית ה ג). שת נולד לאחר מות הבל (ביאור:בראשית ד כה), וסביר שהבל היה מעל גיל 20 במותו. כך נראה שאדם היה בגיל 110 שנים כאשר ילדו הראשון נולד מחווה. לא נאמר בת כמה היא היתה.
לפי הכתוב שת, הילד של אדם וחוה, היה "בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ" של אדם, הן אביו ואימו היו תאומים זהים, כך שיש סיכוי גבוה שהוא יהיה דומה להם, אבל לא יהיה זהה בגלל הגנים הרצסיבים.
וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם
כשם שנאמר על החיות: "וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם" (ביאור:בראשית ב יט), כך אלוהים מביא את האישה (היחידה) לפני האדם. אלוהים השאיר לאדם את הזכות לסרב כשם שהוא סרב לחיות. אדם בחר באישה ודבק בה, כי היא היתה 'בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ', אולם לא ברור מה היה קורה אם אדם היה מסרב. האם אלוהים היה כופה עליו, או מביא אישה אחרת.
לא נאמר שאלוהים שאל את האישה האם היא רוצה להיות אשתו של אדם. רק בהמשך לבן מיסד את החובה לקבל אישור מהאישה, ככתוב: "נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ" (ביאור:בראשית כד נז). ייתכן שאלוהים הראה לה את אדם בשנתו, והיא רצתה להיות עימו. ייתכן שהאישה היתה עדיין צעירה מאוד והיא התרגלה לחיות עם אדם, ולא כמו אדם שגודל על ידי המלאכים, ורצה בת זוג כמוהם.
לא בטוח שאדם ואשתו דבקו לבשר אחד כאשר אלוהים הביא אותה לאדם (ביאור:בראשית ב כג). המשפט "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" לא שייך לסיפור הן לאדם ואשתו לא היו הורים לעזוב. נראה שאדם ואשתו לא דבקו אחד בשני, כפי שרואים בהמשך שהאישה מסתובבת ומסתכלת על עץ הדעת לבדה, ומחליטה לאכול מהעץ בלי להתיעץ עם אדם ובלי שהוא יביע דעה על דברי הנחש. רק כאשר האישה העניקה לאדם את הפרי החמוד, תאוה לעיינים, כסימן לאהבתה ורצונה להנות איתו ביחד, רק אז הוא ראה אותה וחשק בה, ולכן הם עשו ביחד חגורות עלים.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ב כב"
קטגוריה זו מכילה את 22 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 22 דפים.