מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית כד א

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן
מיוחס
לרבי תנחומא ברבי אבא
על
חמשת חומשי תורה
→בראשית כב א בראשית כה א←



[א] ויהיו חיי שרה. ואברהם זקן בא בימים (בראשית כד, א). זהו שאמר הכתוב: "כי אתה תברך צדיק" וגו׳ (תהלים ה, יג). משנברא העולם עד שעמד אברהם היה הקב״ה מברך את עולמו, שכיון שברא לאדם ולחוה – הוא ברכן, שנאמר: "ויברך אותם אלהים" וגו׳ (בראשית א, כח). בירך לנח ולבניו, שנאמר: "ויברך אלהים את נח ואת בניו" (בראשית ט, א). כיון שעמד אברהם – עשאו אב לכל הבריות, שנאמר: "והיה ברכה" (בראשית יב, ג). הוי כי אתה תברך צדיק ה׳. כצנה רצון תעטרנו (תהלים ה, יג), שנעשה לו הקב״ה כמגן הזה, שנאמר: "אנכי מגן לך" (בראשית טו, ב), ואין צנה אלא מגן, שנאמר: "ונושא הצנה הולך לפניו" (שמואל א יז, ז). מהו רצון תעטרנו, שבירך לאברהם בזקנה, שנאמר: ואברהם זקן:

[ב] [ואברהם זקן]. זהו שאמר הכתוב: "כל ארחות ה' חסד ואמת" (תהלים כה, י). תחילתה של תורה חסד, ואמצעיתה חסד, וסופח חסד. תחילתה חסד, שגמל חסד לחתנים ולכלות. גמל חסד לאדם ולחוה, שנאמר: "ויבן ה׳ אלהים את הצלע" (בראשית ב, כב); אמר ר׳ אבהו: בערביא קורץ לגדליתא בנייתא. קישטה הקב״ה לחוה והביאה אצל אדם. אתה סבור שמא הביאה לו תחת זית או תחת תאנה? אמרו רבותינו: שלש עשרה חופות עשה הקב״ה לאדם ולחוה, שנאמר: "בעדן גן אלהים היית" וגו׳ (יחזקאל כח, יג), והפחות שבהן היה של זהב, שכך כתיב: "וברקת וזהב" (שם), הרי י״ג חופות שנעשו לאדם ולחוה. אמר ר׳ לוי בשם ר׳ חמא בר חנינא: עיטר הקב״ה לחוה בעשרים וארבעה תכשיטין, ולא עוד אלא שאחז בידה והוליכה אצל אדם. אמר ר' אבין הלוי ברבי: אשרי עירוני שכך ראה המלך אוחז בידה ומוליכה לו לבית, שנאמר: "ויביאה אל האדם" (בראשית ב, כב), הוי כל ארחות ה׳ חסד ואמת. הרי תחילתה של תורה חסד, ואמצעיתה חסד מנין? שנאמר: "ותמת דבורה מינקת רבקה" (בראשית לה, ח). כיון שמתה מה כתיב? "ויקרא שמו אלון בכות" (שם), והיה יעקב יושב ובוכה עליה. אמר הקב״ה: יהא יעקב יושב ומצטער? נראה לו פנים, שנאמר: "וירא אלהים אל יעקב עוד" וגו׳ (שם, ט). וסופה חסד, ממשה, שכשנסתלק קבר אותו, שנאמר: "ויקבר אותו בגיא בארץ מואב" (דברים לד, ו). הוי כל ארחות ה׳ חסד ואמת. עמד אברהם ודיבק במדת חסד. אמר לו הקב״ה: שלי היתה המדה הזאת, ואתה אחזתה בה, חייך שאני עושה אותך כיוצא בי; מנין? שנאמר: "חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתב לבושיה כתלג חיור" וגו׳ (דניאל ז, ט). מה כתיב למעלה מן העניין? ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו (בראשית כג, יט), עמד ונטפל בה. אמר לו הקב״ה: ראוי אתה לעטרה, שנאמר ואברהם זקן:

[ג] [ואברהם זקן] . זה שאמר הכתוב: "אשת חיל מי ימצא" (משלי לא, י), הדברים על מי נאמרו? לפי שכתוב למעלה: "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" (בראשית כג, ב), התחיל בוכה ומספיד, ואמר: אימתי יש לי ליטול כיוצא בך? אשת חיל זו שרה, שנאמר: "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" (בראשית יב, יא). ורחוק מפנינים מכרה, שבאת ממרחק, שנאמר: "קורא ממזרה עיט מארץ מרחק איש עצתי" (ישעיהו מו, יא). בטח בה לב בעלה, זו שרה, שנאמר: ["אמרי נא אחותי את] למען ייטב לי בעבורך" (בראשית יב, יג). ושלל לא יחסר, זה אברהם אבינו, שנאמר: "ואברם כבד מאד" (בראשית יג, ב). גמלתהו טוב ולא רע, זו שרה, שנאמר: "ולאברם היטיב בעבורה" (בראשית יב, טז). דרשה צמר ופשתים, בין ישמעאל ליצחק, שנאמר: "ותרא שרה את בן הגר המצרית" וגו׳ "ותאמר לאברהם גרש (את) האמה הזאת" וגו׳ (בראשית כא, ט -י). היתה כאניות סוחר, שהיתה מטלטלת ממקום למקום וממדינה למדינה, כספינה הזאת ההולכת ממקום למקום בים. ממרחק תביא לחמה, שנאמר: "הנה נתתי אלף כסף לאחיך" וגו׳ (בראשית כ, טז). ותקם בעוד לילה, אימתי? "וישכם אברהם בבוקר" וגו׳ (בראשית כב, ג). ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, "בעצם היום הזה נמול אברהם" וגו׳ (בראשית יז, כו), ואין חק אלא מילה, שנאמר: "ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם" (תהלים קה, י). זממה שדה ותקחהו, שעד שהיא בחיים זממה ליטול את מערת המכפלה. ותקחהו, שהרי נקברה בה. מפרי כפיה נטעה כרם, שנאמר: "ויטע אשל" (בראשית כא, לג); מהו "ויטע"? כמא דאת אמר: "ויטע כרם" (בראשית ט, כ). חגרה בעז מתניה, שאמר לה אברהם: "מהרי שלש סאים קמח סלת" וגו׳ (בראשית יח, ו). טעמה כי טוב סחרה, "ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה" (בראשית כא, ז). לא יכבה בלילה נרה, אימתי? "ויחלק עליהם לילה" (בראשית יד, טו). לא תירא לביתה משלג, אימתי? כשהראה לו הקב״ה גיהנם, בישרה שאין אחד מבניה יורד לתוכו, שנאמר: "והנה תנור עשן ולפיד אש" (בראשית טו, יז), למה? לפי שהם מקיימים שני דברים; כי כל ביתה לבוש שנים, אלו שבת ומילה. מרבדים עשתה לה, אימתי? כשאמרו לו: "איה שרה אשתך" (בראשית יח, ט); אמר לה: מבושרת את שאת יולדת, ומהם יוצאים כהנים גדולים שמשמשין באהל מועד; שש וארגמן לבושה, שנאמר: (שש) ["תכלת] וארגמן" וגו׳ (שמות כו, לא). נודע בשערים בעלה, כשמתה שרה, קפצה זקנה על אברהם ונקרא זקן, שנאמר: "שמעני אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו" (בראשית כג, ו). הוי נודע בשערים בעלה, מיד, כשבתו עם זקני ארץ, הזקין, לכך נאמר: ואברהם זקן:

[ד] [ואברהם זקן]. בא וראה, מאדם ועד אברהם עשרים דורות, ואין כתיב בהן זקנה אלא בו. היו מולידים בנים ובני בנים, ולא היו ניכרים איזה הבן ואיזה האב, והיו הבנים מכים את האבות ולא היו יודעין, שנאמר: "ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה" (תהלים עח, לג), שהיו הכל שוין; עד שבא אברהם, ונתן לו הקב״ה את העטרה הזו, שהוא עיטור לאדם כשהוא מזקין. ואימתי באה עליו? כשהוא עושה צדקה, שנאמר: "עטרת תפארת שיבה" (משלי טז, לא), והיכן את מוצאה? "בדרך צדקה תמצא" (שם). מי היה? זה אברהם, שכתוב בו: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את" וגו׳ (בראשית יח, יט). אמר לו הקב״ה: חייך שאתה ראוי לזקנה, לכך נאמר: ואברהם זקן. ואף דוד נטל העטרה הזו, שנאמר: "והמלך דוד זקן" (מלכים א א, א), למה? שעשה כמדת אברהם, שנאמר: "ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו" (שמואל ב ח, טו). לכך נאמר: "עטרת תפארת שיבה":

[ה] דבר אחר: ואברהם זקן. שלשה בני אדם תבעו שלשה דברים בפיהם, ומהם התחילו תחילה. אברהם תבע הזקנה, אמר אברהם: אב ובנו נכנסין לעיר, ואינן ניכרין איזהו הגדול ואיזהו הקטן. אמר הקב״ה: אתה תבעת זקנה בפיך, חייך, בך אני מתחיל, שנאמר: ואברהם זקן. יצחק תבע יסורין, אמר יצחק לפני הקב״ה: רבונו של עולם, אדם חוטא ואתה פורע ממנו בבת אחת? יסרו קימעא קימעא ואתה פורע ממנו. אילו הבאת יסורין על דור המבול, לא היו מורדין בך; אלא השפעת להם שלוה, לכך מרדו בך, שנאמר: "ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל" (איוב יג, ו). אמר לו הקב״ה: אתה תבעת יסורין בפיך, חייך, ממך אני מתחיל, שנאמר: "ויהי כי זקן יצחק [ותכהין עיניו מראות"] (בראשית כז, א). יעקב תבע את החולי. אמר יעקב לפני הקב״ה: רבונו של עולם, אדם יושב בנחת ונפשו יוצאה ונכנס תחרות לעולם, על זו מתבקש לאדם בידי אחרים, או אחרים מתבקש להם בידו, והוא מת פתאום ותחרות נעשה בעולם. אלא יעשה [אדם חולה] חמשה או ששה ימים, עד שיצוה לבניו כל מה שהוא צריך ויסתלק מן העולם. אמר לו הקב״ה: יעקב, תבעת את החולי, חייך, ממך אני מתחיל, שנאמר: "ויהי אחר הדברים האלה (ויוגד) [ויאמר] ליוסף הנה אביך חולה" (בראשית מח, א). הוי שלשת האבות התקינו שלשה דברים הללו, לכך נאמר ואברהם זקן:

[ו] דבר אחר: ואברהם זקן. שקנה שני עולמות, בראשונה היה שמו אברם, ועכשיו נוסף לו ה׳, שירש שני עולמות, שבזכותו נבראו העולם הזה והעולם הבא. אמר ר׳ חלפתא בר כהנא, כתיב: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" (בראשית ב, ד), הן הן האותיות שבאברהם, הוי שבזכותו נבראו העולם הזה והעולם הבא. הוא שאמר לו הקב״ה: "ואעשך לגוי גדול" (בראשית יג, ב). למה לא אמר לו "ואשימך", אלא "ואעשך"? אמר ר׳ ברכיה הכהן בשם ר׳ חייא אביו, שאמר בשם רב יהודה בר יחזקאל ורבותיו, משום רבותינו שבגולה, אמר הקב״ה לאברהם: אני בורא אותך בריה חדשה ומחדשך. "ואגדלה שמך", אמר ר' יהודה הלוי ב״ר שלום, אמר הקב״ה לאברהם: אני עושה שמך למנין אברים שבך, מה אברים רמ״ח, אף שמך רמ״ח. "ואגדלה שמך והיה ברכה", אימתי הראה לו הברכה? בזקנותו, שנאמר: ואברהם זקן. בא בימים, מהו בא בימים? ר' יוחנן אמר: בוילון של העולם הזה, ור' אלעזר אמר: בעולם הזה ובעולם הבא, לכך נאמר בא בימים. אמר לו: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" וגו' (בראשית טו, יח), הראה לו מה שבעולם הזה ומה שבעולם הבא, לכך נאמר בא בימים:

וה׳ ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א), מהו בכל? עד שהוא בין הבתרים בישרו שהוא נותן לו בן אהר חמשים ושתים שנה, כיצד? ר׳ יוחנן ור' חנינא אומרים: בן מ״ח שנה הכיר אברהם את בוראו, באותה שעה בישרו שהוא נותן לו בן אחר נ״ב שנה, הוי וה׳ ברך את אברהם בכל. דבר אחר: מהו בכל? בזכות המעשרות, שנאמר: "ויתן לו מעשר מכל" (בראשית יד, כ). אף יצחק [נתברך] בזכות המעשרות, [שנאמר: "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה׳" (בראשית כו, יב), ואומר: "ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו" (בראשית כז, לג). אף יעקב נתברך בזכות המעשרות], שנאמר: "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח, כב), הוי וה׳ ברך את אברהם בכל:

ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו. מהו המושל, שהיה שולט‏[1] [ביצרו, שנאמר: "צדיק מושל (ביראת) [יראת אלהים"] (שמואל ב כג, ג):

אמר לו שים נא ידך. ראה היאך היו מחבבין את המילה; ואף יעקב כשהשביע ליוסף, אמר לו: "שים [נא ידך תחת ירכי"] (בראשית מז, כט). על מה היו מחבבין המילה? שהיו יודעים שהיא עתידה להציל את בניה מגיהנם לעולם הבא, שנאמר: "לכן הרחיבה שאול נפשה [ופערה פיה לבלי חק"] (ישעיהו ה, יד), מהו "לבלי חק"? אין חק אלא מילה, שנאמר: "אשר כרת את אברהם" וגו׳ "ויעמידה ליעקב לחק" (תהלים קה, ט-י), אבל ישראל שהן מהולין הן נמלטין ממנה, שנאמר: "כי תעבור במים" וגו׳ (ישעיהו מג, ב):

הערות

  1. ^ מתיבת "ביצרו" עד פרשת תולדות אות כד תיבות "ברכה אמר ריש לקיש" חסר בכת"י אוקספורד והושלם מכת"י רומי ע"י בובר.