עולם אחד/מט
פרק מט
עריכהתן עיניך ולבך משאחז"ל (פסחים קיח, א) וזה לשונם: "אמר רב שיזבי משמיה דר"א בן עזריה, קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דכתיב נותן לחם לכל בשר וסמיך ליה לגוזר ים סוף לגזרים", עכ"ל.
והוא תמוה מאוד. והוא מה שהניח מהרש"א ז"ל בתימא שכתב וזה לשונו: "לא ידענו מאי סמיך ליה דהא כמה קראי אפסיקו בינייהו, ואי קרא ליה 'סמיך' משום דבחד מזמורא נינהו - אם כן הל"ל נמי דקשין מזונותיו כבריאת שמים וארץ וכמכת בכורות וככל הני נסים דכתיב נמי בהאי מזמורא", עכ"ל מהרש"א ז"ל.
עוד קשיא לי מה שלא הרגישו בו הקדמונים, ולדעתי קושיא או דקדוק עצום הוא, והוא שהרי פסוק "לגוזר ים סוף לגזרים" מוקדם בסימן ההוא מן הפסוק "נותן לחם", ואיך שייך לומר "וסמיך ליה" על הפסוק הקודם אליו? ואיפכא הוה ליה למימר. וראיתי בבראשית רבה (בר"ר, כ) (בר"ר, צז) דדרש ריב"ל גם כן הדרש הזה וגרסינן שם "לגוזר ים סוף" ואחר כך "נותן לחם", עיין שם. ואם כן קשיא על תלמוד שלנו הנ"ל.
וראיתי בפרק הזה ליישב לך קושית מהרש"א, ויישוב על קושיא שלי יובא בפרק שיבא אחר זה בעז"ה. הסכת ושמע.
נודע ומפורסם שיש מלאכים ממונים הנאחזים מן אותיות אלפ"א בית"א והם האומרים את הלל הגדול הזה - מלאך אחד אומר פסוק אחד. לך נא ראה בסידור האר"י זלה"ה ששם הם מסודרים כסדרן. ושם נאמר כי המלאך האומר "לגוזר ים סוף לגזרים" הוא הנאחז מן אות מ' שהוא אות הראשון משמו מהגבי"אל. והמלאך האומר "נותן לחם לכל בשר" הוא הנאחז מן אות ת' שהוא אות הראשון משמו תו"מכי"אל(?)[1].
ונמצא לפי מה שהודעתיך בפרקים שעברו לפנינו בסוד אותיות אמת שהם מיוחדים וקרובים זה לזה בסוד חותמו של הקב"ה -- ממילא מיושבת קושיית הרב המהרש"א ז"ל. ושפיר אמרו חז"ל "וסמיך ליה" - כי כן אות מ ואות ת קרובים וסמוכים הם מאוד באותיות אמת, שהם כלל האותיות כולם. ולכן גם שני המלאכים אלו סמוכים לעד לעולם במאמר פסוקים אלו. ולזה כוונו חז"ל. והענין פלא גדול, ודוק.
- ^ לא כל כך קריא בדפוס וצ"ע - ויקיעורך