עולם אחד/מו
< עולם אחד
פרק מו עריכה
מתוך מה שמבואר למעלה ששורש סוד האותיות הוא מסוד הנקודה הכלולה מן ג' בחינות - ראש תוך סוף - מובן מה שאמרו חז"ל (יומא פרק ז' דף ס"ט ע"ב ובכמה מקומות בש"ס) "חותמו של הקב"ה אמ"ת".
והדבר טעמא בעי - למה דווקא אותיות אלו אמת הם חותמו. אך הוא כי הם מורים על שורש אותיות בבחינת רא"ש תו"ך סו"ף, כי כן אותיות אמת הם רת"ס ראש תוך סוף של האותיות.
ומצאתי טעם זה מפורש בכמה מקומות.
- בבראשית רבה (בר"ר, פא) וזה לשונו: "ומה היא חותמו של הקב"ה? רבינו בשם רבי ראובן אמר אמת. מהו אמת? אמר ריש לקיש - אל"ף בראשון של אותיות, מ"ם באמצע, תי"ו בסוף. על שם "אני ראשון ואני אחרון וכו'" ", עכ"ל. ואומרו "מהו אמת" - ר"ל מאי טעמא אמת חותמו וכמ"ש יפ"ת וכמו שפירש יפה תואר. הרי שגם רז"ל בקשו לדעת טעמא דמלתא **.
- וכן הוא גם כן בדברים רבה (דברים רבה, א) "א"ר ראובן ומהו חותמו של הקב"ה וכו' לומר אני ראשון ואני אחרון וגו'", עיין שם.
- וכן בשיר השירים רבה על הפסוק "לסוסתי" (בדף י' ע"ג), עיין שם.
- וכן במדרש שוחר טוב (סוף סימן קי"ז) וזה לשונו: "דבר אחר, אמת ג' אותיות מעידות עליו שהוא אמת, א' ראשונה, מ' תיכונה, ת' אחרונה. הדא הוא דכתיב אני ראשון ואני אחרון". עכ"ל.
- ובתיקון ס"ג (דף צ"ז סוף ע"ב וצ"ח ע"א) וזה לשונו: "אמ"ת - א' ברישא דאלפא ביתא, מ' באמצעיתא, ת' בסופא - עשורא דיליה יו"ד ה"א וא"ו ה"א - אמת, דאיהו עישור דארבע מאה וארבעין וחד, הא רזא דחמשא וארבעין - מ"ה", עכ"ל. והנה מ"ש "עשורא דיליה וכו'" - יתבאר להלן אי"ה.
הנה לפניך מפורש טעם אותיות אלו אמת - לומר אני ראשון ואני אחרון וגו'. ולכאורה דבר זה גופא טעמא בעי - וכי מפני שאותיות אמת הם רת"ס ראש תוך סוף מן האותיות יהיו מורים על "אני ראשון וגומר"? אך הוא מובן בסוד יחודו ואחדותו ית"ש. וכדי שתבין היטב אייחד לזה פרק מיוחד.