משנה שבת ט ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ט · משנה ב | >>

מניין לספינה שהיא טהורה?

שנאמר (משלי ל): "דרך אניה בלב ים".

מניין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים, שזורעין בתוכה חמישה זרעונין, ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע?

שנאמר (ישעיה סא): "כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח", 'זרעה' לא נאמר, אלא "זרועיה".

משנה מנוקדת

מִנַּיִן לִסְפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה?

שֶׁנֶּאֱמַר: "דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם" (משלי ל, יט).
מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים,
שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין,
אַרְבָּעָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאֶחָד בְּאֶמְצַע?
שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ" (ישעיהו סא, יא);
זַרְעָהּ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "זֵרוּעֶיהָ":

נוסח הרמב"ם

מנין לספינה - שהיא טהורה?

שנאמר:
"דרך אניה בלב ים" (משלי ל יט).
מנין לערוגה - שהיא שישה על שישה טפחים,
שזורעין בתוכה - חמישה זירעונים,
ארבעה - בארבע רוחות הערוגה,
ואחת - באמצעה?
שנאמר:
"כי כארץ תוציא צמחה וכגנה" (ישעיהו סא יא),
זרעה תצמיח - לא נאמר,
אלא - זירועיה תצמיח (שם).

פירוש הרמב"ם

ראייתו מאמרו בלב ים - שהיא כמו הים, וכאשר הים אינו מטמא כמו כן כל מה שבתוכו אינו מטמא, ואפילו היתה ספינה של חרס ואפילו טעונה ביבשה והורידוה לים.

וערוגה ששה על ששה טפחים - כבר בארנוהו בפרק שלישי מכלאים. ואני אזכיר לך ממנו בכאן מעט מזער כפי דרכנו זה, והוא כי אנחנו צריכים שיהיה בין כל זריעה וזריעה ריחוק טפח ומחצה כדי שלא יתערבו משום כלאים, אלא אם תהיה זוית בצד זוית או בצד צלע מקום זריעה שניה, אז לא נצטרך להרחיק ביניהן כי הגבלת הזוית יראה הבדלתם, וכבר ציירנו בכלאים צורות הרבה, ואני אצייר לך בכאן אחת כדי שיתבאר עניין זאת ההלכה ואיך יזרע אדם חמשה זרעים, וזאת היא הצורה:

inset


וראייתו ממלת זרועיה שהיא מורה על הרבוי, ואינו ראיה אלא היא אסמכתא חלושה כמו סימן.

וכשתרצה לדעת דיני ערוגה תעיין דברינו בה בכלאים, והוא כולו דבר אמת ואינו לרבי עקיבא בלבד:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שהיא טהורה - שאינה מקבלת טומאה:

בלב ים - ופשיטא דאניה בלב ים היא, אלא לאשמועינן דספינה הרי היא כים, מה ים טהור אף ספינה טהורה, ואפילו היא של חרס ואפילו טענוה ביבשה והורידוה לים:

שזורעים בה חמשה זרעונים - ויש בה כדי להפריש ביניהן הפרש הראוי ולא הוי ערבוב:

ארבעה בארבע רוחות הערוגה - ממלא את כל הרוח עד סמוך לקרן ובאמצע אינו זורע אלא גרעין אחד כדי שיהיה הגרעין שבאמצע רחוק ג' טפחים מן הזרוע שבכל רוח, דשיעור יניקת כל זרע טפח ומחצה, ואף על פי שאצל הקרנות שברוחות הזרעים קרובים זה לזה ואין ביניהם הרחקה ג' טפחים ויונקין זה מזה, אין כאן בית מיחוש דאכלאים בלבד קפיד קרא דלא ליהוי ערבוב, וליניקה לא חיישינן, כדתנן היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן, ואף על גב דינקי מתתאי, וכאן יש היכר גדול שרוח זו זרועה צפון ודרום, ורוח זו זרועה מזרח ומערב, אבל בין זרע האמצעי לזרעוני הרוחות אין היכר, ואי מקרבי הוי עירבוב, הילכך צריך הרחק כדי יניקה:

שנאמר כי כארץ תוציא צמחה - תוציא חד, צמחה חד, זרועיה תרי, תצמיח חד, הרי חמשה. וששה טפחים ליכא למילף מקרא, אלא קים להו לרבנן א דה' זרעונים בששה טפחים לא ינקי הרוחות מן האמצעי, ולא האמצעי מן הרוחות, דשעור יניקת כל זרע טפח ומחצה, הילכך כי רמיז לקרא חמשה זרעונים בערוגה בת ששה טפחים קאמר. ובמסכת כלאים פירשתי הלכות ערוגה ופרטותיה ודקדוקיה וכאן קצרתי:

פירוש תוספות יום טוב

שנאמר דרך אניה בלב ים. פירש הר"ב מה ים טהור. כדתנן בפ"ק דמקואות. [* ומ"ש הר"ב ואפילו היא של חרם פירשתיו במשנה ג' פ"ב דכלים]:

מנין לערוגה וכו'. עיין מה שכתבתי בזה בס"ד ברפ"ג דכלאים:

שנאמר כי כארץ וגו'. כתב הר"ב וששה טפחים ליכא למילף מקרא אלא קים להו לרבנן וכו'. ואור"ת דמ"מ איצטריך קרא דאי לאו קרא ה"א אע"ג דלא ינקי איכא ערבוב ואסור קמ"ל קרא דבכה"ג ליכא ערבוב ובקרא לחודיה נמי לא סגי דלא הוי ידעינן בכמה שרי קרא אבל השתא דקים להו לרבנן דחמשה בשיתא לא ינקי אית לן לאוקמי קרא בשיתא. תוס':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) ואור"ת דמ"מ איצטריך קרא דאי לאו קרא ה"א אע"ג דלא ינקי איכא ערבוב ואסור קמ"ל קרא דבכה"ג ליכא ערבוב. ובקרא לחודיה לא סגי דלא הוה ידעינן בכמה שרי קרא אבל השתא דקים להו לרבנן דה' בו' לא ינקי אית לן לאוקמיה קרא בשיתא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מנין לספינה וכו':    ר' עקיבא קאמר לה כנלע"ד וכן ערוגה אע"ג דבודאי מוסכמת ודברי הכל היא. אבל מנין לפולטת היא דלא כר"ע כמו שיתבאר בסמוך:

שנאמר דרך אניה בלב ים:    בגמ' בברייתא יליף לה חנניה משק מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כלי עץ שהוקשו לשק בקרא דמכל כלי עץ או בגד או עור או שק בעינן דמיטלטל מלא וריקן לאפוקי ספינה דלא מיטלטלה מלאה ואיכא בינייהו ספינה של חרס שלא הוקשה לשק בההוא קרא דלחנניה טמאה אע"ג דלא מיטלטלה מלאה אי נמי ספינת הירדן שהיא של עץ אלא שהיא קטנה דמיטלטלא מלאה ג"כ ע"י שורים או ע"י אדם ולחנניה טמאה ולרב פפא כפי גירסת רש"י ז"ל ר' יוסי דברייתא דמייתי בגמ' כחנניא דספינה של חרס או ספינה קטנה דהיינו ספינת הירדן טמאה וכפי גירסת ר"ת איפכא דלר' יוסי טהורה כתנא דידן:

בפי' ר"ע ז"ל לשון המתחיל בלב ים וכו' עד ואפי' טענוה ביבשה. אמר המלקט כגון ספינת הירדן וכדכתבינן:

מנין לערוגה שהיא ששה על ששה:    יש אומרים דערוגה ששה נפקא לן מדכתיב לחייו כערוגת הבושם ומשמע לחייו לשון לוחות וכן היו ששה על ששה מכלל דערוגה נמי כן הוא. תוס' ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל בד"ה שזורעים צריך להגיה בסופו ערבוב [ברע"ב ד"ר בטעות ערבו"]:

ד' על ד' רוחות הערוגה:    פ"ק דקדושין דף ל"ט ופי' הר"ן ז"ל ד' על ד' רוחות הערוגה כלומר באמצע כל רוח ורוח וא' באמצע כלומר באמצע הערוגה ע"כ ופי' רש"י ז"ל ד' על ד' רוחות הערוגה דשיעור יניקת כל זרע טפח ומחצה עם מקום הזרע הרי מן הזרע הנזרע בגבול הערוגה כנגד האמצעי ועד האמצעי שלשה טפחים ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל דבור המתחיל ארבעה וכו' עד וליניקה [ברע"ב ד"ר בטעות ולינקיה.] פשוט הוא שכצ"ל. בסוף לשוט ז"ל שכתב ובמס' כלאים פירשתי הלכות ערוגה וכו'. אמר המלקט תמצאינו כתוב בשמו ז"ל ברפ"ג דמסכת כלאים בכלל לקוטָי בחבור זה אבל פה העתיק ר"ע ז"ל לשון רש"י ז"ל בקיצור. וי"ס דגרסי' ארבעה בארבע רוחות ול"ג מלת על וכן הוא ברי"ף ז"ל:

ואחד באמצע שנא' כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרעה תצמיח לא נאמר אלא זרועיה תצמיח:    כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

מנין לספינה שהיא טהורה:    ר"ל שאינה מק"ט:

דרך אניה בלב ים:    מה ים אין מק"ט. כ"כ ספינה. ואפי' היא של חרס. וכ"ש של עץ. ואפילו טענוה ביבשה והורידוה לים. דמטולטלת מלא וריקן. אפ"ה אמקט"ו:

מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים שזורעין בתוכה חמשה זרעונין:    ולא יותר. ואף דבכל דוכתא מלת זרעונים כולל כל הנזרע. הכא רק בירקות שרי לזרוע ה' מינין בערוגה. מדכך הדרך לזרוע מהן מעט מעט:

ארבעה בארבע רוחות הערוגה:    מניח בכל זוית טפח על טפח פנוי. וזורע ד"ט האחרים ברוחב טפח. וכן בכל רוח ורוח:

ואחד באמצע:    ר"ל טפח על טפח זורע באמצע. כדי שיהיה מובדל מהירקות שבצדדים טפח ומחצה לכל רוח כתמונה א). [ציור] או שיזרע באמצע ח' טפחים. אבל יגע בהזרוע בד' הצדדים רק בראש תור. כתמונה ד). [ציור] אבל טפי מה' מינין. אף שמרחיקין זמ"ז טפח ומחצה שהוא שיעור יניקה. או נוגעים בראש תור. אפ"ה אסור. מדהו"ל עירבוב:

כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח זרעה לא נאמר אלא זרועיה:    תוציא. חד. צמחה. חד. זרועיה. תרי. תצמיח. חד. הרי ה' וקרא מיירי בסתם ערוגה שהיא ו' טפחים. מדקים להו לרבנן דבכה"ג לא ינקי מהדדי:

בועז

פירושים נוספים