ירושלמי שבת ט
מתוך: ירושלמי שבת ט א (עריכה)
משנה א"ר עקיבה מנין לעכו"ם שהיא מטמא במשא כנדה שנא' (ישעיהו ל) תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה נדה מטמא במשא אף עכו"ם מטמא במשא:
גמרא כתיב תועבה בנדה. וכתיב תועבה בעכו"ם. וכתיב תועבה בשרצים. כתיב תועבה בנידה (ויקרא יח) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה וגו'. תועבה בעכו"ם (דברים ז) ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'. תועבה בשרצים (ויקרא יד) לא תאכל כל תועבה. אבל אין אני יודע לאיזה מהן הוקשה. ר"ע אומר לתועבה שבנדה הוקשה. מה הנדה מטמא במשא אף עכו"ם מטמא במשא. אי מה הנדה מטמא באבן מסמא אף עכו"ם מטמא ע"ג האבן מסמא. ר' זריקן בשם רב יהודה. ואית דאמרין בשם רב חסדא מודה ר"ע לחכמים שאין עכו"ם מטמא ע"ג אבן מסמא. ורבנן אמרי לתועבה שבשרצים הוקשה מה השרץ מטמא בהיסט אף עכו"ם מטמא בהיסט. אי מה השרץ מטמא בכעדשה אף עכו"ם מטמא בכעדשה. ר' זעירה ר"י בר נחמן בשם ר' לעזר ר' אבהו בשם ר' יוחנן (תהילים קו) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים. מה המת מטמא בכזית אף עכו"ם מטמא בכזית. אי מה המת עד שיכניס ראש אצבעו אף עכו"ם עד שיכניס ראש אצבעו. נתיצה נתיצה מבית המנוגע מה בית המנוגע עד שיכניס ראשו ורובו אף עכו"ם עד שיכניס ראשו ורובו. א"ר חנניה זאת אומרת
שאין טומאת עכו"ם מחוורת דלא כן מקישה לקלים ואינו מקישה לחמורים. אמר רבי מנא מחוורת היא ולמה הוא מקישה למת לשרץ ללמד מהם לקלים שבה. הדא דאת אמר בעכו"ם שבורה. אבל בשלימה אפילו כל שהוא דאמר רב הונא רבי חמא בר גוריון בשם רב הבעל ראש גוייה היה ונאפון היה (שופטים ח) וישימו להם בעל ברית לאלהים. ומה טעמא דר' עקיבה (דברים ז) תעב תתעבנו כנידה. מה טעמון דרבנן (דברים ז) שקץ תשקצנו כשרצים. מה מקיימין רבנן טעמא דר' עקיבה תעב תתעבנו צאיהו נבליהו. מה מקיים ר' עקיבה טעמון דרבנן שקץ תשקצנו שקציהו נבליהו מניין לרבנן נבליהו. רבי שמואל רבי אבהו בשם רבי אלעזר (ישעיהו ל) צא תאמר לו צואה תאמר לו. צאיהו נבליהו. את שקורין אותו פני מלך קורין אותו פני כלב. עין כוס עין קוץ. גדיא. גלייא. רבי תנחומא בשם רב הונא (יהושוע ז) העי אשר עם בית און מקדם לבית אל. מקדם היו קורין אותו בית אל ועכשיו קורין אותו בית און. תני בשם רבי אלעזר לא רצה להיקרות עמדה קורין אותה עמידה דא"ר אבא בר כהנא תמן צווחין לפעלה טבא עמדה. וצווחין לרחוץ של מימי רגלים עמידה. מה מקיים ר' עקיבה צא תאמר לו. ר' יוסי בי ר' בון רב הונה בשם רב יוסף מיכן שאין אומרים לאדם צא עד שיכניס ראשו ורובו. אית מתניתא אמר עכו"ם כנדה ומשמשיה כנידה. ואית מתניתא אמרה עכו"ם כנדה ומשמשיה כשרץ. מאן דאמר עכו"ם כנדה ומשמשיה כנידה ניחא. ומאן דאמר עכו"ם כנדה ומשמשיה כשרץ כל עצמו אין כתיב נידה אלא במשמשין. (ישעיהו ל) וטמאתם את ציפוי פסילי כספך ואת אפדת מסכת זהבך. תיפתר בחקוקים על גופה. רבי יעקב דכפר חנן אמר תיפתר במשתחוה לאפוד עצמו כענין שנאמר (שופטים ח) ויעש אותו גדעון לאפוד. מתניתין כמאן דאמר עכו"ם כנידה ומשמשיה כנדה. ותנינן אבניו ועציו ואפרו מטמאין כשרץ.
תיפתר שהשתחוה לבית ואחר כך בנאו. והא תנינן ג' בתים הן. תיפתר שהשתחוה לבית ואחר כך חידשו. דמא רבי זעירא רב הונה בשם רב המשתחוה לבית אסרו. רבי זעירא ר' אבהו בשם רבי יוחנן המקדיש את הבית מועלין בו. אמר רבי זעירא הויי בה רבנן פליגא מאן דאמר אסרו מועלין בו. מאן דאמר לא אסרו אין מועלין בו. התיב רבי חגי קומי רבי יוסה מתניתא פליגא על רב השוקת שבסלע אין ממלאין בה מפני שחקקה ואח"כ חיברו. הא אם חיברה ואח"כ חקקה לא וההן בית לאו כמי שחקקו ואח"כ חיברו הוה. מה עבד לה רב פתר לה סיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן. ולית הדא פליגא על רבי יוחנן דרבי יוחנן אמר עכו"ם שנשתברה אסורה. לא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר. והא תנינן שלש אבנים הן.
תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואח"כ בנייה. ואפילו על רבי שמעון בן לקיש לית היא פליגא דרבי שמעון בן לקיש אמר עכו"ם שנשתברה מותרת. לא כן סברנן מימר אם בעתיד להחזירן לכליין דברי הכל אסור. ואמר רבי יודן אבוי דרבי מתני' אם היו מונחין במקומן לא כמי שהוא עתיד להחזירן לכליין הן ואילו במקומן הן. רבי בא בשם רב המשתחוה לבית אסרו לאילן לא אסרו. והא תנינן שלש אשירות הן תיפתר שנשתחוה לזמורה ואחר כך נטעה. לוי אמר השתחוה לבית אסרו למערה לא אסרו. מה בין בית ומה בין מערה אמר רבי חנניה בריה דר' הילל בית היה לו שעת תלישה. מערה לא היה לה שעת תלישה:
מתוך: ירושלמי שבת ט ב (עריכה)
משנה מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר (משלי ל) דרך אניה בלב ים מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים זורעין בתוכה חמשה זרעונים ארבע בארבע רוחות ערוגה ואחת באמצע שנאמר (ישעיהו סא) כי כארץ תוציא תמחה וכגנה זרועיה תצמיח זרעה תצמיח לא נאמר אלא זרועיה תצמיח:
גמרא ולא מן הים למדת מה ים טהור אף הספינה טהורה. ולא מן השק למדת מה השק משמש בים ומשמש ביבשה. ספינה משמשת בים ואינה משמשת ביבשה. רבנן דקיסרין אמרי זו ספינה של חרש מה השק אינו מלמד על כל האמור בפרשה יצא כלי חרש שאינו כתוב בפרשה שילמד עליו השק: זרועיה. מיעוט זירועיה שנים. א"ר שמואל בר סיסרטא משנים את למד ארבעה. משנים את נותן בתחילת ששה ומיצר והולך. אף ארבעה את נותן בתחילת ששה ומיצר והולך. איפשר שלא יהא שם נקב אחד פנוי. ליטע בו את האמצעי. א"ר יונה עבודה פוגעת בעבודה.
ואין מין פוגע בחבירו לחובשו. רבי יהושע בן לוי אמר זרע זרעיה זירועיה וכרבי יהודה דרבי יהודה אמר ששה. זרע זרעה זרעיה זירועיה. רבי חגי אמר זרעיה חמשה כל ההן דאנא משכח לה אנא מחיק לה. אישתאלת לרבי הונה ספרא דסדרא ואמר זירועיה מלא. רבי יוחנן בשם ר' ינאי כולהון חוץ לששה. אם כולהן חוץ לששה ניתני תשעה. אמר רבי תנחום בוצריה וכיני בערוגה שבערוגות היא מתניתה:
מתוך: ירושלמי שבת ט ג (עריכה)
משנה מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה שנא' (שמות יט) היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה מניין שמרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנא' (בראשית לד) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים מנין שקושרים לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנא' (ישעיהו א) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו':
גמרא אמר רבי יוחנן מסיני למדו ירד משה בשלישי בשבת אמר להן היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה כל מי שפירש בשלישי יש כאן ליל רביעי ורביעי ליל חמישי וחמישי. בששי פלטה בלילה טמאה ביום טהורה. כל מי שפירש ברביעי. יש כאן רביעי ליל חמישי וחמישי. בששי פלטה בלילה טמאה ביום טהורה. אמר רבי יוחנן זו בסיני אבל לדורות או בארבע או בשש. רבי עקיבה אומר
לעולם הן חמש. וכן לדורות. תמן תנינן הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה דברי ראב"ע. רבי ישמעאל אומר פעמים שהן ארבע עונות. פעמים שהן ה' פעמים שהן שש ר"ע אומר לעולם הן חמש. אם יצאת מקצת עונה הראשונה משלימין לה מקצת עונה ששית. הא רבי ישמעאל עבד יום עונה ולילה עונה. ר"ע עבד יום עונה ולילה עונה. מה ביניהון עונות שלימות ביניהון. ר' ישמעאל עבד מקצת עונה ככולה. ותני כן על דר' עקיבה לפיכך אם נכנסה מקצת עונה ראשונה משלימין לה מקצת עונה ששית. תני רבי אלעזר בן עזריה אומר יום ולילה עונה ומקצת עונה ככולה. ותני כן על דר' אלעזר בן עזריה פעמים יש שם יום וכל שהוא והיא טהורה. שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה. <יום וכל שהוא והיא טהורה שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה.> יום וכל שהוא והיא טהורה היך עבידא. שימשה את ביתה ערב שבת קודם לשקיעת החמה ופלטה במוצאי שבת לאחר שקיעת החמה. הרי יש כאן יום וכל שהוא והיא טהורה. שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה היך עבידא שימשה את ביתה ערב שבת לאחר שקיעת החמה ופלטה באחד בשבת קודם לשקיעת החמה הרי יש כאן שני ימים חסר כל שהוא והיא טמאה. א"ר יוחנן מדברי כולם טבולי יום קבלו ישראל את התורה. הדא דאת אמר בנשים. אבל באנשים כבר טהרו. מה טעמא (שמות יט) וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם א"ר יוחנן זו דברי ראב"ע ור' ישמעאל ור"ע. אבל דברי חכמים עד ג' ימים מיכן והילך היא נסרחת. ואתייא כההיא דאמר ר' זעירא בשם ר' יוחנן (ויקרא טו) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע. מה תורת הזב עד ג' ימים. אף תורת שכבת זרע עד ג' ימים. אנן תנינן מרחיצין את הקטן. תניי דבית רב מרחיצין את המילה. רבי אבהו בשם ר' יוחנן הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את הקטן. אמר ר' יוסה
על כורחך את אמר מרחיצין את הקטן. תני שמואל לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מע"ג מכה בשבת. אמר ר' יוסה כל שעה הוה ר' זעירא ר' אומר לי תני מתניתך ולא עוד אלא שמזלפין המים ע"ג מכה בשבת. אם אומר שמרחיצין את המילה מה בין מכתו של גדול למכתו של קטן. ר' אבהו בשם ר"א הלכה כראב"ע. ר' אבון בשם ר' אבהו טעמיה דרבי אלעזר בן עזריה (בראשית לד) ויהי ביום הג' בהיותם כואבים. בהיותו כואב אין כתיב כאן אלא בהיותם כואבים בשעה שכל איבריהם כואבים עליהם. רבי יעקב בר אחא אמר רבי אלעזר ורבי יוחנן מפקידין לחייתא כל שיקויין דאתון עבדין בחולא עבדין בשובתא. לכן צריכה אפי' ביום השלישי שחל להיות בשבת. שמואל אמר מפני הסכנה. רבי יוסה בעי אם מפני סכנה מחמין לו חמין. ר"י בי ר' בון בשם רבנן דתמן מחמין לו חמין בשבת ותני כן מחמם הוא אדם לונטית ונותנה ע"ג מכה בשבת. לא יטול אדם עריבה מליאה חמין ויתננה ע"ג מעיו בשבת. ריב"ל אמר לית כאן אלא מותר. בראשונה היו קושרין אותו בחלונותיהם ויש מהן שהיה מלבין ויש מהן שהיה מאדים. והיה מתביישין אלו מאלו. חזרו להיות קושרים אותו בפתחו של היכל ויש שנים שהיה מלבין ויש שנים שהיה מאדים. חזרו וקשרו אותו בסלע. כתיב (ישעיהו א) לכו נא ונוכחה יאמר ה' וגו'. תני רבי אליעזר אומר (ישעיהו א) אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'. כשנים שבין שמים לארץ כשלג ילבינו יותר מיכן כצמר יהיו. ר' יהושע אומר אם יהיו חטאיכם כשנים כשני אבות כשלג ילבינו יותר מיכן כצמר יהיו. אמר רבי יודן בר פזי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו בראשון. ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו בשני. ורבנן אמרי אם יהיו חטאיו של אדם כפי שניו כשלג ילבינו יותר מיכן כצמר יהיו. אמר רבי יודן ענתדרייא בשעה שעונות קלין כשלג ילבינו. בשעה שהן כבידין כצמר יהיו:
מתוך: ירושלמי שבת ט ד (עריכה)
משנה מניין לסיכ' שהיא כשתיי' בי"ה אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנא' (תהילים קט) ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:
כהדא דתני בשבת בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג מותר. ביום הכפורים בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. בתשעה באב ובתענית ציבור סיכה שהיא של תענוג אסור. שאינה של תענוג מותר. תני שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש. ביוה"כ לאיסור אבל לא לעונש. והא תני (ויקרא כב) ולא יחללו להביא את הסך ואת השותה. אמר רבי יוחנן לית כאן סך. אמר רבי אבא מרי אם אומר את לית כאן סך. לית כאן שותה דלא כן דבר שהוא בא משני לוויין מצטרף. מניין שהוא מחוור בעשה. רבי אלעזר בשם רבי סימי (דברים כו) לא נתתי ממנו למת מה אנן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין לחי הוא אסור לא כל שכן למת. אי זה דבר שהוא מותר לחי ואסור למת הוי אומר זה סיכה:
מתוך: ירושלמי שבת ט ה (עריכה)
משנה המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה קליפי אגוזים קליפי רמונים אסטיס ופואה כדי לצבוע בהן בגד קטן בשבכה מי רגלים נתר ובורית קימוניא ואשלג כדי לכבס בהן בגד קטן בשבכה רבי יהודה אומר כדי להעביר על הכתם:
גמרא וקשיא כמון ומלח מצטרפין. ר' אילא בשם ר' אלעזר במיני מתיקה שנו. תמן תנינן שיעור המלבן והמנפס והצובע והטווה. והכא את אמר הכין. תמן בצובע ברם הכא במוציא לצבוע. נתר. נטרון. בורית. ביריתה קימון קליא. אשלג. ר' יוסי בי ר' בון אמר אצרות רוח:
מתוך: ירושלמי שבת ט ו (עריכה)
משנה פלפלת כל שהוא ועיטרן כל שהוא מיני בשמים ומיני מתכות כל שהן מעפר המזבח מאבני המזבח ממקק ספרים ממקק מטפחותיהן כל שהן מפני שמצניעין אותן לגונזן רבי יהודה אומר אף המוציא ממשמשי עכו"ם כל שהוא שנאמר (דברים יג) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם:
תני אף ריח רע כל שהוא א"ר אילא אף רבי שמעון מודה בה. מודי רבי שמעון באיסורי הנייה:
מתוך: ירושלמי שבת ט ז (עריכה)
משנה המוציא קופת הרוכלין אע"פ שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת א' זרעוני גינה פחות מכגרוגרת ריב"ב אומר ה' זרע קישואין ב' זרע דילועין ב' זרע פול מצרי ב' חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת צפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא מפני שמצניעין אותה לרפואה ר' יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא מפני שמצניעין אותו לקטן לשחק בו:
גמרא וקשיא אילו הוציא והוציא בהעלם אחת כלום הוא חייב אלא א'. למי נצרכה לר' אליעזר שלא תאמר מינים הרבה ייעשו בהעלימות הרבה ויהא חייב על כל א' וא'. לפום כן צריך מימר אינו חייב אלא א': זרעוני גינה פחות מכגרוגרת. ריב"ב אומר חמשה. מה טעמא דריב"ב שכן דרכן להיזרע בערוגה: זרע קישואין ב' זרע דילועין ב' זרע פול מצרי ב'. תני חיטים מדיות שתים. ר' שמואל בשם ר' זעירא חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין: חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת. הדא דאת אמר בטהור אבל בטמא כמלוא פי הכלב. ציפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא שמצניעין אותה לרפואה. א"ר אחא שכן אשה סטיפה מושכת ממנה והיא מתרפאה. תמן אמרין מאן דבעי ניפרוש מן דרך הארץ אכיל פלגא ושביק פלגא של שמאל אסור ושל ימין מותר. אבד כל שהוא חסר כל שהוא אין לו תקנה עולמית. כיצד הוא עושה. א"ר יוסי בי רבי בון יהב לה גו צלוחית דבש: רבי יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא.
הא טהור בין חי בין מת כגרוגרת ר' יהודה כדעתיה דר' יהודה אומר אוכלין טהורין אין משחקין בהן. והא כתיב (איוב מ) התשחק בו כצפור. לא הותר מן כלל איסור הוא. והא כתיב כצפור. אמר ר' מתניה מכיון שהיא מחוסרת שחיטה כטמאה היא: