משנה נגעים יא ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק יא · משנה ה | >>
העומד בראשון, יכבס ויסגיר.
העומד בשני, ישרף.
הפושה בזה ובזה, ישרף.
הכהה בתחלה, רבי ישמעאל אומר, יכבס ויסגיר.
וחכמים אומרים, אינו זקוק לו.
הכהה בראשון, יכבס ויסגיר.
הכהה בשני, קורעו, ושורף מה שקרע.
וצריך מטלית.
רבי נחמיה אומר, אינו צריך מטליתיז.
העומד בראשון - יכבס, ויסגיר.
- העומד בשני - ישרף.
- הפוסה בזה ובזה - ישרף.
- הכהה בתחילה -
- רבי ישמעאל אומר: יכבס, ויסגיר.
- וחכמים אומרין: אינו זקוק לו.
- הכהה בראשון - יכבס, ויסגיר.
- הכהה בשני - קורעו,
- ושורף מה שקרע - וצריך מטלית.
- רבי נחמיה אומר: אינו צריך מטלית.
עומד - הוא אשר לא יוסיף שיעורו ולא יתחזק מראהו.
וכהה - הוא אשר יחסר מראהו מחזקו. ואלו כולם פסוקים.
אמר יתברך "וקרע אותו מן הבגד"(ויקרא יג, נו), ואמר "באש תשרפנו, את אשר בו הנגע"(ויקרא יג, נז), וכל מה שבו נגע צווה לשרוף אותו.
וחלקו רבי נחמיה ותנא קמא בקריעת המקום אשר יחתוך ממנו הנגע.
ואין הלכה כרבי נחמיה, והלכה כחכמים:
העומד בראשון. שנראה בבגד ירקרק או אדמדם והסגירו ובסוף שבוע ראשון עומד במראיו יכבס מקום הנגע ויסגיר:
העומד בשני. שבסוף שבוע שני עמד בעיניו לא כהה ולא פשה ישרף:
הפושה בזה ובזה. בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני:
הכהה בתחלה. דכשנראה בו ירקרק או אדמדם וקודם שהסגיר כהה. יכבס ויטהר כאילו כהה בסוף שבוע ראשון וחכמים אומרים אין זקוק לו להסגירו וטהור:
תניא בתורת כהנים והנה לא פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור (שם) זה העומד וצוה הכהן וכבסו (שם) צווי בכהן וכיבוס בכל אדם וכבסו את אשר בו הנגע (שם) יכול במקום הנגע בלבד טעון כיבוס ת"ל אשר בו הנגע (שם) אי אשר בו הנגע יכול כל הבגד כולו יטען כיבוס ת"ל הכבס הנגע הא כיצד מכבס מן הבגד עמו:
עוד תניא בת"כ כי פשה (שם) זה פסיון הסמוך לו כל שהוא ומניין לרבות את הרחוק ת"ל בבגד יכול כל שהוא נאמר כאן רגע ונאמר להלן נגע מה נגע האמור להלן כגריס אף נגע האמור כאן כגריס נמצאת אתה אומר הפסיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס והחוזר כגריס. צרעת ממארת תן בו מארה ולא תהנה בו. פי' נאמר כאן נגע בתחלה ונאמר כאן נגע בסוף. ולא תהנה בו אלא שרפהו. תניא בתוספתא [פ"ה] הכהה בתחלה למראה שלישי יכבס. למראה שני ר"ש אומר יכבס ויסגיר וחכ"א אין זקוק לו. פירוש למראה שלישי יכבס ולא יסגיר אבל למראה שני פליגי. ירקרק ואדמדם היינו ירוק שבירוקי' ואדום שבאדומי' הוא מראה ראשון וירוק ואדום הוא מראה שני והפחות מירוק ואדום הוא מראה שלישי. אין זקוק לו. להסגיר אבל כבוס בעי דלא גרע ממראה שלישי ואם נפרש דלרבנן אין זקוק לו כלל אפילו לכבס צריך לומר דלמראה שלישי יכבס היינו לרבי שמעון ואית דגרסי למראה שלישי יכבס ויסגיר ואי אפשר ליישבו:
הכהה בראשון. בסוף שבוע ראשון כהה למראה שני:
יכבס ויסגיר. כאילו לא כהה שהעומד בסוף שבוע ראשון מסגירו ומיהו אין דינו ממש כעומד דאילו עומד ב' שבועות שורף וכיון שכהה בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני חזר לירקרק או אדמדם הרי הוא כעומד שני שבועות ושורף אבל אם עודו כהה אפילו פשה בכהה מכבסו בסוף שבוע שני:
הכהה בשני. דבסוף שבוע ראשון עומד בעיניו ובסוף שני מצאו שכהה למראה שני:
קורעו ושורף מה שקרע. כולה מילתא דריש בת"כ מקראי:
תניא בתוספתא [שם] הפושה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני מכבסו וטהור חזר לפסיון טהור חזר לנגע בין מראיו בין שאין מראיו יראה כתחלה. פי' הפושה בסוף שבוע ראשון בכהה דאם לא כהה ופשה שורף אלא בכהה בתחלה איירי כר' שמעון ולסוף שבוע ראשון פשה הכהה טהור וכל שכן אם לא פשה דטהור. ובסוף שבוע שני הא נמי בכהה איירי ודברי הכל אפילו פשה טהור כיון דכהה חזר לנגע ירקרק או לאדמדם. בין מראיו שתחלתו וסופו בחד מראה. בין שאין מראיו שתחלתו היה ירקרק ועכשיו אדמדם:
תניא בת"כ ואם ראה הכהן והנה כהה (ויקרא יג) למראה שני או כהה למראה שלישי ת"ל והנגע אי והנגע יכול במראיו ת"ל והנה כהה הא כיצד כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי וקרע יכול יקרע קרע קטן ויתקיים בו מצות קריעה ת"ל אותו אי אותו יכול יצפנו ויניחנו במקומו ת"ל (שם) מן הבגד ינתקנו מן הבגד אי בגד יכול יקרע וישליך את הקרעים לאשפה ת"ל (שם) באש תשרפנו את אשר בו הנגע למד על הקרעים שהן טעונין שריפה למדנו לכהה בסוף שבוע שני למראה שני שהוא קורע ומניין לכהה בסוף שבוע שני למראה שלישי שהוא מכבסו ת"ל נגע נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע מה נגע האמור כאן כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי אף נגע האמור להלן כהה למראה שני ולא למראה שלישי ומניין שהוא טולה עליו מטלית תלמוד לומר (שם) ואם תראה עוד ואין עוד אלא מקומו מלמד שהוא טולה עליו מטלית ר' נחמיה אומר אינו צריך מטלית:
העומד - בעינו בסוף שבוע ראשון, שלא פשה ולא כהה מראיתו:
יכבס - מקום הנגע יד ויסגיר:
העומד בשני - בסוך שבוע שני לא כהה ולא פשה:
הפושה בזה ובזה - בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני:
הכהה בתחילה - כשהובא אל הכהן וראהו וקודם שהסגיר כהה:
יכבס ויסגיר - כאילו כהה בסוף שבוע ראשון:
הכהה - שהיה מתחילה חזק הירקות או האדמימות, ונעשה ירוק בינוני או אדום בינוני טו:
אינו זקוק לו - אין זקוק להסגירו, וטהור. והלכה כחכמים:
הכהה בראשון יכבס ויסגיר - כאילו לא כהה:
הכהה בשני - דבסוף שבוע שני מצאו טז שכהה:
קורעו ושורף מה שקרע, וצריך מטלית - לשון טלאי. חתיכת בגד במקום הקרע, דכתיב ואם תראה עוד, ואין עוד אלא מקומו, מלמד שהוא טולה עליו מטלית:
רבי נחמיה אומר כו' - ואין הלכה כר' נחמיה:
העומד בראשון יכבס ויסגיר. מדאמר קרא שאם בסוף הסגר שני עמד בעינו ולא פשה ישרף. משמע הא בסוף הסגר ראשון יסגיר. הכ"מ שם. ופשטיה דקרא דבסוף שבוע ראשון נמי הכי משמע והנה לא פשה הנגע וגו'. וצוה הכהן וכבסו. אלא מדתנן לקמן שאם כהה בראשון יכבס ויסגיר וילפינן ליה מקרא דהנגע דהכא לג"ש. לומר דאם כהה יכבס. משום הכי אצטריך לפרושי דלא תימא דוקא כהה יכבס. אבל עומד ישרף:
יכבס פי' הר"ב מקום הנגע. דכתיב (ויקרא י"ג) וכבסו את אשר בו הנגע. ויליף בת"כ דלא לכל הבגד קאמר. ולא לנגע בלבד. אלא צריך לכבס מעט מן הבגד עמו. וז"ש הר"ב מקום הנגע. כלומר ולא הבגד כולו ולא את הנגע בלבד:
העומד בשני כו' הפושה כו'. מקראות מפורשות הן. בראשון אם פשה. ובשני אם עמד וכ"ש אם פשה:
הכהה בתחלה. פי' הר"ב שהיה מתחלה חזק הירקרקות כו' ונעשה ירוק בינוני כו' דאילו ירוק חלש שהוא מראה שלישי טהור לגמרי ואפילו בראשון או בשני. כדיליף בת"כ מדכתיב והנה כהה הנגע. מדקראו הנגע משמע דעדיין קצת מראה הנגע בו. ואע"פ דשיטת הרמב"ם (רפי"ב מהט"צ) אינו כן כך היא שיטת הראב"ד. ופלוגתייהו בכאילו לא נשתנה דמתני' דלעיל:
הכהה בראשון יכבס ויסגיר , יליף לה בת"כ בג"ש דנגע נגע דבראשון כתיב וכבסו את אשר בו הנגע דלא הל"ל אלא וכבסוהו או וכבסו אותו והוה שמעינן נמי דמקום נגע קאמר. מדלא אמר וכבסוהו בלבד. או וכבסו אותו. אלא אמר הנגע לג"ש מנגע דאמר בשבוע שני והנה כהה הנגע מה התם וכו'. וכתב הר"ש ומיהו אין דינו ממש כעומד. דאילו עומד ב' שבועות ישרף וכיון שכהה בסוף שבוע ראשון (או) ובסוף שבוע שני חזר לירקרק או אדמדם. הרי הוא כעומד ב' שבועות ושורף. אבל אם עודו כהה. אפילו פשה בכהה מכבסו בסוף שבוע שני. ע"כ:
רבי נחמיה אומר א"צ מטלית. והאי עוד מיבעי ליה לכדתניא בת"כ בבגד יכול כ"ש ת"ל עוד מה ראשונה כגריס אף שנייה. ורבנן תרתי ש"מ. מהר"ם:
(יד) (על הברטנורא) כלומר לא הבגד כולו ולא הנגע בלבד, אלא מעט מן הבגד עמו. מדכתיב וכבסו אשר בו הנגע, ולא כתיב וכבסו הנגע. ת"כ:
(טו) (על הברטנורא) דאילו ירוק חלש שהוא מראה שלישי, טהור לגמרי, אפילו בראשון או בשני, דכתיב והנה כהה הנגע, משמע דעדיין קצת מראה נגע בו. תורת כהנים:
(טז) (על הברטנורא) ובראשון עמד. ואם כהה בראשון וחזר בשני למראיתו, ישרף. ואם כהה גם בשני, אפילו פשה בכהה, מכבסו. הר"ש. וכולהו דיני דפירקין בתורת כהנים מדרשי דקרא. ועתוי"ט:
(יז) (על המשנה) אינו צריך כו'. והאי עוד מיבעי ליה, מה ראשונה כגריס, אף שניה. ורבנן תרתי שמע מינה. תורת כהנים:
העומד בראשון. פי' העומד שהסגסירו בכגריס ירקרק או אדמדם ובסוף שבוע עמד במראיו יכבס מקום הנגע וסביביו מעט דכתיב ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור וכבסו את אשר בו הנגע ודריש בת"כ מדלא כתיב וכבסו הנגע אלמא שמכבס מן הבגד מעט עמו:
העומד בשני עמד במראיו ובשיעורו לא פשה ולא כהה ישרף דכתיב וראה הכהן אחרי הכבס והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא באש תשרפנו:
הפושה בזה ובזה ישרף בראשון או בשני דכתיב וראה את הנגע כי פשה וגו' ושרף את הבגד:
הכהה בתחלה כגון שבא אל הכהן בכגריס ירקרק או אדמדם וקודם שהסגירו נעשה ירוק או אדום:
ר' ישמעאל אומר יכבס ויסגיר כאילו כהה בסוף שבוע וחכמים אומרים כיון שכהה קודם שסגר אין זקוק לו:
הכהה בראשון וכו' הכהה בראשון בסוף שבוע ראשון נעשה ירוק או אדום יכבס ויסגיר כאילו עמד בעיניו. ונראה דדריש לי' מדכתיב ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע בבגד וגו' והסגירו שבעת ימים שנית ולא כתיב והנה לא הפך הנגע את עינו כדכתיב בקרא דבתרי' אלמא אפילו הפך הנגע את עינו שכהה למראית ירוק או אדום יכבס ויסגיר:
הכהה בשני שעמד בראשון ובשני כהה למראה שני [הגהה נראה שר"ל שמירקרק או אדמדם נעשה ירוק או אדום אבל למראה שלישי דהיינו פחות מירוק או פחות מאדום טהור וכן הוא בת"כ רפי"ו דפ' נגעים וזהו שכתב רעז"ל ונעשה ירוק בינוני או אדום בינוני כלומר למראה שני ולא למראה שלישי] קורע מקום הנגע וישרוף ומביא מטלית מבגד אחר ותופרו במקום הקרע:
ר' נחמי' אומר אינו צריך מטלית והכהה בראשון ובשני אפילו פשה [הגהה עד הנה לא מצאתי רמז לדבר] יכבס ויטהר והכהה בראשון ובסוף שני חזר למראיתו ישרף. הרא"ש ז"ל. וביד רפי"ב דהלכות טומאת צרעת וסוף אותו פרק וע"ש שנראה שהרמב"ם ז"ל מפ' דהכהה בתחלה והכהה בשני היינו שנשתנה מירקרק לאדמדם או מאדמדם לירקרק והאריך שם בכסף משנה להשיב על הרמב"ם ז"ל:
יכין
העומד בראשון: ר"ל אם בסוף שבועת הסגר ראשון מצא הכהן שהנגע שבהבגד עמד בשיעורו כמו שהי' בתחלה. ולא פשה וגם לא כהה מראהו:
יכבס: ר"ל סגי בשיכבס הבגד במקום הנגע וקצת מסביב לו. במים ובז' הסממנים [שנמנו בפ"ט דנדה מ"ו]. ואם יעבור הנגע בהכביסה. טהור מיד וכמפורש בקרא בסוף הפרשה. דכתיב והנגע אשר תכבם וסר הנגע. וכובס שנית וטהור. וכיבוס שני זה היינו טבילה. כמ"ש רש"י בחומש [וכך כתב נמי רב"א]. אולם כשלא עבר הנגע בהכביסה. אז חוזר ומסגירו. דמדכתיב בסוף הסגר ב' שכשעמד בעיניו ישרף. דייקינן הא בעמד בעינו בסוף הסגר א' סגי בכבוס והסגר שני:
העומד בשני ישרף: כל הבגד:
הפושה בזה ובזה: ר"ל בסוף הסגר א' או ב':
ישרף הכהה בתחלה: דמיד כשהובא בתחלה לפני הכהן היה כגריס במראה ירקרק או אדמדם חזק. וקודם שהסגירו נתהפך למראה פסול בינוני. שכהה קצת נמוך מבתחלה. כגון מירקרק לירוק ומאדמדם לאדום:
ר' ישמעאל אומר יכבס ויסגיר: כאילו אירע כך בסוף שבוע א'. אבל בנתהפך בתחלה מיד למראה כשרה. לכ"ע טהור:
וחכ"א אינו זקוק לו: ופוטרו וטהור לגמרי:
הכהה בראשון: ר"ל אם בסוף שבוע א' של הסגר מצא שנתהפכה ממראה פסולה חזקה למראה פסול בינוני מאותו מין:
יכבס ויסגיר: דאע"ג דאילו בא בתחלה במראה פסול בינוני. היה מטהרו לגמרי. אפ"ה כיון שהוסגר כבר במראה פסול חזקה. אינו נפטר במראה פסול בינוני אלא צריך סגירה שנית. שכשיחזור בסוף סגירה ב' למראה פסול חזק. ישרוף הבגד. וכשימצא בסוף הסגר הב' שנשאר עומד במראה הבינוני. אפילו יפשה טובלו וטהור [הר"ש]. וכן מוכח מקרא. דהרי בסוף סגירה א' לא כתיב והנה לא הפך הנגע את עינו. כדכתיב בסוף סגירה ב'. ש"מ דבסוף סגירה א'. אפילו הפך עינו. דהיינו שהוכהה מראה פסול חזק למראה פסול בינוני. נמי מסגירו שנית:
הכהה בשני: שעמד בעינו בסוף הסגר א'. ובהסגר ב' הוכהה למראה פסול בינוני:
קורעו ושורף מה שקרע: דמדלא הוכהה עד סוף סגירה ב' צריך לשרוף מקום הנגע:
וצריך מטלית: ר"ל חייב לתפור מטלית על הנקב שנעשה בהבגד ע"י שקרע ממנו מקום הנגע. ומטלית ילפינן מדכתיב בתר סגירה ב' זו. ואם תראה עוד. משמעותו גם במקומה תחלה. והר"ז א"א רק בשיתפור במקומו מטלית. [מיהו נ"ל דרק מדרבנן חייב לתפור שם מטלית. דמהאי אם ליכא למילף חיובא. דאפילו אי הוה כתיב ואם יתפור שם מטלית. הרי כל אם שבתורה רשות חוץ מג'. אם מזבח אבנים. אם כסף תלוה. ואם תקריב מנחת בכורים [כרש"י שמות כ' פכ"א]. ואפילו תימא אין למדין מהכללות. אפילו כשנאמר בהן חוץ [כעירובין כ"ז א']. עכ"פ האי אם דהכא ודאי רק כמלת וכאשר הוא. דוכי מחוייב שתראה בו עוד נגע. וא"כ חיוב הטלת מטלית מנ"ל. דהאי עוד מצריכינן דלצטרך גם לבסוף כגריס]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת