משנה נגעים יא יב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק יא · משנה יב | >>

בגד המוסגר שנתערב באחרים, כולן טהורים.

קצצו ועשאו מוכין, טהור, ומותר בהנייתו.

והמוחלט שנתערב באחרים, כולם טמאין.

קצצו ועשאו מוכין, טמא, ואסור בהנייתו.

נוסח הרמב"ם

בגד המוסגר שנתערב באחרים - כולן טהורין.

קצצו, ועשאו מוכין - טהור, ומותר בהנייתו.
והמוחלט שנתערב באחרים - כולן טמאין.
קצצו, ועשאו מוכין - טמא, ואסור בהניתו.

פירוש הרמב"ם

זה מבואר, לפי שבגד המנוגע אסור בהנאה, לאומרו יתעלה "באש תשרפנו"(ויקרא יג, נז):

פירוש רבינו שמשון

בגד המוסגר. כדפרישית לעיל דקרי מוסגר לאותו שכהה בסוף שבוע שני וקרע נגעו מן הבגד כמשפטו ונתערב בשאר בגדים טהורים ונראה נגע באחד מהן דאי במוסגר נראה. היה טעון שריפה והשתא דלא ידעינן דיניה כנראה בתחלה וכדדרשינן גבי אדם עד שלא נזקק לטומאה את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק כדפרישית לעיל בפ"ה:

ועשאו מוכין. קרעים פחותים משלש על שלש אלא שלא הובדלו לגמרי:

כולן טמאים. דכיון דנזקק לטומאה אין הספק מטהרו:

טמא ואסור בהנאתו. דהא שריפה בעי:

תניא בתוספתא [שם פ"ה] בגד המוסגר שצבעו או שמכרו לעובד כוכבים טהור רבי אלעזר בר"ש אומר הרי הוא בהסגירו בגד המוסגר שקצצו ועשאו מטליות שהן פחותות משלש על שלש והיתה בהן אחת שיש בה שלש על שלש ונראה נגע בזה שהיה שלש על שלש היא טמאה בלבד רבי אלעזר ברבי שמעון אומר כולן ישרפו. פי' טהור אפילו חזר בו הנגע כיון דצבוע ודעובד כוכבים לא בני איטמויי בנגעים נינהו:

תניא בתורת כהנים צרעת ממארת (ויקרא יג) תן בו מארה ואל תהנה בו אין לי אלא מוחלט מוסגר מניין ת"ל כי צרעת אי מה מוחלט אם קצצו ועשאו מוכין טמא ואסור בהנאתו יכול אף מוסגר כן ת"ל (שם) כי צרעת. פי' יכול אף מוסגר כן משמע מתוך הך דתורת כהנים דמיירי מתני' בתוך ימי הסגירו ממש ולא באותו שנטהר בקריעת הנגע וכי תימא איך נתערב הא מינכר בנגע שבו יתכן כגון שצבעו או מכרו לעובד כוכבים וכרבי אלעזר בר"ש א"נ כגון שני בגדים בזה כגריס ובזה כסלע ובסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע כדתנן גבי אדם לעיל בפרק חמישי דעד שלא נזקק לטומאה טהור:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בגד המוסגר - שהיה בו נגע וצבעו ל ואין הנגע ניכר בו:

כולן טהורים - דאת הודאי הוא מטמא, ואינו מטמא את הספק לא:

ועשאו מוכין - קרעים קטנים פחותים משלש על שלש, אלא שלא הובדלו לגמרי:

כולן טמאין - דכיון שנזקק לטומאה אין הספק מטהרו:

טמא ואסור בהנאתו - דהא שריפה בעי לב:

פירוש תוספות יום טוב

בגד המוסגר. כתב הר"ב שהי' בו נגע וצבעו. וכך פי' הר"ש. משום דמוכח מת"כ דמיירי אף בימי הסגירו. ולא באותו שנטהר בקריעת הנגע. דמרבה ליה בת"כ מצרעת ממארת שכל זמן שיקרא צרעת [ואפילו מוסגר]. תן בו מארה. ואל תהנה בו. ואי לאו דצבעו הוה מינכר בנגעו. וכתב מהר"ם וכגון שהי' לו שאר בגדים צבועים ונולד בהן נגע. ע"כ. ונ"ל דלרווחא דמלתא כתב שנולד בהן נגע. וכלומר שאפילו אם ע"י הצבע לא הלך לו הנגע. משכחת לה. היכא דאית ליה כבר בגדים צבועים ולאחר שנצבעו נולד בהן נגע. שהם אינם מיטמאים בנגעים. כדתנן לעיל מ"ג:

[כולם טהורים. לשון הר"ב דאת הודאי הוא מטמא כו' כדפי' לעיל בספ"ה לענין אדם. הר"ש ואע"ג דהתם קרא דייק הכי. אין להחמיר בנגעי בגדים יותר מבנגעי אדם:

קצצו כו' טהור. ואין ללמוד מצרעת ממארת דההוא במוחלט כתיב. אלא דמצרעת ילפינן אף למוסגר. כדלעיל. והדר ממעיט בת"כ לקצצו כו' במוסגר. מדכתיב כי צרעת. ונ"ל דלאו מכי דריש. אלא כלומר קרא אחרינא כתיב גבי ושרף. כי צרעת. וטעמא למה לי. אלא לחלק דתן מארה בושרף ולא באינו שורף הא כיצד אלא קצצו וכו':

ואסור בהנייתו. פי' הר"ב דהא שרפה בעי וכ"כ הרמב"ם והר"ש. ולא ידעתי למה לא כתבו מדכתיב ממארת תן בו מארה כו' כדלעיל. ועוד שהרי מצינו שרפה במותר בהנאה בתרומה טמאה כדתנן במשנה ה' פרק אחרון דמסכת תמורה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ל) (על הברטנורא) ובן פירש הר"ש, משום דמוכח מתורת כהנים דאיירי אף בימי הסגירו, ולא באותו שנטהר בקריעת הנגע. ועתוי"ט:

(לא) (על הברטנורא) כדלעיל בסוף פרק ה' לענין אדם. הר"ש. ואף דהתם מקרא יליף, אין להחמיר בנגעי בגדים יותר מבנגעי אדם:

(לב) (על הברטנורא) הר"מ והר"ש. ותימה, למה לא פירשו מדכתיב ממארת. ועוד, שגם תרומה טמאה בשריפה ומותר ליהנות:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מוכין קרעים דמוכין לשון קריעה שמוכה וקרוע הר"ש ז"ל:

תניא בתוספתא בגד המוסגר שצבעו או שמכרו לעכו"ם טהור דעכו"ם לאו בני איטמויי בנגעים כדתנן בריש פירקין ר' אלעזר בר"ש אומר הרי הוא כהסגרו ע"כ וכתב הר"ש ז"ל שנתערב באחרים כגון שצבעו דלא מינכר נגע שבו א"נ כגון שני בגדים בזה כגריס ובזה כסלע בסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע כדתנן גבי אדם לעיל בפ"ה דעד שלא נזקק לטומאה טהור ע"כ:

טמא ואסור בהנאתו דהא שרפה בעי ובת"כ סוף פרק י"ד דריש צרעת ממארת תן בו מארה ואל תהנה ממנו:  

תפארת ישראל

יכין

בגד המוסגר:    משכח"ל דכהה בראשון שנתערב בכמה בגדים שכולן כהה בהן נגע בתחלה דאז אין זקוק לה [וכמ"ה]. ובמוחלט נמי משכח"ל שיתערב בלי שיכירנו. כגון שחזר נגע להמטלית שלקח מהעומד בעינו. דאז שורף הבגד [כמ"ו]. ונתערב אותו בגד המוטלה על בגדים טהורים מוטלים. א"ג מיירי שצבע כולן. ועי"ז לא ניכר הנגע או דצבע כולן ולא עברה הנגע מהבגד המנוגע ע"י שנצבע. אבל בבגדים האחרים שנתערב זה בהן. ג"כ נולד בהן נגעים הנכרים גם השתא. ואפ"ה טהורים. מדנולדו בהבגד אחר שנצבעו [וכמ"ג]. א"נ דמיירי שאחר שקרע הנגע מהבגד בסוף שבוע השני [וכמ"ה]. נתערב בבגדים אחרים שנקובים כמוה:

כולן טהורים:    דהרי בכל א' מזה התערובות ליכא רק ספק טומאה. וכיון דבגד מוסגר הוא לא הוחזק עדיין לטומאה. ובכה"ג כל ספקו טהור בנגעי אדם [כלעיל פ"ה מ"ז]. וה"ה בנגעי בגדים. דהרי הוקשו כל הנגעים זל"ז [כרמב"ם ספי"ג מטו"צ הי"ד. וא"ת א"כ למה נקט שנתערב באחרים דהיינו ספק ורוב. הרי אפילו נתערב חד בחד נמי לשתרי מה"ת. י"ל דאין ה"נ. אלא דאז היה אסור ללבשן ביחד דוודאי א' מהן טמא. אבל כשיש רוב חשבינן להמיעוט כליתא. וגם משום סיפא בעי למנקט אחרי' דבמוחלט אפילו ברוב לא בטיל]:

קצצו:    קצצו ר"ל שקצץ כל הבגד המוסגר למטלניות שכל א' מהן פחות מגעגא"צ שאמקט"ו [כסוכה דט"ז]. ואפילו נשארו המטלניות מעורות יחד נתבטל מהן הטומאה שהיה בהן מקודם [כזבחים דצ"ד סוף ע"ב]:

ועשאו מוכין:    ועשאו מוכין היינו שקצץ כל הבגד עד שנעשה כצמר. ונקט קצצו לרבותא דמוסגר דאפ"ה טהור. ונקט עשאו מוכין לרבותא דמוחלט. דאע"ג דנתבטל לגמרי ממש לאפר. אפ"ה הוא בטומאתו:

טהור ומותר בהנייתו:    נ"ל דקמ"ל מדסד"א דדוקא לענין טומאה מקילינן בהבגד מדלא הוחזק עדיין בטומאה. אבל לענין איסור הנאה כיון דאסורה היא והרי גם כשהי' עדיין מוסגר היה אסור גם כן בהנאה. להכי מדהיא אסורה ניזל בה לחומרא קמ"ל:

והמוחלט שנתערב באחרים כולם טמאין:    וא"ת ולבטל ברובא. דהרי גם לענין טומאה שייך ביטול ברוב. וכדאמרינן [נדה כ"ז ב'] משום ביטול ברוב נגעו בה. וכ"כ אמרינן [מנחות כ"ג א'] נבלה בטלה בשחוטה. וכן אמרינן בתוספתא [פ"ה דטהרות] דקחשיב התם כמה מיני טומאה שבטלין ברוב. וכן אשכחן טומאה בטלה ברוב בש"ס [זבחים ע"ט ב']. ואת"ל מדאמרינן בש"ס [בכורות כ"ג א'] דרק לענין מגע בטלה טומאה ברוב. אבל לענין משא. דהיינו כשנשא כל התערובות. בכה"ג לא שייך ביטול. דהרי עכ"פ נשא הטומאה בכלל התערובות וודאי וא"כ י"ל דה"נ הא דקאמר טמאים. היינו שנטמא במשא כשנשא כל הבגדים שנערבו. זהו דוחק. דוודאי מלת טמאים משמע כל טומאת בגדים מנוגעים. גם אי"ל דלהכי לא בטל הבגד המנוגע מדהוא דבר חשוב. וכגוונא דא תירצו רבעתוס' [מעילה כ"א ב' ד"ה פרוטה] דלהכי מטבע לא בטלה מדחשיבא. ליתא דהרי בגד שצבעו בקליפי ערלה בטלה [כרפ"ג דערלה] אלמא דבגד לא הוה דבר חשוב. ואי"ל התם אין הצבע דבר חשוב. דאע"ג דגם חזותא לא בטיל [כי"ד ק"ב ס"א וא"ח קי"ג ס"ג]. היינו לאו משום חשיבות רק משום שכל שניכר האיסור לא בטיל [י"ד סצ"ח ס"ד]. וכל שנתערב בבגדים צבועים כמותו לא ניכר האיסור. ואע"ג דהבגד דבר חשוב. הרי הבגד לא נאסר מצ"ע. ולפיכך לא גרע בגד מחתיכה הראוייה להתכבד שכשנאסרה רק מצד בלוע בטלה [כי"ד ק"א ס"ב]. אבל הכא הבגד אסור מצ"ע והוא דבר חשוב ולא בטל. ליתא דהרי בסיפא בקצצה ועשאה מוכין דוודאי אזלא לה חשיבותא ואפ"ה לא בטל. אמנם י"ל דצרעת שאני דהתורה אמרה גבי' ממארת היא תן בה מארה [כמ"ש הר"ש בשם ת"כ]. והיינו דלהוי כע"ג דלא בטלה ברוב. מדכתיב גבה לא ידבק בידך מן החרם. ולפ"ז גם אבן מבית מנוגע שנתערב באבנים אחרים אינו בטל מה"ט. עוד יש ליישב קושיא זו ע"פ מ"ש בס"ד במס' טהרות פ"ב [סי' י"ב] וע"ש. מיהו בכל גוונא רק מדרבנן אינה בטלה ברוב דמדאורייתא כל האיסורים שבעולם ואפילו ע"ג בטלה ברוב [כפר"ח לי"ד סי' ק' סק"ג]:

ואסור בהנייתו:    דאע"ג שקצצו לא אמרינן דנתבטל ממנו שם בגד טמא. אלא גם מוכין שלו טמא ויש בו מצות שרפה. וגם חמיר משאר נשרפים שאפרן מותר בהנאה [ועתוס' ערכין ד"כ ע"ב]. אבל בגד מנוגע שנשרף אפרו אסור בהנאה. וכ"כ אמרינן בתוספתא דמכילתין [פ"ז] דעצים ואבנים מבית מנוגע ששרפן מטמאין בביאה. ונ"ל דכולהו טעמא מדכתיבא גבה ממארת וכמש"ל. ובזה יתורץ קושית רתוי"ט להר"ש והר"ב שכתבו דמשום הכי טמא ואסור בהנאה. דהא שרפה בעי. ר"ל דלא תימא כיון שקצצו למוכין נתבטל שם בגד מנוגע מעל המוכין. על זה כתבו דהרי שרפה בעי. כלומר הרי התורה אמרה שישרוף הבגד. ולא אמרה שיקרענה ויבטלו משם בגד. אלמא אף שיקרענו. עדיין שם בגד עליו. ולפיכך עדיין טומאתו עליו ואסור בהנאה [ועיין מ"ש בזה בס"ד פי"ג סי' י"ט]:

בועז

פירושים נוספים