משנה נגעים יא ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק יא · משנה ד | >>
בגד, ששתיו צבוע וערבו לבן, ערבו צבוע ושתיו לבן, הכל הולך אחר הנראה.
הבגדים מיטמאין בירקרק שבירוקים, ובאדמדם שבאדומיםיא.
היה ירקרק ופשה אדמדם, אדמדם ופשה ירקרק, טמא.
נשתנה ופשה, נשתנה ולא פשה, כאילו לא נשתנה.
רבי יהודה אומר, יראה בתחלה.
בגד -
- ששתיו צבוע וערבו לבן,
- ערבו צבוע ושתיו לבן - הכל הולך אחר הנראה.
- הבגדים מיטמאין בירקרק - שבירוקין,
- ובאדמדם - שבאדומין.
- היה ירקרק, ופסה אדמדם,
- אדמדם, ופסה ירקרק - טמא.
- נשתנה ופסה,
- נשתנה ולא פסה - כאילו לא נשתנה.
- רבי יהודה אומר: יראה כתחילה.
אמר השם יתברך בטומאת בגדים "ירקרק או אדמדם"(ויקרא יג, מט), ושורש משורשי הלשון שלא יהיה אותו דרך בלא עניין מן התוספת מה שיוסיף לריבוי ולהפלגה, וכאשר אמר ירקרק או אדמדם ולא אמר ירוק או אדום, רצה בזה חוזק הירקות וחוזק האדמימות.
וכן אמרו בנגעי אדם "לבן אדמדם"(ויקרא יג, מב) ו"לבנה אדמדמת"(ויקרא יג, כד), עניינו גם כן החזק באדמימות, רוצה לומר שיהיה זה המראה המעורב עם הלבן חזק האדמימות, ויהיה ממנו המראה אשר נקראהו "פתוך" כמו שביארנו בראש המסכתא.
ודע כי נגעי בגד גם כן כגריס, כמו שכבר בארנו בפרק הששי באמרם "בנין אב לכל הצרעת שיהיה כגריס".
נשתנה ופשה - הוא שיחסר המראה מחוזקו, אבל התפשט בשטח הבגד.
נשתנה ולא פשה - הוא שתתחזק המראה והוסיף כוח ולא פשה בגוף, דינו כדין מה שלא נשתנה בשום פנים, אבל כאילו הוא עומד בעיניו, ויסגיר שבעת ימים שנית אחר רחיצתו כמו שהתבאר בפסוקים.
ורבי יהודה אומר יראה כתחילה, ודינו כדין מה שנסתר בתחילת הפנים קודם ההסגר.
ואין הלכה כרבי יהודה:
אחר הנראה. בסתם בגדים הערב נראה. בכרים וכסתות השתי נראה כדמשמע בתוספתא והדבר תלוי לפי ענין האומנות:
בירקרק שבירוקין. בת"כ דריש לה מדלא כתיב ירוק וכתיב (שם) ירקרק וכן מדלא כתיב אדום וכתיב (שם) אדמדם:
היה ירקרק. שהיה בו כגריס של ירקרק והסגירו ולסוף שבוע א' פשה אדמדם אצל הירקרק א"נ הסגירו באדמדם ופשה ירקרק טמא הבגד וטעון שריפה:
נשתנה ופשה. כגון שהיה בו כגריס של ירקרק ולסוף שבוע ראשון הרי הוא כסלע כולו אדמדם:
נשתנה ולא פשה. דתחלה כגריס של ירקרק וסופו כגריס של אדמדם כאילו לא נשתנה ואותו שפשה שורף ואותו שלא פשה נותן לו שבוע שני:
יראה כתחלה. דחשיב ליה כנגע אחר:
תניא בתוספתא [פ"ה] בגד ששתיו צבוע וערבו לבן ערבו צבוע ושתיו לבן הכל הולך אחר הערב והכרים והכסתות אחר השתי וזה וזה הולכין אחר הנראין בגד ששתיו סריקין וערבו צמר ערבו סריקין ושתיו צמר אין מיטמאין בנגעים הסגירו כחצי גריס ירקרק כחצי גריס אדמדם נותן לו שבוע שני ר' יהודה אומר יראה כתחלה הסגירו בכגריס ירקרק וכגריס אדמדם ובסוף שבוע בא ומצאו כסלע ירקרק וכסלע אדמדם ה"ז ישרף ר' יהודה אומר יראה כתחלה. פי' זה וזה הולכים אחר הנראין. טעמא קא מפרש דלפי שהולכין אחר הנראה אזלינן בהאי בתר ערב ובהאי בתר שתי שכן דרך האומנים לעשות בזה השתי נראה ובזה הערב נראה ואומני סריקין בין שתי בין ערב הסריקין נראה דהיינו הצבע:
כחצי גריס ירקרק וחצי גריס אדמדם דמצטרפין זה עם זה. נותן לו שבוע שני בכי האי גוונא מיירי דבסוף שבוע ראשון הוחלט הירקרק ונעשה אדמדם והאדמדם נעשה ירקרק ורבנן לטעמייהו דאמרי כאילו לא נשתנה ור' יהודה לטעמיה דקמא אזיל ליה והאי נגע אחר הוא וכן סיפא דהסגירו כגריס ירקרק מיירי דבסוף שבוע נעשה הגריס כסלע אדמדם:
תניא בת"כ וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה (שם) הא לא הפך ולא פשה טמא הפך ולא פשה אינו יודע מה אעשה לו ת"ל (שם) והסגיר את הנגע שבעת ימים שנית דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אינו טמא אלא משום עומד הא מה אני מקיים והנה לא הפך הנגע את עינו בכל מין שהוא מיטמא לו. פי' הא לא הפך שלא נשתנה מירקרק לאדמדם ולא פשה טמא משום עומד. הפך. מירקרק לאדמדם ת"ל והסגיר את הנגע שבעת ימים שנית. כלומר יראה כתחילה ויהא לו הסגר זה כהסגר ראשון. בכל מין שהוא מיטמא לו כגון ירקרק ואדמדם אפילו הפך מזה לזה כעומד דמי אא"כ כהה מעמוק לגבוה לירוק גבוה או לאדום גבוה. ועוד תניא בתוספתא [שם] הבגדים והעורות מיטמאין בירקרק שבירוקין ובאדמדם שבאדומים אי זה הוא ירקרק שבירוקין רבי אליעזר אומר כשעוה וכקורמין סומכוס אומר ככנף טווס וכהוץ של דקל ואי זה הוא אדום שבאדומים כזהורית יפה שבים והפסיון שלהן כיוצא בהן ואין בהם מראה בתוך מראה גבוה שבהם כמראה צל בחמה ומראה עמוק שבהן כמראה חמה בצל:
ששתיו צבוע - השתי שלו צבוע. ואין צבוע מיטמא:
וערבו לבן - ואי אזלינן בתר הערב הוא לבן ומיטמא:
הכל הולך אחר הנראה - בסתם בגדים הערב נראה, בכרים וכסתות השתי נראה. והכל לפי האומנות:
ירקרק - ירוק שבירוקים:
אדמדם - אדום שבאדומים. כלומר, שמראה הירקות והאדמימות בהם חזק מאוד. ירקרק, ככנף הטווס וכהוצין של דקל. אדמדם, כזהורית יפה שבדם:
היה ירקרק - כגריס, ולבסוף שבוע פשה אדמדם אצל ירקרק יב:
נשתנה ופשה - כגון שהיה בתחילה ירקרק כגריס, ולבסוף שבוע פשה ונעשה גדול כסלע, ובין האום ובין הפשיון שלו אדמדם:
נשתנה ולא פשה - בתחילה כגריס של ירקרק, ולבסוף כגריס של אדמדם:
כאילו לא נשתנה - ואותו שפשה טעון שריפה, ואותו שלא פשה מסגירו יג שבוע שני:
יראה [בתחלה] - דחשיב לנשתנה כנגע אחר. ואין הלכה כר' יהודה:
הבגדים מיטמאין בירקרק שבירוקים וכו'. מדכתיב ירקרק ואדמדם יליף לה בת"כ. וז"ל הרמב"ם אמר הש"י בטומאת בגדים ירקרק או אדמדם. ושרש משרשי הלשון שלא יהיה (נוסף אות או אותיות. אלא לענין מה. וכ"ש אותיות נוספות מה שיוסיף לזרוז) ולהפלגה וכאשר אמר ירקרק או אדמדם. ולא אמר ירוק או אדום. רצה בזה חזק הירקות וחזק האדמימות. וכן אמרו בנגעי אדם לבן אדמדם. או לבנה אדמדמת. ענינו ג"כ החזק באדמימות. ר"ל שיהיה זה המראה המעורב מן הלובן עם חזק האדמימות. ויהיה ממנו המראה אשר נקראהו פתוך. כמו שבארנו בראש המסכת ע"כ:
ובאדמדם שבאדומים. לשון הר"ב כזהורית יפה שבדם. והר"ש ובעל קרבן אהרן העתיקו התוספתא כזהורית יפה שבים. וכן היא הגירסא בתוספתא שבידינו בריש פ"ק:
היה ירקרק ופשה כו'. פי' הר"ב היה ירקרק כגריס ולסוף שבוע פשה אדמדם אצל ירקרק בת"כ יליף ליה דמדכתיב ירקרק. או אדמדם. מלמד שאין מטמאים בפתוך. כלומר מעורב. מדכתיב או לחלק. יכול כשם שאין מטמאין בפתוך כך לא יצטרפו זה עם זה. ת"ל והיה. ולא אמר והיו. מלמד שמצטרפין. וכדפי' הר"ב והיה דגבי שאת ובהרת בריש מכילתין. והא דנקט הר"ב כגריס. דבנין אב לכל צרעת שהן כגריס. כמ"ש ברפ"ו. ושיעור הפשיון במשנה ז':
כאילו לא נשתנה. לשון הר"ב ואותו שפשה טעון שרפה ואותו שלא פשה מסגירו שבוע שני. כלומר מכבס ומסגירו כדלקמן. ומפרשינן בת"כ. משום דלא מקרי הפוך. אלא כשנהפך ממראהו למראה טהור. כגון מירקרק לירוק או מאדמדם לאדום. אבל כשנהפך ממראה טמא למראה טמא. לא מיקרי הפוך. אלא הרי הוא עומד יקרא. ומשמע נמי דכשעומד ב' שבועות שדינו שישרף. וכך היא דעת הראב"ד רפי"ב מהט"צ. ואין כן דעת הרמב"ם. אלא שדינו כדין כהה בשני דתנן לקמן שקורעו ושורף מה שקרע. והכ"מ נתן טעם לדבריו. ואין להאריך כאן:
(יא) (על המשנה) שבירוקים כו'. מדכתיב ירקרק ואדמדם יליף לה בתורת כהנים. וכתב הר"מ, ושורש משרשי הלשון שלא יהיה נוסף אות או אותיות אלא לזרז ולהפליג כו'. ועתוי"ט:
(יב) (על הברטנורא) אבל בפתוך אינן מיטמאין. וכל זה בתורת כהנים. ועתוי"ט:
(יג) (על הברטנורא) כלומר מכבסו ומסגירו כדלקמן. ובתורת כהנים יליף ליה. ומשמע נמי בעומד שני שבועות שישרף. ואין כן דעת הר"מ. ועתוי"ט:
נשתנה ופשה. הוא שיחסר המראה מחוזקו אבל התפשט בשטח הבגד. נשתנה ולא פשה הוא שתתחזק המראה ותוסיף כח ולא פשה בגוף הבגד דינו כדין מה שלא נשתנה בשום פנים אבל כאילו הוא עומד בעיניו ויסגיר שבעת ימים שנית ור' יהודה אומר יראה בתחלה ודינו כדין מי שבא בתחלת הפעם קודם ההסגר. הרמב"ם ז"ל:
יכין
בגד ששתיו: חוטי שתי שלו:
צבוע וערבו: דחוטי ערב שלו לבנים:
הכל הולך אחר הנראה: אע"ג דאידך רובא. אפ"ה מראה חשוב טפי מממשותו. והבגד נקרא ע"ש מראהו. ואע"ג שבמורגל בכל הבגדים השתי והערב נראין? אפ"ה יש מין אריגה שחוטי השתי או חוטי הערב נדחקין יחד מאד. כדי לעשות הבגד עב וחזק ככרים וכסתות. וע"י כך אין חבירו נראה כלל. וכש"כ כשהחוטין הם מצמר. ששערותיו מכסין החוטי שתי והערב יחד. דיינינן אחר השערות של השתי או של ערב אם השערות נראות צבועות אמ"ט בנגעים. ונ"ל דבשניהם נראין. לא אזלינן בתר רובא. דמדכל א' מהן נראה לא שייך גבי' ביטול. אלא הו"ל כשו"ע שא' מהם מין פטור [לעיל סי' ז']. ואמ"ט כלל בנגעים [עיין לקמן סימן ל"ד]:
הבגדים מיטמאין בירקרק שבירוקים: ר"ל ירוק גרין מאד כמראה כנף טווס. פפויא בל"א [ולר"א בתוספתא היינו כשעוה וחלמון ביצה]:
ובאדמדם שבאדומים: ר"ל אדום מאד כמראה קארמעזין ראטה בל"ז [ומ"ש בתוספתא שהיא זהורית שבים. נ"ל דר"ל אותה צבע מביאין אותה ממדה"י] וב' אלו המראות מצטרפות לכגריס [כך מפורש בתוספתא וכ"פ הרמב"ם רפי"ב מצרעת]:
היה ירקרק: כגריס והסגירו:
ופשה: דבסוף השבוע מצא שפשה. והפשיון הוא במראה אחרת ממראה האום שאצלו:
נשתנה ופשה: שבתחלת ההסגר היה במראה א' פסולה כגריס. ובסוף שבוע מצאה כסלע. אבל במראה אחרת פסולה:
נשתנה ולא פשה: ר"ל או שבתחלת וסוף ההסגר הי' גודל הנגע שוה. אבל נשתנה מראהו מבתחלה [והנה לא מנה התנא רק ב' מיני צירוף. דהיינו (א) אום ופשיון. (ב) אום שהשתנה בין שבוע לשבוע. ולא מנה הצירוף הג' דהיינו (ג) אום כגריס מב' מראות. וכמ"ש לעיל סי' י"א. ונ"ל משום דכ"ש הוא מצירוף ב']:
כאילו לא נשתנה: דבפשה בהסגר הזה שורף הבגד. ובלא פשה יכבסו ומסגירו שנית. וכשאירע כך בסוף שבוע ב'. להראב"ד ישרף הבגד. ולהרמב"ם רק קורע מהבגד רק מקום המנוגע ושורפו:
ר' יהודה אומר יראה בתחלה: משום דס"ל דמדנשתנה הו"ל כנגע חדש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת