משנה נגעים יא ג

ופסק ההלכה שבגדים צבועים לא יטמאו בנגעים, אם לא שיהיה המראה אשר הוא בלתי לבן טבעי או מלאכותי עד שיהיה לבן, והוא אמרם "מה פשתן כברייתו אף צמר כברייתו, אוציא את הצבועים בידי אדם ולא אוציא את הצבועים בידי שמים, תלמוד לומר "לפשתים ולצמר"(ויקרא יג, מח), מה פשתים לבן אף צמר לבן".

אולם העורות אם מצבע אדם לא יטמאו בנגעים, כמו שאמר רבי שמעון:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

הצבועים. אפי' בידי שמים ובת"כ יליף טעמייהו מקראי:

בין צבועין. ואפי' בידי אדם:

העורות כבתים. ובבגדים ובתים מודו רבי יהודה ור"ש לר"מ:

תניא בתוספתא [פ"ה] כל הבגדים בין צבועין בידי אדם בין צבועין בידי שמים אין מיטמאין בנגעי' והעורות והשתי והערב כיוצא בהן דברי ר"מ ר' יהודה אומר כל הבגדים בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים [אינן] מיטמאין בנגעים וכל הבתים בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים מיטמאין בנגעי' ר"ש אומר בהן שלש מדות משום ר"ע כל הבגדי' בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים אין מיטמאים בנגעים וכל הבתים בין צבועים בידי אדם בין צבועים בידי שמים מיטמאין בנגעים והעורו' צבועים בידי שמים מיטמאין בידי אדם אין מיטמאין:

תניא בתורת כהנים יכול יהו מטמאין בין צבועים בין שאינן צבועים ת"ל בבגד צמר או בבגד פשתים מה פשתן כברייתו אף צמר כברייתו אוציא את הצבוע בידי אדם ולא אוציא את הצבוע בידי שמים ת"ל לפשתים ולצמר מה פשתים לבנה אף צמר לבן:

עוד תניא בתורת כהנים או בעור יכול יהו מטמאין צבועין ת"ל בגד מה בגד כולו לבן אף עורות כולן לבנים דברי ר"מ ר' יהודה אומר בעור לרבות הצבועין ר"ש אומר כתוב אחד אומר בגד וכתוב אחד אומר בעור הא כיצד הצבועין בידי שמים מיטמאין בידי אדם אין מיטמאין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

הצבועים - אפילו בידי שמים:

הבתים בין צבועים - אפילו בידי אדם:

העורות כבתים - ואפילו צבועים בידי אדם מיטמאין בנגעים. והלכה שהבגדים אין מיטמאין צבועים ואפילו בידי שמים, דכתיב [שם] בבגד צמר או בבגד פשתים, מה פשתים כברייתו ^ח, אף צמר כברייתו. וכתיב לפשתים ולצמר, מה פשתים לבן ^ט, אף צמר לבן. ועורות הצבועים בידי אדם אין מיטמאין בנגעים. אבל בידי שמים מיטמאין בנגעים, כדברי ר' שמעון:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

העורות והבגדים הצבועים כו'. כתב הר"ב והלכה שהבגדים אין מיטמאין צבועים ואפי' בידי שמים דכתיב בבגד צמר או בבגד פשתים מה פשתים כברייתו (פי' הרמב"ם בנא"י שאין דרך לצבעו ע"כ). אף צמר כברייתו אוציא את הצבועים בידי אדם ולא אוציא הצבועים בידי שמים. ת"ל לפשתים ולצמר מה פשתים לבן (דלית בה צבוע בידי שמים. קרבן אהרן) אף צמר לבן. כך היא בת"כ. ומ"ש הר"ב דעורות הצבועות כו' כדברי ר"ש כ"כ הרמב"ם וטעמא כתב הכ"מ ברפ"י מהט"צ משום דבצבוע בידי אדם. ה"ל ר"מ ור"ש תרי נגד רבי יהודה והלכה כרבים. ועי"ל הא דר"ש שנויה בתוספתא בשם ר"ע. וידוע דהלכה כר"ע מחברו ע"כ. וטעמא דר"מ דמקיש עורות לבגדים מדכתיב בבגד או בעור להקיש עור לבגד מה בגד כולו לבן אף עורות כולם לבנים כדאיתא בת"כ:

רבי יהודה אומר העורות כבתים. בת"כ ר"י אומר או בעור לרבות את הצבועים. דאו לחלק אתי לומר שהעור חלוק מצמר ופשתן. דצבועים נמי מיטמאין. [והרבה פעמים נכתב או עור. ולפיכך יכולין למדרש גם הא דבמתני' א']:

רבי שמעון אומר הצבועים בידי שמים כו'. בת"כ רש"א כתוב אחד אומר בבגד. וכתוב אחד אומר בעור. הא כינד צבועים בידי שמים מיטמאין. צבועים בידי אדם אין מיטמאים. ופי' בעל קרבן אהרן כתוב אחד אומר בגד דהקיש עור אליו. וכתו' אחד אומר. או בעור. דחלקן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ח) (על הברטנורא) שאין דרך לצובעו. הר"מ. אף כו'. צבועים בידי שמים מנין ת"ל לפשתים כו':

(ט) (על הברטנורא) דלית ביה צבוע בידי שמים. ק"א. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) דברי ר' מאיר כו'. בתורת כהנים פליגי בדרשי דקראי. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

בסוף פי' רעז"ל כדברי ר"ש אמר המלקט ור"ש לא קאי רק אעורות דסליק מינייהו ר' יהודה ושלשה מחלוקות בעורות אבל בבגדים ובבתים לא פליגי דמודו לר"מ דבגדים אינם מטמאין ובתים מטמאין וקשה לע"ד דה"ל למישרי למיתני דין בתים דהכל מודו בהו דמטמאין והדר איבעי לי' למיתני דין עורות ובגדים כדי שיבא ר' יהודה לומר גם העורות אני סובר דדינם כבתים לגמרי ור"ש אח"כ מכריע בהן. ועיין בת"כ פ' י"ג דפ' נגעים ובראש פי"ד:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

העורות והבגדים הצבועים: אפילו בטבע:

אין מיטמאין בנגעים: דב"פ הוקש בקרא צמר לפשתן. כדי להקישו בב' דברים. מה פשתן כברייתו. [ר"ל שהרוב ממנו משתמש שאינו צבוע. אלא בצבע שנברא בו הפשתן. כך נ"ל פי' הרמב"ם]. כך צמר דוקא כשהיא כברייתו. דהיינו שאינו צבוע. ומה פשתן לבן. דהרי בטבעו הוא בצבע רק לבן. אף צמר רק כשהוא לבן מטמא בנגעים. ומדהוקש תו בגדים לעורות דכתיב בבגד או בעור ילפינן דגם בעורות דוקא בלבן ממש מטמא בנגעים [ונ"ל דר"ל לבנונית הטבעי המורגל בעור. אבל לא שיהא העור לבן כשלג. דזה א"א בעור רק על ידי אומנות מיוחדת שנעשה בעבוד ונקרא ווייסגערבעריי. ואע"ג דגם פשתן אינו לבן בטבע עד שילבנוהו בחמימות. הליבון שבעור הוא ע"י סממנים שיערבו במי עבודו. ולהכי עור המלובן כך באומנות באמת לפע"ד אמ"ט בנגעים. מדהוה כצבוע]:

הבתים בין צבועים: אפילו בידי אדם:

רבי יהודה אומר העורות כבתים: אפילו בצבועים ע"י אדם מטמאים גם עורות בנגעים. דס"ל דאע"ג דהוקשו בקרא בבגד או בעור האי או אתא לחלק דינן לגמרי מהדדי:

ר' שמעון אומר הצבועים: ר"ל עורות הצבועות:

ובידי אדם אינן מיטמאין: דס"ל דאהני הקישא לצבועים בידי אדם דלא לטמאו. יאהני או לחלק דצבועות בידי שמים לטמאו נגעים בעורות. והכי קיי"ל:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת