משנה נגעים יא ו

ואולם אם נראה הנגע במקום אחר מן הבגד ישפוט בו כמו ששפט בבגד אשר לא נראה קודם זה בו נגע ולא תשרוף הבגד, ולא נאמר כבר היה נגע בזה המקום וכבר חזר, וזה אמרו מציל על המטלית.

הטולה מן המוסגר בטהור - הוא שיקח קרע מבגד מוסגר ויטלו בו בבגד טהור, עוד נראה נגע בזה הבגד הראשון, הנה ישרוף זאת החתיכה אשר לקח מבגד המוסגר אשר נראה הנגע בו.

ואם תראה נגע בזאת החתיכה, הנה ישרוף הבגד המוסגר אשר נקרע ממנו, עוד תראה בזה הבגד אשר נראה בו, כמו שאם תתחדש בבגד משאר הבגדים, ואם היה בו סימן טומאה ישרוף הבגד בכללו, וזהו עניין אמרו והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנים:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

חזר הנגע. לבגד. לאחר שקרע הנגע מן הבגד והביא מטלית מבגד טהור ותפרו וחברו במקום הקרע אם חזר הנגע לגופו של בגד טעון הבגד שריפה כדכתיב (שם) ואם תראה עוד בבגד באש תשרפנו אבל המטלית שחבר בו אינו טעון שריפה והיינו דקתני ומציל את המטלית שמצילו ואינו שורפו:

חזר למטלית. דהיינו שחזר הנגע לטלאי שחבר בו:

שורף את הבגד. כאילו חזר בבגד עצמו אבל המטלית אין טעון שריפה ולא שייך ביה לשון הצלה דקתני עלה בתוספתא ומטלית תשמש את עצמה בסימנים דאם יש בה שלש על שלש מסגירה כבגד גדול ואם פשה או עמד בעיניו שני שבועות שורף ומיהו פחות משלש על שלש אין מיטמא בנגעים כדאיתא בפרק במה מדליקין (דף כו:):

הטולה מן המוסגר. בגד שהסגירו ועמד בעיניו בשבוע ראשון ובשבוע שני כהה דקורע ממנו הנגע ושורף מה שקרע כדאמרן ההוא מוסגר קרי ליה דאם חתך ממנו חתיכה ועשאו טלאי לבגד טהור:

חזר הנגע לבגד. המוסגר שנטלה ממנו חתיכה זו אף על פי שהמוסגר טעון שריפה כדכתיב ואם תראה עוד בבגד מציל את המטלית דהיינו טלאי שנטל ממנו וחברה בבגד הטהור:

חזר למטלית. דהיינו בחתיכה שניטלה מן המוסגר:

ישרף. המוסגר כ"מ שהוא כאילו היתה חתיכה זו מחוברת בו:

והמטלית. דהיינו חתיכה:

תשמש את הבגד השני בסימנים. שמסגירה עם הבגד השני דדינו של בגד שני כאילו הנגע בו בין לענין הסגר בין לענין שריפה וכיבוס לכל דבר ולאחר שתשמש הבגד השני אפי' נצול הבגד ואפי' הלך הנגע לגמרי מן החתיכה טעונה שריפה כדקתני עלה בתוספתא [שם] וטעונה שריפה באחרונה שהרי משחזר בו הנגע מתחלתו כבר הוזקק לשריפה:

תניא בתוספתא [פ"ה] הטולה מן הטהור במוסגר ונראה נגע בבגד מציל על המטלית פשה מן הבגד למטלית זה וזה ישרפו נראה במטלית בגד הראשון ישרוף את הבגד והמטלית תשמש את עצמה בסימנים הטולה מן המוסגר בטהור ונראה נגע בבגד שורף את המטלית פשה מן הבגד למטלית זה וזה ישרפו נראה במטלית בגד הראשון ישרף והמטלית תשמש עצמה בסימנים הטולה מן המוסגר בטהור ונראה נגע בבגד שורף וטעונה שריפה באחרונה שני בגדים המוסגרים שנטל מטלית מזה וטלה על זה ונראה הנגע באחד מהם הוא ומטליתו ישרפו נראה באחד מן המטליות כולן ישרפו. פי' הטולה מן הטהור במוסגר היינו מתני' דצריך מטלית אחד והביא מן הטהור וטלה בו הבגד וקתני מתני' חזר נגע לבגד זה וזה ישרפו דכיון שהנגע בשניהם לא אמרי' המטלית תשמש לעצמה דחשיב כנגע אחר שזקוק לשריפה. נראה במטלית בגד הראשון כלומר במטלית של בגד הטהור שחבר לזה ויתור לשון בעלמא הוא. ישרוף את הבגד היינו את המוסגר וכדקתני נמי מתני'. והמטלית תשמש את עצמה כדפרישית במתני'. הטולה מן המוסגר בטהור ונראה נגע בבגד כלומר בטהור נראה הנגע ומש"ה נקט נראה ולא קתני חזר כדקתני במתניתין משום דהכא בטהור איירי שהנגע נראה בו עכשיו כתחלה:

שורף את המטלית. דמטלית זה מבגד מוסגר קאתי והנגע שבטהור כאילו הוא במטלית שנתחבר בו הילכך המטלית טעון שריפה והבגד שבו הנגע טעון הסגר והמוסגר שניטלה ממנו חתיכה זו כדקאי קאי דלגבי המוסגר לא נחשב הנגע כאילו הוא במטלית. פשה מן הבגד למטלית זה וזה ישרפו. וטעמא כדפרישית ברישא:

נראה במטלית בגד הראשון ישרף היינו המוסגר וה"נ תנן במתני'. והמטלית תשמש את עצמה על כרחין לאו דוקא דמאי תשמש את עצמה הא קתני וטעונה שריפה באחרונה ועוד דבמתניתין קתני בהדיא את הבגד והכא איידי דקתני רישא עצמה תנא סיפא נמי עצמה ולעולם תשמש לבגד קאמר. הוא ומטליתו ישרפו היינו מה שטלה ממנו לבגד אחר אע"ג דטולה מן מוסגר לטהור תנן במתניתין תציל את המטלית יש לחלק בין מוסגר לטהור למן המוסגר למוסגר. כולן ישרפו דכיון דשניהם מוסגרין הכל טעון שריפה דהא בטלה מן המוסגר לטהור נמי אמרי' תשמש לבגד והכא זה וזה מוסגר כאילו חזר בכל א' וא':

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

חזר נגע לבגד - במקום אחר מן הבגד. ולא במטלית שנתן על מקום הקריעה:

מציל את המטלית - כששורף את הבגד כולו. כדכתיב ואם תיראה עוד בבגד וגו' ושרף את הבגד. מציל את המטלית, אותו טלאי שנתן על מקום הקריעה מצילו, ואינו שורפו עם הבגד:

חזר למטלית - לאותו טלאי שחיבר בו:

שורף את הבגד - כאילו חזר בבגד עצמו. אבל המטלית אינו טעון שריפה, אלא אם הוא שלש על שלש, מסגירו. ואם עמד בעיניו שבועות שנים או פשה בשבוע ראשון, שורף ^יח. ואם פחות משלש על שלש אינו מיטמא בנגעים:

הטולה מן המוסגר - שעשה טלאי מחתיכת בגד מוסגר על בגד טהור. ומוסגר קרי לבגד שעמד בעיניו בשבוע ראשון, ובשבוע שני כהה. דקורע ממנו הנגע ושורף מה שקרע, ושאר הבגד קרוי מוסגר:

חזר הנגע לבגד המוסגר - שניטלה ממנו חתיכה זו שהיא עתה טלאי לבגד טהור, אע"פ שהבגד המוסגר טעון שריפה כדכתיב ואם תיראה עוד בבגד וגו':

מציל את המטלית - היינו הטלאי הזה שניטל ממנו ומחובר בבגד טהור, מצילו ואינו שורפו ^יט עם הבגד המוסגר:

חזר - הנגע למטלית. לחתיכה זו שניטלה מן המוסגר:

ישרף - המוסגר בכל מקום שהוא, כאילו היתה חתיכה זו מחוברת בו. וחתיכה תשמש הבגד השני שהיא מחוברת בו, בסימנים. שמסגיר עם הבגד השני. דדינו של שני כאילו הנגע בו, בין לענין הסגר בין לענין שריפה וכיבוס וכל דבר. ולאחר ששמשה הבגד השני, אפילו הלך הנגע לגמרי מן החתיכה, טעון שריפה, שהרי משחזר בו הנגע מתחילתו כבר הוזקק לשריפה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

חזר נגע לבגד. פי' הר"ב במקום אחר מן הבגד. דאע"ג דמדכתיב עוד ילפינן למקומו. מיהו מדאמר בבגד דמיותר דהוי סגי ליה לכתוב ואם תראה עוד ולא איצטריך למכתב בבגד דהא ביה איירי אלא לרבות כל הבגד כדאיתא בת"כ:

שורף את הבגד. כתב הר"ב אבל המטלית אינו טעון שרפה. ולא שייך ביה לשון הצלה דקתני עלה בתוספתא ומטלית תשמש את עצמה בסימנים דאם יש בה שלש על שלש כו' הר"ש. ועיין במשנה י"א:

חזר נגע לבגד. פי' הר"ב למוסגר מדתנן חזר מוכח ודאי דבמוסגר קאמר. דאילו בטהור מאי חזר בו הא מעולם לא היה בו ולא אצטריך למתני הכא לבגד הראשון כדלקמן דלקמן שאני דתני נמי דין השני:

שורף את המטלית. הר"ב העתיק מציל את המטלית וכן לשון הר"ש ומייתי תוספתא דקתני הטולה מן המוסגר בטהור. ונראה נגע בבגד שורף את המטלית וכתב עלה הטולה מן המוסגר בטהור ונראה נגע בבגד כלומר בטהור נראה הנגע ומש"ה נקט נראה ולא קתני חזר כדקתני במתני' משום דהכא בטהור איירי שהנגע נראה בו עכשיו בתחלה. שורף המטלית. דמטלית זה מבגד מוסגר קאתי והנגע שבטהור כאילו הוא במטלית שנתחבר בו. הלכך המטלית טעון שריפה והבגד שבו הנגע טעון הסגר והמוסגר שניטלה ממנו חתיכה זו כדקאי קאי. דלגבי המוסגר לא נחשב הנגע כאילו הוא במטלית ע"כ. הא קמן דאיהו במתני' גריס בהדיא מציל וא"ת ואי הכי בסיפא כשחזר למטלית אמאי הבגד הראשון ישרף ולמה הבגד לא ימשוך אליו המטלית והמטלית ימשוך אליו הבגד. ונראה לי דהבגד המוסגר כשחזר בו הנגע לא ימשוך אליו המטלית אחרי שהמטלית מחובר לטהור. אבל כשחזר למטלית עצמו והבגד אינו מחובר לטהור אבל עומד בפני עצמו לפיכך נמשך אחרי המטלית והרי נאמר ואם תראה עוד. ואין עוד אלא מקומו ואע"ג דבבגד לרבות כל הבגד כמו שכתבתי לעיל. מ"מ חבורו של המטלית לטהור הוא שמצילו כך נ"ל. ובעל קרבן אהרן יהיב טעמא שהמטלית ראוי שימשוך אליו הבגד. שלא חשש הכתוב אלא לחזרת נגע במקומו הראשון כמו שנאמר עוד ואין עוד אלא מקומו ע"כ. וזה אינו מספיק מכיון שנאמר בבגד לרבות כל הבגד אלא טעמא כדפרישית דחבורו לטהור מצילו למטלית ומאד נפלאתי מבק"א דבת"כ שנוי כמו שהיא הגי' לפנינו שורף והוא לא הרגיש כלל ומפ' עלה דברי הר"ש דמציל ולא עוד שאח"כ מביא פי' אחר בשם רבינו הלל ובפי' ההוא נכתב שורף כו'. ואיהו לא חלי ולא מרגיש בכל אלה. דאפילו כי תימא שגירסתו בת"כ היתה מציל ושהמדפיסים טעו להדפיס שורף מ"מ אחרי שראה והעתיק פי' רבינו הלל היאך לא שת אל לבו בחלוף הלשונות של פי' עצמו והוא מפי' הר"ש דמפרש מציל כו' ושל פי' רבינו הלל דמפרש שורף כו' ועוד אני תמה על גי' הר"ב והר"ש. דהיאך מצי לגרוס מציל. דמ"ש מהא דתנן בנגעי בתים בפי"ג משנה ה' הבונה מן המוסגר בטהור חזר נגע לבית חולץ את האבנים ודכוותה הכא צריך לגרוס שורף וכ"כ שם הרמב"ם בפירושו דענין שתי אלו ההלכות אחד ובפירושו דהכא. וכן בחבורו פרק י"ב [מהט"צ] העתיק שורף. אך עתה באו לידי דברי מהר"ם דלקמן פרק י"ג. דמתרץ לה ומפרש להא דלקמן נמי בכה"ג דהכא כמו שאעתיקהו שם. ומכל מקום לפירוש הר"ב והר"ש דהתם. קשיין אהדדי. וצ"ע. ואין סברא לומר דלדידהו הכא דוקא במטלית שאין בו ג' על ג' דאינו מטמא בנגעים דהא הר"ש והר"ב פירשו ברישא אם הוא ג' על ג' וכו' וכן פשט דמתני' בכל מטלית מיירי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יח) (על הברטנורא) ולהכי לא שייך ביה לשון הצלה:

(יט) (על הברטנורא) הר"ש מהתוספתא. ונראה לי דטעמא דהמטלית אינו נמשך להבגד, כיון דמחובר לטהור. אבל בסיפא, הבגד שאינו מחובר לטהור נמשך אחרי המטלית. אלא דצריך עיון דמאי שנא מהא דפרק י"ג משנה ה' דחולץ האבנים. עיין שם. והר"מ גורס שורף. וכן הוא בתורת כהנים. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

המולה מן המוסגר בטהור חזר נגע לבגד מציל את המטלית כך צ"ל לפי פי' רעז"ל וכך היא גירסת הר"ש ז"ל והקשה הרא'"ש ואמאי לא שדינן מטלית בתר עיקר הבגד כלומר הבגד המוסגר שהוא אביו ראשון וניתן המטלית לשרפה כי היכי דבסיפא אם חזר נגע למטלית שדינן הבגד הראשון כולו בתר מטלית שהא בנו ודנין כל הבגד לשרפה ואיהו ז"ל גריס שורף את המטלית וכן נמי היא גירסת הרמב"ם ז"ל והביא הרא"ש ז"ל ראי' לגרסתם מן התוספתא ומתני' סתמא כת"ק דר' נחמי' דלר' נחמי' מעיקרא אין צריך מטלית כדתנן במתני' דלעיל בסמוך:

תשמש את הבגד השני בסימנים ולאחר ששמשה הבגד השני אפילו הלך הנגע לגמרי מן החתיכה טעונה שרפה כדקתני עלה בתוספתא וטעונה שרפה באחרונה. ועיין בספר קרבן אהרן פרק ששה עשר דפ' נגעים שהביא שם שני פירושים שפירש רבינו הלל ז"ל במתני' והכריח הוא כפירושו הראשון ע"ש ובלאו הכי צ"ע שם:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

חזר נגע לבגד: לבגד דוקא. ולא על המטלית. רק על מקור אחר בהבגד. אחר שתפר עליו מטלית אחר הסגר הב':

מציל את המטלית: אצ"ל דשורף הבגד. רק קמ"ל דמציל המטלית שתפר על הקרע:

חזר למטלית שורף את הבגד: ולא נקט הכא דמציל המטלית. מדבאמת אינו ניצול לגמרי. דכשיש בו ג' על ג' אצבעות. דהיינו שיעור בגד. דאז ראוי להטמא בנגעים. מסגירו מחדש. ככל בגד שנולד בו נגע. וכשאין בו גע"ג אצבעות. הרי אינו שוה לכלום ולמה יצילו. אבל באמת א"צ לשרפו:

הטולה מן המוסגר: נ"ל דר"ל מן המוסגר הנ"ל. דהיינו שלקח מטלית מבגד הנ"ל אחר הסגר ב'. ותפרו בבגד אחר שטהור לגמרי. אבל אי"ל דממוסגר ממש תוך ימי הסגר מיירי. ליתא דא"כ מה חזר נגע לבגד דקאמר. אכתי לא אפיקתי' עיילתי'. אלא דבאחר הסגר ב' מיירי. שקרע מקום המנוגע. ושפיר קאמר וחזר. מיהו ודאי גם בלקח תוך ימי הסגר מטלית מהבגד ובסוף ההסגר מצא שפשה ויוחלט הבגד. צריך ג"כ לשרוף המטלית. רק רבותא קמ"ל דאפילו בלקח המטלית מהבגד לאחר שנפטר מהסגר. אפילו הכי עדיין חיוב שרפתו תלוי' על כולו:

חזר נגע לבגד: ר"ל להבגד שקרע ממנו מקום המנוגע. והא דלא פי' התנא בגד הראשון. וכדמפרש בסיפא. ה"ט משום דהכא ממילא שמעינן כן. מדקאמר חזר:

שורף את המטלית: כדין הבגד עצמו שנטלו משם. משום דכבר היה זקוק לו להיות נידון כדינו להכי לא מהני מה שחתכו ממנו ביני ביני. וכ"ש דבנראה נגע בבגד הב'. הו"ל לגבי מטלית כאילו חזר בו הנגע. וטעון המטלית שרפה. מדמחובר למקום המנוגע [אבל הבגד הראשון הרי הוא כמו שהי']. רק רבותא קמ"ל דאפילו חזר נגע להבגד הראשון. והמטלית כבר הוסר ממנו ונתחבר לבגד טהור. אפ"ה לא נתבטל זקוקו של מטלית להבגד הראשון. ונידון כאלו עדיין מחובר בו. מיהו א"צ תנא לאשמעינן דין ב' הבגדים. דפשיטא דבגד הראשון שחזר בו הנגע ישרף. והבגד הב' טובלו. מדנגע בהמטלית הטמא וטהור. דהרי אין לו שום זיקוק עם הבגד הראשון שחזר בו הנגע:

חזר למטלית: דמסגיר המטלית עם הבגד הב' שמחובר בו. כאלו הנגע בבגד הב'. וכשיטהר הבגד הב' בהסגר. שורף אח"כ המטלית. וקמ"ל בבבא זו דכשחזר נגע להמטלית. ארכבי' למטלית אחרי רכשי. דדיינינן להמטלית כאילו מחובר עדיין לבגד הראשון. וחייב לשרוף הבגד. ודיינינן נמי להמטלית כאילו הוא גוף א' עם הבגד הב' שחייב להסגירו עמו:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת