משנה נגעים יא ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק יא · משנה ב | >>
צמר גמלים וצמר רחלים ו שטרפן זה בזה, אם רוב מן הגמלים, אינם מיטמאין בנגעים.
אם רוב מן הרחלים, מיטמאים בנגעים.
מחצה למחצה, מיטמאין בנגעיםז.
וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה.
נוסח הרמב"ם
צמר גמלים וצמר רחלים, שטרפן זה בזה -
- אם רוב מן הגמלים - אינו מיטמא בנגעים.
- ואם רוב מן הרחלים - מיטמא בנגעים.
- מחצה למחצה - מיטמא בנגעים.
- וכן הפשתן והקנבס - שטרפן זה בזה.
פירוש הרמב"ם
קנבוס - הוא "אל-קנב" בלשון ערבי, והוא עשב יצא ממנו שער דומה לפשתן מפורסם אצל ההמון, והבגדים הנעשים ממנו ידועים.
וכבר ידעת השורש שלא יטמא בנגעים זולת צמר ופשתים:
פירוש רבינו שמשון
שטרפן. שעירבן ועשה מהן בגד וצמר רחלים מתבטל ברוב. ותניא בת"כ והבגד (שם) יכול השיראין והכלך והסריקין וצמר גפן וצמר גמלי' וצמר ארנבי' והנוצה של עזים ת"ל (שם) בבגד צמר או בבגד פשתי' דאין קרוי צמר סתם אלא צמר רחלי' אבל דגמלי' ודארנבי' צמר סתמא לא איקרו:
מחצה למחצה. מטמא בנגעים ודלא כר"ש דתוספתא דתניא צמר גמלים צמר רחלים שטרפן זה בזה ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש הואיל וספק נגעים להקלמחצה למחצה טהור:
וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה. ועשה מהן בגד דאם רוב פשתן טמא ואם רוב קנבוס טהור ובמחצה על מחצה פליגי ר"ש ורבנן וכיוצא בו שנינו במס' כלאים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שטרפן - שעירבן ועשה מהן בגד:
אם רוב מן הגמלים וכו' - שהצמר של רחלים מתבטל ברוב:
מחצה למחצה - שצמר גמלים כצמר רחלים בשוה:
וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה - ועשה מהן בגד, דינן כדין צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן:
פירוש תוספות יום טוב
צמר גמלים וצמר רחלים כו'. בת"כ יליף מבגד צמר. לפי שאין קרוי צמר סתם אלא צמר רחלים וכמ"ש בשם הירושלמי ברפ"ט דכלאים:
מחצה למחצה מיטמאים בנגעים. דלא כר"ש דתוספתא דאמר הואיל וספק נגעים להקל מחצה למחצה טהור הר"ש. ובכלאים נמי דינא הכי כמו ששנינו התם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ו) (על המשנה) רחלים. שסתם צמר הוא של רחלים:
(ז) (על המשנה) מחצה כו'. אף דספק נגעים להקל, אפילו הכי טמא. הר"ש. וכן בכלאים דינא הכי:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שטרפן. ערבן יפה יפה כמו בצים טרופות ואח"כ טוואן ואזלינן בתר רובא ויראה דדוקא ערבן בעודן צמר אבל עירב חוטי צמר רחלים וחוטי צמר גמלים בשתי וערב וארג מהם בגד הואיל וכבר נראה חוטי צמר רחלים ליטמא תו לא בטילי ברובא וכיוצא במשנה זו במס' כלאים והתם תנייה איידי:
וכן הפשתן והקנבוס דוקא דערבן בעודן אניצים דאילו טווי אפילו חוט אחד של פשתן עושה בגד גדול של צמר כולו כלאים. הרא"ש ז"ל: ומ"מ אם רוב מן הגמלים אינו מטמא בנגעים ואם רוב מן הרחלים מטמא בנגעים מחצה למחצה מטמא וכו':
מחצה למחצה מטמאים בנגעים. ודלא כר"ש דתניא צמר גמלים וצמר רחלים שטרפם זה בזה ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש הואיל וספק נגעים להקל מחצה למחצה טהור וכן נמי פשתן וקנבוס פליג אם הוא מעורב מחצה למחצה. הר"ש ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן: ר"ל ערבן יחד זב"ז. וטוון יחד. ועשה מהן בגד. או שטוה חוטין מתערובות הזה ולא עשה מהן בגד:
אם רוב מן הגמלים אינם מיטמאין בנגעים: דצמר הרחלים נתבטל ברוב:
מהצה למחצה מיטמאין בנגעים: לא משום ספיקא דאורייתא. דניחוש שמא צמר הרחלים הוא מעט יותר מצמר הגמלים. ליתא. חדא דקיי"ל דבידי אדם אפשר לצמצם [כתוס' עירובין ד"ה ב']. ותו הרי קיי"ל דספק נגעים עד שלא נזקק לטומאה טהור [ועיין בתוספתא רפ"ה. דר"י באמת מה"ט מטהר במחעמ"ח. ונ"ל דר"י דהתם כריה"ג ס"ל דגם בידי אדם א"א לצמצם. וגם רבן גמליאל ע"כ הכי ס"ל [כלים פ"ב מ"ח]. אלא ה"ט דמקט"ו נגעים. דמדלא נתבטל הצמר רחלים ברוב והו"ל כחיבר להם חוט ומשיחה לעיל. שג"כ לא נתבטל. ונתרבה בת"כ מאו בגד [וערמל"מ פ"א מכלים ה"ג]. ולהכי התם והכא מקט"ו. רק הכא מדמעורב אזלינן בתר רובא. משא"כ התם אינו מעורב. ולכן מקט"ו נגעים [ובזה יתיישב מה דקשה לכאורה אמאי במחעמ"ח מקבט"ו נגעים. הרי מדמטורף אין מקום גריס הנגע כולו על מין החיוב. וא"כ איך יצטרף. וי"ל כיון דמין הפטור מחובר למין החיוב. לפיכך אפילו אם הנגע כולו במקום מין הפטור הוא טמא. וכדחזינן בעור הים שמחובר לחוט ומשיחה. דע"כ שהנגע בעור. דחוט ומשיחה אין בהן שיעור נגע. וכ"ה צ"ל כה"ג בבגד ששתיו צבוע וערבו לבן דאזלינן בתר הנראה [וכמ"ד] ודו"ק]:
וכן הפשתן והקנבוס: מלת קנבוס הוא לשון רומי ובל"א נקרא האנף. והוא דומה לפשתן. ומשום הכי נקט לי' תנא לרבותא דאע"ג דדומין זה לזה. אפ"ה לא דיינינן לי' כמין במינו דלא בטיל לר' יהודה [כמנחות כ"ב ב']. די"ל דהכא שאני דהו"ל יבש ביבש. ובכה"ג גם לר"י בטל [כתוס' מנחות כ"ב ב' ד"ה מכאן]. מיהו כשלא טרפן יחד. רק שהשתי הוא משי והערב צמר או פשתן. או איפכא. אמרינן בתוספתא [פ"ה] דאמ"ט כלל בנגעים. והרמב"ם [פי"ג מצרעת ה"ג] כתב דגם בשהשתי או הערב הוא קנבוס. וחבירו הוא למר ופשתן נמי אמ"ט בנגעים. וגראה דמדאמרינן דאפילו בהערב הוא מין חיוב. והרי הערב כפול מהשתי [ככתובות ס"ד ב']. ש"מ דאפילו שכשמין החיוב מרובה ממין הפטור. אפ"ה אמ"ט בנגע. [וא"ת למה לא ניזל בכה"ג בתר הנראה. וכמשנה ד'. י"ל דבאמת כתב הגאון רב"א זצוק"ל בזר זהב שם דכל שא' מהן משי מקפידין שיהא הוא נראה מפני חשיבותו. ולהרמב"ם שכתב דה"ה פשתן וקנבוס. צ"ל דגם קנבוס יקר מפשתן ומקפידין שיראו חוטין ולא של צו"פ. ועימ"ש בס"ד בבועז בפרקין סי' ז']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת