מלאכת שלמה על נגעים יא
<< · מלאכת שלמה · על נגעים · יא · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כל הבגדים וכו'. וגם הם שיעורם בכגריס.
יראו בתחלה כצ"ל. (והפירוש אפילו על נגע הנמצא בבגדו) של כנעני קודם שנתגייר. ול"ד להא דתנן לעיל רפ"ו אלו בהרות טהורות שהיו בכנעני קודם שנתגייר דהתם בגופו וכשנתגייר הרי הוא כקטן שנולד אבל הכא האי בגד חזי לנגעים וכו' כדפי' רעז"ל:
בסוף פי' רעז"ל בשתי תכיפות או יותר ע"כ. והיינו דקתני דבר שהוא מקבל טומאה כלומר שיהא החבור בענין שאם חבר שני כלים כיוצא בו שיהא האחד מקבל טומאה מחברו והיינו בשתי תכיפות. הרמב"ם והרא"ש ז"ל:
שטרפן. ערבן יפה יפה כמו בצים טרופות ואח"כ טוואן ואזלינן בתר רובא ויראה דדוקא ערבן בעודן צמר אבל עירב חוטי צמר רחלים וחוטי צמר גמלים בשתי וערב וארג מהם בגד הואיל וכבר נראה חוטי צמר רחלים ליטמא תו לא בטילי ברובא וכיוצא במשנה זו במס' כלאים והתם תנייה איידי:
וכן הפשתן והקנבוס דוקא דערבן בעודן אניצים דאילו טווי אפילו חוט אחד של פשתן עושה בגד גדול של צמר כולו כלאים. הרא"ש ז"ל: ומ"מ אם רוב מן הגמלים אינו מטמא בנגעים ואם רוב מן הרחלים מטמא בנגעים מחצה למחצה מטמא וכו':
מחצה למחצה מטמאים בנגעים. ודלא כר"ש דתניא צמר גמלים וצמר רחלים שטרפם זה בזה ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש הואיל וספק נגעים להקל מחצה למחצה טהור וכן נמי פשתן וקנבוס פליג אם הוא מעורב מחצה למחצה. הר"ש ז"ל:
בסוף פי' רעז"ל כדברי ר"ש אמר המלקט ור"ש לא קאי רק אעורות דסליק מינייהו ר' יהודה ושלשה מחלוקות בעורות אבל בבגדים ובבתים לא פליגי דמודו לר"מ דבגדים אינם מטמאין ובתים מטמאין וקשה לע"ד דה"ל למישרי למיתני דין בתים דהכל מודו בהו דמטמאין והדר איבעי לי' למיתני דין עורות ובגדים כדי שיבא ר' יהודה לומר גם העורות אני סובר דדינם כבתים לגמרי ור"ש אח"כ מכריע בהן. ועיין בת"כ פ' י"ג דפ' נגעים ובראש פי"ד:
נשתנה ופשה. הוא שיחסר המראה מחוזקו אבל התפשט בשטח הבגד. נשתנה ולא פשה הוא שתתחזק המראה ותוסיף כח ולא פשה בגוף הבגד דינו כדין מה שלא נשתנה בשום פנים אבל כאילו הוא עומד בעיניו ויסגיר שבעת ימים שנית ור' יהודה אומר יראה בתחלה ודינו כדין מי שבא בתחלת הפעם קודם ההסגר. הרמב"ם ז"ל:
העומד בראשון. פי' העומד שהסגסירו בכגריס ירקרק או אדמדם ובסוף שבוע עמד במראיו יכבס מקום הנגע וסביביו מעט דכתיב ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור וכבסו את אשר בו הנגע ודריש בת"כ מדלא כתיב וכבסו הנגע אלמא שמכבס מן הבגד מעט עמו:
העומד בשני עמד במראיו ובשיעורו לא פשה ולא כהה ישרף דכתיב וראה הכהן אחרי הכבס והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא באש תשרפנו:
הפושה בזה ובזה ישרף בראשון או בשני דכתיב וראה את הנגע כי פשה וגו' ושרף את הבגד:
הכהה בתחלה כגון שבא אל הכהן בכגריס ירקרק או אדמדם וקודם שהסגירו נעשה ירוק או אדום:
ר' ישמעאל אומר יכבס ויסגיר כאילו כהה בסוף שבוע וחכמים אומרים כיון שכהה קודם שסגר אין זקוק לו:
הכהה בראשון וכו' הכהה בראשון בסוף שבוע ראשון נעשה ירוק או אדום יכבס ויסגיר כאילו עמד בעיניו. ונראה דדריש לי' מדכתיב ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע בבגד וגו' והסגירו שבעת ימים שנית ולא כתיב והנה לא הפך הנגע את עינו כדכתיב בקרא דבתרי' אלמא אפילו הפך הנגע את עינו שכהה למראית ירוק או אדום יכבס ויסגיר:
הכהה בשני שעמד בראשון ובשני כהה למראה שני [הגהה נראה שר"ל שמירקרק או אדמדם נעשה ירוק או אדום אבל למראה שלישי דהיינו פחות מירוק או פחות מאדום טהור וכן הוא בת"כ רפי"ו דפ' נגעים וזהו שכתב רעז"ל ונעשה ירוק בינוני או אדום בינוני כלומר למראה שני ולא למראה שלישי] קורע מקום הנגע וישרוף ומביא מטלית מבגד אחר ותופרו במקום הקרע:
ר' נחמי' אומר אינו צריך מטלית והכהה בראשון ובשני אפילו פשה [הגהה עד הנה לא מצאתי רמז לדבר] יכבס ויטהר והכהה בראשון ובסוף שני חזר למראיתו ישרף. הרא"ש ז"ל. וביד רפי"ב דהלכות טומאת צרעת וסוף אותו פרק וע"ש שנראה שהרמב"ם ז"ל מפ' דהכהה בתחלה והכהה בשני היינו שנשתנה מירקרק לאדמדם או מאדמדם לירקרק והאריך שם בכסף משנה להשיב על הרמב"ם ז"ל:
המולה מן המוסגר בטהור חזר נגע לבגד מציל את המטלית כך צ"ל לפי פי' רעז"ל וכך היא גירסת הר"ש ז"ל והקשה הרא'"ש ואמאי לא שדינן מטלית בתר עיקר הבגד כלומר הבגד המוסגר שהוא אביו ראשון וניתן המטלית לשרפה כי היכי דבסיפא אם חזר נגע למטלית שדינן הבגד הראשון כולו בתר מטלית שהא בנו ודנין כל הבגד לשרפה ואיהו ז"ל גריס שורף את המטלית וכן נמי היא גירסת הרמב"ם ז"ל והביא הרא"ש ז"ל ראי' לגרסתם מן התוספתא ומתני' סתמא כת"ק דר' נחמי' דלר' נחמי' מעיקרא אין צריך מטלית כדתנן במתני' דלעיל בסמוך:
תשמש את הבגד השני בסימנים ולאחר ששמשה הבגד השני אפילו הלך הנגע לגמרי מן החתיכה טעונה שרפה כדקתני עלה בתוספתא וטעונה שרפה באחרונה. ועיין בספר קרבן אהרן פרק ששה עשר דפ' נגעים שהביא שם שני פירושים שפירש רבינו הלל ז"ל במתני' והכריח הוא כפירושו הראשון ע"ש ובלאו הכי צ"ע שם:
בלשון שני פירש בעל הערוך ז"ל פספסים אבנים קטנות כחותם על הטבעת ורוצפים בהן חצרותיהן בארץ ישראל וכדומה להן לענין בגד שיש עליו דינרי וקייטי ע"כ:
פושין מזה לזה כך צ"ל בלי ויו דגזירה היא כלומר פושין מלבן ללבן אע"פ שהצבוע מפסיק דפשיון רחוק מטמא בכגריס כדקתני בסיפא:
השוה"ע מיטמאין בנגעים מיד דברי ר"מ כך היא הגירסא בגמרת שבת פ' במה מדליקין (שבת דף כ"ז) וקאמר התם דסומכוס קאי בשיטת ר"מ ולאידך פירושא דרש"י ז"ל דהתם קאי ר"ש בן אלעזר בשיטת ר' יהודה דאפילו אונין מיטמאין בנגעים. וכתבו תוס' ז"ל פ"ק דסוכה דף י"ב בסדר המשנה אין כתוב דברי ר"מ במסכת נגעים ע"כ והאריכו שם ע"ש. ופירוש מיד לאלתר כשיטוו אע"פ שלא לבן הפשתן ולא שלק הצמר:
משישלק רש"י נראה שמסכים לגרוס כמאן דגריס משישלה דהא עיין בלשונו שם פ' במה מדליקין וכן הגיה בלשונו ז"ל שם רש"ל ז"ל. והאונין של פשתן משיתלבנו מי שגורס והאונץ בצד"י ובלי יוד כאשר הוא בדפוס ברש"י ובתוש' דשם פ"ק דסוכה טעות הוא בידו והכריחו התוס' שם בסוכה דליכא למימר האונין של פשתן משיתלבנו סתמא הוא ולית בה פלוגתא ע"ש:
בפי' רעז"ל ולפי שבפשתן אין ניכר בין של"ע כמו בצמר. אמר המלקט שהצמר האחד טווי כלפי היד והאחר לאחר היד אבל פשתן אינו ניכר בין של"ע אלא לאומן כדמוכח בפ"ק דע"ז דאייתי לי' תרי קיבורי ואמרי לי' הי שתיא והי ערבא ואתרחיש לי' ניסא וכו' הילכך בין שתי בין ערב קרי לי' אונין הר"ש והרא"ש ז"ל. ועיין ג"כ עוד שם בתוס' דסוכה וגם שם בהר"ן ז"ל גבי חבילי קש וחבילי עצים. וביד שם פי"ג סי' ח' וז"ל שם השו"ע בין של צמר בין של פשתן מטמאין בנגעים מיד משיטוו אע"פ שלא לבן הפשתן ולא שלק הצמר וכמה יהי' בפקעת של טווי ותטמא בנגעים כדי לארוג ממנה שלש על שלש שו"ע בין שהיתה כולה שתי בין שהיתה כולה ערב ע"כ:
במה יהא בפקעת וכו' ועיין בספר קרבן אהרן ראש פרק י"ג דפרשת נגעים. וכתב הר"ש ז"ל מפרשים שו"ע דרישא של צמר ופשתים ואונין של פשתן דקתני נדחקו לפ' פשתן שלא נטווה משום דכבר תנא תנא שו"ע ולא יתכן דשו"ע כתיב אלא בפשתן טווי איירי ושו"ע דרישא בשל צמר שניכר בין של"ע וכו' כדפי' רעז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל נראה נגע באחד מהן וחוט מחברן הרי השני טהור. אמר המלקט נראה שצ"ל הוי השני טהיר שאין החוט מחברן אי נמי ה"ג אע"פ שהחוט מחברן הרי השני טהור והיא היא:
סליל פי' בערוך סליל שסולל ומתגלגל והוא מסתורייתא בלשון ארמי והנשים מגלגלין את החוט ממנו על הפקעת ויש אומרים שהסליל קנה המדה כדתניא אלו הן קנה זה הסליל הר"ש ז"ל:
בפי' רעז"ל שהאורגין כורכין באחד מהם השתי שלהם וגוללין האריג באחר נראה וכו' כך נ"ל שצ"ל ומבואר בפירושו ז"ל רפכ"א דכלים:
ובשתי העומד הם חוטי השתי שבין כובד העליון לתחתון ובמסכת אהלות פ"ח קרי לה מסכת פרוסה.
הרי אלו מיטמאים בנגעים מיד איני יודע מה שייך גירסת מלת מיד הכא ושמא אשגרת לישנא דמתני' דלעיל הוא ולאו דוקא וי"ס דל"ג לי' ולשון הרמב"ם ז"ל שם פי"ג נראה הנגע בנפש המסכת ובשתי העומד אע"פ שמקצת הנגע בבגד ומקצתו בשתי ה"ז טמא ע"כ:
רש"א השתי אם הי' רצוף פי' בערוך בערך רצף פי' לאלתר כשמסיך המסכת מאספו ומגלגלו על מנור אורגים ע"כ:
השתי העומד טהור היינו מה שאין עתיד לקצץ מן השתי עם האריג שדרך לשייר מן השתי עם האריג:
הנימין הם שש אצבעות ברפכ"ט דכלים:
בפי' רעז"ל שרוין ת"ל בצמר או בפשתים ע"כ ועיין בספר קרבן אהרן ראש פרק ע"ו:
קלע בגד המנהיג את הספינה והוא נקרא נס במקרא:
ומטפחות של ספרים וה"ר יהוסף ז"ל מחק מלת של ולפי זה צריך לגרוס הפ"א דומטפחות בשבא:
גלגילין הוא אבנט ואולם הוא נגזר מן והגליונים הרמב"ם ז"ל ונ"ל שנקרא האבנט גלגילון על שם שמגלגלו על מתניו כשמתאזר בו וכן ג"כ כתבתי בשם הר"ש שיריליו ז"ל בפ"ג דמסכת עדיות: ובערוך פי' מיזרק [אהא דמס' עדיות] וי"א חוטין של משי והן גדולות ובברייתא בת"כ פרשת שמיני פרשה ד' ופרשה ו' ופרשה י' גרסי' גנגלין גם בפרשת זבים פרשה ב' גם בפרשת אחרי מות סוף פרק י"ב:
ורצועות מנעל וסנדל והא דתנן בפכ"ד דמסכת כלים ושל רצועות ושל סנדלים טהורות מכלום התם בעור העומד לכך דאינו כלי אבל רצועות שנעשו ממנו טמאים וכן פי' שם רעז"ל. וכן תירצו ג"כ ברייתא השנויה סוף פרק י"ג דפרשת נגעים וצריך לדקדק אמאי איצטריך למיהדר ולמיתני הרי אלו מטמאים בנגעים ואפשר דמשנה יתירה אשמעי' אלו וכל כיוצא בהן שכך כתב שם הרמב"ם ז"ל:
עד שיראה באריג ובמוכין פי' בספר קרבן אהרן שם ספט"ו סגוס בגד עבה שמוכין יוצאין עליו והן למעלה מן האריג והוא אשר קרא כאן בברייתא חדשים וזה יקרה בבגדים השעירים או בבגדים הגסים החדשים והן כמו גרגירי הצמר בולטים עליהם דומה למוכין והוא הצמר אשר ימלאו בו הכרים ולזה אמר ר' אליעזר שאין הנגע מטמא עד שיראה באריג ובמוכין והוא מה שאמר הכתוב בגבחתו שהן הגרגרין הבולטים. והר"ש ז"ל פי' מוכין מלשון קריעה כמו מוכין דתנן בסמוך ואמר שהסגוס הוא בגד עשוי שורות שורות שורה אחת אריג ושורה אחת שאינה אריג וכן עשוי כולו ולשורה שאינו אריג הוא שקרא מוכין ורוחב השורה אין בה שלש אצבעות ולכן אמר ר"א שצריך שיראה הנגע באריג ובמוכין שהוא מה שאינו אריג עכ"ד ולא ידעתי וכו' ע"ש בק"א:
נראין כדרכן פושה מתוכו לאחוריו כך מ"מ ונמחקה הויו:
מוכין קרעים דמוכין לשון קריעה שמוכה וקרוע הר"ש ז"ל:
תניא בתוספתא בגד המוסגר שצבעו או שמכרו לעכו"ם טהור דעכו"ם לאו בני איטמויי בנגעים כדתנן בריש פירקין ר' אלעזר בר"ש אומר הרי הוא כהסגרו ע"כ וכתב הר"ש ז"ל שנתערב באחרים כגון שצבעו דלא מינכר נגע שבו א"נ כגון שני בגדים בזה כגריס ובזה כסלע בסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע כדתנן גבי אדם לעיל בפ"ה דעד שלא נזקק לטומאה טהור ע"כ:
טמא ואסור בהנאתו דהא שרפה בעי ובת"כ סוף פרק י"ד דריש צרעת ממארת תן בו מארה ואל תהנה ממנו: