משנה כלים א רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אבות הטומאות -

השרץ, ושכבת זרע,

וטמא מת, ומצורע בימי ספרו,

ומי חטאת שאין בהן כדי הזיה,

הרי אלו מטמאין -

אדם וכלים - במגע,

וכלי חרס - באוויר,

ואינן מטמאין במשא.

(ב) למעלה מהן -

נבילה,

ומי חטאת שיש בהן כדי הזיה,

שהן מטמאין את האדם במשא - לטמא בגדים,

וחשוכי בגדים - במגע.

(ג) למעלה מהן - בועל נידה,

שהוא מטמא משכב תחתון כעליון.

למעלה מהן - זובו של זב,

ורוקו, ושכבת זרעו, ומימי רגליו,

ודם הנידה,

שהן מטמאין במגע, ובמשא.

למעלה מהן - מרכב,

שהוא מטמא תחת אבן משמא.

למעלה מן המרכב - משכב,

ששוה מגעו למשאו.

למעלה מן המשכב - הזב,

שהזב עושה משכב - ואין משכב עושה משכב.

(ד) למעלה מן הזב - זבה,

שהיא מטמא את בועלה.

למעלה מן הזבה - מצורע,

שהוא מטמא בביאה.

למעלה מן המצורע - עצם כשעורה,

שהוא מטמא טומאת שבעה.

וחמור מכולן - המת,

שהוא מטמא באוהל - מה שאין כולן מטמאין.

(ה) עשר טומאות פורשות מן האדם -

מחוסר כיפורים -

אסור בקודש, ומותר בתרומה ובמעשר.

חזר להיות טבול יום -

אסור בקודש ובתרומה, ומותר במעשר.

חזר להיות בעל קרי - אסור בשלשתן.

חזר להיות בועל נידה -

מטמא משכב תחתון כעליון.

חזר להיות זב שראה שתי ראיות -

מטמא משכב ומושב,

וצריך ביאת מים חיים,

ופטור מן הקרבן.

ראה שלש - חייב בקרבן.

חזר להיות מצורע מוסגר -

מטמא בביאה,

ופטור מן הפריעה, ומן הפרימה, ומן התגלחת, ומן הציפורים.

ואם היה מוחלט - חייב בכולן.

פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי -

מטמא במגע ובמשא,

ואינו מטמא באוהל.

ואם יש עליו בשר כראוי - מטמא במגע ובמשא ובאוהל.

שעור הבשר - כדי לעלות ארוכה.

רבי יהודה אומר:

אם יש במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב - יש בו לעלות ארוכה.

(ו) עשר קדושות הן.

ארץ ישראל - מקודשת מכל הארצות.

ומה היא קדושתה?

שמביאין ממנה העומר, והבכורים, ושתי הלחם,

מה שאין מביאין כן, מכל הארצות.

(ז) עיירות מוקפות חומה - מקודשות ממנה,

שמשלחין מתוכן את המצורעים,

ומסבבין לתוכן מת - עד שירצו.

יצא - אין מחזירין אותו.

(ח) לפנים מן החומה - מקודש מהן,

שאוכלין שם קדשים קלים, ומעשר שני.

הר הבית - מקודש ממנו,

שאין זבים וזבות נידות ויולדות נכנסין לשם.

החיל - מקודש ממנו,

שאין גוים וטמא מת נכנסין לשם.

עזרת הנשים - מקודשת ממנו,

שאין טבול יום נכנס לשם,

ואין חייבין עליה חטאת.

עזרת ישראל - מקודשת ממנה,

שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם,

וחייבין עליה חטאת.

עזרת הכהנים - מקודשת ממנה,

שאין ישראל נכנסין לשם, אלא בשעת צורכיהם - לסמיכה, ולשחיטה, ולתנופה.

(ט) בין האולם ולמזבח - מקודש ממנה,

שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסין לשם.

ההיכל - מקודש ממנו,

שאין נכנס לשם, אלא רחוץ ידים ורגלים.

בית קודש הקדשים - מקודש מהן,

שאין נכנס לשם, אלא כוהן גדול ביום הכיפורים בשעת העבודה.

אמר רבי יוסי:

בחמישה דברים - בין האולם ולמזבח שוה להיכל,

שאין בעלי מומין, ופרועי ראש, ושתויי יין, ושלא רחוץ ידים ורגלים - נכנסין לשם,

ופורשין מבין האולם ולמזבח בשעת ההקטרה.

הדף הראשי של משנה כלים א

משנה כלים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב