משנה זבחים ב ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ב · משנה ד | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

כיצד קרב המתיר כמצוותו?

  • שחט בשתיקה, קיבל והילך וזרק חוץ לזמנו;
  • או ששחט חוץ לזמנו, קיבל והילך וזרק בשתיקה;
  • או ששחט וקיבל והילך וזרק חוץ לזמנו – זה הוא שקרב המתיר כמצוותו.


כיצד לא קרב המתיר כמצוותו?

  • שחט חוץ למקומו, קיבל והילך וזרק חוץ לזמנו;
  • או ששחט חוץ לזמנו, קיבל והילך וזרק חוץ למקומו;
  • או ששחט, קיבל, והילך, וזרק חוץ למקומוכז;
  • הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, קיבל והילך וזרק חוץ לזמנו;
  • או ששחט חוץ לזמנו, קיבל והילך וזרק שלא לשמן;
  • או ששחט, קיבל, והילך, וזרק שלא לשמן – זהו שלא קרב המתיר כמצוותו.

משנה מנוקדת

כֵּיצַד קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ?

שָׁחַט בִּשְׁתִיקָה,
קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ;
אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ,
קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק בִּשְׁתִיקָה;
אוֹ שֶׁשָּׁחַט וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ,
זֶה הוּא שֶׁקָּרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.

כֵּיצַד לֹא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ?

שָׁחַט חוּץ לִמְקוֹמוֹ,
קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ;
אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ,
קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ;
אוֹ שֶׁשָּׁחַט, קִבֵּל, וְהִלֵּךְ, וְזָרַק, חוּץ לִמְקוֹמוֹ.
הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ;
אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ,
קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמָן;
אוֹ שֶּׁשָּׁחַט, קִבֵּל, וִהִלֵּךְ, וְזָרַק, שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
זֶהוּ שֶׁלֹּא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ:

נוסח הרמב"ם

כיצד קרב המתיר כמצותו? -

שחט בשתיקה,
קיבל והלך וזרק חוץ לזמנו,
או ששחט חוץ לזמנו,
קיבל והלך וזרק בשתיקה,
או ששחט וקיבל והלך וזרק חוץ לזמנו,
זה הוא - שקרב המתיר כמצותו.
כיצד לא קרב המתיר כמצותו? -
שחט חוץ למקומו,
קיבל והלך וזרק חוץ לזמנו,
או ששחט חוץ לזמנו,
וקיבל והלך וזרק חוץ למקומו,
או ששחט וקיבל והלך וזרק חוץ למקומו,
הפסח, והחטאת -
ששחטן שלא לשמן,
קיבל והלך וזרק חוץ לזמנן,
או ששחט חוץ לזמנן,
קיבל והלך וזרק שלא לשמן,
או ששחט וקיבל והלך וזרק שלא לשמן,
זה הוא - שלא קרב המתיר כמצותו.

פירוש הרמב"ם

כבר ידעת שהמחשבה אינה אלא באחת מאלה ארבעה עניינים או בכולן, רוצה לומר שחיטה וקבלה והלוך וזריקה, שאם חשב בכולן חוץ לזמנו או במקצתן חוץ לזמנו, ובמקצתם היה פנוי מן המחשבה ועבד סתם כמו שאמר בשתיקה, כל שכן אם היתה מחשבתו במקצת ההוא כמצווה רוצה לומר מחשבת כשרה, זה הזבח מובדל בפסול חוץ לזמנו בלבד ולפיכך הוא פיגול כמו שביארנו למעלה.

וכבר נאמר בפרק ראשון, שפסח וחטאת בלבד נפסלין אם חשב בהן שלא לשמן.

והעניין כולו מבואר מתוך מה שהקדמנו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בשתיקה. בלא מחשבה הפוסלת כו:

הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן. מוציאן מידי פגול. אבל שאר זבחים אין שלא לשמן מוציאן מידי פיגול, דהא כשרים הן בשלא לשמן:

פירוש תוספות יום טוב

בשתיקה. ל' הר"ב בלא מחשבה הפוסלת כ"ש אם היתה מחשבתו במקצת ההוא כמצוה ר"ל מחשבת כשרה. הרמב"ם:

או ששחט קבל הלך וזרק חוץ למקומו. וכה"ג נשנה בספ"ק דמנחות ופירש"י או או קתני. וכן פירש הר"ב שם בסיפא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כו) (על הברטנורא) כל שכן אם היתה מחשבתו במקצת שהיא כמצוה. ר"ל מחשבה כשרה. הר"מ:

(כז) (על המשנה) קבל כו'. או או קתני. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

זהו שלא קרב המתיר כמצותו:    כצ"ל. וביד ספי"ד דהלכות פסולי המוקדשין:

תפארת ישראל

יכין

שחט בשתיקה:    שלא חישב בה מחשבת פסול ולא מחשבת הכשר, ורבותא קמ"ל, דאף דהיה בשתיקה, לא אמרי' שחישב בה פסול אחר, ומכ"ש בששמענו ממנו ששוחט לשמו כדינו, דלא שייך אז לומר הוכיח סופו על תחילתו:

קבל והלך וזרק חוץ לזמנו:    שעשה כולן במחשבת חוץ לזמנו:

או ששחט חוץ לזמנו:    ששחט ע"מ לאכול או להקטיר כזית ממנו חוץ לזמנו:

או ששחט חוץ לזמנו קבל והלך וזרק חוץ למקומו:    ולא דמי לנתן ראשונה חוץ לזמנו והשנייה חוץ למקומו, דהו"ל פגול וחיוב כרת [כפ"ד מ"א]. התם א"צ כלל לשנייה, ומיירי שכבר קרב המתיר, דאילו באכלו מקודם אע"ג שאח"כ קרב המתיר כמצותו פטור [כפ"ד סי' י"א]:

או ששחט קבל והלך וזרק חוץ למקומו:    או או קתני, שהיה א' מעבודות הללו, במחשבת חוץ למקומו:

הפסח והחטאת:    שנפסלין גם בשעשה א' מד' העבודות הללו שלא לשמן:

או ששחט קבל והלך וזרק שלא לשמן:    ה"נ או או קתני, ור"ל שעשה א' מעבודות הללו שלא לשמן, והשאר עשה במחשבה חוץ לזמנו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים