משנה אבות ד ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ד · משנה ו | >>
רבי יוסי אומר, כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הבריות.
וכל המחלל את התורה, גופו מחולל על הבריות.
משנה מנוקדת
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- כָּל הַמְּכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה,
- גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת;
- וְכָל הַמְּחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה,
- גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיוֹת:
נוסח הרמב"ם
רבי יוסי אומר:
- כל המכבד את התורה - גופו מכובד על הבריות.
- וכל המחלל את התורה - גופו מחולל על הבריות.
פירוש הרמב"ם
כבוד התורה הוא בהוראת הזריזות בעשייתה, ויכבד החכמים המעמידים אותה, והספרים אשר חיברו בה.
וכן חלול התורה הפך השלושה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כל המכבד את התורה - הדורש החסרות והיתרות שבתורה ומראה טעם על כל קוץ וקוץ לומר שאין בה דבר לבטלה, אין לך כבוד תורה גדול מזה. אי נמי, המכבד ספר תורה ומכבד לומדי התורה והעוסקים בה, כל אלו בכלל מכבד את התורה הן:
פירוש תוספות יום טוב
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ר' יוסי אומר כל המכבד וכו': ביד פ' עשירי דהלכות ס"ת סי' ב' וספכ"ד דהלכות סנהדרין ובטור יו"ד סי' רפ"ב:
תפארת ישראל
יכין
גופו מכובד על הבריות: אדלעיל קאי, דתני שלא יתפרנס מהתורה, דמיירי באפשר שיתפרנס ממלאכה, להכי קמ"ל הכא, שאפילו היא מלאכה בזויה, לא יחשוב שיתבזה עי"ז, והרי גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה [כברכות די"ט ב']. ליתא, אלא אדרבה כיון שעושה הכל לכבוד התורה, לא מבעייא בעיני הפקחין שאין משגיחין על הגוף כשהוא מלוכלך בטיט מלאכתו, אם רק חכמה בקרבו. אלא אפילו בעיני המון הבריות שאין ראויין להקרא בשם אדם, ואלה מציצין רק על הקנקן ולא על היין שבו, אפ"ה ימשוך הקב"ה חוט של חסד עליו שיהיה נכבד גם בעיניהן. [אולם כלל התנא נמי שיכבד הספרים לאגדן יפה, ולהושיבן במקום נכבד, ולקום בפניהן (כי"ד סי' רפ"ב), וכ"ש בפני ס"ת עצמה, וכ"כ חייב לכרכה במטפחת יפה, דזה אלי ואנוהו (שבת קל"ג ב'). וכ"ש שחייב לכבד לומדי תורה ולעמוד בפניהם (כמכות דכ"ב ב' וקידושין דל"ג). וה"נ אמרינן האי מאן דמוקיר רבנן הו"ל חתנוותא רבנן (שבת כ"ג ב'). והיינו דקאמר הכא גופו מכובד, ר"ל אפילו גופו ריק וחלל מכל נשמת רוח חכמה, אפ"ה יסבב הקב"ה שיכבדוהו. וכ"כ כלל התנא שיהיה הת"ח בעצמו מקפיד על כבודה, שיהיה גופו ובגדיו נקיים מכל לכלוך. וכדאמרינן (שבת קי"ד), ת"ח שנמצא רבב בבגדיו חייב מיתה בידי שמים. גם לא יצא במנעלים מטולאים לשוק, ונ"ל דכ"ש בגדים מטולאים טלאי ע"ג טלאי, דבבגדים נראה טפי (כברכות מ"ג ב'), דבכל זה מבזה כבוד התורה]:
וכל המחלל את התורה: ששואל ממון עבור לימודו, ובזה מבזה התורה:
גופו מחולל על הבריות: דלא מבעייא שיהיה מבוזה בעיני החכמים, אלא אפילו בעיני הבריות שמסתכלין רק אם סודריה דמר כצ"מ אף כדבדקינן ליה לא ידע למימר ברוך [כפסחים קי"א ב'], [ונ"ל דר"ל ברכת התורה], אפ"ה יסבב הקב"ה שגם בעיניהן יהיה מבוזה [וזה לפע"ד מ"ש חז"ל (שבת קמ"ה ב') מפני מה ת"ח שבבבל מצויינין, מפני שאינן בני תורה. דתמוה, אם אינן בני תורה האיך יכנום ת"ח. אבל נ"ל דמלת שאינן, אבני בבל קאי. דמדאינן בני תורה רואין רק אם סודרי' כצ"מ]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
מגן אבות (רשב"ץ)
הפירוש רבי יוסי היה מתלמידי רבי עקיבא והוא ר' יוסי בן חלפתא ובפרק מרובה ובפרק חזקת אמר רבי יוסי כשהלך אבא חלפתא ובפרק אלו הן הנשרפין אמר אפי' אבא חלפתא ביניהן וכן כתב רש"י ז"ל באחרון מיומא. וכן במסכת מעילה אמר רבי יוסי אלו היה אבא חלפתא קיים ובפרק בשלשה פרקים בירושלמי אמרו שהיה מבני יונדב בן רכב. וגם רבי יוסי היה תלמידו של רבי טרפון בירושלמי דשביעית אמר ר' יהודה אכלנו לפני רבי טרפון אמר רבי יוסי עמך הייתי והלכה כמותו מחבירו מפני שנמוקו עמו כמו שאמרו בפרק מי שאחזו ובפ' מי שהוציאוהו ובפרק כיצד הרגל ופירוש נמוקו עמו טעמו עמו שנותן טעם לדבריו ורבינו שלמה ז"ל פירש בעירובין פרק מי שהוציאוהו נים קו מדבר קו האמת. וכבוד התורה כתב רבינו משה ז"ל שהוא בשלשה דברים האחד שהוא משתדל ללומדה והשני לכבד לומדיה והשלישי לכבד הספרים והחלול גם כן הוא בשלשתן עכ"ל. וכבר אמרו רז"ל באבות דרבי נתן כל מי שיש לו בית המדרש בעירו ואינו הולך שם חייב מיתה פירוש שהוא בכלל כי דבר ה' בזה. וכן אמרו רז"ל כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה כמו שנזכר בפרק חלק. וכן אמרו שהעומד במבואות המטונפות ועוסק בתורה שעליו נאמר כי דבר ה' בזה כמו שנזכר בברכות בפר' מי שמתו. ובפרקי דרך ארץ אמרו כל המזלזל בדבר אחד מדברי תורה חייב כרת שנא' כי דבר ה' בזה. ובמדרש משלי למדו שהמחלל את התורה גופו מחולל על הבריות מהכתו' שנאמ' חכמה ומוסר אוילים בזו. ורבינו יונה ז"ל כתב כי בכלל זה הוא האומר לא היה לו למשה לכתוב ואחות לוטן תמנע וכבר פירשו ז"ל בפרק חלק למה נכתב והמכבד לומדי התורה גם כן שכרו אתו ופעולתו לפניו שיהיה גופו מכובד על הבריות והמחלל כבודם אלמלא מינות שנזרקה בו לא בא לידי כך ואמר הכתוב מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו רוצה לומר כי כמו שעל ידי המצרף והכור ידע האומן הכסף והזהב אם הם טובים או הם סיגים כן האיש נודע אם טוב ואם רע לפי שאם מכבד החכמים הוא טוב ומהולל ואם מחלל כבודם הוא רע ומחולל. והמכבד הספרים הוא שיעשה ספר תורה נאה לכתוב אותו בקולמוס נאה ויכרכהו בשיראים נאים כמו שנזכר בפרק רבי אליעזר דמילה ובראשון מנזירות זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות ויכבד וירבץ לפניהם כמו שהיה עושה עובד אדום לפני הארון ונתברך ביתו כמו שנזכר בסוף ברכות. ולא ישב על גבי מטה שספר תורה עליה אלא אם כן הוא על הכלי גבוה כמו שנזכר בפרק אלו מגלחין ובמנחות פרק הקומץ רבה. ולא ישמש מטתו בבית שיש בו ספר תורה אלא אם כן יש מחיצה עשרה טפחים כמו שנזכר בפרק מי שמתו וחילופיהן הוא המחלל את התורה ולשון המשנה הוא גופו חולין על הבריות:
דרך חיים (מהר"ל)
כל המכבד את התורה וכו'. המאמר הזה מבואר הטעם למה נסמך למאמר שלפני זה, כי במאמר שלפניו שלא יעשם עטרה להתגדל בהם וכו', כי בודאי דבר זה בזיון התורה, ולכך קבע אחריו כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות. ובאור ענין זה, דע כי התורה היא עצם הכבוד כדכתיב (משלי, ג) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד ועוד כתיב כבוד חכמים ינחלו, ובמדרש (תנחומא תצוה) כבוד חכמים ינחלו אלו ת"ח אמר ר' שמעון בן פזי מריש ספר דברי הימים אדם שת אנוש עד ויעבץ ואין אתה מוצא שם כבוד וכשבא ליעבץ כתיב ויעבץ נכבד מאחיו לפי שעסק בתורה הוי כבוד חכמים ינחלו ע"כ. ומפני שכאשר האדם מתחבר עם דבר אחד הרי בודאי מגיע לו מן אותו דבר שמתחבר עמו, וכבר אמרנו כי התורה היא עצם הכבוד ובזה שנותן כבוד לתורה יש לו חבור עם הכבוד ומקבל הכבוד ג"כ כי הוא מתחבר עם הכבוד. ואין דומה כאשר מכבד את האדם אחר, בזה לא התחבר אל הכבוד כי אין האדם הוא הכבוד, וכן אף אם למד תורה והיה מתחבר אל התורה בזה לא התחבר אל התורה במה שהתורה היא הכבוד. ולא נקרא שמתחבר אל הכבוד רק כאשר הוא מכבד את התורה ונותן לה כבוד יש לו חבור אל הכבוד וגופו מכובד על הבריות. וכן בהפך זה המחלל את התורה, ובדבר זה הוא הפך הכבוד ומי שהוא הפך הכבוד איך יהיה לו הכבוד ולפיכך גופו מחולל על הבריות שהוא רחוק מן הכבוד. כלל הדבר המתחבר אל הכבוד מקבל הכבוד. ואשר הוא הפך הכבוד הוא מרוחק מן הכבוד. ואין לך להקשות כל שכן מי שהוא רודף אחר הכבוד שיגיע לו הכבוד, שזה אינו כי מי שהוא רודף אחר הכבוד לא נחשב מתחבר אל הכבוד כי אדרבה הוא דוחה את הכבוד אף כי רוצה בכבוד. כי לא נקרא הרדיפה אחר הכבוד שיכבדו אותו התחברות עם הכבוד ואין כאן מקום זה. ורש"י ז"ל פירש המכבד את התורה שאין מניחה אלא במקום קודש, ונפלא בעיני למה לא יהיה פירושו כההיא דפרק כל כתבי (שבת דף קיט.) עשירים שבבבל במה הם זוכים בשביל שמכבדין את התורה, ואין פירוש שם בשביל שמניחים אותם במקום קדוש, דאם כן מה שאל אחר כך ובשאר ארצות במה הן זוכין ולמה לא יזכו גם כן במה שמכבדין את התורה. אלא בשביל שלא היו ת"ח בשאר ארצות לכבד אותם רק בבבל היו חכמים, ולכך שאל ושבשאר ארצות במה הן זוכין. ואפשר כי רש"י ז"ל רבותא קאמר דאפילו אם מכבד את התורה בדבר זה דמניחה במקום קודש נקרא זה כבוד התורה וכל שכן ת"ח עצמם, כדאמרינן במסכת מכות (דף כב:) כמה טפשאי הני גברי דקיימי קמיה דס"ת ולא קיימי קמיה גברא רבה עד כאן:
מדרש שמואל (אוזידא)
הנה בן זומא אמר איזהו מכובד המכבד את הבריות כי לסבה שהוא מכבדם גם הם יכבדוהו ורבי יוסי אמר המכובד האמיתי הוא המכבד את התורה כי בסבתה גופו מכובד על הבריות כי הני בבלאי טפשאי דהוו קיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי רבנן. אמנם הבריות אשר יקראו בשם בריות כי השלימו את חקם למה שנבראו המכבד את התורה יהיה גופו מכובד בעיניהם:
ואפשר עוד לומר כי השמיענו מ"ש שהמע"ה אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא, וז"ש כל המכבד את התורה גופו מכובד וכו' כי אין הכבוד שמכבד את התורה מעלה ומוריד לתורה כי היא מעצמה כבודה בת מלך ולעצמו לבד ותועלתו עשה. ואם לץ וחלל את התורה גופו מחולל על הבריות ולעצמו חלל והתורה כבודה במקומה מונח, אח"כ מצאתי לחסיד ז"ל שפירש כדברי:
והר"י ן' שושן ז"ל כתב כי כוונת כל המכבד את התורה שיכיר בדעתו מעלתה ואת יקר תפארת גדולתה כי לא יערכנה זהב וזכוכית ויסבור כי נקראת עזו של הקב"ה שנאמר אתה וארון עוזך. ואני הכותב שמעתי פירוש נאה על מעלת התורה שאמר הכתוב ה' מלך גאות לבש כלומר כאשר מלך בעולם בתחלת הבריאה נתלבש בלבוש גאות אבל היה לבוש בו לבד מבלי אזור במתניו כביכול וז"ש לבש. אמנם כאשר קבלו התורה עליהם שנקראת עוז, אז התאזר ונעשה כמו אזור על הלבוש ויזהר אזהרה יתירה בכבוד עצמה ובכבוד חכמיה ובכבוד ספריה. כבוד עצמה כיצד לעסוק בה תמיד בנפש שוקקה ויזהר אזהרה יתירה בכבוד עצמה שיהיה גופו נקי וידיו ובגדיו נקיים והמקום שלא יהיה שם טנופת וכשיקרא בה יהיה באימה במורא ובהזדעזע כל גופו ואבריו קודם הזכירו ה' ויביט אם הוא במקום המטונף. וריב לי עם המתחסדים וקוראים הזמירות בשוקים וברחובות מבלי שיקפידו אם יש שם טנופת וכשהוא אומר בסדר היום ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים יאמר אותו בישוב וכוונה רצויה כאדם שראה כבשן האש לפניו והוא כפות להשליך אותו לתוכו וניצל ונתנו לו ממשלה וגדולה ואיזו אש אוכלת כדת השקר ואיזו ממשלה וגדולה כתורת אמת, וכן יעשה כשיברך בצבור ויקשיב לשליח צבור כשקורא בתורה כמו שאמרו בספר הזוהר כי המכוין באותה שעה ותהיינה אזניו פקוחות וקשובות ועיניו פתוחות מעלין לו כאלו קבלה מהר סיני. וכמו שלא היה שם כי אם קול אחד כן ראוי שיהיה עתה. כבוד חכמיה כיצד שינהוג בהם כבוד גדול ומורא כמורא שמים שהרי מוראם מאת ה' אלהיך תירא נתרבה שיראה אותם כראות פני אלהים רוצה לומר כראות פני מלך ושופטיו ושוטריו. כבוד ספריה כיצד צריך להנאות ספריו ויניחם ויצניעם במקום הנבחר שבביתו ויכסה אותם בטלית חשובה וכמו שעושין תחבולות ועושין נסרים באויר להניח עליהן אוכלין לשמור אותם מן העכברים ומן החתולים יעשה ג"כ לשמור כבוד שמים וכשהוא מטלטלם לא יטלטלם כשאר כלים כי אם דרך כבוד וצניעות כמטלטל בגדי המלך בפני המלך ולא יגע בהם כי אם בידים נקיות ודברים אלו מסורים לולב וירא אלהים יצא את כלם, עד כאן כתב החסיד ז"ל בשמו של הר"י ן' שושן ז"ל ועוד הוסיף משלו לענין לשון המשנה שרמז גופו מכובד על הבריות כי אין הפעולה הזאת כשאר הפעולות אחר אשר נעשו אבל זאת בעת עשותה שכרה עם העושה אותה ופעולתו לפניו כי איזהו כבוד לאדם יותר מהיותו מכבד התורה, עכ"ל:
ורבינו עובדיה ז"ל כתב כל המכבד את התורה הדורש החסרות ויתירות שבתורה ומראה טעם על כל קוץ וקוץ לומר שאין בה דבר לבטלה אין לך כבוד תורה גדול מזה. א"נ המכבד ספר תורה ולומדי התורה והעוסקים בה כל אלו בכלל מכבד את התורה הם, עכ"ל:
וה"ר מנחם לבית מאיר ז"ל פי' המכבד את התורה שמעטר אותה בנועם מדותיו וכמו שאמרו ראיתם פלוני שלמד תורה כמה נאים מעשיו וכו', עכ"ל:
והריטב"א ז"ל כתב כל המכבד את התורה וכו' סמך לדברי ר' צדוק שאמר אל תעשם עטרה להתגדל בהם כנגד השררה וגם לא קורדום לחתוך בהם כנגד המזונות ולפי שלפעמים יקח החכם מתנות מבני אדם שאינם הגונים ועינם צרה ורעה וגורמים בזה שישנאו אותם עמי הארץ וכמו שאז"ל ת"ח דומה תחלה לקיתון של זהב וכו' אכל ושתה עמו נדמה לו כחרס הנשבר והוא גורם לעצמו בהדבקו עמהם שהם יבזו גופו ותורתו ושומר נפשו ירחק מהם ולפיכך כל המסתפק במועט שיש לו ואינו רוצה ליהנות מהם הוא גורם כבוד לעצמו ולתורתו ובעבור זה יהיה מכובד על הבריות אבל המקל ראשו בפני עמי הארצות בעבור מתנתם ישנאוהו שנאה רבה. אי נמי בא ר' יוסי להזהיר לישראל שיהיו מכבדים לומדי התורה ולא יאמרו בלבם אחר שהם אינם רוצים ליהנות מתורתם אנחנו את נפשנו הצלנו לא כן הענין כי צריכים לתת להם בדרך הלואה אם אינם רוצים לקבל בדרך מתנה כדי שיוכלו לעמוד בלימוד תורתם ואחר שהם מכבדים לומדי התורה לתורה עצמה הם מכבדים ומלבד שכרם לעוה"ב יש להם שכר בעוה"ז ג"כ שיהיה גופם מכובד בין הבריות ועל אותם שנותנים לבם על לומדי התורה במה הם ניזונים ושולחים להם מתנות בסתר, עליהם נאמר אשרי משכיל אל דל לא אמר אשרי נותן לדל אלא אשרי משכיל שאינם ממתינים אל הדל שישאל מהם ואח"כ נותנים אלא הם מעצמם נותנים אל לבם ונותנים להם מתנות, עכ"ל:
ואפשר לומר שסמך דברי ר' יוסי בכאן שבא לחזק דברי ר' צדוק וזה כי לפעמים האדם רוצה ליהנות מד"ת כגון ללמוד עם תלמידים בשכר כדי שיהיה לו לחם לאכול ובגד ללבוש וחושב כי גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה ונהנה מד"ת ומחלל כבודה מפני כבוד גופו. ולכן א"ר יוסי כי המכבד את התורה ואינו רוצה ליגע בכבודה וליהנות ממנה אלא רוצה לחלל כבוד גופו ורוצה להיות חוטב עצים כדי לכבד את התורה ושלא ליהנות ממנה אז הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ואפילו בהיותו נושא סבל גופי מכובד על הבריות והשפלתו שמשפיל א"ע היא הגבהתו בעיניהם וגופו מכובד על הבריות, וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות כלומר מי שרצה ליהנות מד"ת ולחלל כבודה כדי להתעשר ולהרבות כבוד גופו בכבוד עושרו אדרבה יהיה להפך כי גופו יהיה מחולל על הבריות כי עליו נאמר ובוזי יקלו. א"נ אפשר כי רבי צדוק דבר בזמנים ההם כמו דורו של הלל ור' יוחנן הסנדלר או ר' יהושע הפחמי וכיוצא כי אז לא היתה מתחללת התורה בעיני הבריות בראותם אותם החכמים נושא סבל חוצב בהר סנדלי או פחמי וכיון שכבוד התורה במקומו עומד ראוי להם שלא לעשותם עטרה ולא קורדום, אבל בזמננו זה שאם יראו חכם אחד נושא סבל כל רואיו ילעיגו לו ובזה הוא מחלל את התורה ואם ילמד תלמידים בשכר ויהיה לו לחם לאכול ובגד ללבוש אז טוב לו כי יתכבד בעיני הבריות. על דור כזה דבר ר' יוסי ואמר כל המכבד את התורה כלומר אפי' שיעשם קורדום לחתוך בהם אם בזה הוא מכבד את התורה אז גופו יהיה מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות כלומר מי שירצה להיות חסיד שוטה ואפילו בזמן הזה שיודע שאם יתעסק במלאכה נמבזה הוא מחלל תורתו אפי' שתהיה כוונתו לשמים להיותו נהנה מיגיעו גופו יהיה מחולל על הבריות. ואפשר עוד לומר כי גופו מכובד על הבריות כלומר על כל הבריות שבעולם ואפי' בעלי חיים כי חוט של חסד משוך עליו ועם אבני השדה בריתו וחית השדה השלמה לו וכענין ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ כי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ואז"ל אפי' הפרעושים וכן מצינו אותם העופות שבאו לכבוד אותו החכם והיו סוככים בכנפיהם עליו. אמנם כל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות אפי' על בהמות וחיות כי דמות אלהים סר מעליו, אח"כ מצאתי קרוב לזה הפירוש בלב אבות. ואפשר עוד שאמר כל המכבד את התורה גופו יהיה מכובד יותר על כל הבריות המכובדות שבעולם כי התורה היא מדברים שאין להם שיעור וכן המכבדה כבודו בלא שיעור וכן המחללה אין שיעור לחלול גופו שיחללהו השי"ת ויהיה גופו מחולל על כל הבריות אשר כבוד גופם מחולל:
והרי"א ז"ל כתב ואחשוב כי נסמכה משנת רבי יוסי הגלילי כאן אצל כל המכבד את התורה לבאר כי בעבור שאמר רבי צדוק שלא יעשם קורדום לחתוך בהם השיב ר' יוסי כי לפעמים ראוי להשתמש בכתר התורה לפי שבהיות הת"ח מחולל בקרב העמים כעבד או חמור נושא סבל הנה הוא מחלל את התורה. וכאלו אמר כל המכבד את התורה צריך שיהיה גופו מכובד על הבריות גופו ובגדיו וידיו נקיים כדי שתתייקר התורה היוצאת מפיו וכל המחלל את התורה יעשה גופו מחולל על הבריות כחמור נושא סבל ובגדיו פרומים ובזה הוא מחללה, עכ"ל: