משנה אבות ד ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ד · משנה ט | >>
רבי יונתן אומר, כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושרכג.
וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני.
רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר:
- כָּל הַמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי,
- סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעֹשֶׁר;
- וְכָל הַמְּבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹשֶׁר,
- סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי:
רבי יונתן אומר:
- כל המקיים את התורה מעוני - סופו לקיימה מעושר.
- וכל המבטל את התורה מעושר - סופו לבטלה מעוני.
אמר, כי העוסק בתורה והוא עני ודל, ועם כל זה יצער נפשו לעסוק בה, לסוף יעסוק בה מעושר, ומאשר לא יהיה לו מה שיטרידהו מן הקריאה.
ומי שלא יעסוק בתורה מפני רוב הממון, להתעסקו במאכל ובמשתה ובמנוחה, לסוף יתרושש ויצר לו הזמן, עד שיהיה סיבת ביטולו בקריאה טרדתו בלחם למאכלו:
המקיים את התורה מעוני - שהוא דחוק למזונות ומתבטל ממלאכתו כדי לעסוק כב בתורה:
המבטל את התורה מעושר - מחמת רוב הממון צריך ליתן לבו פעם לכאן ופעם לכאן ואין לו פנאי לעסוק בתורה:
כל המקיים את התורה מעוני. פירש הר"ב שהוא דחוק וכו' כדי לעסוק וכו' והא דלא תנן העוסק. משום סיפא דלא בעי למתני כל שאינו עוסק דהוה אמינא משום גבהות לבו מעושרו אינו עוסק בתורה. ולכך תני המבטל תורה מעושר כלומר בשביל שצריך לעסוק בעשרו דבר זה מבטל תורתו והכי נמי ה"ק המקיים תורה מעוני שאין עסקיו מבטלים למודו אלא מקיים למודו. דרך חיים. והשתא דאתית להכי דתני רישא איידי דסיפא הכי נמי מעוני איידי דסיפא דתנן מעושר דפירושו מחמת עושר ואע"ג דהוה ליה למתני בעוני בבי"ת נ"ל:
סופו לקיימה מעושר. ועם היות שהנסיון פעמים רבות יורה בחלוף זה. ועובדא דר"א בן פדת במסכת תענית [דף כ"ה] אי בעית לאחרובי עלמא וכו' כתב בדרך חיים דמתני' בבינוני במזלו. ועוד כדי שהעושר לא יבטלו. וכן במדרש [ילקוט משלי תתקל"ד] מפני מה בני עניים וכו' שלא יעסקו בדברים אחרים וישכחו דברי תורה דכתיב (קהלת ז') כי העושק יהולל חכם ע"כ. ועוד לפעמים הוא מפעל החטא ויסורין ממרקין. ועליו אמר שלמה [משלי ג' ט'] כבד את ה' מהונך וגו' וסמיך ליה מוסר ה' בני אל תמאס ופי' רבינו יונה ז"ל ענין הסמיכות שאם בעשותך הטוב לא תתרבה הצלחתך. אל תהרהר ומוסר [ה'] בני וגו' ע"כ:
(כב) (על הברטנורא) והא דלא תנן העוסק, משום סיפא דלא בעי למתני כל שאינו עוסק, דהוה אמינא משום גבהות לבו מעושרו אינו עוסק בתורה. ולהכי תני המבטל כו' כלומר מפני שצריך לעסוק בעושרו דבר זה מבטל תורתו. והכי נמא הכי קאמר המקיים תורה מעוני, שאין עסקיו מבטלין לימודו אלא מקיים לימודו. ד"ח. ולפ"ז נ"ל דמעוני, ג"כ איידי דסיפא דתנן מעושר דפירושו מחמת עושר. ואע"ג דהוה ליה למתני בעוני:
(כג) (על המשנה) סופו כו'. וגם היות שהנסיון פעמים רבות יורה בחלוף זה. ועובדא דר"א בן פדת אי בעית לאחרובי עלמא כו', בתב בד"ח, דמתניתין בבינוני במזלו. ועוד, כדי שהעושר לא יבטלו. וכן במדרש מפני מה בני עניים כו' שלא יעסקו בדברים אחרים וישכ. חו ד"ת דכתיב כי העושק יהולל חכם. וגם לפעמים תוא מפעל החטא ויסורין ממרקין. ועתוי"ט:
כל המקיים את התורה: ביד בספ"ג דהלכות ת"ת. ועי' על פי' משנה זו בדרשיותיו של הר"ר ר' משה אלשיך ז"ל בפ' בהר סיני דף ר"ה ובפ' עקב ד' רע"א ובספר משלי דף קי"ח דהיינו קי"ו:
יכין
רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני: בין שלומד, או מקיים, או שמחזיק לומדיה, והוא עני:
סופו לקיימה מעושר: דב' נסיונות יש, ההצלחה ובלתי ההצלחה, שע"י שניהן יוכרע האדם לחטוא. אולם גם ע"י שניהן יוכרע האדם לילך בדרך טובים. דבהצלחה ראוי לו להיות מכיר טובה להקב"ה, ובבלתי ההצלחה ראוי לו להכניע לבבו הערל. אבל גדול נסיון ההצלחה מנסיון בלתי ההצלחה. ולהכי כשנתנסה בעניות ולא העבירתו על דעת קונו שהוא נסיון קטן לאדם [עירובין דמ"א ב'], יתנסה שוב בנסיון הגדול דהיינו בעושר, והקב"ה יעזרהו לעמוד גם בו, דהבא לטהר מסייעין לו [יומא דל"ח ב']:
וכל המבטל את התורה מעושר: מטרדות העושר, או מגאות הלב שמסוגל בעושר. או מעושר מדידות שכלו אומר בלבו שא"צ שקידה:
סופו לבטלה מעוני: דעבירה גוררת עבירה, דמדנכשל בקטנות, יכשל גם בגדולות. אמנם המבטל התורה מעוני, יתהווה עני יותר, והמקיים מעושר יתעשר יותר [אולם אילה"ק דכמה צדיקים שקיימו התורה מעוני, ואפ"ה כל ימיהם מכאובים, וכמה שבטלוה מעושר ואפ"ה יבלו בטוב ימיהם. אין זה קושיא, דאין הבטחת התנא גדולה יותר מהבטחת התורה, כבד אביך ואמך למען יאריכון ימיך, ואפ"ה רואים כמה פעמים שמתקצרין לו (וכש"ס קידושין ל"ט ב'). אמנם אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות, דמי יודע מה גרם שלא נתקיימה ההבטחה, אולי עשה שלא לשמה, או חטא אחר שחטא כיבה הבטחה זאת. או אולת אדם תסלף דרכו שהוא בעצמו גרם נזקו. וכן מצינו ביעקב אבינו, שהבטיחו הקב"ה בפום ביה, ואפ"ה נתירא שמא יגרום החטא [והארכתי בזה בפרושי ראשי אבות]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
הפירוש זאת המשנה דלגוה מסדורי תפלות ואומר כי המקיים את התורה מעוני ודוחק את עצמו בפרנסתו ומניח מלאכתו הצריכה לפרנסתו כדי לקיים את התורה בלימוד ועשיית המצות וזהו לשון המקיים את התורה יהיה שכרו ממשפטי האלהים אשר לא יעזוב את חסידיו להיות נודדים ללחם איה שיקיים אותה מעושר כי בצל החכמה בצל הכסף וזהו שאמר שלמה טובה חכמה עם נחלה כי שניהם כאחד טובים ואמר אחר כך ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה כלומר בזה יש יתרון ידיעה וכל העולם אינם יודעים זה אלא החכמים אשר יש בהם יתרון דעת שהחכמה לבדה תחיה את בעליה ולזה כשאמר הקב"ה לשלמה שאל מה אתן לך לא שאל אלא החכמה משל למלך שאמר לבולטוס אחד שאל מה אתן לך אמר אותו בולטוס אשאל את בתו וכשיתן לי את בתו יתן לי בכלל בתו כסף וזהב ומרגליות כן אמר שלמה אשאל החכמה ובחכמה יהיה לי גם עושר גם כבוד שנאמר ונתת לעבדך לב שומע אמר לו הקב"ה החכמה שאלת ולא שאלת עושר וכבוד ונפש אויביך לפיכך החכמה והמדע נתון לך ועל ידי כן גם עושר גם כבוד ונכסים אתן לך כמו שנזכר במדרש קהלת. וכל המבטל את התורה מעושר ואומר מפני עושרי הרב לא יהיה לי פנאי לעסוק בתורה סופו שיאבד העושר ההוא בענין רע ויבטלנה מחמת עניו ודוחקו לבקש פרנסתו ונמצא יוצא מן העולם בלא תורה וביום הדין אין לו טענה בבטול תורה מפני העושר שהרי רבי אלעזר בן חרסום היו לו אלף מדינות ביבשה ואלף ספינות בים והיה עוסק בתורה ולזה הוא מחייב העשירים כמו שנזכר ביומא פרק אמר להם הממונה ולשון הכתוב הוא תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל ונתן עול ברזל על צוארך:
כל המקיים את התורה וכו'. יש לשאול שכמה הם שקיימו התורה מעוני כמו רבי חנינא בן דוסא וחבריו ולא מצינו שקיימו את התורה מעושר ועוד הרבה שאלות. אבל פירוש דבר זה כפי מנהגו של עולם, כאשר יש לאדם עושר ראוי לו ללמוד ביותר בתורה אחר שיש לו כל, וכמו שנאמר (דברים, כח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב וגו', והפך זה העוני מבטל את האדם מתורתו שא"א לו לעסוק בתורה שצריך להשתדל אחר מזונו ומחייתו. ולפיכך אמר המקיים התורה מעוני שאע"ג שהוא עני שהוא בחיי צער עד מאוד, ועוסק בתורה, וכיון שעוסק בתורה שלא כפי המנהג וטבע העולם לקיים תורה מחמת עוני ולקמן יתבאר איך אפשר שהעוני היה סבה לקיים התורה שאמר המקיים תורה מעוני. ומפני כי כל הדברים שהם בעולם הם שבים אל הסדר כפי אשר ראוי להיות, לכך הוא שב אל הסדר לקיים התורה מחמת עושר שהוא כפי הסדר, כמו כל הדברים שהם שבים ובאים אל הסדר. ואם מבטל תורה מעושר שהוא שלא כסדר העולם שיהיה מבטל תורה מחמת עושר כי על ידי העושר ראוי לו לעסוק בתורה ודבר שלא כסדר הוא שב אל הסדר לבטל התורה מחמת עוני שדבר זה הוא כסדר. ומה שאמר המקיים התורה מעוני סופה לקיימה מעושר ולא אמר העוסק בתורה מעוני, משום סיפא נקט כך המבטל התורה מעושר דלא בעי למימר כל שאינו עוסק בתורה מחמת עושר, דהוה אמינא משום גבהות לבו מעושרו אינו עוסק בתורה, ולכך אמר המבטל תורה מעושר כלומר בשביל שצריך לעסוק בעושר ודבר זה מבטל תורתו, והכא נמי הכי קאמר המקיים תורה מעוני שאין עסקיו מבטלין למודו:
אך קשיא על פירוש זה דהא מצינו שהעושר מבטל אותו מלמודו כמו העוני, דכן איתא בפ"ג דיומא (דף לה.) אומרים לעני למה לא עסקת בתורה אומר עני הייתי וטרוד במזונות הייתי אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל אומרים לעשיר למה לא עסקת בתורה אומר עשיר הייתי וטרוד בממוני הייתי אומרים לו כלום היית עשיר מר' אליעזר בן חרסום וכו', ואם כן מוכח כי העשירות והעניות שניהם מבטלים ת"ת. ויש לתרץ דהתם בעשיר גדול מאוד שמחמת רוב עסקיו מבטל התורה וכאן איירי שאינו עשיר גדול כל כך. אבל קשיא דכך הוי ליה למימר כל המקיים תורה מעוני סופו לקיימה שלא מעוני והמבטל תורה שלא מעוני סופו לבטלה מעוני, כי מה ענין עושר לכאן. וגם זה יש ליישב כי הדבר שאינו ראוי כמו זה שמקיים תורה מעוני שאין ראוי שיהיה מקיים תורה מעוני והוא חוץ לסדר, וראוי שישוב אל הסדר יותר ראוי שיהיה מקיים התורה מעושר, כלומר מתחלה היה לו סבה לקיים את התורה והוא העוני, עתה יהיה לו סבה לקיים את התורה הוא העושר, ואלו אמר סופו לקיימה שלא מעוני אין כאן סבה לקיום התורה, אבל העושר ראוי לקיים את התורה כאשר אין לו רוב עושר עד שצריך לעסוק בעושרו. וכן המבטל תורה מעושר שדבר זה אין ראוי שיהיה העושר סבה לבטל התורה וחוזר אל הראוי דהיינו שיהיה עני ויבטל התורה מעוני וסבה זאת ראויה לבטל התורה:
ועוד יש לך לדעת כי התורה מביאה העושר וקרא כתיב (משלי, ג) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד ובגמרא (שבת דף סג.) מוקי לה הך קרא למיימינים בה אורך ימים איכא כל שכן עושר וכבוד למשמאילים בה עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא. וביאור זה כי ראוי שתהיה התורה כוללת הכל לפי שהוא עליונה על הכל, ולעולם הדבר שהוא עליון נכלל תחתיו כל מה שלמטה ממנו, והתורה מדריגתה על כל ולפיכך עם התורה הכל אם עוסק בתורה לשמה, ומפני שהוא עוסק בתורה לשמה כפי מה שנתנה התורה לעסוק בה, נמצא עם התורה אריכת ימים שהוא עולם הבא וגם מדריגת עולם הזה, שאם יש עם התורה מדריגת עולם הבא שהוא עליון כל שכן שיש בתורה מדריגת עולם הזה שהוא למטה הימנו. אבל למשמאילים בה דהיינו שעוסקים בתורה שלא לשמה שהוא להנאת עצמם, ודבר זה מדריגת עולם הזה בלבד, וכפי התכלית אשר הוא מכוין אליו יקנה על ידה שהוא מדריגת עולם הזה, דהיינו עושר וכבוד בלבד שהם דברים אשר הם בעולם הזה. והתבאר לך כי ראוי שיהיה עם התורה העושר, ובפירוש אמרו (עבודה זרה דף יט:) כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין שנאמר כי אם בתורת ד' חפצו וכל אשר יעשה יצליח, ולפיכך מה שמקיים התורה מעוני וראוי לפי הסדר של עולם כי עם התורה הוא העושר וכמו שהתבאר למעלה שכך הוא לפי הסדר שעם התורה העושר, ולפיכך כאשר מקיים התורה מעוני וזהו הפך מה שראוי בסוף יגיע אל הדבר שהוא ראוי שיקיים התורה מעושר, שכך הוא ראוי שעם התורה העושר. וכן כאשר מבטל התורה מעושר ודבר זה גם כן הפך הראוי לפי האמת, כי לפי סדר העולם התורה והעושר שייכים ביחד כמו שאמרנו, ואין ראוי לפי הסדר שיהיה העושר סבה לבטול התורה כי אין דבר אחד הוא בטול לאחר רק אם הוא כנגדו והפך שלו, ואלו שני דברים התורה והעושר מתחברים. ולפיכך כאשר הוא נוהג חוץ מן הסדר שמבטל תורה מעושר, ראוי שיהיה בא אל הסדר כמו כל דבר שהוא חוץ מן הסדר שהוא שב אל הסדר, בין כאשר הוא מקיים תורה מעוני שהוא חוץ לסדר ראוי שישוב אל הסדר לקיים תורה מעושר שזה ראוי לפי הסדר ובין שהוא מבטל תורה מעושר שהוא חוץ מן הסדר ראוי שישוב אל הסדר לבטל תורה מעוני, כי העניות של תורה ועניות ממון גם כן מתחברים ביחד ואלו שני דברים ביחד הם כסדר העולם:
ומה שלא אמר מי שיש לו עושר ואינו עוסק בתורה סופו שיהיה עני, ומי שהוא עני ועוסק בתורה סוף שיהיה עשיר, ולמה תלה הדבר במה שהוא מבטל התורה מעושר או מקיים התורה מעוני. כי אין זה קשיא כי מי שהוא עשיר ואינו עוסק בתורה אין זה שלא כסדר העולם כי בודאי שייך עושר בלא תורה, אבל דבר זה שלא כסדר העולם שיהיה העושר סבה לבטול תורה והם שני דברים שייכים זה לזה. ועוד כי התורה היא סבה אל העושר כדכתי' קרא ובשמאלה עושר וכבוד ואין ראוי שיהיה העושר סבה לבטול התורה, ולכך ראוי שיהיה דבר כמו זה שב אל סדר הראוי. ולא אמר המבטל תורה מעושר סופו שיעני כי אין זה שישוב אל הסדר הראוי, שאם לא היה מבטל התורה כאשר היה עני רק היה מקיים התורה, אין זה כסדר אבל כאשר מבטל תורה מעוני כך הוא הסדר. ומכיון שאמר המבטל תורה מעושר אמר גם כן המקיים תורה מעוני, אע"ג שהיה אפשר לומר כי המקיים תורה והוא עני סופו שיהיה עשיר, אבל לפירוש אשר יתבאר בסמוך כי פירוש המקיים תורה מעוני פירושו שהעוני הוא סבה אל למוד התורה שפיר ג"כ, דודאי אף גב שהתורה בשמאלה עושר וכבוד אין נקרא זה שלא כסדר, רק אם העוני הוא סבה אל קיום התורה דבר זה הוא שלא כסדר שיהיה העוני סבה אל התורה דבר זה בודאי הוא שב אל הסדר, ועוד יתבאר ופירוש זה מבואר:
אך שכמה פעמים תמצא צדיקים כמו רבי חנינא בן דוסא וכיוצא בהם, אמר במדרש (ילקוט משלי תתקל"ד) על פסוק אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד אמרה תורה לפני הקב"ה כתיב בשמאלה עושר וכבוד מפני מה בני עניים והקב"ה משיבה להנחיל אוהבי יש, למה הם עניים בעולם הזה שלא יעסקו בדברים אחרים וישכחו דברי תורה דכתיב כי העושק יהולל חכם ע"כ, ביאור המדרש, כי אותו שהוא צדיק גמור אף שלא יבטל תורה מעושר מ"מ אין לאדם שלא יפנה כלל אל עסקיו ודבר זה גורם קצת בטול, והקב"ה רוצה לצרף אותם לגמרי שלא יהיה פונים כלל אל עסקים. וזהו דכתיב להנחיל אוהבי יש, כלומר שהש"י רוצה לתת להם בעולם הבא יש ולכך נותן להם בעולם הזה האין הוא העניות כדי שיהיה להם בעולם הבא היש. ולכך העולמות במספר יש שהעולם הבא הוא הישות, והקב"ה עתיד להנחיל לצדיקים כל הישות וראוי שיהיו העולמות שהוא הישות כמספרו, ולפיכך לא קשיא אם נראה מי שהוא צדיק גמור ות"ח שהוא עני. ואם נראה מי שאינו צדיק גמור והוא ת"ח עני, יש לזה ג"כ סבה שגורם זה רוע מזלו דחיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא, ואפי' אצל צדיק גמור י"ל כך כי רוע מזלו גורם וכדאשכחן גבי ר"א בן פדת במסכת תענית (דף כה.) שהיה מזלו רע כל כך מאוד עד שלא היה לו מזונות לגמרי. ומה שאמר כאן כל המקיים תורה מעוני סופו לקיימה מעושר, היינו כאשר הוא בינוני במזל שלו ועל זה אמרו כל המקיים תורה מעוני סופו לקיימה מעושר. ויש לדקדק על מה שאמר כל המקיים תורה מעוני שהיה לו לומר כל המקיים בעוני לא מעוני, שהרי פירוש המבטל תורה מעושר שהעשירות גורם לו לבטל תורה שעוסק בממון שלו ומבטל תורה, ואם כן המקיים תורה מעוני יהיה פירושו בשביל שהוא עני מקיים תורה ואלו היה לו עושר אפשר שלא היה מקיים התורה, שזה בודאי אין סברא לומר שיהיה זוכה אדם זה שיקיים התורה מעושר. ונראה כי פירוש מעוני שהוא עני ועם כל זה לומד תורה, וזה נקרא כי הוא מקיים התורה לגמרי. וכן פירוש סופו לקיימה מעושר כלומר שיש לו עושר ומבטל עסקיו, ועם כל זה לומד תורה וזה נקרא מקיים תורה לגמרי. וכן יראה דאם לא כן איך תפרש סופו שמקיים תורה מעושר, שאין לפרש כי בשביל שיהיה לו רוב עושר לכך הוא לומד תורה, והלא בלאו הכי היה לומד תורה אף אם הוא עני, אך פירושו כמו שאמרנו. וכבר פירשנו גם כן למעלה אע"ג שהוא עני ועוסק בתורה בשביל זה אינו מגיע לעושר, רק אם העוני הוא סבה לקיים התורה כי דבר זה נקרא שמקיים התורה מעוני כאשר הוא לומד תורה בעניותו כי זה נקרא קיום התורה, אבל מי שלמד ואין חסר לו אין זה נקרא קיום תורה, כי לפעמים לומד תורה דרך טיול ולא נקרא זה קיום תורה, אבל זה נקרא קיום תורה כאשר לומד תורה מתוך הדחק וזה בודאי קיום תורה. וכן כאשר למד תורה מעושר ויש לו נכסים רבים ועוזב נכסיו ולומד דבר זה נקרא שהוא מקיים תורה מתוך העושר, כי העוני והעושר הם סבה לקיום התורה כלומר שבלא זה לא נקרא קיום תורה, והמ"ם של מעוני והמ"ם של מעושר ר"ל כי הקיום של התורה שנקרא שהוא מקיים התורה הוא מחמת העוני ומחמת העושר, ואין הפירוש שהעוני גורם שילמוד או העושר גורם שילמוד, רק כי העוני גורם שיקרא מקיים התורה וכן העושר גורם שיקרא מקיים את התורה ואין להאריך עוד כי בזה יתורץ הכל ועיין בזה:
יש לדקדק שהרי אנו רואים כמה וכמה שקיימו את התורה מעוני ולא קיימוה בסופה מעושר, ואפשר לומר כי על שני העולמות דבר כל המקיים את התורה בעוני בעולם הזה סופו לקיימה מעושר בעולם הבא כלומר ללומדה שם כמאמרם ז"ל ילכו מחיל אל חיל וגו' והצדיקים שם כולם עשירים כענין תלת עשרה נהרי דאפרסמון לרבי אבהו וכמש"ה להנחיל לאוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, וכל המבטל את התורה מעושר שהיה לו בעוה"ז סופו לבטלה שם מעוני ויסורין שיהיו לו בגיהנם:
אי נמי אפשר לומר כל המקיים את התורה מעוני הדעת ועם היות שאינו יודע בתורה הוא מקיים מה ששמע או ידע סופו לקיימה מעושר דעתו ית' שהוא ישפיע עליו מחכמתו כי ראשית חכמה יראת ה' וכל המבטל את התורה מעושר שהוא יודע כדואג האדומי והוא רשע גמור סופו לבטלה מעוני שתשכח ממנו כמו שהיה בדואג ששכח תלמודו וכמו שארז"ל חיל בלע ויקיאנו:
ואפשר עוד לפרש המקיים את התורה וזן את לומדיה מעוני כלומר מאותו המעט אשר לו הוא מוציא ממה שנותן לתוך פיו וזן לתלמידים כדי לקיים את התורה, סופו לקיימה מעושר, כי עץ חיים היא למחזיקים בה ואדרבא יעשיר אותו כדי שיוכל לקיים את התורה ולהחזיק יד לומדיה. אמנם המבטל את התורה מעושר כלומר כי עם היות לו עושר אינו מהנה לשום ת"ח ובזה הוא סבת ביטול התורה סופו לבטלה מעוני כי מודדין לו מדה כנגד מדה ואבד העושר ההוא בענין רע. ובזה הדרך בעצמו יפורש אם נאמר שהמקיים את התורה הכוונה על עשיית המצות כי הוא קיום התורה כפשוטו וידוע שרוב המצות קיומה בדררא דממונא כמו טלית תפילין סוכה מזוזה מעקה וכאלה רבות ובטולם הוא מסובב מהכיליות ובזה קל להבין כפי הדרך הנזכר:
והר"מ אלמושנינו ז"ל פי' כי אפשר לפרש המשנה אם בטבע ואם בהשגחה והנה ע"ד השגחיי שפרשו המפרשים אמר כל המקיים את התורה ר"ל העוסק בה כי נלקחה מלת מקיים לרמוז אל העדר הביטול אשר יאמר אח"כ כי לולא זה היה אומר כל העוסק בתורה מעוני ורצה לרמוז שכל המשתדל שלא לבטל את התורה מעוני רק לקיימה עם כל צערו ועניו הנה השי"ת נותן לו שכרו שמעשיר אותו על הכוונה הטובה ההיא ששם בה' מבטחו כי לא די שלא ביטל את התורה מחמת העוני אלא שקיימה קיום אמתי ע"כ המחשבה ההיא לא תפסד ולעולם יקיים האיש ההוא את התורה ולכן הקב"ה נותן לו עושר ומקיים את התורה ואינו מבטלה מחמת העושר רק מקיימה ועל זה תפס מלת מעושר ומעוני במ"ם ולא בבי"ת כמשפט לרמוז אל שלילת ההפך שהוא שלילת הביטול והוא כאלו אמר שלא ביטל את התורה מחמת עוני רק קיימה מחמת העוני ההוא והוא דקדוק נכון, ואמר שכל המבטל את התורה מחמת העושר וזהו אומרו מעושר הנה סופו לבטלה מחמת העוני כי יהיה עני כ"כ שיהיה נטרד ומצטער מאד לבקשת לחם למאכלו וזהו אומרו סופו לבטלה מעוני:
ואמנם כאשר יהיה להפך הוא מבואר שההשגחה לא תנגדהו ולא תעזרהו כי המקיים את התורה מעושר הנה ההשגחה תעזבנו בידו ואין להחזיק לו כ"כ טובה כמו המקיימה מעוני כי העני דל הוא והוא מצטער גדול לבקשת מאכלו והוא טרוד מאד וראוי להחזיק לו טובה על היותו עוסק בתורה וע"כ השי"ת נותן לו עושר. אך העשיר למה יהיה נטרד בבקשת המותרות ויעזוב למודו אין זה כ"א רוע לב. וכן המבטל את התורה מעוני אינו כ"כ רשע כמו המבטלה מעושר לשיהיה נענש מהשגחתו הנפלאה וע"כ יניחנו כמות שהוא:
אך אמנם אם באנו לומר שמה שאמר התנא סופו לקיימה ולבטלה ר"ל מצד הסבות המחייבות זה בטבע, הכוונה הוא כך כל המקיים את התורה כלומר להגות בה יומם ולילה לעבודתו ית' ולזה לא אמר כל הלומד לרמוז שמדבר בשלמים שכבר יצאו ממדרגת לומדים והגיעו למדרגת החכמה ואלה החכמים כאשר יקיימו את התורה בהיותם חכמים ולא יטרידום צרות העוני וצרות צרותיו הנה איש כזה כאשר יבא לידי עושר מכ"ש שיקיימה מעושר כי כשהוא מכיר מעלת תהלת החכמה הרמה הנה אם בהיותו נטרד בטרדות שהיו פוטרות אותו מהלימוד לא היה בודל מלקיים את התורה כ"ש בהעדר הטרדות ההם שיחוייב לו לקיימה יותר בהיות לו מהטובות הזמניות יותר מהשיעור ההכרחי, ובכן ידיעת ההפכים אחת כי מזה נתבאר שהאיש העשיר כאשר יבטל את התורה מצד טרדתו בעושרו היא הוראה ודאית שסופו שיבטל את התורה אם יבא לידי עוני כ"א בהיות לו הצריך מהמזונות היה נטרד על בקשת המזונות המותרות כ"ש בשלא יהיה לו הצריך לפרנסתו שיהיה יותר נטרד לבקשת פרנסתו וזהו אומרו סופו לבטלה מעוני וכו', ובכן המבטל את התורה מעוני לא יתחייב בטבע שיבטלה מעושר וכן המקיימה מעושר אינו מתחייב שיקיימה מעוני וע"כ לא זכר שתי החלוקות האלה עכ"ל:
ואצלי ביאור דברי התנא הם להפך מדברי הר"מ אלמושנינו ז"ל כי לרבותא נקט אלו השתי חלוקות ומכ"ש האחרות כי אדרבא העוני גורם קיום התורה שיצרו של אדם נכנע והעושר גורם ביטול כי יצרו מתגבר עליו שלא יסבול עול התורה וזה יובן עם מ"ש ז"ל יזל מים מדליו כי אין התורה יוצאה אלא מן הדלים ולזה אמרו ז"ל יפה עניותא לישראל כי העני ונכה רוח אין לו נחת רוח כ"א בלמוד התונה נמצא שהעוני מביאו לידי לימוד התורה אבל העושר טבעו להביא לאדם לידי ביטול תורה בחושבו לרכוב אניות ולדרוך בציות ולכן אמר התנא כל המקיים את התורה מעוני ולא אמר בעוני בבי"ת כמשפט. והכוונה כי מסבת העוני נסתבב לו קיום התורה סופו לקיימה מעושר כי אפי' שיבא לו עושר אח"כ לא יזיק לו לבטל את התורה ואפי' שאם היה בא לו העושר בתחלה היה מזיק לו והיה מבטלו מלימוד התורה עתה שכבר קדמו לו תבלין שקיימה מעוני אף אם אח"כ יבא לו עושר סופו לקיימה מעושר שמצוה גוררת מצוה. וכל המבטל את התורה מעושר כלומר מסבת העושר נסתבב לו לבטל את התורה ואלו היה עני היה מקיימה השמיענו התנא כי אפי' שיבא לו עוני אח"כ סופו לבטלה מעוני כי עבירה גוררת עבירה ולכן זכר אלו השתי חלוקות כי הן המחודשות כאמור:
והרי"א ז"ל כתב ועם היות שהנסיון פעמים רבות יוסיף בחילוף זה כי יש מקיימי התורה מעוני ויבלו ימיהם בדלות מופלג לא מפני זה נכחיש מאמר התנא כי הוא האמת ומה שיהיה בחילוף זה הוא מפועל החטא ויסורין ממרקין ועליו אמר שהמע"ה כבד את ה' מהונך וגו' וסמך ליה מוסר ה' בני אל תמאס וגו', ופירש רבינו יונה ז"ל ענין סמיכות הפסוקים ירצה אם בעשותך הטוב והישר לא נתרבה הצלחתך אל תהרהר כי הוא מוסר ה' גבר על חטאיו וזה יהיה לטוב לך באחריתך והוא אומרו כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה עכ"ל:
והריטב"א ז"ל כתב סמך רבי נתן דבריו לדברי ר' ישמעאל שדבר בענין הדין והחושך עצמו ממנו ואמר כל המקיים את התורה מעוני כשהוא דן את הדין אינו נושא פנים לעשיר מפני עושרו ואינו ירא מלפסוק הדין לאמתו ואף שהוא נצרך אל העשיר סופו שיקיים אותה מתוך העושר ולא יהיה נצרך לזולתו ויפסוק הדין כדת וכהלכה וכל המבטל את התורה מעושר שנושא פנים אף שאינו נצרך להם יבא לידי עוני ויבטל אותה מתוך העוני עכ"ל. עוד האריך והבנתי מתוך דבריו כל המקיים את התורה מעוני כלומר בצער ובדוחק שיצרו הרע תוקפו ועל ידי שהיה כובש אותו מקיים את התורה סופו לקיימה מעושר שיהיה יצרו חלל בקרבו וישיג עבודת הבורא ית' ועל דרך השלימות שישראל עתידין להשיג לעתיד לבא דכתיב ואת הצפוני ארחיק מעליכם ויהיו כלם כמלאכי עליון כאשר היה אדם הראשון קודם שחטא וכל המבטל את התורה מעושר שלבו חלל בקרבו והוא משך ביין את בשרו ומגרה יצרו הרע עליו סופו לבטלה מעוני שיתגבר יצרו הרע עליו ולא יהיה בו יכולת לעמוד כנגדו עכ"ל: