משנה אבות ד ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ד · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

רבי יונתן אומר, כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושרכג.

וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני.

משנה מנוקדת

רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר.
וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי:

נוסח הרמב"ם

רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני.


פירוש הרמב"ם

אמר כי העוסק בתורה והוא עני ודל ועם כל זה יצער נפשו לעסוק בה לסוף יעסוק בה מעושר ומאשר לא יהיה לו מה שיטרידהו מן הקריאה ומי שלא יעסוק בתורה מפני רוב הממון להתעסקו במאכל ובמשתה ובמנוחה לסוף יתרושש ויצר לו הזמן עד שיהיה סבת בטולו בקריא' טרדתו בלחם למאכלו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המקיים את התורה מעוני - שהוא דחוק למזונות ומתבטל ממלאכתו כדי לעסוק כב בתורה:

המבטל את התורה מעושר - מחמת רוב הממון צריך ליתן לבו פעם לכאן ופעם לכאן ואין לו פנאי לעסוק בתורה:

פירוש תוספות יום טוב

כל המקיים את התורה מעוני. פירש הר"ב שהוא דחוק וכו' כדי לעסוק וכו' והא דלא תנן העוסק. משום סיפא דלא בעי למתני כל שאינו עוסק דהוה אמינא משום גבהות לבו מעושרו אינו עוסק בתורה. ולכך תני המבטל תורה מעושר כלומר בשביל שצריך לעסוק בעשרו דבר זה מבטל תורתו והכי נמי ה"ק המקיים תורה מעוני שאין עסקיו מבטלים למודו אלא מקיים למודו. דרך חיים. והשתא דאתית להכי דתני רישא איידי דסיפא הכי נמי מעוני איידי דסיפא דתנן מעושר דפירושו מחמת עושר ואע"ג דהוה ליה למתני בעוני בבי"ת נ"ל:

סופו לקיימה מעושר. ועם היות שהנסיון פעמים רבות יורה בחלוף זה. ועובדא דר"א בן פדת במסכת תענית [דף כ"ה] אי בעית לאחרובי עלמא וכו' כתב בדרך חיים דמתני' בבינוני במזלו. ועוד כדי שהעושר לא יבטלו. וכן במדרש [ילקוט משלי תתקל"ד] מפני מה בני עניים וכו' שלא יעסקו בדברים אחרים וישכחו דברי תורה דכתיב (קהלת ז') כי העושק יהולל חכם ע"כ. ועוד לפעמים הוא מפעל החטא ויסורין ממרקין. ועליו אמר שלמה [משלי ג' ט'] כבד את ה' מהונך וגו' וסמיך ליה מוסר ה' בני אל תמאס ופי' רבינו יונה ז"ל ענין הסמיכות שאם בעשותך הטוב לא תתרבה הצלחתך. אל תהרהר ומוסר [ה'] בני וגו' ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כב) (על הברטנורא) והא דלא תנן העוסק, משום סיפא דלא בעי למתני כל שאינו עוסק, דהוה אמינא משום גבהות לבו מעושרו אינו עוסק בתורה. ולהכי תני המבטל כו' כלומר מפני שצריך לעסוק בעושרו דבר זה מבטל תורתו. והכי נמא הכי קאמר המקיים תורה מעוני, שאין עסקיו מבטלין לימודו אלא מקיים לימודו. ד"ח. ולפ"ז נ"ל דמעוני, ג"כ איידי דסיפא דתנן מעושר דפירושו מחמת עושר. ואע"ג דהוה ליה למתני בעוני:

(כג) (על המשנה) סופו כו'. וגם היות שהנסיון פעמים רבות יורה בחלוף זה. ועובדא דר"א בן פדת אי בעית לאחרובי עלמא כו', בתב בד"ח, דמתניתין בבינוני במזלו. ועוד, כדי שהעושר לא יבטלו. וכן במדרש מפני מה בני עניים כו' שלא יעסקו בדברים אחרים וישכ. חו ד"ת דכתיב כי העושק יהולל חכם. וגם לפעמים תוא מפעל החטא ויסורין ממרקין. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כל המקיים את התורה:    ביד בספ"ג דהלכות ת"ת. ועי' על פי' משנה זו בדרשיותיו של הר"ר ר' משה אלשיך ז"ל בפ' בהר סיני דף ר"ה ובפ' עקב ד' רע"א ובספר משלי דף קי"ח דהיינו קי"ו:

תפארת ישראל

יכין

רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני:    בין שלומד, או מקיים, או שמחזיק לומדיה, והוא עני:

סופו לקיימה מעושר:    דב' נסיונות יש, ההצלחה ובלתי ההצלחה, שע"י שניהן יוכרע האדם לחטוא. אולם גם ע"י שניהן יוכרע האדם לילך בדרך טובים. דבהצלחה ראוי לו להיות מכיר טובה להקב"ה, ובבלתי ההצלחה ראוי לו להכניע לבבו הערל. אבל גדול נסיון ההצלחה מנסיון בלתי ההצלחה. ולהכי כשנתנסה בעניות ולא העבירתו על דעת קונו שהוא נסיון קטן לאדם [עירובין דמ"א ב'], יתנסה שוב בנסיון הגדול דהיינו בעושר, והקב"ה יעזרהו לעמוד גם בו, דהבא לטהר מסייעין לו [יומא דל"ח ב']:

וכל המבטל את התורה מעושר:    מטרדות העושר, או מגאות הלב שמסוגל בעושר. או מעושר מדידות שכלו אומר בלבו שא"צ שקידה:

סופו לבטלה מעוני:    דעבירה גוררת עבירה, דמדנכשל בקטנות, יכשל גם בגדולות. אמנם המבטל התורה מעוני, יתהווה עני יותר, והמקיים מעושר יתעשר יותר [אולם אילה"ק דכמה צדיקים שקיימו התורה מעוני, ואפ"ה כל ימיהם מכאובים, וכמה שבטלוה מעושר ואפ"ה יבלו בטוב ימיהם. אין זה קושיא, דאין הבטחת התנא גדולה יותר מהבטחת התורה, כבד אביך ואמך למען יאריכון ימיך, ואפ"ה רואים כמה פעמים שמתקצרין לו (וכש"ס קידושין ל"ט ב'). אמנם אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות, דמי יודע מה גרם שלא נתקיימה ההבטחה, אולי עשה שלא לשמה, או חטא אחר שחטא כיבה הבטחה זאת. או אולת אדם תסלף דרכו שהוא בעצמו גרם נזקו. וכן מצינו ביעקב אבינו, שהבטיחו הקב"ה בפום ביה, ואפ"ה נתירא שמא יגרום החטא [והארכתי בזה בפרושי ראשי אבות]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)


פירוש מגן אבות (רשב"ץ)