משנה אבות ד יג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ד · משנה יג | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

רבי יהודה אומר, הוי זהיר בתלמודלד, ששגגת תלמוד עולה זדון.

רבי שמעון אומר, שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן.

משנה מנוקדת

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

הֱוֵי זָהִיר בַּתַּלְמוּד,
שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,

שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים הֵם:
  • כֶּתֶר תּוֹרָה
  • וְכֶתֶר כְּהֻנָּה
  • וְכֶתֶר מַלְכוּת;
וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן:

נוסח הרמב"ם

רבי יהודה אומר:

הוי זהיר בתלמוד,
ששגגת התלמוד - עולה זדון.


רבי שמעון אומר:

שלשה כתרים הן -
כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות.
וכתר שם טוב - עולה על גביהן.

פירוש הרמב"ם

אלו השלוש מעלות טובות ניתנו לאומה זו בתחילת נתינת התורה, והן הכהונה, והמלכות, והתורה:

  • כהונה - זכה בו אהרן.
  • מלכות - זכה בו דוד.
  • וכתר תורה - מונח לכל מי שירצה להתעטר בו.

ואמרו רז"ל, ושמא תאמר שזה הכתר פחות הוא משנים האחרים, אינו כן אבל גדול הוא משניהם, ובו יהיו השנים שנאמר "בי מלכים ימלוכו, ורוזנים יחוקקו צדק"(משלי ח, טו), ואמר "בי שרים ישורו"(משלי ח, טז) וגו'. אבל כתר שם טוב מגיע מאת התורה, רוצה לומר ידיעתה, והמעשה בה, כי בהן יגיע השם הטוב האמיתי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הוי זהיר בתלמוד - שיהא תלמודך בדקדוק וכהלכה:

ששגגת תלמוד עולה זדון - אם תטעה בהוראה מתוך שלא דקדקת בתלמודך ותבוא להתיר את האסור, הקב"ה מעלה על ידך כאילו עשית מזיד:

שלשה כתרים הם - הכתובים בתורה, שחייבה התורה לנהוג בהם כבוד:

כתר תורה - כתיב ביה (ויקרא יט) והדרת פני זקן, זה שקנה חכמה:

כתר כהונה - כתיב ביה (שם כא) וקדשתו קדוש יהיה לך:

כתר מלכות - כתיב ביה (דברים יז) שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך:

וכתר שם טוב - מי שיש בידו מעשים טובים ושמועתו טובה מחמת מעשיו, לא מצינו לו כתר בתורה שיהיו חייבים לנהוג בו כבוד, והוא עולה על גבי כולן, שכל השלשה כתיים צריכים לו. שאם תלמיד חכם הוא וסני שומעניה שרי לבזוייה. ואם כהן גדול הוא, אמרינן ביומא (דף עא:) ייתון בני עממיא לשלם דעבדין עובדי אהרן, ולא ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדין עובדי אהרן. ואם מלך הוא, כתיב (שמות כב) ונשיא בעמך לא תאור, בעושה מעשה עמך:

פירוש תוספות יום טוב

הוי זהיר בתלמוד. במד"ש כתב בשם הריטב"א שיש גורסין בתלמיד והכונה להזהיר שילמד לתלמיד כראוי ששגגת התלמיד בהוראתו עולה זדון לרב שמלמד אותו:

[וכתר שם טוב וכו'. הא דכתב הר"ב אמרינן ביומא פרק בא לו דף ע"א ריש ע"ב דעובדא היה בכ"ג שיצא מבית המקדש וכ"ע אזלו בתריה. וכיון דחזינהו לשמעיה ואבטליון שבקוהו (לכה"ג) [בגמרא לדידיה] ואזלי בתר שמעיה ואבטליון [לסוף] אתו שמעיה ואבטליון לאפטורי מכה"ג. ואמר להו ייתון בני עממין לשלם. דרך גנאי שבאו מסנחריב כדפי' הר"ב בפ"ק משנה י' והשיבו לו ייתון וכו' דלא עבדי וכו' פירש"י שהוניתנו אונאת דברים ואמר מר לא תונו וכו' כדתנן בפ"ד דב"מ מ"י]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לד) (על המשנה) [בתלמוד. יש גורסין בתלמיד ששת תלמיד כו'] גורסים בתלמיד. והכוונה להזהיר שילמוד בתלמיד כראוי ששגגת התלמיד בתוראתו עולה זדון לרב שמלמד אותו. ריטב"א:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ר' יהודה אומר הוי זהיר וכו':    סוף פרק אלו מציאות יליף לה ר' יהודה בר' אלעאי מקרא דכתיב הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות וזהו עמי המיוחד לי דהיינו ת"ח את חטאתם אני קורא פשע שהיה להם לתת לב בטעמי משנתם שיבררו להם על העיקר ולא יורו הלכה מתוך משנה שאינה עיקר ולבית יעקב דהיינו שאר העם חטאתם דאפילו פשע שלהם אנו קורא חטאת שזדונות נעשות להם כשגגות. וכתוב בספר חן טוב פ' כי תצא דף רצ"א ע"ב שמלבד פשוטן של דברים דהיינו משום שאם קרא בתורה ידע איסור הדבר ופורש גם אם קרא ולמד היה יצה"ר מת מכח תורה א"כ מי גרם לו לבא לידי שוגג זה מה שלא למד שע"י התורה היצה"ר מת ע"ש. גם בפ' וזאת הברכה דף ס"ט ע"ב פי' שאם היה קורא בתורה היה ניצול מעון ולא היה בא לידי שגגת התחלף לו חלב בשומן כמש"ר ז"ל שהיו מכריזין ברקיע הזהרו בר"מ ובתורתו ע"כ:

עולה על גביהן:    הרי"א ז"ל מחק מלת עולה:

תפארת ישראל

יכין

רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד:    נגד מה שהזהיר לעיל להתלמיד שיתירא מלחלוק על הרב. הזהיר כאן להרב, הוה זהיר לזקק יפה מה שתלמד לתלמידיך, שאפילו תלמידך הקטן חולק עליך, תחשוב יפה התלמוד שתלמד אותו אולי תטעה:

ששגגת תלמוד עולה זדון:    ר"ל שאם תטעה, נחשב לך שגגתך כמזיד [כב"מ דל"ג ב']. משום דאין לדמותו לשאר שוגג, דהתם מה הוה ליה למעבד. אבל הכא רמת רוחא נקטי ליה, ואילו היה רוצה להעמיק יפה, לא היה טועה. א"נ ר"ל הוה זהיר בלימוד שאתה לומד לעצמך שלא תטעה, ולא תאמר ומה בכך אם אטעה בלימודי הרי לא למעשה אני אומר כך, אבל עי"ז בשעת מעשה תכשל להורות כלימודך:

וכתר מלכות:    ר"ל ג' מיני שררה יש בישראל. (א) שמוכתר בכתר תורה, שנעשה דיין או ראש סנהדרין. וזהו וודאי יש בו חכמה יתירה. (ב) שמוכתר בכתר כהונה, שנעשה סגן או כה"ג. וזהו גדול ביחוס משפחתו מדהוא כהן. (ג) שמוכתר בכתר מלכות [דלא לבד זרע בית דהמע"ה, רק כל ישראל ראויין למלכות כשימשחהו נביא [כ(רמב"ם פ"א מהל' מלכים)]. וזהו וודאי העשיר היותר גדול:

עולה על גביהן:    ר"ל אין כל אחת או כולם יחד חשובים להקרא כתר, אם אין בהם שם טוב שיזכה האדם בהכתר ההוא שבראשו ע"י מעשיו הטובים שיוכל לעשות על ידה. דהחכמה, והיחוס, והעושר, מתת אלהים המה, ולא השיגם ע"י יגיעתו, ואם ישתמש בכתרו זה למעשים טובים, אשריו, מלך מוכתר הוא בישראל. ואם לאו הוא כשפל שבשפלים, וכתרו בראשו הוא כנזם זהב באף חזיר:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)


הפירוש רבי יהודה סתם הוא ר' יהודה ברבי אלעאי וכן כתב רבי' שלמה ז"ל בפרק אין צדין והוא מתלמידי ר' עקיבא כמו שנזכר בפרק הבא על יבמתו וגם למד לפני רבי טרפון כמו שמצינו בתוספתא דנגעים שאמר לו יהודה בני וכן בפרק מצות חליצה אמר רבי יהודה פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון וכן בהרבה מקומות ובפרק הנודר מן המבושל רבי יהודה היה יושב לפני רבי טרפון ובירושלמי דשביעי' אמר רבי יהודה מעשה שהיינו בעין בושים ואכלנו לוף על פי רבי טרפון ובמנחות בפרק ר' ישמעאל ובשני משבת ובשני ממגילה ובראשון מקדושין מוכיח שהיה תלמיד רבי טרפון ועל דורו נאמר שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל שהיו ששה תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחד ועוסקים בתורה מה שלא היו בדורו של משה ויהושע וחזקיה מלך יהודה כמו שנזכ' בסנהד' פרק כהן גדול והיה חסיד גדול ובכל מקום שנאמר מעשה בחסיד אחד הוא רבי יהודה כמו שנזכר בפרק מרובה ובתמורה פרק יש בקרבנות ונקרא ראש המדברים בכל מקום כמו שנזכר בסוף ברכות בפרק כל המנחות לפי ששבח מעשה מלכות הרשעה גזרו שיהיה הוא ראש המדברים בכל מקום כמו שנזכר בשבת בפרק שני והיה אומר שיהיה החכם זהיר בתלמודו ללמוד הדברים בדקדוק ואם ישמע דבר מרבו יזהר לשאול טעמו שאם לא ידקדק בתלמודו ולא ידע טעמו של דבר יטעה במעשיו ובהוראתו ויחשב לו כזדון כי הפושע הוא כמזיד כמו שהשוגג הוא כאנוס ובפרק לא יחפור אמרו שהרג יואב לרבו לפי שלמדו תמחה את זְכַר עמלק הזיי"ן בשב"א והכ"ף בפת"ח והיתה שגגה זו עולה זדון שנא' כי ששה חדשי' עשה יואב עד הכרית כל זכר באדום והרג לרבו משום שנא' בירמיה ארור עושה מלאכ' ה' רמיה והוא עשה מלאכתו רמיה שלא השגיח בלימוד התלמידים אם היו קורין בשיבוש וסמיך ליה וארור מונע חרבו מדם ועל זה הזהירו חז"ל שם להושיב מלמד המדקד' בקריאה והוא יותר טוב ממי שאינו מדחדק בקריאה אע"פי שהוא יותר גדול בחכמה ממנו משום דשבשתא כיון דעאל עאל ובפרק ערבי פסחים אמרו וכשתלמד את בנך תורה למדהו מספר מוגה. ובילמדנו אמרו שנו רבותינו שגגת תלמוד עולה זדון לפיכך כתיב נפש כי תחטא לפי שהוא מלמעלה ולא כתיב אדם עד כאן ירצו לומר כי אע"פי שהוא שוגג צריך סליחה כי יש לו נפש עליונית שהוא מן המלאכים שאינם חוטאים כמו שביארנו בחלק שלישי מזה הספר שלא כדעת המתפלספים ואם באה שגגה לידה היא בת עונשין ולפי זה אם שגג מפני שלא נזהר בתלמודו נחשב לו כזדון וכבר אמרו במציעא פרק ואלו מציאות שתלמידי חכמים שגגותיהם נחשבות כזדונות והיינו דתנן ר' יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון:

הפירוש כבר פירשתי בפרק שלישי כי זה הוא רבי שמעון בן יוחאי ועמד במערה הוא ור' אלעזר בנו הרב' שנים מפני פחדה של מלכות הרשעה לפי שהיה מגנה מעשיה כמו שנזכר בשבת בפ' שני ועל זה אמרו בפרק הפועלים שהוא היה בצער במערה ונחשב לו לזכות גדול. ורבינו הקדוש למד בפניו כמו שאמרו בשבת ועירובין כשהיינו לומדים תורה אצל רבי שמעון בתקוע וכו' אבל בירושלמי פרק המצניע אמרו תלמידיה דרבי שמעון בן יוחאי הוה תלמידיה דרבי יעקב בן קודשאי הוה בתמיהה. וג' כתרים הם והוא מונה ארבעה תורה וכהונה ומלכות ושם טוב אבל שם טוב אינו כתר בפני עצמו כי שאר כתרים צריכין לו והוא עולה על גביהן. ואלו הכתרים הם מעלות ומדריגות שהם בישראל שהקב"ה הזהיר על כבודם וחייבים כל העם להודות למעלותם ולנהוג בהם כבוד והם החכמים לומדי התורה והכהנים בני אהרן והמלכים ומי שיש לו שם טוב מפני שהוא בן טובים ואין לו תורה ולא כהונה ולא מלכות לא נתנה לו תורה מדריגה יתירה שיהיו העם חייבים בכבודו על כן לא מנה התנא ארבעה כתרים כנ"ל. ושלשה כתרים אלו הם על שלשה דברים שהעולם עומד והם תורה ועבודה וגמילות חסדים כי התורה הוא כתר תורה והעבודה כתר כהונה וגמילות חסדים הוא כתר מלכות כי על ידי העושר בא לידי גמילות חסדים וגם כן מלכי ישראל מלכי חסד הם ויש סמך לשלש כתרים אלו שלשה זרים שהיו במשכן כמו שנזכר ביומא פרק בא לו ובואלה שמות רבה האחד על הארון והוא סימן לכתר תורה כי בו היו הלוחות מונחים. והשני על השלחן והוא סימן לכתר מלכות כמו שאומרים בשני מיבמות לשם שלחן מלכים. והשלישי על מזבח הקטרת והוא סימן לכתר כהונה שנא' ישימו קטורה באפך לפי שהיא העבודה היותר משובחת שהיא מעשרת שנא' אחריו ברך ה' חילו ועל זה כשהיו מפייסין בבית המקדש היו אומרים חדשים לקטורת כמו ששנינו בתמיד וביומא בפ' בראשונה שנינו הפייס השלישי חדשים לקטורת כדי שיזכו בה הכל והתורה אמרה שום תשים עליך מלך ופירשו בראשון מקידושין ופרק כהן גדול בסנהדרין שתהא אימתו עליך. ואחימלך כהן גדול אמר לשאול הנני אדני וירמיה קרא לצדקיה אדני המלך ונתן הנביא וכן צדוק כהן גדול היו קורין לדוד אדני ומשתחוים לו והוא אמר להם קחו את עבדי אדוניכם כמו שנזכר באחרון מהוריות שזה הוא הראוי למלכות שאלמלא מוראה איש רעהו חיים בלענו וזהו כתר מלכות. ובכתר כהונה אמרה התורה וקדשתו לכל דבר שבקדושה כמו שנזכר בפרק הניזקין לפי שהם שלוחי המקום כמו שאמרו בנדרים פרק אין בין המודר ובראשון מיומא ובראשון מקדושין הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו ונאמר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וזה מגזירת הכתוב שהזקן אומר לו אמור טהור והוא אומר אמור טמא והוא אומר כמו שנזכר בספרא ובמסכת ערובין פרק ראשון ונאמר ואכלו אותם אשר כופר בהם שהכהנים אוכלין ובעלים מתכפרים כמו שנזכר בפרק החולץ ובפרק האשה רבה ביבמות ובפסחים פרק תמיד נשחט ובפ' בא לו כהן גדול ובספרא וזהו כתר כהונה. ובכתר תורה אמרה תורה מפני שיבה תקום ומתרגמינן מן קדם דסבר באוריתא תקום ואפי' יניק וחכים כמו שנזכר בראשון מקדושין ונאמר עוד את ה' אלהיך תירא ודרשו שם ובפרק שור שנגח ארבעה וחמשה ובפרק כל שעה את לרבות תלמידי חכמי' הרי שהכבוד שהוא לכהונה והמורא שהוא למלכות הכל הוא לכתר תורה על כן זר הארון הוא לפני ולפנים שהכתר ההוא גדול מכולן וחוצה לו היותר קרוב לו זר השלחן שהתורה צריכה למלכות לקיימה סימן לדבר דגל יהודה שהוא מלך וסמוך לו יששכר בעל תורה שנא' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ואמרו חז"ל התורה והמלכות שני אחים שלא יתפרדו ולפי זה נקראו החכמים מלכים כמו שנזכר בפרק הניזקין מנא לן דרבנן מלכי שנאמר בי מלכים ימלוכו וכל שכן שהתורה יותר גדולה מכתר הכהונה שהרי השלחן קרוב לארון יותר ממזבח הקטרת שהוא סימן לכתר כהונה והכהנים הם נכנעים למלכות כ"ש לחכמים וכתר מלכות ניתן לדוד כמו שאמ' הכתוב זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי ואמר אביה בן רחבעם בדברי הימים כי המלכות לבית דוד היא ברית מלח עולם וכן הכהונה לבית אהרן היא ברית מלח כמו שכתוב בפרשת קרח וכן בפינחס נאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. ולכתר תורה לא ייחד משפחה כמו שנאמר בית דוד דינו לבקר משפט בית אהרן ברכו את ה' אלא הרי היא מונחת שם כל הרוצה לזכות בכתרה של תורה יבא ויזכה שנאמר יראי ה' ברכו את ה' לא ייחד להם בית שמא תאמר שהכתר הזה גרוע מכולן תלמוד לומר בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק בי שרים ישורו הכל צריכין לכתר זה כן נתפרש כל זה בספרי בפרשת קרח ויהושפט שהיה מלך נאמר עליו ואת יראי ה' יכבד שכשהיה רואה תלמיד חכם היה מחבקו ומנשקו ואומר לו רבי ומורי כמו שנזכר בסוף מכות ובראשון ממגילה ובראשון מסוטה אמרו ודוד הוא הקטן מתחלתו ועד סופו כשם שבקטנותו הקטין את עצמו בפני מי שגדול ממנו ללמוד תורה כך במלכותו הקטין את עצמו בפני מי שגדול ממנו ללמוד תורה ובפרק אלו מגלחין אמרו יושב בשבת כשהיה יושב ובישיבה של תורה לא היה יושב בכרים וכסתות אלא על גבי קרקע ותלמיד חכם קודם לכהן גדול שנאמר יקרה היא מפנינים מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים וכן הוא קודם למלך לפדותו כמו שנזכר בסוף הוריות שאם מלך מת או כהן יש לנו כיוצא בו ואם תלמיד חכם מת אין לנו כיוצא בו כמו שנזכר שם. וכתר שם טוב עולה על גביהן על גבי התורה עולה כתר שם טוב שאם תלמיד חכם סאנו שומעניה שרי לבזוייה כמו שאמרו בסוף מגילה ואמרו בפרק אלו מגלחין אם דומה הרב למלאך השם צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם אין משאו ומתנו טוב עם הבריות הוא מחלל את השם כמו שנזכר בפרק יום הכפורים ויותר גרוע הוא מעם הארץ אם מעשיו מקולקלין כמו שאמרו בפרק אלו עוברין. ועל גבי כתר מלכות עולה כתר שם טוב כמו שאמרו ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך כמו שאמרו בהשותפין שרצו ובהזהב ונשיא הוא מלך כמו שנזכר בסוף הוריות ומלכי ישראל הכשרים לא נשתבחו אלא ויעש הישר בעיני ה' והרעים לא נתגנו אלא ויעש הרע בעיני ה' ועל גבי כתר כהונה עולה כתר שם טוב כמו שאמרו בפרק בא לו על אותו כהן גדול שאמר לשמעיה ואבטליון ייתון בני עממין לשלם דעבדין עובדיהון דאהרן ולא ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדין עובדיהון דאהרן לפי שאהרן היה אוהב שלום ורודף שלום והוא בזה אותם לפי שהיו גרים ואמרו בתנחומא כל כהן שהוא עם הארץ מותר לשרוף תרומה על קברו ואמרו בפרק הזרוע אין נותנין מתנות אלא לכהן חבר שנאמר לתת מתנות לכהנים למען יחזקו בתורת ה' ומכל מקום אם אין שם חבר נותנים אותם לעם הארץ כמו שאמרו בחלה וכן בבכורים ונתנים לכל כהן במשנת חלה ובמשנת בכורים. ושלמה המלך אמר טוב שם משמן טוב טוב היה שם טוב של חנניה מישאל ועזריה שנא' עליהם ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שהיו סריסים כמו שנזכר דניאל שנכנסה עבודה זרה בימיהם כמו שנזכר בפרק חלק אותו שם היה טוב משמן טוב שנמשחו בו נדב ואביהוא שאלו נכנסו למקום מיתה לגו אתון נורא יקידתא ולא מתו שנאמר וריח נור לא עדת בהון ואלו נכנסו למקום חיים ונשרפו ועוד שמן טוב כלה ושם טוב אינו כלה ושמן טוב בחיים ושם טוב בחיים ובמתים שמן טוב בעשירים שם טוב בעשירים ובעניים שמן טוב נופל על המת ומסריח שם טוב אינו מסריח שמן טוב נופל על המים ונדוח שם טוב נופל על הדג ואינו נדוח שנא' ויאמר ה' לדג ויקא את יונה שמן טוב מקיטון לטרקלין שם טוב מסוף העולם ועד סופו כן נדרש במדרש תנחומא ובמדרש קהלת. עוד נדרש שם ויום המות מיום הולדו משל לשתי ספינות שהיו בנמל האחת פורשת לים והאחת נכנסת בנמל היו שמחים אל היוצאת ואינם שמחים אל הנכנסת היה שם פקח אחד אמר להם טפשים אתם זו שנכנסה בשלום אתם צריכים לשמוח עליה זו שהיא יוצאת ואינכם יודעים אם תשוב בשלום למה אתם שמחים עליה כן בשעת הלידה אין בני אדם יודעים אם יפטר זה בשם טוב אם לא והכל שמחים עליו אבל זה שנפטר בשם טוב אשריו ואשרי חלקו ועל זה אמר שלמה ע"ה בחכמתו טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו:

דרך חיים (מהר"ל)

מדרש שמואל (אוזידא)