משנה אבות ד ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ד · משנה ח | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד.

ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה.

משנה מנוקדת

הוּא הָיָה אוֹמֵר:

אַל תְּהִי דָּן יְחִידִי,
שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד.
וְאַל תֹּאמַר קַבְּלוּ דַּעְתִּי,
שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה:

נוסח הרמב"ם

הוא היה אומר אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד ואל תאמר קבלו דעתי שהן רשאין ולא אתה.


פירוש הרמב"ם

התורה התירה לאיש מומחה לרבים לדון יחידי כמו שבארנו בסנהדרין אבל זהו דבר תורה והזהיר הנה ממנו קצת על צד המוסר ולא על צד האיסור. ואמר כשיחלוקו עליך חביריך בדעת מן הדעות לא תכריחם לקבל סברתך מפני שהם מכירים אם יש להם לקבלה ואינו ברשותך להכריחם לקבל את דעתך:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אל תהי דן יחידי - אע"פ שיחיד מומחה יכול לדון, מדרכי החסידות הוא שאפילו מומחה לא יהי דן יחידי. ודוקא כשלא קבלוהו בעלי הדין עליהם לדיין, אבל קבלוהו בעלי הדין עליהם, דן יחידי ואפילו מדרך חסידות כא:

שאין דן יחידי אלא אחד - הקב"ה שהוא יחיד בעולמו:

ואל תאמר - לחבריך החולקים עליו. קבלו דעתי. שאני מומחה] ובלא הצירוף שלכם הייתי יכול לדון:

שהן רשאין ולא אתה - הואיל וצירפת אותם עמך ראוי שיפסק הדין על פי הרבים:

פירוש תוספות יום טוב

אל תהי דן יחידי. פירש הר"ב אע"פ שיחיד מומחה יכול לדון כדפירש בריש פ"ג דסנהדרין [ומה שכתב הר"ב אבל קבלוהו וכו' דן יחידי אפי' מדרך חסידות ולא ידעתי טעמו דהא מ"מ מוטב שיחתך הדין ברבים ועוד שאם הם ג' לא ידע המתחייב מי שחייבו שעל כל אחד יחשוב שמא חבריו רבו עליו ומפני זה פירש [בליקוטי] מהרי"ל דמש"ה אמר שמואל [בריש סנהדרין] שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף כלומר שמחציפים פניהם ולא אכפת להו אף שהמתחייב לא יוכל לחשוב על שום אחד מהם שזיכהו אבל לשון הטור ח"מ ריש סי' י' כי ברוב משא ומתן ירד לעומקו ע"כ וסתם משא ומתן לא עם עצמו אלא עם זולתו ואין נראה לחלק לענין זה בין הדיוטות למומחה].

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כא) (על הברטנורא) ולא ידעתי טעמו, דמ"מ מוטב שיחתך הדין ברבים. ועוד שאם הם ג' לא ידע המתחייב מי שחייבו. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אל תהי דן יחידי:    תוס' פ"ק דסנהדרין דף ה' ובטור חו"מ סי' ג'. ובירושלמי שם בסנהדרין ראש הפרק א"ר יהודה בן פזי אף הקב"ה אינו דן יחידי שנאמר וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו אלו מטין לכף זכות ואלו מטין לכף חובה ואע"פ שאין דן יחידי חותם יחידי שנאמר אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת ע"כ. וביד פ' שני דהלכות סנהדרין סי' י"א. שהן רשאין ולא אתה. אע"פ שאתה מומחה. א"נ ה"פ שהן רשאין אע"פ שהן רוב לבטל דעתם מפני דעתך אע"פ שאתה יחיד ואע"פ שאינך מומחה. ולא אתה רשאי לומר קבלו דעתי ל"מ כנגד רבים אלא אפי' כנגד יחיד ואע"פ שאינו מומחה כגון במשא ומתן של דברי חורה שאינו לדון הלכה למעשה אע"פ אינך רשאי לומר קבלו דעתי כך נלע"ד:

תפארת ישראל

יכין

הוא היה אומר אל תהי דן יחידי:    אף שהוא יחיד מומחה שהוקבע מהצבור, דרשאי לדון יחידי [כסנהדרין ד"ה א'], אפ"ה מדת חסידות לצרף עמו ב':

שאין דן יחידי אלא אחד:    ר"ל הקב"ה. ולא בשר ודם שלבו חלוק עליו ואפשר לטעות:

ואל תאמר קבלו דעתי:    אף שאתה גדול מהב', והוא דבר התלוי בשקול הדעת:

שהן רשאין ולא אתה:    דאחרי רבים להטות כתיב, מיהו כשמברר שטועין, רשאי לומר חבלו דעת תורה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)


הפירוש אין במשניות הוא היה אומר והכל הוא משנה אחת עם הקודמת. מן התורה מי שהוא מומחה כלומר שהוא מנוסה שהוא בקי בדינין כמו ולא בקמיע בזמן שהוא מן המומחה וכמו רוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן מותר לדון יחידי כמו שנזכר בראשון מסנהדרין ובבכורות פרק עד כמה ואומר זה התנא כי מדרכי חסידות הוא שלא לדון יחידי ויצרף אחרים עמו וכמו שאמרו בראשון מסנהדרין רבה כי הוה אתי דינא לגביה מכניף לכולהו דייני דמחוזא אמר כי היכי דלמטינהו שיבא מכשורא וכל זה מדרכי חסידות ואפי' במקום שאי אפשר לו לחשוך עצמו מן הדין. ואם קבלוהו עליהם לדון ביחיד אף מדרכי חסידות רשאי לדון יחידי כמו שאמרו בירושלמי דרבי אבהו היה דן יחידי אמרו לו תלמידיו לא כן שנינו אל תהי דן יחידי אמר להם כיון שהם רואים אותי יחידי ובאין לדון לפני הרי קבלוני עליהם ותני כן במה דברים אמורים בשלא קבלו עליהם אבל קבלו עליהם דן אפי' יחידי. ומה שאמרו בפרק מרובה אמר רבי שמעון שזורי מבעלי בתים שבגליל היו בית אבא ומפני מה חרבו מפני שהיו דנין ביחידי נראה שהם היו דנין בכפייה אבל אם היו מקבלים אותם עליהם לא היו נענשים. ומכאן נהגנו היתר בעצמינו לדון יחידי אפילו מדרכי חסידות כיון שקבלונו הצבור עליהם ואפי' בבחרותינו בהיות קיימי יחידי הדורות אשר בימי רבותיהם היו מומחין היינו דנין בפניהם בקביעות במצותם וברשותם:

ומה שאמר שאין דן יחידי אלא אחד. כתב בו רבינו יונה ז"ל שני פירושים האחד שאין דן יחידי אלא יחיד מומחה ואין לך להחזיק עצמך כיחיד מומחה. והשני שאין דן יחידי אלא מי שהוא יחיד בעולמו הקב"ה שאין לצרף אחר עמו אבל אתה אפשר לצרף אחרים עמך אע"פי שאינם גדולים כמותך ואף הקב"ה נמלך עם המלאכים שנא' ראיתי את ה' יושב על כסא וכל צבא השמים מימינו ומשמאלו אלו מימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה ומה שכתוב והוא באחד ומי ישיבינו הוא שלאחר גזר הדין הוא חותם יחידי וזהו שנא' הרשום בכתב אמת וכן נדרש בילמדנו על דעת רבי עקיבא החולק על רבי פפייס וכן הוא במדרש חזית ובואלה שמות רבה ובירושלמי אמרו אמר רבי יהודה בן פזי אפילו הקב"ה אינו דן יחידי דכתיב כל צבא השמים וגו' וכן אמרו בפרק אחד דיני ממונות אין הקב"ה עושה דין אלא אם כן נמלך בפמליא שלו שנא' בגזירת עירין פתגמא וכן נזכר בבראשית רבה ופמליא הוא חיל בלשון יון:

ואל תאמר קבלו דעתי. פירש רבינו שלמה ז"ל אל תאמר לבעלי דינין קבלו דעתי שהם רשאין לעשות כדבריך ואי אתה רשאי להכריחם בעל כרחם ולפי פירוש זה אין זה מדרכי חסידות בלבד שאם בעלי הדין אינם רוצים בדינו מה לו לכופם והלא לא תבעוהו שיהיה דיין עליהם. אבל רבינו משה ז"ל פירש וכן נראה שאם צרפת עמך אחרים לדין והם חלקו עליך ואתה יחידי והם מרובים אל תאמר להם קבלו דעתי כי מפני ענותנותי צירפתי אתכם עמי ועל כל פנים יחתך הדין על דעתי כי הם רשאים ולא אתה כיון שנצטרפו עמך בטל דעתך מפני דעתם וזה לפי דעתי הוא מדרכי החסידות כי מן הדין אין הולכין אחר הרוב אלא כשהם שוין וכמו שאמרו בראשון מיבמות כי אזלינן בתר רובא היכא דכי הדדי נינהו ושאני בית שמאי דמחדדי טפי אבל מדרכי חסידות הוא שלא יאמר קבלו דעתי ויהא קולר תלוי בצוארם. וכן אירע לנו פעמים הרבה: