משנה אבות ד יא
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ד · משנה יא | >>
רבי אליעזר בן יעקב אומר, העושה מצוה אחת, קונה לו פרקליט אחד.
והעובר עבירה אחת, קונה לו קטיגור אחד.
תשובה ומעשים טוביםכז, כתריסכח בפני הפורענותכט.
רבי יוחנן הסנדלר אומר, כל כנסיה שהיא לשם שמים, סופה להתקייםל.
ושאינה לשם שמיםלא, אין סופה להתקיים.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- הָעוֹשֶׂה מִצִוָה אַחַת,
- קוֹנֶה לוֹ פְּרַקְלִיט אֶחָד;
- וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת,
- קוֹנֶה לוֹ קָטֵיגוֹר אֶחָד.
- תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים,
- כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת.
רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר:
- כָּל כְּנֵסִיָּה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם,
- סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם;
- וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם,
- אֵין סוֹפָה לְהִתְקַיֵּם:
רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- העושה מצוה אחת - קנה לו פרקליט אחד.
- והעובר עבירה אחת - קנה לו קטיגור אחד.
- תשובה, ומעשים טובים - כתריס לפני הפורענות.
[יד] רבי יוחנן הסנדלר אומר:
- כל כניסה שהיא לשם שמים - סופה להתקיים.
- ושאינה לשם שמים - אין סופה להתקיים.<
פרקליט - הוא האיש המליץ טוב על האדם למלך.
קטיגור - הוא הפך זה, והוא המלשין האדם למלך ומשתדל להמיתו.
ואמר, שהתשובה אחר המעשים הרעים, או המעשים הטובים בתחילת העניין, כל אחד משני העניינים האלה מונעים מבא המכות והחולאים באדם:
פרקליט - מלאך מליץ טוב:
קטיגור - מליץ רע. ולשון קטיגור, קורא תגר. וסניגור שהוא הפך קטיגור, פירושו שונא תגר:
פרקליט. בערוך מליצי רעי תרגום פרקליטיי חבריי:
תשובה ומעשים טובים. לשון הרמב"ם התשובה אחר המעשים הרעים או [המעשים טובים] בתחלת הענין ע"כ. וסיים במדרש שמואל והקדים תשובה למ"ש רז"ל [ברכות ל"ד] במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. וכתב עוד בשם החסיד ז"ל שהרשב"ם גורס תורה ומעשים טובים כי אין דבר שלא יהא במע"ט אשר הם המצות אם יתודה על חטאו הרי כתוב בתורה והתודו וכן אם השיב הגזילה וכן אם ילקה. ובכל הנוסחאות יש תשובה. ונ"ל כי התשובה היא החרטה וההכנעה כי הם עיקרי התשובה. והוידוי בלי הכנעה אינה כלום. וזהו והתודו (עונותם) [את עונם] בלי חרטה והוא אומרו במעלם וגו' והבאתי וגו' עד [אז] יכנע לבבם [הערל] ואז ירצו את עונם ותהיה התשובה שלימה. ע"כ. ועיין מה שאכתוב עוד לקמן בס"ד.
כתריס. מגן. שכן תרגום ולא יקדמנה מגן [מלכים ב' י"ט ולא יקדמנו בתריסין] וי"מ מלשון תריסי חנויות פירושו מסגר ושני הפירושים בערוך:
בפני הפורענות. ואין להקשות ממה שבא בפרק בתרא דיומא
[דף פ"ו] [כמ"ש הר"ב שם במשנה ח'] תשובה [ויוה"כ] תולה ויסורין ממרקין כי הכוונה באמרו כאן כתריס הוא מה שכיונו שם באמרם תולין שהוא שלא יפסדו ולא יאבדו האנשים לגמרי שהיסורים באים בענין שיכופר עונם וישובו לקדמות מעלתם כפי שקולו של אל דעות והכלל בו הוא שיהיה להם כתריס ומגן שלא ילך לאבדון. מד"ש בשם הרי"א ז"ל. ולי נראה דפורענות דמתני' לאו בפורענות הבא על חטא. אלא בפורענות ורעות המתרגשות ובאות כפי מנהגו של עולם. ותדע שכן הוא. דאי לא תימא הכי מעשים טובים שפירש הרמב"ם בתחלת הענין כלומר שלא חטא ואי הכי מה לו לתריס כיון שלא חטא ואין עליו עונש ופורענות אלא ודאי פורענות היינו המקרים והרעות ההווים בעולם. ובדרך חיים כתב דקיי"ל יש יסורין בלא עון. כדאיתא בפרק במה בהמה [דף נ"ה]. ואפי' אין יסורים בלא עון אין צריך עון גדול רק עון בעלמא כדמוכח בפ"ק דברכות [דף ה'] דבשביל דבר מה. יסורין באין. ובהכי התשובה כתריס בפני הפורענות ע"כ. [והוצרך לפרש אפי' אין יסורין וכו' לפי דבמאי דאיתא התם (אין) [יש] יסורים בלא עון י"ל דאיידי (דאין) [דיש] מיתה בלא חטא דביה איתותב רב אמי דאמר (יש) [אין] מיתה בלא חטא נקט נמי אמלתיה דאמר (ויש) [ואין] יסורין בלא עון. (דאין) [דיש] יסורין בלא עון וכלומר דכי היכי דאיתותב בהא וליתא למלתיה הכי נמי ליתא למלתיה (ביש) [באין] יסורין וכו' אבל לפי האמת אפשר שאינו מוכרח ויוכל להיות שכדברי רב אמי (ביש) [דאין] יסורין וכו' כן הוא דהא לא איתותב בהא. וז"ל התוס' שם וש"מ יש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון ואע"ג דבמאי דקאמר אין יסורים בלא עון לא איתותב עכ"ל]:
סופה להתקיים. פירש"י עתידה שתהיה העצה קיימת ומצלחת ע"כ. ובמד"ש מפרש על הכנסיה עצמה והיינו דתנן סופה לומר שאע"פ שתראה בתחלה בעוני הכנסיה סופה להתקיים. ושאינה לש"ש אע"פ שתראה אותם מצליחים אין סופה להתקיים ולא קשיא חבור עצבים אפרים הנח לו. שהרי גם סופם לא נתקיימו.
ושאינה לשם שמים. אע"פ שהכנסיה היא לדבר מצוה כל שיש בה מחשבה פוסלת כמו יוהרא וגאות אשר היא מצויה בעוסקים עם הצבור הוי שאינה לשם שמים ולהכי לא קתני ושהיא לדבר עבירה. מד"ש:
(כז) (על המשנה) תשובה ומעשים טובים. לשון הר"מ, התשובה אחרי המעשים הרעים. או המעשים טובים בתחלת הענין. והקדים תשובה, כמו שאמרו רז"ל במקום שבעל תשובה עומדין אין צריקים גמורים יכולין לעמור. מד"ש. והרשב"ם גורס, תורה ומעשים טובים. עתוי"ט:
(כח) (על המשנה) כתריס. מגן. שכן תרגום ולא יקדמנה מגן (מלכים ב' י"ט) ולא יקדמנה בתריסין. וי"מ מלשון תריסי חניות. פירושו מסגר. ערוך:
(כט) (על המשנה) בפני הפורענות. ר"ל המתרגשות ובאות כפי מנהגו של עולם. אבל אין לפרש פורענות על חטא, דבזה אמרו [יומא פ"ח מ"ח] תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין. וראיה ממע"ט בתחלת הענין. ועתוי"ט:
(ל) (על המשנה) סופה כו'. פירש"י עתידה שתהיה העצה קיימת ומצלחת. ובמד"ש מפרש על הכנסיה עצמה, והיינו דתנן סופה. לומר שאע"פ שתראה בתחלה בעוני הכנסיה, סופה להתקיים. ושאינה לש"ש אע"פ שתראה אותם מצליחין אין סופה להתקיים. ולא קשיא חבור אפרים עצבים הנדן לו, שהרי גם סופם לא נתקיימו:
(לא) (על המשנה) ושאינה כו'. אעפ"י שהכנסיה היא לדבר מצוה, כל מה שיש בה מחשבה פוסלת כגון יוהרא וגיאות אשר היא מצויה בעוסקים עם הצבור, הוי שאינה לש"ש, ולהכי לא קתני ושהיא לדבר עבירה:
פרקליט: ומצאתי שכתב הר"מ דילונזאנו ז"ל ה"ג פַרָקלִיט ומלה יונית היא רוגדור בלע"ז:
כל כנסיה שהיא לשם שמים כו': ע' בתוי"ט. אמנם הר"ר יהוסף ז"ל [גרס] כל כניסה שהיא לשם מצוה סופה להתקיים ושאינה לשם מצוה וכו' ואמר שכן הוא ברוב הספרים:
יכין
רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד: פאראקלטוס בלשון יון הוא מליץ ושוחר טוב אצל המשפט [ביישטאנד בל"א]:
והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד: קאטעגאראס בלשון יון הוא דורש הרע, [אנקלעגער בל"א] דהאדם הוא נעשה בדמות אלקיים בורא בתוך עצמו כל שעה מלאכים ויהיו טובים או רעים, וזה נרמז ליעקב אבינו בצאתו מבית אבותיו הצדיקים לבית לבן הרשע, ראה והנה סולם מוצב ארצה הוא הגוף, וראשו מגיע השמימה הוא הנפש, ומלאכי אלקים עולים או יורדים בו, הם כחותיו, בידו להקדישן לשמים, ולהעלותן או להורידן, והזהירוהו שד' נצב עליו ורואה ומשגיח על כל מעשיו אם טוב ואם רע, ואם שוית ד' לנגדך תמיד יאמר לך אל תירא וגו'. והזהירוהו בזה שלא יתעה בבית לבן. ואלה המלאכים או שיקטרגו עליו ויגרמו לו עונש או יהיו מליציו לטובה, ומאתם תצא הרעות והטובות, וזהו סוד משאחז"ל שהמלאכים שלוהו מא"י המה המחשבות הקדושות שהיו בו שם נסתלקו השתא ממנו בצאתו משם ועבר ואבותיו ועלו לרקיע ועכשיו בעסקו בבית לבן בזמניות, משלו בו מלאכים אחרים, הם מחשבותיו:
תשובה ומעשים טובים כתריס: טהאראקס בלשון יון הוא שריון, [ברוסט הארניש בל"א]:
רבי יוחנן הסנדלר אומר כל כנסיה שהיא לשם שמים: אפילו אם היא עצמה של חיל:
סופה להתקיים: שחברתם מתקיימת יחד, ועצתם זל"ז מצלחת:
ושאינה לשם שמים: אפילו בדבר מצוה:
אין סופה להתקיים: לא ישיגו מה שירצו.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
הפירוש רבי אליעזר בן יעקב חבר היה לרבי מאיר ורבי יהודה כי היו במושב אחד כשדברו בכבוד אכסניא באחרון מברכות ובמדרש חזית והלכה כמותו בכל מקום וזהו שאמרו בפרק מי שאחזו ובפ' הדר ובסוף פרק החולץ משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי כלומר מעט שמועות נאמרו על שמו כמו שהקב הוא מדה קטנה שאינה אלא ארבע לוגין והלוג ששה ביצים וכל דבריו הם נקיים שהלכה הם. ויש מפרשים קב ונקי בלשון גימטריא מאה ושתים הלכות וכן מצינו משתמשים חכמים בזה כמו שאומרים ריס שהוא אחד משבעה ומחצה במיל שהם אלפים אמה ביומא פרק שני שעירי אמרו כן וכן בפרק אלו מציאות ובפרק מרובה ובפרק לא יחפור שלשים ריס וכן פירש בעל הערוך ז"ל בערך רוס והוא שיעור מאתים וששים ושש אמות ושני שלישי אמה ואמרו ביומא פרק א' כי משנת מסכת מדות נשנית על דעתו מאן תנא מדות ר' אליעזר בן יעקב:
העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד. הוא מלאך מליץ יושר שנא' אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם יושרו וכבר פירשו חז"ל במדרש תנחומא ובאלה שמות רבה כי העושה מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד. וכבר פירשנו ענין אלו המלאכים בחלק שני מזה הספר. וכל העושה עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד הוא הפך המליץ יושר שהוא משטין כמו שמצינו שהשטין השטן כנגד איוב על כן פירש אליהוא לאיוב כמו שהשטן קטרג כנגדו מפני קצת עבירות שעשה כן המלאך המליץ על תומו ויושרו יחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר וכבר נתמרק חטאו באלו הייסורין ובכאן גילה לו אליהוא כי השטן היה סבת יסוריו וזה לא ידעו שאר החברים על כן שתק איוב כיון שלא הרשיעו לגמרי כשאר החבירים והודה לו כי אי אפשר לו לאדם בלא קצת עבירות שנאמר כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכן תרגם המתרגם פסוק אם יש עליו מלאך מליץ אין אית עלוי זכותא מזדמן מלאכא פרקליטא חדא מן ביני אלף קטיגורא לחואה לבר נש תריצותיה ודבר זה אנחנו חדשנוהו בספר אוהב משפט ולא נתפרש יפה כדברי המפרשים ז"ל כי הם לא השגיחו ליישב דברי אליהוא על פתיחת הספר שהודיעה לנו כי סיבת הייסורין הוא השטן וכן פירשנו בחלק שני מזה הספר ענין זה השטן קטיגור הוא הפך סניגור כמו שאמרו בבראשית רבה כיון שנסתלק הסניגור בא הקטיגור. ובפרק ראוהו בית דין ובראשון מקדושין ובפרק אין דורשין ובאחרון מברכות אין קטיגור נעשה סניגור ולשון מדרשות למד סניגוריא פרק יום הכפורים ובהפך בסוף כתובות דור שבן דוד בא קטיגוריא בתלמידי חכמים סניגוריא הלצה טובה קטיגוריא רכילות ודבה רעה ואמרו שהם מלות מורכבות שונא תגר קורא תגר. תשובה אחר המעשים הרעים ומעשים טובים מתחלתן הם כתריס ומגן בפני הפורענות ומעשים טובים שהם מחיצה מפסקת בינו ובין הפורענות וכן אמרו בפרק חלק מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח יתעסק בתור' ובגמילות חסדים. מגן בלשון ערבי תורס ויש אומרים שהוא כמו דלת מלשון תריסי חנויות בראשון מיום טוב ויותר נכון הוא הראשון שהוא מלשון בעלי תריסין בפרק תפלת השחר ולא בקשת ולא בתריס בפ' במה אשה יוצאה ותרגום צנה מאתים תריסין מאתן:
הפירוש פירוש סנדלר שהיה עושה סנדלים וייחס אותו על שם אומנתו כמו נחום הלבלר שמעון השזורי שמעון הפקולי שהיה משתכר בצמר גפן כמו שנזכר בפרק כל היד ורבי יהודה הבשם בפרק אלו טרפות ורבי יהודה הסבך פרק הדר ובפרק יש נוחלין רבי יהודה הנחתום ובפרק רבי אליעזר דמילה רבי יהודה הגוזר ובאחרון מיומא לוי הסייד ואע"פי שנוספה בו ריש באחרונה ואין בלשון הקדש תוספת ריש כי היא אות שרשית הרבה נמצא כן מלשון ארמית בשמות האומנות בירושלמי פרק לא יחפור ובמסכת חלה יש חלוטר והוא מוכר חלוטין וכן שם נחתומר והוא הנחתום וכן פירש שם הרב ר' יהודה בר' יקר ז"ל וכן פלטר שבגמר' בבלית עושה פת שנמכר בפלטיא וכל נמכר בשוק המוכרו נקרא פלטר כמו שאמרו בירושלמי דשביעית חמשה אחין מלקטין ירק ואחד מוכר על ידיהן אמר רבי יוסי ברבי נון ובלבד שלא יעשו פלטר מהו ובלבד שלא יעשו פלטר דלא יהא מיזבן בכל שעה כן נראה פירוש זה השם והיה חבר לרבי מאיר ורבי יהודה כי מצאנוהו חולק עמהם במבשל בשבת בפרק כירה ובפ' מרובה ובראשון מחולין ובפרק הניזקין בגטין ועם רבי מאיר בכתובות פרק אע"פי וכן במדרש קהלת אמרו שהוא מהתלמידים שהעמיד רבי עקיבא בזקנותו כרבי מאיר וחביריו וכן בפרק מי שמתו. ובירושלמי דחגיגה אמר לרבי מאיר שמשתי את רבי עקיבא עומדות מה שלא שמשתי ישיבות והיה אומר כי כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים והוא כשמתקבצין ללמוד תורה ולעשות מצוה הקיבוץ הזה הוא מתקיים שכולם עולים לדעת אחת וזהו סיבת קיומם ועוד שהקב"ה רוצה בקיומן שהרי שכינה שרויה ביניהם כמו שנזכר בפרק שלישי וכיון שהכבוד שוכן בתוכם הוא מקיימם ושאינה לשם שמים כגון המתקבצין להשתרר זה על זה אין סופה להתקיים שכל אחד מהם רוצה מה שאינו רוצה חבירו ומתוך כך חולקין אלו עם אלו וחלק לבם עתה יאשמו ועוד שאין שכינה עמהם ומי מקיים אותם וזה אמת הוא ובאבות דרבי נתן שנו כנסיה שהיא לשם שמים כאבותינו על הר סיני ושאינ' לשם שמים כדור הפלגה:
העושה מצוה אחת וכו'. גם זה המאמר נסמך, כי בזמן אחד היה ר"א בן יעקב עם רבי מאיר ונסמכו מוסרי החכמים שהיו בזמן אחד כפי שהיו משלימים דורם או זמנם אף אם לא היו בדור אחד לגמרי. וראיה לזה הפירוש כי לא נמצאו מוסרי החכמים ביחד אותם שהיו רחוקים בזמן אם לא שנראה מבואר כי המוסרים שייכים זה לזה ולפיכך מבואר הפירוש הזה. ואם תאמר כי המאמרים נסמכו בעצמם, יש לך לומר כי מפני שאמר כי אם עמלת בתורה שכר הרבה יש ליתן לך, ופירשנו בזה כי אף אם למד דבר אחד בתורה אין נחשב לדבר אחד רק להרבה כמו שאמר בברייתא אלו דברים שהאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, ושם מנו ט' דברים ועם התורה הם עשרה, ואמרו ותלמוד תורה כנגד כלם כי ר"ל שיש בתורה שכר כללי כי מספר עשרה הוא מספר כללי, וכאלו אמר שהעושה מצוה אחת שכרו דבר אחד ואלו תלמוד תורה יש עליה שכר כללי, ולכך סמך אחריו העושה מצוה אחת וכו' שבא לומר כי אצל המצוה אינו כך כמו שהוא בתורה שנותנין שכר הרבה על התורה, אף אם לא היה עוסק רק בדבר אחד ואפילו הכי נותנין לו שכר הרבה, ואלו במצות אינו כך רק כי העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד וכו', וזהו ההפרש שיש בין התורה ובין המצוה. ועוד יש הפרש כי אצל המצוה אמר שקונה לו פרקליט אחד, כי הפרקליט שהוא מליץ הטוב ואפשר כי נגד המליץ הטוב יש מליץ רע וכך הוא אצל המצוה, שאפשר שיהיה כנגד המצוה שהוא פרקליט הטוב יש כנגדו קטיגור שהיא העבירה ומבטלת המצוה שהיא פרקליט אחד, אבל בתורה לא אמר שאם עמל בתורה שקנה לו פרקליט או קנה לו פרקליטין הרבה, כי אין כנגד שייך בתורה רק בודאי נותנין לו שכר הרבה ואין כאן ענין פרקליט, שזה שייך במצוה שאפשר שכנגד המצוה יש עבירה, וכדאיתא במסכת סוטה (דף כא.) כי נר מצוה ותורה אור תלה המצוה בנר ותורה באור לומר לך עבירה מכבה מצוה כמו שיש כבוי לנר ואין עבירה מכבה תורה כשם שאין כבוי לאור. וטעם דבר זה נתבאר במקום אחר, ולכך לא אמר פרקליט אצל התורה רק כי ניתן לך שכר הרבה:
ומה שהמצוה היא פרקליט, כי המצוה היא הטוב בעצמה שהרי התורה כל דרכיה טוב, ומפני שהמצוה דבר טוב מביא הטוב על בעל המצוה כשם שהפרקליט מביא הטוב על מי שהוא פרקליט עליו, וכן להפך העבירה היא רע ומביא הרע על בעל העבירה. ואמר אצל המצוה פרקליט ולא אמר שקנה לו סניגור כמו שאמר אצל העבירה קטיגור, מפני שנראה כי הפרקליט הוא נכנס לפנים אצל המלך ומדבר טוב, ומי שהוא סניגור עליו הוא עומד מבחוץ, והפרקליט הוא אמצעי בין המלך ובין האדם שהוא מליץ עליו שאין רשות לאדם לכנוס שם. ודבר זה תמצא בכל מקום שהפרקליט הוא מליץ בלבד, וכך המצוה שהיא הטוב הוא אמצעי בין הש"י ובין האדם, והטוב הוא נכנס לפני הש"י אשר זה לא יתכן שיהיה האדם נכנס לפני ולפנים, רק בשביל מדריגת המצוה נכנס לפני הש"י ולא שייך זה אצל העבירה כלל, ולפיכך אמר אצל העבירה קטיגור. ורמז לך בזה איך המצוה היא הטוב בעצמה ומבקשת הטוב על בעל המצוה כאשר דבק במצוה, ולפיכך המצוה מביאה הטוב על בעל המצוה, והעבירה היא הרע מביאה הרע לאשר דבק ברע וזה מבואר. ואמר אחד תשובה ואחד מעשים טובים כתריס בפני הפורעניות, פירוש זה כבר התבאר כי הפרענות הוא ההעדר שדבק באדם וההעדר הזה הוא מצד החומר, ודבר זה רמזו חכמים כמו שבארנו זה למעלה כי לא כתיב סמ"ך עד שנבראת האשה, לומר לך כי כאשר נבראת האשה נברא השטן עמה כי האיש נוטה אל הצורה והאשה נוטה אל החומר, וההעדר הזה דבק בחומר כי הוא נעדר השלימות היא הצורה, ולפיכך הפרענות שהוא ההעדר הוא מפאת החומר, גם כי החומר מוכן להשתנות ולקבל התפעלות, אבל הדברים הנבדלים אינם מוכנים להשתנות ולקבל התפעלות ודבר זה מבואר. וזה שאמר כאן התשובה ומעשה הטוב כתריס בפני הפרענות, כי התשובה שהיא סלוק מן החטא וכל סלוק מן החטא אי אפשר רק במדריגה נבדלת מן החומר, ובדבר זה הארכנו במקום אחר ובארנו דבר זה, ורמזו החכמים עליו שהתשובה נבראת קודם שנברא העולם דהיינו שהיא מעלה עליונה נבדלת מן העולם הזה הגשמי וכמו שהארכנו בזה, כי אין התשובה רק סלוק החטא שהגורם החטא הוא החומר ואם לא היה החומר היה האדם כמו מלאך ולא היה בו חטא כלל, וא"כ התשובה היא מצד המדריגה הנבדלת, וכן המעשים טובים שכל מעשים טובים הם מעשים אלקיים בלתי טבעיים, שאין מעשי התורה מעשים טבעיים אבל מעשים בלתי טבעיים, ובדבר זה אין ספק כי מצות התורה נבדלים בלתי טבעיים. ולפיכך אמר תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפרענות, כלומר כי האדם דבק על ידי אלו שני דברים במדריגה אלקית נבדלת ובזה יש לאדם חוזק בלתי מקבל התפעלות כלל כאלו היה לו תריס לפני הפורענות, אשר התריס מגין על האדם כי הוא דבר חזק בלתי מתפעל ובלתי משתנה משום דבר כלל והתריס נבדל מן האדם, וכך הם התשובה ומעשי' הטובים שהאדם על ידם דבק האדם במדריגה נבדלת מן האדם. ודבר זה תריס כאשר יבואו הפורעניות על האדם אין מקבל האדם התפעלות. ודבר זה מבואר מאוד לחכמי בינה, ואין ספק בזה כלל למי שמבין דברי חכמים כי כן פירוש דבריהם, שכולם נאמרו בחכמה העליונה ולא באומדנא רק בשכל מבורר. ומה שאמר תשובה ומעשים טובים ק"ו בנו של ק"ו שהתורה היא כתריס לפני הפורעניות:
ויש מקשים על זה שאמר כאן תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות, ובמסכת יומא (דף פו.) אמרו תשובה תולה ויסורין ממרקין וא"כ אין התשובה כתריס שהרי היסורין באין עליו. ובודאי קושיא של כלום היא, כי שם מדבר בפורענות שמביא הש"י על ידי החטא שכיון שחטא יש עליו עונש מצד מעשה החטא, ודבר זה דומה כאשר יש מכה בעצמו של אדם שאין התריס מגין על זה, אבל התריס מגין כאשר באה מבחוץ על האדם. וכך כאשר פרענות בא מצד החוץ שלא מן חטא האדם עצמו, דקיימא לן דיש יסורין בלא עון כדאיתא בפרק במה בהמה (שבת דף נה.) ואפילו אם אין יסורין בלא עון, אין צריך עון גדול רק עון בעלמא כדמוכח בפרק קמא דברכות (דף ה:) דבשביל דבר מה יסורין באין ובהני התשובה כתריס לפני הפורענות. והתם אמרו בחטא שראוי ליסורין כדי למרק החטא ותחילת ביאתן הן למרק, ובהני אין התשובה מועלת ואין מעשים טובים מועילים, ולא שייך שיהא התריס מגין, רק כאשר עיקר הפורענות לא בא בשביל החטא ואפילו אם יש כאן חטא, מ"מ עיקר ביאתם הם באים עליו שלא בשביל חטא והחטא גורם שימשלו היסורין בו ואם לא היה החטא לא היו היסורין מושלים, וכהאי גוונא התשובה ומעשים טובים נבדלת בלתי גשמית וזהו תריס לפני הפורענות שהפורענות הוא מצד החומר כמו שבארנו:
רצה לומר לא יעלה על דעתך שאם תעשה מצוה ועבירה אחת שיצאו זו בזו שאין הקב"ה לוקח שוחד המצות על העבירות כי מן המצוה נברא סניגור אחד ומן העבירה קטיגור אחד ויקבל שכר המצוה ועונש העבירה. ואמר תשובה ומעשים טובים כתריס מגן וצנה. ואמר בפני הפורענות כלומר מועילים אף אחר שבאה הצרה עליו ולא יאמרו לו כאשר אמר יפתח מדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם, ואפשר עוד שכוונת התנא להרחיק את האדם מן העבירה כי גדול כחה אין מי יעמוד לפניה כי עבירה מכבה מצוה ואמר קנה לו פרקליט אחד ולא אמר סניגור אחד הפך ממה שאמר בעבירה קטיגור אחד וזה בשנאמר דקטיגור ופרקליט ופורענות הנזכר כאן הכל מיירי בעולם הזה ולכן אמר פרקליט להודיענו שלא יוכל להבראות מהמצוה סניגור להטיב עמו בעולם הזה כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולא קנה לו רק פרקליט על דרך מה שפירש ה"ר משה אלשקאר ז"ל שתרגום ארור הוא ליט ופרק מעליו ארור אחד שהרי כתיב ארור אשר לא יקים וגו' כן נוכל לומר שהליט והארור רובץ על האדם כי כמה מלאכי חבלה זדים ארורים עונים ואומרים רדפו ותפשוהו ואין מציל לו. והעושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד רוצה לומר מלאך שפורק הליט והקללה מעליו. והעובר עבירה אחת זה קנה לו קטיגור אחד ומבקש להמיתו כי גדול כח העבירה מכח המצוה כי עבירה מכבה מצוה. ואמר תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות. הכוונה לפי שצריך סור מרע ועשה טוב על שתיהן אמר תשובה ומעשים טובים כי תשובה יאמר על הסור מרע, ומעשים טובים כנגד ועשה טוב, ודימה והמשיל התשובה ומעשים טובים לתריס ולמגן כי כמו שהתריס והמגן לפעמים לא יציל את האדם ותחלפהו קשת נחושה לסבת שלא ידע לכוין לשום המגן כנגד החץ הבאה כן התשובה שיפשפש במעשיו ויתקן מה שעוות ואם חטא בידיו יתקן מעשים טובים בידיו ואם ברגליו ברגליו כי אז יהיה התריס והמגן מכוון כנגד החץ. ואפשר עוד לפרש !בשנבין דהל"ל בעבירה והעושה או הל"ל במצוה והמקיים, אמנם כוון להשמיענו כי המצוה אשר יעשה אותה האדם בלא מתכוון אל קיום המצוה רק נעשתה בשוגג ובהיסח הדעת עם כל זה באותו המעשה קנה לו פרקליט אחד ולזה לא אמר המקיים להורות אפי' שלא היה לו כוונה לקיימה כי מדה טובה מרובה, אמנם בעבירה אינה כן רק העובר בכוונה כי דעתו לעבור עליה אז קנה לו קטיגור אחד, אמנם אם נעשתה התועבה בשוגג אע"פ שיענש עליה בקרבן עם כל זה אין כח באותה העבירה לברוא קטיגור, ואמר מלת לו מיותרת כי אין הסניגור גם לבניו אחריו רק לו לבדו ואם אמר הכתוב ועושה חסד לאלפים לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור היינו על צד החסד אמנם על צד הגמול ותשלומין לא קנה הפרקליט רק לו לבדו וכן העובר עבירה אחת קנה לו לבדו הקטיגור ולא לבניו כי לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, ואמר תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות הודיענו כי הרשע אשר עשה תשובה הוא שוה אל מי שלא חטא מעולם וזה שאמר התנא תשובה כלומר תשובה על מעשיו הרעים שקדמו ומעשים טובים שעשה מי שמעולם לא טעם טעם חטא כי כל מעשיו היו מעשים הטובים שניהם שוים כאחד ושניהם כתריס בפני הפורענות, ואולי כוון לפי דרך זה במה שהקדים התשובה למעשים טובים למ"ש ז"ל כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד:
ואפשר עוד לפרש שדקדק באומרו אחת לומר שאפי' לא קיים אלא מצוה אחת והיא יחידה עם כל זה נבראת ממנה פרקליט אחד להליץ בעדו ויש עליו מלאך מליץ וכן מי שכל ימיו היה צדיק ולא עבר רק עבירה אחת לבד קנה לו קטיגור אחד, ואמר תשובה ומעשים טובים כנגד השתי חלוקות כי אם לא עשה רק מצוה אחת לבד וכל ימיו בעבירה לא יתיאש מן הרחמים שאפי' הוא רשע גמור כל ימיו ולבסוף עשה תשובה הוא כתריס בפני הפורעניות, וגם האיש אשר הפליא לעשות ולקיים את כל דברי התורה ועבר עבירה אחת לא יחשוב כי לא יצטרך לתשובה כי מעשים טובים יגינו עליו כי בהכרח צריך שיעשה תשובה על אותה העבירה ואם לא יעשה נקום ינקם, אמנם התשובה בהצטרפות המעשים טובים הם כתריס בפני הפירענות:
ואפשר עוד שכוון במ"ש תשובה ומעשים טובים וכו' שידוע שהתשובה היא אחת ממצות ה' דכתיב ושבת עד ה' אלהיך והמעשים טובים ג"כ הוא כנוי על המצות נמצא שמכלם נבראים פרקליטין המקיפין לאדם כחומה נשגבה וכל החצים ובליסטראות ואבני אלגביש מקבלים עליהם והם כתריס וכמגן המקבל מכת החרב והחנית. וקרוב לזה רמז ה"ר יהודה לירמא ז"ל. ומדברי ה"ר מתתיה היצהרי משמע לי תשובה ומעשים טובים כלומר אף שיש בו מעשים טובים הוא מחדש תשובה עצומה בכל עת ומוסיף על חסידותו זהו כתריס ומגן בפני הפורענות שהוא עתיד לבא על הדור הוא יגן על כלם. עכ"ל:
והריטב"א ז"ל כתב פרקליט כי כשאדם עושה מצוה אחת הוא פורק מעליו קללה אחת מעל אתת מאבריו שהוא כנגד המצוה ההיא עד שבעשותו כל המצות כלן ישאר נקי מכל חטאתיו שהיו מטמאין אבריו, עכ"ל:
והרב ר' יצחק בר שלמה ז"ל כתב פרקליט היא מלה יונית ופירושו מלאך טוב: כתריס מגן. ויש מפרשים מלשון תריסי חנויות פירושו מסגר שהתשובה ומעשים טובים מונעים הפורענות מלבא לאדם כמו דלתות הבית שמונעים מלהכנס לבית, עכ"ל:
והרי"א ז"ל כתב אין להקשות ממה שבא בפרק יוה"כ תשובה תולה ויסורים ממרקין וא"כ אין התשובה כתריס שהרי היסורין באין למרק שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. כי הכוונה באמרו כאן כתריס הוא מה שכוונו שם באמרם תולין שהוא שלא יפסדו ולא יאבדו האנשים לגמרי שהיסורין באין בענין שיכופר עונם וישובו לקדמותם ומעלתם לפי שיקולו של אל דעות והכלל בו הוא שיהיה להם כתריס ומגן שלא ילך לאבדון, עכ"ל:
והרב ר' משה אלשקאר ז"ל כתב החכמים של מעלה לא הזהירו רק על התורה בא זה להזהיר גם על המעשה, ויהיה פי' פרקליט מי שיסור ויטריד השטנים אשר הם ארורים וזה פרקליט תרגום ארור ליט. ומ"ש קנה לו לפי שנטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וכאלו קנה ממנו חלקו אשר בגן עדן, וכן העובר עבירה אחת קנה לו הקטיגור של הצדיק והוא על חלק אשר היה מוכן לצדיק בגיהנם כי אין לך קטיגור רע ממנו, עכ"ל:
והחסיד ז"ל כתב כי במלת לו רמז אם צדקת צדקת לך ולצת לבדך תשא ענשך: עוד כתב כי רשב"ם גורס תורה ומעשים טובים כי אין דבר שלא יהיה במעשים טובים אשר הם המצות אם יתודה על חטאו הרי הוא כתב בתורה והתודו, וכן אם השיב הגזלה, וכן אם ילקה. ובכל הנסחאות יש תשובה. ונ"ל כי התשובה היא החרטה וההכנעה כי הם עיקרי התשובה והוידוי בלי הכנעה אינו כלום וזהו והתודו את עונם בלי חרטה והוא אומרו במעלם וגו' והבאתי וגו' עד יכנע לבבם ואז ירצו את עונם ותהיה התשובה שלמה, עכ"ל:
ולב אבות כתב תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות כלומר התשובה והמעשים טובים הם תריס ומגן כשהם נעשים קודם בוא הפורענות כי לא יועיל הון ביום עברה, עכ"ל:
אמר מלת סופה שהיא מלה מיותרת כי היה די שיאמר תתקיים ולא תתקיים אמנם השמיענו כי אף אם ראה תראה בתחלה בעוני הכנסיה שהיא לשם שמים סוף סוף סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אף שלפי שעה אתה רואה אותם הולכין ומצליחין אין סופה להתקיים, ובזה לא קשה מ"ש הכתוב חבור עצבים אפרים הנח לו כי אף לפי שעה הניחו להם על כל זה לא היה סופה להתקיים:
ואפשר שכוון עוד במה שאמר כל כנסיה ולא אמר כל כינוס כי כוונתו להשמיענו כי אפי' אם לפעמים מתכנסים לפקח על דבר מצוה כי זה הכינוס תקרא הכנסיה שמתכנסים על דבר כבוד יה עם כל זה אם הוא לש"ש שאין בהם מחשבות מפגלת בקדשים כמו יוהרא וגאות אשר היא מצויה בעוסקים עם הצבור אז סופה להתקיים. אמנם אף אם נתכנסו לענין מצוה ולשם יה אם הוא מעורב דהבא בחסף טינא בשום מחשבה שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים, ובזה ידוייק שלא אמר ושהיא לדבר עבירה אין סופה להתקיים רק אמר ושאינה לשם שמים:
ואפשר עוד לומר במ"ש בברייתא כנסיה שהיא לש"ש זו כנסת ישראל בהר סיני. ושאינה לש"ש זו כנסת דור הפלגה. ואפשר שלהיות שבהר סיני נתכנסו ונתחברו כלם כאיש אחד ויחן שם ישראל בלב אחד לענות כלם בפה אחד כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ע"כ היתה הכנסיה ההיא קיימת לעולם ועד לא נתפרדה החבילה כי הוא אחדות מבלי פירוד ולא עוד אלא שהם נצחים וקיימים כמ"ש הכתוב חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים באופן כי גזרת סופה להתקיים קאי אל מציאות ישראל וגם אל כנוסם ואל חבורם. אמנם שאינה לשם שמים הלא היא כנסת דור הפלגה אין סופה להתקיים והרי תכף בלל ה' שפתם לשבעים לשון ויתפרדו איש מעל אחיו וגם בסופם ותכליתם ספו תמו מן הארץ:
והרי"א ז"ל כתב כי התנא הזה ראה שטבע קיבוץ האנשים וכנסיתם יחייב הריב והקטטות כי להיותם ממזגים מתחלפים ירצה ויבחר זה מה מה שימאס זה וכל אחד מתנשא לאמר אני אמלוך וקבלו דעתי אם לא ימצא ביניהם דבר מתאחד וקושר אותם והיא יראת שמים ואהבת השם כי כאשר ישים כל אחד מהם פניו אל זה התכלית המשובח כלם יבחרו בטוב במה שהוא טוב וכל אחד יכניע עצמו למה שראוי ויביט אל תועלת הכללי ולא יביט אחד מהם אל תועלתו הפרטי, וז"א כל כנסיה שהיא לש"ש סופה להתקיים וכו', עכ"ל:
וה"ר ברוך ן' מלך ז"ל כתב כל כנסיה שהיא לשם שמים וכו' שנאמר רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום כלומר עצה שהיא לשם מצוה ולעבודת ה' היא תקום, עכ"ל:
והחסיד ז"ל כתוב אחשוב שרמז בכאן רבי יוחנן הסנדלר נחמה גדולה לבעל תשובה וזה כי בכלל כל כנסיה שאינה לשם שמים אותם הקטיגורין אשר קנו בעלי העבירות וירמוז כי סופם לעבור מן העולם וזה יהיה אחר קבלת עונשם וכמו שאמר רש"י ז"ל והכל מתוקן לסעודה אחד צדיקים ואחד רשעים יש להם חלק לעוה"ב ואז יהיה הכל מתוקן וטוב. ומזה תבין מה שקראו רז"ל אותם הנידונים בגיהנם לעד פושעי ישראל בגופם כי הם האפיקורסים ולא קנו קטיגורים לבד אבל הם עצמם קטיגורין ועליהם נאמר ויצאו וראו וגו' אבל שאר האנשים אחר אשר קבלו דינם בגיהנם יעלו ויהיה להם חלק לעוה"ב ויזכו בכנסיה שהיא לשם שמים שהם הפרקליטין ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא ויעביר גלולים מן הארץ הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות כאומרו ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ והקב"ה נותן חיים וקיום לנמצאים כולם דכתיב ואתה מחיה את כולם. ע"כ כל כנסיה שהיא לשם שמים תתקיים ק"ו הכנסיה שהוא עצמו כנסה וקבצה והיא עדת ישראל אשר הביאה אל הר סיני ונתן לה את תורתו וזהו לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני ק"ו מן המעשה אשר עשיתי בסתר ודע את זה מאד עכ"ל:
ולב אבות כתב רצה לתת לנו אות וסימן להכיר הכנסיה והקבוץ איזו שתהיה אם היא לשם שמים כי הנה אותה שסופה ותכלית עצתה נתקיימה זו ודאי היא לשם שמים ואשר סופה ותכליתה לא נתקיימה בודאי שלא היתה לשם שמים אלא לתכלית כלה ונפסד ולזה לא נתקיימה עכ"ל: