משנה אבות ד יח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ד · משנה יח | >>
רבי שמעון בן אלעזר אומר, אל תרצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו, ואל תשאל לו בשעת נדרו, ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
- אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ,
- וְאַל תְּנַחֲמֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו,
- וְאַל תִּשְׁאַל לוֹ בִּשְׁעַת נִדְרוֹ,
- וְאַל תִּשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתוֹ:
רבי שמעון בן אלעזר אומר:
- אל תרצה את חברך - בשעת כעסו.
- ואל תנחמנו - בשעה שמתו מוטל לפניו.
- ואל תשאל לו - בשעת נדרו.
- ואל תשתדל לראותו - בשעת קלקלתו.
זה מבואר, והם שני מוסרים בתיקון חברת בני אדם, בהפיל הדבר במקומו המועיל:
אל תרצה את חברך בשעת כעסו - דכתיב (שמות לג) פני ילכו והנחותי לך, אמר לו הקב"ה למשה המתן עד שיעברו פנים של זעם [ברכית ז' ע"א]:
ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו - שבשעת החורבן כביכול היה הקב"ה מתאבל, בקשו מלאכי השרת לנחמו, ורוח הקודש משיבן אל תאיצו לנחמני:
ואל תשאל לו בשעת נדרו - למצוא פתחים להתיר לו את נדרו. מפני שאז על כל פתח ופתח שתמצא לו יאמר אדעתא דהכי נדרתי, ושוב לא תמצא לו פתח. ומצינו כשנשבע הקב"ה למשה שלא יכנס לארץ לא התחנן מיד אלא המתין ואח"כ התחיל להתחנן:
בשעת קלקלתו - כשנתקלקל בחטא. לפי שהוא מתבייש מכל אדם. וכן אתה מוצא כשחטא אדם הראשון לא נגלה עליהם הקב"ה עד שעשו חגורות, דכתיב (בראשית ג) ויעשו להם חגורות, ואח"כ וישמעו את קול ה' אלהים:
בשעה שמתו מוטל לפניו. כתב במדרש שמואל בשם הרשב"ץ דגרסינן ואל תנחמנו בשעת אבלו. ושהגורסים בשעה שמתו מוטל לפניו שינו הגירסא מפני שמצינו שאחר קבורת המת היו נעשים שורות שורות ומנחמים האבל כמו שנזכר באבל רבתי ובפ' היה קורא
[דט"ז ע"ב] אבל נראה שאין לשנות הגרסא מפני כך שלא אמר בימי אבלו ולא בשעת אבילתו אלא בשעת אבלו. כלומר בשעה שהוא מתאנח באבלו ע"כ. [ולי נראה דאכתי תקשה מהא דנעשים שורות שורות שא"כ אם אז יתאנח לא ינחמוהו ולא מציע לרז"ל שיאמרו כן':
.אין פירוש למשנה זו
אל תרצה את חברך וכו': ביד הל' דעות פ"ה סימן זיין:
ואל תשתדל: בערוך ס"א תשתדר בריש במקום הלמד ודומה לזה כתבתי לעיל בפ' שני סימן ה' בשם רד"ק והרמב"ן ז"ל:
יכין
רבי שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו: דהפיוס אז ירבה כעסו:
ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו: דאדרבה כשיראה שאין אדם מצטער בצערו, יצטער יותר:
ואל תשאל לו בשעת נדרו: דבשעה שנודר וודאי חפץ בנדרו מאיזה טעם. וכשתאמר לו על דעת כך לא נדרת, וודאי ישיב לך, גם על מנת כך נדרתי, ומה יעשה שכשיתחרט לבסוף:
ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו: שכשנכשל לעשות דבר שלא כהוגן, לא תחשוב שתשקיט רוחו כשיראה אוהביו, דאדרבה יתבייש יותר עי"ז. [וזכר התנא ד' מיני מחשבות בוערות כלפידים [אפפעקטע בל"א]. כעס. אבל. מורא, בושה. וה"ה בכל דבר, כשיראה שום אדם אחוז בה, לא ילחם נגדה, דלא די שלא יועיל אלא גם יזיק. ולכן לא יוכיח לאפיקורוס ישראל, דכ"ש דפקר טפי (כסנהדרין דל"ח ב'). וכ"כ כשנזדמן בקהל לצים או בקהל שמחים כבשמחת תורה או פורים או בחתונה, רואה אותן עושים או מדברים דברים שאינן ראויים, יעלים עינו וישתוק, כמ"ש שהמע"ה אל תוכח לץ פן ישנאך [משלי ט' פ"ט]. וכ"כ כשמזדמן עם ראש עקום. הוא החושב א"ע חכם, ונקרא בתנ"ך כסיל, ע"ש כי ה' יהיה בכסליך (איוב ח'), ר"ל בצדך. ה"נ ר"ל אדם מצודד ונפרד במחשבותיו, לאדם כזה לא תסתור דבריו בפניו, כמ"ש שהמע"ה באזני כסיל אל תדבר חכמה פן יבוז לשכל מיליך (משלי כ"ג פ"ט). וכ"כ כשתראה מי שמשבח בנו או מי ממשפחתו, וישאלך מה תשפוט אתה עליו, אז אפילו ידעת דבר של גנות, שים ידך על פיך, דאף ששאלך, חפץ הוא שתשבח ולא שתגנה. ולמה תעשה לו מחלת לב על מגן. וכן בכל דבר]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
הפירוש כל אלו העניינים הם מהלכות דרך ארץ והרבה יותר מזה הזכירו בזאת המסכתא הנקראת הלכות דרך ארך שתהיה דעתו של אדם מעורבת עם כל אדם כמו שאמרו בשני מכתובות כדי שיהיה טוב לבריות ויהיו כל דבריו לפי הענין ולפי המקום כמו שאמר שלמה ע"ה שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב ועל כן אמר שאם אדם הוא כועס אל תמהר לרצותו כי זה יוסיף כעס על כעסו כי בעת חמימות הכעס לא יועיל השקט הרצוי כמו שהמים המועטים אינם מכבים האש בעת שהיא מתלקחת במעט מים המזלף עליהם וכן אמר הקב"ה למשה המתין לי עד שיעברו פנים של זעם שנא' פני ילכו והניחותי לך בראשון מברכות:
ואל תנחמנו בשעת אבלו. כי לא יועילו התנחומין באותה שעה כמו שהיה אומר איוב ואיך תנחמוני הבל ויש גורסין בספרי ספרדיים וכן היה גורס רבינו יונה ז"ל בשעה שמתו מוטל לפניו וכן היא הגירסא במשניות שלנו וכן כתב רבינו משה ז"ל בפרק חמישי מהלכות דעות כי זה שגעון הוא לנחם באותה שעה כי מי שהוא רואה מתו מוטל לפניו ושומע קול ספדנים מבכים אותו איך יקבל תנחומין באותה שעה. ונראה שהסופרים שינו הגירסא מפני שמצינו שאחר קבורת המת היו נעשין שורות שורות ומנחמין האבל כמו שנזכר באבל רבתי ובפרק היה קורא וכן בסנהדרין פרק כהן גדול נזכר זה על כהן גדול שהיה מתנחם מיד שנקבר המת והיה עדיין אבל אבל אין לשנות הגירסא שלא אמר בימי אבלו ולא בשעת אבלותו אלא בשעת אבלו כלומר בשעה שהוא מתאנח באבלו:
ואל תשאל לו בשעת נדרו. כדי שתתירהו לומר לו אדעתא דהכי אי נדרת כי הוא באותה שעה יאמר על פתח שתמצא לו אדעתא דהכי נדרי ושוב לא תמצא לו פתחים. ויש מפרשים אם הוא נדור ובא מאיזה דבר ואתה נדרת אל תשאל וכו' לפי שמצטע' והראשון יותר נכון לפי הלשון שאמר בשעת נדרו דומה לבשעת כעסו ובשעת אבלו ובשעת קלקלתו:
ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו. שנתקלקל בחטא לפי שהוא מתבייש באותה שעה ובמדרש אמרו אמר רבי יוחנן מנין שאין מרצין לאדם בשעת כעסו שנא' פני ילכו והניחותי לך המתין לי עד שיעברו פנים של זעם. ומנין שאין מנחמין אותו בשעת אבלו שבשעת החורבן כביכול הקב"ה היה מתאבל שנא' ויקרא ה' אלהים ביום ההוא לבכי ולמספד בקשו המלאכים לנחמו ורוח הקדש משיבה אל תאיצו לנחמני. ואל תשאל לו בשעת נדרו כשנשבע הקב"ה שלא יכנס משה לארץ אמר שעת שבועה היא המתין ואחר כך התחיל להתחנן. ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו שנאמר ויראו כי עירומים הם לא נגלה עליהם עד שעשו חגורות ואחר כך וישמעו את קול ה' אלהים כ"כ הערוך בערך אל:
יפה שעה אחת בתשובה וכו'. יש לשאול מה שאמר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא כי אלו שני דברים אין להם שייכות זה אל זה, ומה שייך לומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא, שאין התשובה ומעשים טובים שייכים אל החיים ואין להם התיחסות כלל, ולא יכול לומר על זה שדבר זה יותר מזה כיון שאינם שייכים זה לזה, ועוד מה טעם שהתשובה ומעשים טובים היא בעולם הזה דוקא ולא בעולם הבא, ואף כי אמרו (עבודה זרה דף ג.) היום לעשותם ולא מחר לעשותם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם והן הן הדברים שנאמרו כאן, מכל מקום דבר זה צריך טעם, ועוד שהיה לו לומר יפה שעה אחת של (קורת רוח בעולם הבא) חיי עולם הבא מכל חיי העולם הזה, ועוד קשה קורת רוח שאמר כי אין זה משמע עונג כל כך כי קורת רוח נאמר אף שאינו עונג והיה לו לומר יפה עונג והוא לישנא דקרא. אמנם הקושיא מה טעם שייך התשובה דוקא בעולם הזה, כבר אמרנו שלכך נקרא העולם הזה פרוזדור כמו שאמר והתקן עצמך בפרוזדור, כלומר שהעולם הזה אינו רק התחלה כמו שהפרוזדור הוא התחלה, ובהתחלה הוא שייך תקון כמו שהוא בעולם הזה לא בדבר שהוא סוף ותכלית כמו שהוא עולם הבא, וכל מנוחה היא בסוף כי התקון הוא שיבא אל המנוחה בסוף, ולפיכך התקון הוא בעולם הזה שהוא התחלה והמנוחה והשלימות הוא בעולם הבא שהוא בסוף ודבר זה בודאי ראוי לומר:
ויש לך לדעת עוד, כי במה שבעולם הזה האדם בו חמרי, אשר בחומר יש בו שתי בחינות הבחינה האחת שהחומר הוא בעל שנוי ותמורה ואינו מקוים על ענין אחד מבלי שנוי, השנית שהחומר הוא בכח תמיד ואינו בפעל, ושני דברים אלו ידועים אין ספק בהם, כי החומר הוא בעל שנוי והוא בכח מקבל הצורה. ולפיכך יפה שעה אחת בעולם הזה בתשובה ומעשים טובים, התשובה שהאדם משנה דבריו מרע לטוב והוא שייך בעולם הזה דוקא כאשר האדם הוא בעל חומר ושייך בו השנוי והתמורה, אבל העולם הבא שהוא נבדל מן החמרי לא שייך בו תשובה כלל כי התשובה הוא השנוי ואין שייך בדבר שהוא בלתי חמרי כמו שהוא עולם הבא, וכן המעשים הטובים שייכים דוקא בעולם הזה, כי העולם הזה שהאדם בעל חומר אשר החומר הוא בכח ולא בפעל והוא מקבל תמיד הצורה והשלימות לכן אפשר שיקבל האדם השלמה על ידי המעשים טובים כי על ידי המעשים הטובים יושלם האדם והם צורת האדם, ובעולם שאין האדם חמרי ואינו עוד בכח שיקבל שלימות, ולפיכך יפה שעה אחת בעולם הזה בתשובה ומעשים טובים אשר הם אפשרים בעולם הזה בפרט מכל חיי העולם הבא. ופירוש זה מה שאמר מכל חיי עולם הבא ומה ענינם ביחד, יש לך לדעת איך התשובה ומעשים טובים הם יפים מכל חיי העולם הבא והוא דבר עמוק, וזה כי מצד התשובה ומעשים טובים אשר הם בעולם הזה האדם מתעלה מן עולם הזה הגשמי להיות אל הש"י, והנה מתנועע האדם אל הש"י כאשר האדם הוא בעל תשובה ואשר הוא מתנועע אל דבר הוא נחשב עמו לגמרי ביותר, כי המתנועע אל הדבר הוא מצד הדבר שאליו הוא מתנועע כאלו הוא דבר אחד עם מי שאליו התנועה. וכבר רמזו חכמי אמת דברים אלו בפרק כל כתבי (שבת דף קיח:) אמר ר' יוסי יהא חלקי עם המתים בדרך מצוה עד כאן, ולמה אמר עם המתים בדרך מצוה ולא עם עושי מצוה. אבל המתים בדרך מצוה הנה הוא מתנועע אל הש"י נחשב שהוא עם הש"י כי התנועה אל הדבר כאלו הוא אחד עמו, מה שאין כך מי שעשה כבר המצוה וקנה אותה הרי קנה המדריגה שיש לעושי מצוה אבל לא יאמר בזה שהוא מתעלה להתדבק בו יתברך לגמרי, אבל כאשר הוא מת בדרך מצוה והיה מתעלה להתדבק בו ומתוך זה הרי הוא מת הרי מתדבק עם הש"י. וכך הוא הדבר הזה בעצמו גם כן כי בעולם הזה שיש תשובה ומעשים טובים והאדם עושה המצוה תמיד לשוב אל הש"י, דבר זה נחשב יותר דבק עם הש"י מצד זה מכל חיי עולם הבא, שהדבר הזה מה שיש לו חיי עולם הבא כבר הגיע למדרגתו אשר ראוי לו בעולם הבא, ואינו דבר זה כמו שהוא בעל תשובה ומעשים טובים שהוא שב אל הש"י שמצד שהוא מתעלה אל הש"י הוא עם הש"י לגמרי. וזהו מה שאמרנו למעלה ושוב יום אחד לפני מיתתך, כי ראוי שתהא המיתה מתוך התשובה. ויש לך להבין הדברים האלו מאוד, איך התשובה ומעשים טובים שהאדם מתעלה אל הש"י הוא יותר מן חיי עולם הבא שכבר קנה לו המדריגה, כמו שיותר נחשב מי שמת בדרך מצוה ולא עשה המצוה ממי שכבר עשה המצוה ותכף מת. והנה מה שאמר יפה שעה אחת בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, אין הפירוש מן כל חיי עולם הבא היינו מן תענוג עולם הבא שאין הדבר כך כלל, אבל הפירוש יפה מעלת עולם התשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל מעלת חיי עולם הבא:
ויש לפרש כמשמעו, כלומר ששעה אחת בעולם הזה יפה, מצד שיש תשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי עולם הבא כלומר שבעולם הבא אין קנין מעלה, ומצד קנין מעלה עולם הזה יותר במעלה מן עולם הבא, וחיי עולם הבא היינו כל עולם הבא כי מפני שאמר יפה שעה אחת דהיינו שעה בלבד כלומר שעה אחת בעולם הזה יותר טוב, שנמצאו בשעה זאת תשובה ומעשים טובים, ועל זה אמר מכל חיי עולם הבא כלומר לא שתאמר בשעה זאת לא נמצא תשובה ומעשים טובים אבל בשעה אחרת ימצא, אבל אין הדבר הזה כך כי כל חיי עולם הבא לא נמצא תשובה ומעשים טובים. והשתא הוי שפיר גם כן מה שאמר אחר זה יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה דלא הוי ליה למימר רק יפה שעה אחת של חיי עולם הבא מכל חיי עולם הזה, אבל כך פירושו יפה קורת רוח שיש בשעה אחת בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, כלומר שבכל חיי העולם הזה לא נמצא הקורת רוח שיש בשעה אחת של העולם הבא. ומעתה פירושו יפה שעה אחת בעולם הזה מכל חיי העולם הבא לענין התשובה שנמצא בעולם הזה, מה שלא נמצא בעולם הבא. ויפה שעה אחת בעולם הבא מכל חיי עולם הזה לענין קורת רוח. ואין להקשות כלל שאיך יאמר בין שני דברים שהם מתחלפים לגמרי, וכי יש ערך ושיעור בין עולם הזה לעולם הבא עד שיאמר כי זה יותר מזה כאלו היה שעור ביניהם. כי לפירוש אשר אמרנו למעלה אדרבא בא לומר שאין ביניהם שום דמוי ושווי שהרי פירושו יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה שלא נמצא בעולם הזה קורת רוח כלל, ואין הפירוש יפה שעה של קורת רוח בעולם הבא מכל קורת רוח שהוא בעולם הזה, רק פירושו כמו שאמר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא, כלומר שאין תשובה שייך כלל בעולם הבא. וכן פירוש יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי עולם הזה שאין קורת רוח כלל בעולם הזה. שאלו אמר יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל קורת רוח של חיי עולם הזה והיה בא לאשמועינן עונג זה יפה מעונג זה היה קשיא, שהיה משמע שיש יחוס ביניהם ובודאי אין יחוס כלל. אבל אמר כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי עולם הזה ורצה לומר כי שעה בעולם הבא יותר טובה, שימצא בו קורת רוח ובעולם הזה לא נמצא קורת רוח הנה אין יחוס כלל. ובלא זה לא קשיא כי כבר פירש בעצמו שאין כאן יחוס במה שאמר כי שעה אחת יפה מכל חיי עולם הזה ואם כן אין כאן יחוס:
ולשון קורת רוח שאמר שלא אמר עונג של עולם הבא, כי קורת רוח נאמר על כל דבר אף שאינו עונג לגמרי. הנה יש לך לדעת, כי בלשון קורת רוח גלה התנא ענין עולם הבא ומעלתו, וזה קורת רוח נאמר על הנחה בלבד כאשר יעשה לאחד קורת רוח דעתו נחה, כי אצל הרוח שייך הנחה כי הרוח נאמר עליו (בראשית, מא) ותפעם רוחו בקרבו שתראה כי לרוח אין הנחה, ואל הרוח יאמר גם כן נחה כאשר נח מן הדבר שלא היה נח מתחלה יאמר נחה רוחו, וזהו קורת רוח שאמר התנא כאשר רוחו נחה וזהו ענין עולם הבא ששם הוא ההנחה. וההנחה הפך עולם הזה שאין בו המנוחה, ודבר זה נמשך למדריגת עולם הזה כי כבר אמרנו כי מדריגת עולם הזה שהוא בעל שנוי ואינו עומד על ענין אחד והוא בכח יוצא אל הפעל, ומצד הזה אין בעולם הזה הנחה כי השנוי אינו הנחה כלל, וכל אשר הוא בעולם הזה הוא בעל שנוי ומפני זה אינו בעל הנחה. ורמזו חכמים דבר זה במס' מגילה (דף י:) כל מקום שנאמר ויהי בימי אינו אלא צער, ולמה היה צער במה שכתב ויהי בימי, ובמדרש רבות (ב"ר פמ"ב) אמרו כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער והיה לשון שמחה. אבל פירוש זה, כי כאשר תסלק וי"ו ההפוך הוא יהיה שהוא לשון עתיד ואין כאן הויה נחה ודבר זה הוא של צער, אבל והיה כאשר תסלק וי"ו ההפוך הוא היה שהוא הויה נחה וכאשר הוא הויה נחה דבר זה הוא בודאי שמחה, כי הויה היא נחה לגמרי ודבר זה נחת רוח והוא השמחה. ועוד כי ויהי בעצמו עם וי"ו ההפוך הוא הויה בלתי נחה כי יהי הוא לשון עתיד ואין כאן התחלת הויה כלל, אבל ויהי הוא מדבר על הויה שהתחילה ולא נחה, שכן פי' ויהי לפי הדקדוק כמו שתמצא בדברי המדקדקים וכל הויה בלתי נחה בודאי דבר זה הוא צער, אבל והיה אף כי בלשון והיה הוי"ו מהפך העבר לעתיד אין כאן התחלת הויה כלל ואין זה הויה בלתי נחה כמו שהוא בלשון ויהי, ואדרבא כאלו אמר כי לעתיד יהיה הויה נחה שהרי היה הוא הויה נחה והוי"ו מהפך העבר לעתיד שתהיה בסוף הויה נחה, ולפיכך והיה דוקא שמחה אבל היה בלבד משמע על הויה שעברה ואין בזה שמחה במה שעבר, וכן ויהי דוקא צער שהוא מורה הויה בלתי נחה לא לשון יהי שהוא לשון עתיד ואין כאן התחלת הויה וזה ברור והוא עוד יותר עמוק מאוד. אבל לפי התלמוד שלנו אין מחלק בין לשון ויהי ובין לשון והיה לומר כי והיה בא על הויה נחה לכך הוא שמחה ולשון ויהי בא על הויה בלתי נחה לכך הוא של צער, אבל כאשר יאמר ויהי בימי שאמר ההויה היא בזמן וכל הויה שהיא בזמן היא הויה בלתי נחה, כי הזמן הוא תולה בתנועה שהיא בלתי נחה, ולפיכך כל מקום שנאמר ויהי בימי שתולה ההויה בזמן אין כאן הויה נחה וכל הויה בלתי נחה היא של צער כך הם דברי חכמים באמת. ומפני כי העולם הזה הוא עולם ההויה ולפיכך אין שם הנחה כלל לכך לא ימצא בו קורת רוח כלל כאשר הוא אינו בעל הנחה. ומפני זה אמר ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה שאין בו קורת רוח כלל ואין להאריך עוד:
ומאמר הזה אפשר לסמוך אותו אל מאמר הראשון שאמר אין בידינו לא משלות רשעים ולא מיסורי צדיקים, ובא המאמר של הוי מקדים בשלום כל אדם אחריו כמו שהתבאר למעלה, ועתה חוזר לפרש המשנה כי היסורים של צדיקים הם לתת לצדיקים עולם הבא, כי העולם הזה דומה לפרוזדור וכו' ולפיכך היסורים לצדיקים בעה"ז שיקנו הצדיקי' עולם הבא. וקאמר עוד יפה שעה אחת בעולם הזה וכו' וכל זה כי לפי שהתשובה ומעשים טובים דוקא בעולם הזה וכן היסורים הם ראוים בעולם הזה עד שיקנה עולם הבא, ומפרש אחריו מעלת עולם הבא שאמר הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים, וסמך אחריו העולם הזה דומה לפרוזדור וכו' כי מה שאמר תהי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים, כי הדבר השפל שהוא הזנב מן הארי הוא חשוב יותר מן הדבר שהוא חשוב בשועל שהוא הראש, וכך אל יבקש המדריגה העליונה שיש למי שהוא חשוב בעולם הזה לפי שנחשב זה ראש לשועלים, ויותר טוב המדריגה שיש לקטון מן הצדיקים בעולם הבא כמו שאמר שיפה שעה אחת בעולם הבא מכל חיי עולם הזה, וממילא מדריגת הקטון בעולם הבא יותר מן מדריגת הגדול בעולם הזה וראוי לאדם שיבקש שיהיה לו מדריגת עולם הבא שיש לקטן ואל יהא ראש לשועלים שיש לגדול בעולם הזה, ואם האדם רואה רשעים בעולם הזה שהם חשובים ויש להם גדולה אל יקנא לבו בחטאים כי הש"י נתן להם עולם הזה לטורדן מן העולם הבא. ומפני זה גם כן נסמך המאמר הזה שהוא תהא זנב לאריות ואל תהא ראש לשועלים לשלפניו שאמר אין בידינו לא משלות רשעים ולא מיסורי צדיקים, ועל זה אמר כי אף כי הרשעים הם בהתנשאות בעולם הזה מאוד והצדיקים במדריגה השפלה, על זה נאמר הוי זנב לאריות ואל תהא ראש לשועלים, כי נשיאת עולם הזה הוא ראש לשועלים ומה שיקנה עולם הבא על ידי יסורין די לו אם יהיה זנב לאריות. וכך הם המאמרים מסודרים מתחלה אמר אין בידינו לא משלות רשעים ואף לא מיסורי צדיקים, וסמך אחריו הוי מקדים בשלום כל אדם והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים, כלומר שאל יקנא לבו בחטאים אשר השעה משחקת להם כי עם מעלתם הגדולה נחשב גדולתם כמו ראש לשועלים שאין לבקש דבר זה האדם, ויותר טוב המעלה שיהיה קטן שבצדיקים לעתיד ויש לאדם לבקש זה. ומפרש אחריו ולמה זה ועל מה זה ולכך סמוך אחריו יפה שעה אחת וכו', כלומר ולכך גדולת העולם הזה נחשב שועל ועליו נאמר ואל תהא ראש לשועלים, ועולם הבא נחשב מעלתו כמו ארי ועליו נאמר הוי זנב לאריות אמנם כבר פירשנו דעתינו בזה:
אל תרצה את חבירך בשעת כעסו כי לא יועיל ולא יתרצה ואולי יוסיף על חטאתו פשע ויכעוס יותר ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו כי בודאי ימאן להתנחם ולהצדיק דין שמים עליו ואולי יוסיף לחטוא להטיח דברים וכן אל תשאל לו בשעת נדרו למצוא לו פתח בשעת נדרו להתיר את נדרו כי בודאי שלא יתיר מרוב כעסו ואפשר שיוסיף לנדור גם על כל הפתחים אשר בקשת לו באופן כי קלקלת את תקנתו ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו שנתקלקל בחטא כי אתה תחשוב שיבוש ויתחרט ואולי יתפקר יותר. ואפשר עוד כי בזה שרצה לרצותו בשעת כעסו עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול כי הגדיל את עון חבירו לפי שהאדם מחוייב להיות נוח לרצות ולא יתרצה. ועוד השמיענו מה שאז"ל כל המקניט את חבירו ואינו מתרצה ירבה עליו רעים לרצותו שלש פעמים ותו לא היינו שלא בשעת כעסו שאם ריצוהו בשעת כעסו אין עולים מן המנין כי בשעת הכעס אין מטבע שום אדם להתרצות. ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו שתחשב לאויב לו כי בדעתו שגם אתה תצטער מצערו וכמו שעשו חבירי איוב כי ישבו אתו לארץ שבעת ימים ואין דובר אליו דבר כי מכאבו גם הם כאבים. ואל תשאל לו בשעת נדרו כלומר בשעה שהוא נדר לא תבא לשאול לו שיתיר לך נדר אחר כמו אותו הנדר שנדר הוא כי יחשוב שכוונתם להקניטו. ולסיבה זאת ג"כ אל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו ובשעת נפילתו וכשלונו כי בבוא עליו אותה הקלקלה הוא מתחבא לבל יראו ברעתו ובהיותך משתדל לראותו משגיח מן החלונות יחשוב כי אתה שמח בנפילתו וזהו שסמך מאמר שמואל הקטן שאמר בנפול אויבך אל תשמח וכו'. ור"ש בן אלעזר דבר בהנהגת האדם עם אוהבו ולזה קראו חבירו ושמואל הקטן דבר בהנהגתו עם אויבו. ואפשר לומר שמ"ש ואל תשאל לו בשעת נדרו הכוונה על ענין הצדקה והזהיר לאדם שלא ישאל לו לחבירו שום צדקה בשעת נדרו שעתה נדר לצדקה ואין ראוי שישאלו לו שיתן עוד לצדקה שכיון שעתה נדר אין ראוי לשאול לו עוד פן יקפוץ את ידיו ויאמץ את לבבו. ואפשר ג"כ שהזהיר על הגזבר שאל ישאל לו בשעת נדרו שיפרע הנדר פן יחרה אפו ושוב לא ידור:
ורבינו עובדיה ז"ל פי' אל תרצה את חבירך בשעת כעסו דכתיב פני ילכו והניחותי לך אמר לו הקב"ה המתן עד שיעברו פנים של זעם. ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו שבשעת החורבן כביכול היה הקב"ה וכו' בקשו מלאכי השרת לנחמהו ורוח הקודש משיבה אל תאיצו לנחמני. ואל תשאל לו בשעת נדרו למצוא פתחים להתיר לו את נדרו מפני שאז על כל פתח ופתח שימצא לו יאמר אדעתא דהכי נדרתי ושוב לא תמצא לו פתח ומצינו כשנשבע הקב"ה למשה שלא יכנס לארץ לא התחנן מיד אלא המתין ואח"כ התחיל להתחנן. בשעת קלקלתו כשנתקלקל בחטא לפי שהוא מתבייש מכל אדם וכן אתה מוצא כשחטא אדם הראשון לא נגלה עליהם עד שעשו להם חגורות דכתיב ויעשו להם חגורות ואח"כ וישמעו את קול ה' אלהים:
והרי"א ז"ל כתב קישור המשנה הזאת עם הקודמת אליה קשה להמצא ואולי אפשר שהביא המשנה הזאת כאן אחר דברי ר' יעקב לשתי סבות. האחד שבעבור שזכר ר' יעקב יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים זכר ר' שמעון שיש גם למעש"ט שעה בלתי שעה כי הנה היות האדם מרצה את חבירו על כעסו הוא מעשה הטוב אבל שיהיה בזמנו הראוי וכן כל הארבע שעות האלה הם להגיד שיש יופי במעשים הטובים ויפה שעה אחת לעשותם אבל בזמנם כי יש שעות שאין ראוי לעשותם זהו הטעם האחד. והטעם השני הוא שהובאה המשנה הזאת להגיד שעם היות שאמרה המשנה הקודמת שיפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז נחמה גדולה למי שמת לו מת שאין ראוי עם כל זה לנחמו בזה ולא בדבר אחר בשעת אנינותו שמתו מוטל לפניו ומפני זה באה המשנה הזאת בכאן עכ"ל:
החסיד ז"ל פירש כי לפי שהזהיר ר' יעקב לרדוף אחר המעשים הרצויים להש"י כדוב שכול בלי מיתון הזהיר ר"ש בן אלעזר כי יש דברים צריכים מיתון ואם לא כן ישיג הפך מחשבתו והעצלה בהם זריזות והוא אמרו אל תרצה את חבירך וכו' כי ארבעתם ענין אחד הם שיושג הפך הכוונה, משל למה הדברים דומים לפחם הבוער הרבה ומטילים בו מים שהוא מתחזק יותר. ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו כי כוונתך לכבדו ויחשב לו לקלון כי יתבייש ממך:
ולב אבות כתב אל תרצה את חבירך כלומר שישמר לבלתי יעלה על לבו לרצות את חבירו, ר"ל לעשות רצון חבירו בשעת כעסו כי הנה הרצון שיש לו אז אינו רצון שכלי וטוב אלא מחמת הכעס ולכן אל יעשה רצונו כמו מי ששואל בעת כעסו חרב אחת מחבירו אין ראוי שחבירו יתן לו בידו החרב אז. גם יהיה נשמר לבלתי ינחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו לפי שאז באותה העת לא יאות לו להתנחם רק שיחשוב ברעה הבאה עליו ויתאבל ויתאונן כדי שיכנע לבבו הערל ואז ירצה את עונו וא"כ מי שמנחם אותו תיכף ומיד מעביר ממנו הדאגה ואינו חושב בחטאתו עכ"ל:
וה"ר מתתיה היצהרי ז"ל פירש אל תרצה את חבירך בשעת כעסו שאיננו בדעתו ויכעוס יותר, וז"ש הכתוב גדל חמה נושא עונש כי הוא מוכן ליסורים רבים שכל מה שתציל אותו מחטוא ותפייסנו עוד תוסיף החמה עליו ויגדל כעסו יותר עכ"ל:
והר"מ אלשקאר ז"ל כתב טעם הסמיכות לפי שר' יעקב זכר שיש שעות יפות לאדם אשר באמצעותם ישיג העוה"ב בא ר' שמעון ואמר גם את זה לעומת זה עשה האלהים שיש שעות אשר בסבתם ילך האדם לגיהנם ועל כן צריך לישמר מהם והם אלו השעות אשר הזכיר, טעם אל תרצה את חבירך בשעת כעסו שמא תבא ותדבר על לבו באלו השעות וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה ותהיה גורם לו שיירש גיהנם וזה הזהיר הנביא ואמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו בעוד שהנשמה והחרון אף באפו ולא תזהיר אותו באותה שעה שמא יהיה סיבה שיעבוד עכו"ם כי במה נחשב הוא וארז"ל אל תקרי במה אלא במה אלא הנח לו עד שתצטנן רתיחתו. עכ"ל:
ורשב"ם גרים ואל תנחמהו בשעת אבלו וכתב שהגורסים בשעה שמתו מוטל לפניו שינו הגרסא מפני שמצינו שאחר קבורת המת היו נעשים שורות שורות ומנחמין האבל כמו שנזכר באבל רבתי ובפרק היה קורא, אבל נראה שאין לשנות הגירסא מפני כך שלא אמר בימי אבלו ולא בשעת אבלותו אלא בשעת אבלו כלומר בשעה שהוא מתאנח באבלו עכ"ל:
וה"ר אפרים ז"ל פירש אל תשאל לו בשעת נדרו כלומר אם הדירך אל תבקש ממנו להתיר את נדרו עד שתתקרר דעתו עליך עכ"ל:
והר"ם אלמושנינו ז"ל כתב כי אמר שלא ישתדל לראותו בשעת קלקלתו אם לא שיהיה זה במקרה שימצא שם כי אז אין ראוי שיפרד ממנו עד ינחמהו מצרתו אך אם ישתדל לראותו אז הנה זה יוליד ביניהם איבה תחת אהבה כי יחשוב חבירו שהוא שמח במפלתו במה שראה שהשתדל לראותו מיד כי אם היה משתדל ללכת אליו לנחמו בדברים ובהבטחות טובות כראוי אז היה מוסיף אהבה ואחוה אך אמנם כאשר לא יהיה ההשתדלות רק לראותו לבד בלתי דבר אחר אז תפסד האהבה ביניהם על כן אמר ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו, ירצה לא תהיה השתדלותך בשעת קלקלתו לראותו לבד, עכ"ל: